כמעט אמצע מארס בנמל תל אביב, ובאוהל של שבוע האופנה המקומי מצטופפים מאות עיתונאי אופנה, בלוגרים במראה יצירתי ופאשניסטות בגזרות מוקפדות. עיניהם כבר ראו לא מעט הפתעות על מסלול באורך של מטרים ספורים, אך דבר לא הכין אותם לרגע שבו זוכת אירוויזיון 2018, נטע ברזילי, תצעד בבגד ים לצד נטע אלחמיסטר ונעה בני.
"הכל התחיל כשפגשתי את המנהל של נטע אלחמיסטר במסיבה באילת", מספרת ברזילי. "סיפרתי לו כמה אני אוהבת אותה, והוא אמר שהיא רוצה לעשות לי בגד ים וגם שיש תצוגה. אמרתי לו, 'יאללה, מגניב', אבל ברמת הדיבורים באוויר.
"אני יוצאת מהמסיבה, מגיעה למלון, ונטע מתקשרת אלי. שואלת אותי, 'תגידי, את באמת רוצה? כי אם כן, עכשיו אני תופרת לך'".
מה עובר לך בראש?
"היא מדברת איתי, וכל מה שאני רואה מול העיניים זה את מיליון וחצי הילדות העוקבות שלה, ואת התמונה שלנו יחד. ואני אומרת, 'וואו, איזה אימפקט יהיה לזה'. ומחליטה ללכת על זה".
היה גם שיקול כלכלי?
"שום דבר, תאמין לי שזה לא נעשה בשביל כסף. אמנם יש סביב נטע ונעה באזז מטורף, ויש להן הרבה עוקבים, אבל הן בחורות שעובדות קשה במותג מתחיל, והאימהות שלהן קורעות את עצמן כדי לעזור להן.
"נסעתי אליהן, מדדתי את בגד הים במידה L, ונכנסתי בו. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, אני נראית פאקינג שווה. אני חושבת שלא התרגשתי ככה מאז האירוויזיון. הלב שלי לא עצר.
"אני מסתכלת עליהן ומרגישה לא פחות שווה מהן, עפתי על עצמי. עד הרגע האחרון לפני התצוגה עוד אמרתי לעצמי, תברחי, תברחי, תברחי".
מה הרגשת כשיצאת למסלול?
"זה היה פשוט מטורף. בחיים לא הייתי כל כך חשופה, ופתאום זה הרגיש לי הכי טבעי".
אילו תגובות קיבלת?
"מדהימות, וגם פחות מדהימות. היו תגובות עם הרבה שנאה. אני רגילה לקבל שנאה, כי זה מה שאתה מקבל כשאתה משנה את העולם.
"ישבתי לקרוא את הביקורות וממש ריחמתי על מי שכתבו אותן, אבל זכרתי גם שרומא לא נבנתה ביום אחד. הייתי מוכנה לזה".
את מתכוונת לליהיא גרינר?
"אתה באמת רוצה שנדבר עליה? היא שווה את זה בכלל?
"אני ממש מרחמת על בחורות שיש להן תסביך גוף, כי זה כל כך קשה לחיות ככה. אני מדמיינת אותה יושבת במסעדה וחושבת מה להזמין, וזה נורא. זה נורא לחשוב שאתה נראה חרא. הכל מתחיל ונגמר בהרגשה. אני ממש שולחת את האהבה שלי לליהיא גרינר".
דורין אטיאס אמרה "זכותי לקרוא לה שמנה".
"אני לא חושבת שיש קארמה טובה בפרנסה שמקורה בירידה על אנשים אחרים".
עם בגד הים, לצידן של נטע אלחמיסטר ונעה בני // צילום: קוקו
הביקורות החזירו אותך לתקופות קודמות בחיים?
"לא, כי הפעם קיבלתי גם הרבה אהבה. אני כבר שלמה עם הגוף שלי. מה שעושה לי עצוב הוא שנותנים במה לתגובות הרעות, כי הבחורה השמנה, שראתה אותי צועדת בתצוגה וכמעט הלכה לים בבגד ים, קוראת את זה, ואולי כבר לא תלך. אני מאמינה שמי שביקרה אותי שונאת את עצמה ואת איך שהיא נראית".
אחת הטענות בתגובות היתה העניין הבריאותי.
"יש פה ערימה של אנשים שמרעיבים את עצמם ומקיאים בשירותים, כדי לעמוד באידיאל שהוא בלתי אפשרי מבחינה גנטית. אני לא אוכלת מה שאני רוצה. אני אוכלת בפיקוח, ואני נראית ככה.
"אם ארצה לאכול המבורגר אני אֹוכל, אבל אני פותחת את הבוקר עם סלט, הולכת לרופא כל הזמן ורוקדת. אם אני מרגישה לא טוב, אני עובדת על זה ואני קשובה לגוף שלי. די להתעסק בשאלה אם אני בריאה או לא בריאה, אני לא חייבת שום דבר לאף אחד.
"לי הרבה יותר חשוב שאנשים ירגישו חופשיים ללכת לים ליהנות, בלי לחשוב כל הזמן איך הם נראים. למה המראה החיצוני משפיע כל כך על מי שאנחנו? אני הראיתי שאפשר להיות במידה XXXL ולהיראות מעולה. ואני פאקינג נראיתי מדהים".
* * *
מאז הלילה ההיסטורי ההוא, ב־18 במאי 2018 בפורטוגל, חייה של ברזילי השתנו. מאותו יום יש את נטע הפרטית ואת נטע הציבורית, נטע מהכותרות ומהטוקבקים, ונטע שמתכרבלת עם החבר שעתיים בבוקר.
"אני עושה הפרדה מוחלטת בין הבן אדם שאני, שזאת נטע אחת, לבין הבן אדם שעומד מול הציבור, שזאת נטע שנייה", היא מסבירה. "יש דברים שאני שומרת לעצמי. טוב, נו, אין באמת דברים שאני שומרת לעצמי, אבל יש הפרדה, לפחות בראש שלי".
גם כשהיא מדברת על הקריירה, נדמה לפעמים שהיא מדברת על מישהי אחרת, והכל במודע. אולי כדי לשמור על סדר ועל שפיות. המכנה המשותף של נטע הציבורית ונטע הפרטית הוא הצוות המקצועי שמקיף אותה והפך להיות המשפחה השנייה שלה. בראשם המנהל האישי שלה, נדב גזונדהייט, שאותו פגשה כששירתו בלהקה צבאית, והיה הראשון שסימן אותה, עוד בימים שלבשה פיג'מות סאטן ורודות בטירונות.
"כשהוא ראה אותי בצבא, נראיתי כמו מורה חיילת, כי חזרתי משנת שירות ולבשתי קרדיגן ירוק, ובאופן כללי, ממש לוקים קשים. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אני זוכרת אותך מהמיונים'. הוא עשה לי רנטגן מלמעלה למטה ואמר לי בציניות: 'את בלהקה צבאית?'
"עד שיום אחד הוא שמע אותי שרה עם גיטרה את 'So Far' של הבנות נחמה, ואמר: 'יום אחד את תהיי דיוות הגייז הכי גדולה בעולם, ואני אהיה המנהל שלך'. הסתכלתי עליו ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אני לא אשכח את הרגע הזה".
דרכיהם התפצלו. היא הצטרפה להרכב מוזיקלי ועבדה בבר גיורא, והוא הלך לעבוד עם עידן רייכל, עד היום שבו החליט שהגיע הזמן לממש את החזון. והחזון התגשם הרבה יותר מהר ממה ששניהם חלמו.
בשנה האחרונה הם עובדים בלי הפסקה במפעל שיצרו. היא בת 26, הוא בן 25, וכשכל חבריהם במשבר של אמצע שנות העשרים, הם כבר משחקים במגרש של הגדולים.
עם המנהל והסטייליסט. "שימור הצוות שלי לידי זה הדבר הכי חשוב, והכי מייצב ומפקס" // צילום: ערן לוי
השנה המטורפת הזאת תגיע לסיומה בעוד עשרה ימים בדיוק עם שיא חדש, כשנטע תחזור שוב לבמה הכי גדולה באירופה ותופיע לפני מדונה.
"אני מופיעה שנייה לפני מדונה, וזה פסיכי (מרימה ידיים למעלה). בוא נגיד שיש לי מזל שאני מופיעה לפניה ולא אחריה, כי היא המלכה האם. אצלנו בצוות אין ליידי גאגא, יש רק מדונה. אנחנו לוקחים המון השראה מאיך שהיא התנהלה והתפתחה לאורך השנים".
אם הייתי אומר לך לפני שנה שתופיעי איתה על אותה במה?
"פסיכוטי, פסיכי וכל מה שביניהם. אין לי שום תשובה אחרת. זה מטורף, כי זאת אישה שנתנה כל כך הרבה השראה".
חשבת כבר מה תגידי לה?
"זה פשוט ברור שכולנו נהיה פתטיים ונבקש תמונה. היא באמת שמעה כל כך הרבה פעמים אנשים שאמרו לה תודה, כי היא עשתה כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים. ממש בא לי שיקרה משהו שיחבר בינינו. נניח, שתהיה לה מצוקה ואצטרך לסדר לה את השמלה או משהו".
תעזי לבקש סלפי?
"לא יודעת. חשוב לי יותר המפגש איתה מאשר התמונה איתה".
* * *
עם יותר מ־200 מיליון צפיות ביוטיוב ותואר השיר המצליח ביותר בעמוד הרשמי של התחרות, אי אפשר שלא לדבר על הדבר שממנו הכל התחיל. השיר שהפך לסוג של המנון, ושהפך את נטע לסמל להשראה.
"'Toy' הוא המנון ברמות. לאורך השנה החולפת קיבלתי כל כך הרבה מכתבים מאנשים שסיפרו לי מה השיר עשה להם, אתה לא מאמין.
"אישה אחת כתבה לי שהיא נאנסה, ושהיא כרגע בדרך להתעמת עם האנס שלה, ובדרך היא מקשיבה לשיר. אתה קולט? שלחתי את זה לדורון מדלי וכתבתי לו: 'תראה מה עשית'.
"אתה יודע בכמה ילדים וילדות השיר הזה נגע? לפני כמה ימים אני רואה ילדה בשינקין, בלונדינית עם סרט מאנגה, ואתה רואה שהיא לא מלכת הכיתה, אבל היא סופר מיוחדת. היא מסתכלת עלי, פורצת בבכי ונכנסת להיסטריה, ואני מחבקת אותה ומתחילה לבכות איתה, והיא לא מצליחה אפילו להגיד לי בכלל מה עשיתי ולמה היא כל כך מתרגשת".
איך את מכילה את הדבר הזה?
"השימור של הצוות לידי מתחילת הדרך זה הדבר הכי חשוב, והכי מייצב ומפקס. שים לב שאני כמעט עם אותו צוות מההתחלה, כי אין דבר חשוב יותר מהמעטפת שמסביבי, המשפחה שלי והאנשים שמלווים אותי, כמו טמירה ירדני".
את עדיין אוהבת לשיר אותו, או שמיצית?
"אני תמיד אוהַב את השיר הזה, כי אני סאקרית של קהל. כשאני עולה, עושה את ה'ררר' הראשון והצרחות מתחילות - אז אני גם אוהבת את השיר.
"זה שיר שהכי כיף לשיר בהופעות, כי הוא מחובר להרבה מאוד אנשים בראש כניצחון, ברמה כזאת שאני מרגישה שהוא כבר לא שלי. הוא הפך למקור כוח והשראה באלף סיטואציות, איך אפשר לא לאהוב אותו?"
בדיעבד, מה את חושבת כשאת צופה בביצוע שלך בתחרות?
"אני יודעת שהוא היה טוב, אבל רואה בו את כל הפאקים. כשאני רועדת בהתחלה, בצעקה שלי הייתי צריכה למשוך עוד שנייה אחת. וכמובן, אני רואה את הטייטס שנופלים לי ומבצבצים מתחת לחצאית".
* * *
ב־1 בפברואר השנה יצא הסינגל הראשון שלה מאז התחרות, "באסה סבבה", שגרר תגובות מעורבות. זה לא מנע ממנו להגיע ל־17 מיליון צפיות ולאיים על אריאנה גרנדה במצעד הבילבורד האמריקני.
"אני זוכרת שמגיע היום והשיר יוצא, ואני נלחצת וחרדתית ומרפרשת כל הזמן את הרשתות כדי לראות צפיות ותגובות, ויחד עם זאת, מרגישה גם הקלה משוגעת. זו היתה הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם שיר שלי שלא קשור לכלום, בלי שום תחרות. אחרי שהגענו למיליון צפיות בתוך פחות מ־24 שעות, זו היתה אנחת רווחה גדולה מאוד".
עד שהקליפ הוסר מיוטיוב אחרי שבועיים, בגלל עניין של זכויות יוצרים.
"שמעתי על זה לראשונה בקבוצות המעריצים שלי, ומייד התקשרתי לנדב. עוד לא הספקתי להגיד 'הלו', הוא אמר: 'אנחנו מטפלים בזה, עד מחר בבוקר זה ייפתר'. רבים חשבו שזה סיפור של יחסי ציבור, אבל זו היתה באמת טעות שטותית. אחרי כמה שעות הבינו שזו טעות והחזירו את הקליפ".
ביקרו את "באסה סבבה" על האלימות.
"אלימות? יאללה, תנוחו. השיר הזה הוא כל כך הבטן שלי, והוא כל כך אני. זה על כל הפעמים שהתביישו בי ולא רצו להראות אותי, או שמו אותי מאחור. או על הגבר שלא רוצה להביא את האישה לאמא שלו. יש בו תשובה לכולם. הוא בא להגיד, אני זאת מי שאני ומה שאני, ואתה לא תגיד לי שזה לא שווה. אני קרנף ורוד ומושלם".
דיברו גם על החתן שמופיע בקליפ ובורח ברגע האחרון. לא ממש תואם לקו שלך.
"אחרי שצילמנו, אני רואה את המוניטור ואת הרגע שבו הוא עוזב אותי, ומתחילה לבכות בזמן שכולם מתלהבים. אני אומרת להם, 'אין מצב בעולם שהילדות הקטנות יראו בחורה גדולה שהבחור עוזב אותה בחופה, שהיא דחויה. אין סיכוי שזה יוצא'. הייתי ממש בקטע של לבטל את הסט.
"ואז אמרתי לעצמי, אין מצב שאני מסתכלת עליו פגועה. להפך, אני אסתכל עליו בקשיחות וארדוף אחריו. זה היה ממש רגע היסטרי, שאני הולכת עם הרבה מאוד כוח".
למה שלא תשירי את "באסה סבבה" באירוויזיון?
"היו כל מיני מחשבות על זה, כי זה שיר מאוד חזק, ובהפקה של התחרות רצו. אבל רצינו שיר חדש. אנחנו רוצים להתקדם ולהתחדש".
הסינגל החדש ייצא בעוד יומיים. גם הוא קיבל שם לא שגרתי, על אותו משקל כמו קודמו: "ננה בננה". את השיר הזה היא כתבה עם סתיו בגר ונתן גושן.
"זה שיר שונה מאוד מכל מה שהוצאתי עד עכשיו. "הוא אישי ומדבר על התקופה לפני שהכל קרה. התקופה שבה אתה היחיד שיודע מי אתה, ואתה פוחד לצאת החוצה. יש לך יצירה, ואתה מפחד ממה שיגידו וממה שיחשבו. מפחד מהגורל של עצמך".
נתת תחושה שלא אכפת לך מה אומרים.
"אבל להגיע לנקודה הזאת - זה היה מסע, ומה שעברתי עם עצמי לא כל כך פשוט. כל השנים האלה, שלא נגעתי בלופר. היו גם שנים שלא שרתי, כשהבנתי שאני לא יכולה להיות זמרת ליווי ולא זמרת חתונות, כי אני משהו מאוד ספציפי, ופחדתי לצאת החוצה, כי היה לי מאוד נוח בבית עם עצמי".
יש בשיר הזה הפי אנד?
"ההפי אנד הוא אני ומה שקורה איתי".
עם סתיו כבר עבדת בעבר, מאיפה הגיע נתן גושן?
"סתיו ואני עובדים ביחד תקופה ארוכה, כותבים וממציאים את נטע. כשנתן נכנס לתמונה, ניצוצות עפו באוויר. אני מחכה שהשיר ייצא. הוא פשוט מדהים".
* * *
עם הזכייה באירוויזיון, נטע קיבלה על עצמה את תפקיד הדוברת הלא רשמית של מדינת ישראל. לרגעים נדמה שמדובר בשרת החוץ.
"גדלתי על ערכים, שירתתי בצבא, אני אוהבת את המדינה, ולא מגיע לנו שידברו עלינו ככה. אני מסתובבת בעולם ורואה איך התקשורת מחפשת אותנו. הספרדים, למשל, רק מחפשים להגיד עלינו דברים רעים. אנחנו גרים בשכונה קשה שמוקפת באנשים שמנסים לחסל אותנו מיום הקמתנו. אני לא מצדיקה חלק מהמעשים שלנו, אבל עדיין לא מגיע לנו שידברו עלינו ככה".
את לא מרגישה ממלכתית מדי לפעמים?
"אמרתי לעצמי אחרי הזכייה, שזו תהיה שנה שבה אני נציגה ישראלית, אבל אני לא בן אדם פוליטי. יש כמובן דברים שמפריעים לי, כמו קבלת האחר, יוקר המחיה ודברים כאלה. אבל זה לא סותר את העובדה שתמיד אוהב את ישראל ואת המקום הזה.
"כשאני רואה את ביונסה עומדת על הבמה וצועקת ומבקרת, אני יודעת שגם אני ארצה יום אחד להגיע למקום הזה, להיפרד מהדמות שכולם מכירים ולעשות מה שאני רוצה, ולקלל. אבל כרגע יש לי קצת אחריות. כרגע אני שמה את הקוקיות שלי ואת הבגדים שלי ומופיעה ונהנית.
"בהמשך אני אתפתח כאמן, ויכול להיות שזה יהיה פחות בשביל כולם אלא יותר אוונגרד וחתרני. מי שירצה ללכת איתי ילך איתי, ומי שלא, זה גם בסדר".
גם במחיר של איבוד קהל?
"לא אכפת לי. כי בשביל מה אני עושה את הכל? כדי להיות אמן שמתפרנס מהאמנות שלו. אם אני רוצה להגיד משהו אני אגיד אותו, ולא משנה מה המחיר שאצטרך לשלם, כי זאת אני. אם לא הייתי עושה את מה שאני אוהבת ואת מה שאני רוצה, בשביל מה כל הדבר הזה שווה?"
דוּוח על פעילי BDS שהפגינו מחוץ להופעות שלך. זה משפיע עלייך?
"זה קיים, אבל אין מקום שימנע ממני לבוא ולהופיע. להרוס הופעה של אמן שכל מה שהוא עושה זה מוזיקה בלי אג'נדה, זאת בריונות. למה? כי אני מישראל?
"בכל פעם שחוויתי בריונות בחיי, לימדו אותי לחשוב שזו לא אני, זה הם. לבוא ולחרב אמנות זו הפצת חושך. הם עושים את זה כי התקשורת בישראל ובכל העולם תסקר את זה, ורוחנו תרד.
"בעיניי, בכל פעם שמסקרים דבר כזה אני מתאכזבת, כי זה נותן להם כוח. היו הרבה מקרים של שלוש נשים שעמדו עם שלט קטן, ולמחרת אני רואה בכל החדשות שהיתה הפגנה. זה מבאס".
את מפחדת?
"אנחנו נוקטים אמצעי זהירות, ואני עם אבטחה. בזה זה נגמר".
* * *
בשנה החולפת צברה ברזילי הרבה מאוד שעות טיסה והרבה שעות תחת הידיים של מעצבי השיער, המאפרים והמעצבים. היא ביצעה יותר מ־200 הופעות ביותר מ־30 מדינות, ובין לבין היו גם שני דרכונים שהלכו לאיבוד וגרמו למנהל שלה לחפש בגוגל טלפונים של שגרירויות. עד חודש דצמבר לא היו לה יותר משלושה ימים רצופים בארץ, אבל בכל הזמן הזה היא לא ביטלה שום הופעה אחת מרצונה.
"מבחוץ זה נשמע זוהר, לספר ש'בדיוק הרגע הגעתי מפריז', אבל אין דבר שאתה רוצה יותר מלהיות פה", היא אומרת. "אתה מסיים הופעה בפרנקפורט ב־3 בבוקר ומשם ישר לשדה התעופה, וכל פעם אנשים זרים ותרבות אחרת, והאוכל אף פעם לא טעים, ואתה לא מרגיש את הלב ואת החום שיש לנו פה.
"אנחנו אוכלים רק במלון, מזמינים רום סרוויס ומשלמים עליו ימבה כסף, כי הדבר היחיד שאתה חולם עליו אחרי הופעה זה המבורגר של רום סרוויס. ואז אתה הולך לישון ומתעורר באמצע הלילה ואומר לעצמך: הלוואי שאני בתל אביב.
"גם המים החמים והקרים במקלחות בחו"ל, עד היום אני לא מבינה איפה הם ואיך הם עובדים. בכל מלון אני מקבלת כוויות. אני מתקשרת לקבלה ומבקשת שיבואו להסביר לי, אני מוכנה לשלם להם רק שיסבירו לי.
"ואז אתה מבזבז עוד חצי שעה על חיפוש הכפתור של מנורת הלילה. וכמובן אין זמן לשופינג, כי בעוד שעה כבר מתחילים הראיונות. בחו"ל יש לו"ז מדויק, שאי אפשר לזוז ממנו".
איפה את נשברת ואומרת, "תניחו לי, אני רוצה שקט, רוצה להיות לבד?"
"לא היה רגע כזה. אני לא רוצה להיות לבד. בשנייה שאנחנו מגיעים למלון, אני מבררת באיזה חדרים נמצא הצוות. כי כשאתה לבד אתה לבד, ועוד בעיר זרה ובמקום זר. אני צריכה חום, ואני צריכה שיהיו איתי אנשים. כל דקה שעוברת, אני רוצה שעוד אנשים יידעו שאני קיימת".
קרה לך שהופעת חולה?
"אתה יודע כמה פעמים עליתי למטוס עם כאבי אוזניים ומחלות? היו מקרים שהופעתי עם דלקת גרון ו־38 מעלות חום. היו גם מקרים שהקול נעלם לי יומיים לפני הופעה, ואז אני הולכת לרופא ומקבלת זריקת סטרואידים. אני לא יכולה לאכזב את הקהל, כי זה כמו שאני מרגישה כשמבטלים לי הופעה. אני מתה".
ביטלו לך הופעות?
"כן, במצעד הגאווה בברלין. הגיעו לשם מיליון איש, ואחרי שאני כבר מוכנה עם איפור ושיער, שנייה לפני תחילת ההופעה, המשטרה עולה לבמה ומפזרת את כולם הביתה, כי יש התרעה על סופה שמתקרבת. עכשיו, תבין: אני כבר בשיא האנרגיות, עם רגל אחת על הבמה, ממש עכשיו התור שלי, בבקשה תנו לי את שלוש הדקות האלה - ולא נתנו לי. באמת היתה סופה, וזה היה הדבר הנכון לעשות, אבל לא הצלחתי להתגבר על זה. אני זוכרת שממש בכיתי.
"נדב המנהל שלי נשאר בארץ מסיבות אישיות, ומכאן הוא נלחם כדי שבכל זאת תהיה לי הופעה. הוא ניסה להציע את ההופעה לכל המקומות בברלין, עד שהגענו להופיע באיזה מועדון, בלי לקבל שקל על ההופעה. נשארתי עם הלוק 12 שעות עד שימצאו לי מקום, לא יכולתי לוותר על זה. והיה מהמם.
"הופעתי בתאילנד והקדימו בליין־אפ את 'אינפקטד משרום' כי הם היו צריכים לטוס. אחרי שהם ירדו מהבמה, מתחיל גשם זלעפות. אני עומדת שם מאחורי הקלעים עם ציפורניים 4 מטר, 20 קילו תוספות שיער, וזה כואב ולא נוח, אבל אני אומרת להם שאין מצב שאני לא מופיעה. אנחנו נחכה עד שהגשם ייפסק.
"וזה מה שהיה. הגשם הפסיק, אחד הלופרים התקלקל והופעתי עם לופר אחד, אבל הופעתי. לא ויתרתי. כזאת אני. כשעבדתי בבר גיורא תמיד היו הפסקות חשמל, ופשוט הייתי מתחילה לצרוח ולג'מג'ם, וכולם היו מתופפים על הבר ומצטרפים אלי. אלה היו הרגעים שחייתי בשבילם. פרפורמר אמיתי אוהב שמתקילים אותו, לא שהכל הולך חלק".
היו פדיחות בהופעות?
"ברור. היתה לי פעם הופעה עם אלף תקלות, כל תקלה אפשרית, והשיא היה כשהתברר שהחצאית קצרה מדי, ואיתי (בצלאלי, הסטייליסט הצמוד; ע"ס) נתן לי סיכת ביטחון, והיא נפתחה באמצע ההופעה. ואני מתחילה להידקר, והפאה מתחילה לזוז לי אחורה, ואני לא שומעת את המוניטור, והכל מתחרבש".
מה עשית?
"אמרתי לקהל, 'יש לי סיכת ביטחון בין הרגליים, ואני חייבת ללכת רגע לסדר את זה'. אני חולה על זה שאני יכולה להיות כנה עם הקהל, זה שובר את הקרח".
מה היתה ההופעה הכי קטנה שלך?
"הזמינו אותי להופעה בניו יורק בתחילת נובמבר, וימים ספורים לפני כן היה הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. זו היתה הופעת התרמה ללא מטרות רווח, אבל הגעתי עם לופר וכל הסט, ואז אמרו לי שאנשים מרוסקים וזה לא מתאים להופיע, 'אבל אם את כבר פה, בואי נחשוב מה עושים'.
"הצעתי להם שאנגן משהו אחר, ושאלו אותי אם אני פשוט יכולה לדבר. עליתי מול אנשים שמפחדים להיות יהודים, והסברתי להם מה זה אירוויזיון ומה זה אומר ש־200 מיליון צופים בוחרים בך באירופה, חלקם ממדינות מאוד אנטישמיות.
"אמרתי שתמיד יהיו אנשים קיצוניים, אבל יש לנו אור ואהבה, ואנחנו צריכים לקחת את מה ששלנו ולהיות בשמחה, כי רק זה מנצח את החושך. הם קמו אחד אחרי השני ותרמו מיליוני דולרים".
הרגשת סיפוק?
"היתה לי אכזבה שלא הופעתי, אבל זה היה מדהים לראות מה הדברים שלי עשו. תרמו שם 70 אחוז יותר מאשר בשנים קודמות".
היו לך מחשבות לעזוב את ישראל לטובת קריירה בינלאומית?
"הייתי בכל כך הרבה מקומות, אני מגיעה ורואה ומופיעה, והכל מדהים. אבל שם אני מרגישה ממש זרה, אני לא מרגישה השראה. יש משהו בישראל שמאפשר לי חופש אמנותי ואת הזהות שלי. אני מאוד מחוברת למקום הזה. אני ישראלית בכל המובנים, ובייחוד ביצירה שלי. בכל שיר שלי אתה שומע מילה או שתיים בעברית, או ניגון מזרחי, וככל שעובר הזמן, אני מבינה שזה משהו שאני לא רוצה לוותר עליו".
* * *
הראיון הקודם שלי עם נטע היה ימים אחרי הזכייה. ישבנו בחדר הקטן שלה בדירת השותפים ברחוב בלפור בתל אביב. "עד היום הייתי מגויסת לאירוויזיון ואף אחד לא היה יכול להיות לידי", סיפרה אז. "לא היתה לי זוגיות רצינית אף פעם. היו מערכות יחסית קצרות, אבל אהבה עצומה עוד לא היתה".
פחות מחצי שנה אחרי, הגיעה האהבה שהיא חיכתה לה. קוראים לו אילן, הוא בן 26, עלה לפני שמונה שנים מארה"ב כדי להתגייס לצה"ל, ונשאר. הוא עובד כמנהל סושיאל.
"באחד הלילות הלכתי עם חברות לבר, ואמרתי להן, 'יש לי תחושה שהיום אני פוגשת מישהו. בא לי להרגיש נחשקת, אז אף אחת לא מתקרבת אלי, לא יושבת לידי ולא מרחיקה ממני אף אחד'.
"אילן היה שם במסיבת רווקים עם חברים, והם אמרו, 'הנה נטע ברזילי, בואו נעשה איתה סלפי'. הוא ידע מי אני אבל היה מאוד נבוך. כדי להקליל את הסיטואציה הציע לי צ'ייסר. הסכמתי, כי הוא היה מאוד חתיך.
"עשינו צ'ייסר, והוא חזר לחברים שלו. אחרי כמה דקות הוא בא לרקוד איתי כדי להרים את האווירה, והתחלנו לדבר. היה לנו קליק חזק. הוא התקרב אלי מאוד, וחברה שלי הרחיקה אותו. הלכתי לחפש אותו, והיא שוב הרחיקה לי אותו.
"בסוף המסיבה הוא ליווה אותי הביתה. עלינו לדירה, והוא צחק שיש לי כל כך הרבה בגדים. הכריח אותי ללבוש את כל הבגדים שלי, ובכל בגד אמר שאני נראית כמו דמות מסרטים. זה היה מצחיק. למחרת הוא שלח לי הודעה, חזרתי אליו, ופשוט התחיל משהו".
איך את יודעת מתי רוצים להתקרב אלייך בגלל המעמד ומתי זה רציני יותר?
"אתה מרגיש את זה. אילן הוא אמריקני, ולקח לי זמן להבין אם הוא מתאים לי או לא, כי הוא לא בדיוק הטייפ שלי. אני אוהבת אותם שנונים בטירוף, והוא ילד טוב. אנרגטית הבנתי שזה הדבר הכי נכון. הבנתי שהוא טוב בסביבה שלי, ושטוב לי כשהוא איתי".
מתי הבנת שהוא נכון לך?
"הייתי איתו במסיבה של נועה קירל ומרגי, ופתאום הוא אומר: 'נראה לי שאנשים פה נעלבים שאני לא מזהה אותם'. זה היה מהמם לראות איך הוא מתמודד ותומך מאוד מאוד".
ההורים כבר נפגשו?
"כן, עכשיו בליל הסדר. יצא מצחיק, כי ההורים שלו היו בארץ ולא היה להם איפה לעשות את הסדר, וההורים שלי הזמינו אותם. זה היה מלחיץ, כי זה כמו ששני הצדדים נפגשים מתוך הצהרת כוונות".
את מאוהבת?
"אני אוהבת אותו מאוד, אני משוגעת עליו".
* * *
כמעט שנה אחרי, הזמרת שמקבלת עשרות אלפי שקלים להופעה מתעקשת להמשיך לגור עם שני השותפים, אף שחוזה השכירות שלהם בדירה ההיא הסתיים והם נאלצו לשכור דירה אחרת.
"זה כיף לגור ביחד", היא צוחקת. "אילן גר איתי בחדר. לפני כמה ימים הוא שאל אותי מה החלום שלי, ואמרתי לו שאני חולמת שטח - שיהיה לי שטח במושב עם בית קטן, שיהיו בו מלא מקומות ישיבה, זוּלות, ומסביב מלא בתים לכל החברים והמשפחה שלי. הקהילתיות הזאת, הארוחות המשותפות האלה - זה הכל בשבילי. תחשוב איזה מבאס זה לאכול שני אנשים לבד. אני רוצה שתמיד יהיה לי שמח ותחושה ביתית".
לא היית רוצה לגור איתו לבד?
"יש לנו את הפרטיות של החדר שלנו, כרגע זה מספיק".
לפני הזכייה סיפרת שאת רוצה בסך הכל להתפרנס ממוזיקה. איפה בכל זאת הכסף הופך לשיקול?
"כשעושים קליפים, כי זה מאוד יקר. אני חוסכת איפה שאפשר, כדי שאוכל לעשות את מה שאני רוצה".
את יודעת כמה כסף יש לך בחשבון העו"ש?
"לא, אבל גם אין לי טעם יקר. לעולם לא תראה כתבה על התכשיטים היקרים שנטע קנתה".
על מה את כן מבזבזת?
"על וולט" (אפליקציית שליחויות של אוכל; ע"ס).
מה הדבר הכי יקר שקנית השנה?
"פאות. עשיתי הזמנה של פאות ב־5,000 שקלים".
מה הפריט הכי יקר בארון שלך?
"ארנק של לואי ויטון. תשאל מאיפה יש לי אותו".
מאיפה יש לך אותו?
"יש מנחה מאוד מפורסמת בגרמניה בשם אנדראה, והיא מובילה משדר בסגנון של שירה בציבור באולפן טלוויזיה פתוח בשבת בבוקר, יש לזה המון צופים. היא חמודה ממש, והיא ראתה אותי עם תיק ושאלה אותי מאיפה הוא. אמרתי לה שהוא מפריימרק (רשת אירופית זולה מאוד; ע"ס). באותו רגע היא לקחה את ה'לואי ויטון' שלה, הוציאה ממנו את כל הכרטיסים ואמרה לי: 'זה הלואי ויטון הראשון שלך, ואני מקווה שמפה תתחילי דרך חדשה'".
ואת מסתובבת איתו?
"לפעמים. זו היתה מחווה יפה, אבל אין לי טעם יקר. אותי זה פחות מעניין".
נראה אותך יום אחד מופיעה בג'ינס ובטי־שירט?
"אף פעם לא התלבשתי בג'ינס ובטי־שירט, וגם כשאני בבית, אני לא מתלבשת רגיל. אבל לך תדע. אנחנו מתאימים את עצמנו למה שאנחנו עושים, ואם אני הולכת לשיר באולפן גלגלצ, אני לא מתארגנת כמו להופעה גדולה".
* * *
לפני חודשיים יצאה ברזילי להגנת נציג ישראל באירוויזיון, קובי מרימי. "שמתי לב לגל רוע לא נורמלי", כתבה ברזילי ברשתות. "השיר שנבחר עבור קובי נתפר למידותיו. תאהבו או לא, זה השיר".
"כאב לי על קובי, כי זה לא מגיע לו", היא אומרת. "אני באמת מאמינה שצריך לעודד את הקבוצה שלך. אנשים ממשיכים לעודד את בית"ר גם כשהיא מפסידה, ואני חושבת שגם באירוויזיון צריך להתאחד סביב המדינה שלך.
קובי מרימי. "כאב לי עליו" // צילום: קוקו
"גם אצלי השמחה התחילה רק אחרי שדורגנו גבוה מאוד בהימורים. אני רגילה לקבל שנאה, ואם לא היתה לי רוח גבית מטורפת מהבית, זה לא היה קורה. תמכו בי מכל מקום, וזה ממש העיף אותי גבוה, עד שהרגשתי שאני עושה את זה לא רק בשבילי, אלא בשביל כולם, ושזה כבר הרבה יותר גדול ממני.
"אני מאמינה שאם קובי ירגיש את התמיכה הזאת, זה יעזור לו על הבמה. ותחשוב איזה כיף זה יהיה כשנהיה שם ונתמוך בו ונחבק אותו, כי הוא משלנו".
מה את חושבת על השיר?
"הוא מאוד מתאים לקובי, והוא מקסים ומהמם".
יצא לכם להיפגש?
"לא, בגלל העומס של שנינו. אבל הוא כתב לי שהוא לא מאמין שכתבתי לו, ושזה היה מקסים מצידי".
מה חשבת על ההחלטה של מאיה בוסקילה להשתתף ב"הכוכב הבא"?
"נפגשנו לא מזמן במסיבת יום הולדת, ויצא לי לדבר איתה. זה מדהים מה שקורה לה עכשיו. גילו אותה מחדש, והשיר שלה נכנס לפלייליסט. כשבן אדם יודע לזרוק את עצמו למים, זאת המתנה הכי גדולה, וזה ויתור על הרבה אגו. אני ממש שמחה בשבילה שהיא עשתה את זה".
היא עשתה את זה כדי להגיע לאירוויזיון.
"מה שצריך לקרות, קורה. תמיד אמרתי שלא עניין אותי לזכות ב'כוכב', וגם לא באירוויזיון, כי המטרה שלשמה נכנסתי היא כדי להתפרנס ממוזיקה. זה שילוב לא הגיוני, כי אף אחד לא מצליח לעשות את זה, ובטח שלא מפופ ולא בארץ.
"מאיה היא זמרת פופ, והיא מצליחה להתפרנס מזה. זו מתנה מטורפת. גם האחרים שהגיעו לגמר הצליחו מאוד. שפיטה לא מפסיקה לדפוק קופה, והיא מדהימה".
היא היתה יכולה לייצג את ישראל בתחרות?
"לא, כי המסר שלה היה מייצר ספין לא טוב. אם יש מישהו שמבין תקשורת בינלאומית, זאת אני, ואני חושבת שזה לא היה עובר.
"יש בתחרות נציג מוסלמי מאיטליה שקוראים לו מחמוד, ואם אני הייתי במקומו, אני לא בטוחה שלא הייתי לוקחת את זה באופן אישי. תחשוב שהיה עולה מישהו עם כובע טמבל ועושה חיקוי של צבר עם אף גדול. זה היה מכניס לנו חתיכת אגרוף לבטן, ולא היינו סולחים.
"באירוויזיון צריך לבוא מאהבה. אני מרגישה ששפיטה באה מאהבה, אבל יש אנשים שלא רואים את זה בעין יפה. במשך עונה שלמה ניסינו להבין את הקטע שלה בארץ, ובאירוויזיון יש לנו ערב אחד לעשות את זה. היא אמנית מדהימה ואני שרופה עליה, אבל הדמות שלה בעייתית".
נפגשת לא מזמן עם דנה אינטרנשיונל כשהופעתן באירוע חברה. על מה דיברתן?
"היא אמרה לי שיש לנו הרבה חוויות להחליף, ואני אמרתי לה, 'הלוואי שתשבי לדבר איתי'. היא אחת הנשים שעשו את הדבר הכי ענקי. שינתה את כל חוקי התחרות הזאת".
את רואה דמיון בין הזכיות שלכן?
"אי אפשר להשוות את הזכייה שלי לשלה, כי שלה היתה חסרת תקדים, זה הדבר הכי מטורף שהיה אי פעם. תראה מה זה עשה לקהילה הגאה בעולם, לא רק בארץ. הייתי קטנה כשהיא זכתה, אבל כשגיליתי אותה והתחלתי לחקור עליה, למדתי שהיא הדבר הכי אייקוני שיש. אני מתה כבר לפגוש אותה".
מעניין אותך לעבוד איתה?
"חד־משמעית".
* * *
לפני שבועיים ביקרה נטע לראשונה על במת האירוויזיון בתל אביב, הפעם כמנצחת. "אתה עומד על הבמה ולוקח לך שנייה לעכל את מה שאתה רואה, ואתה מבין שזאת ההפקה הכי גדולה שנעשתה בישראל עד היום. להיות שם ולחזות בדבר הזה ולהיות חלק מהארגון שלו ומהסודות שיש מאחוריו, זה היסטרי. תוסיף לזה את הציפייה שיש כאן, כמה שאנשים מחכים לזה".
אמרת לעצמך, "כל זה בזכותי"?
"אני אף פעם לא אומרת 'זה בזכותי'. זאת זכייה של משלחת שלמה".
ואת הפנים של הדבר הזה.
"התמהיל המדויק של האנשים שהיו שם הוא שעשה את זה".
כשעלית לבמה בתל אביב, זה הזכיר לך את הרגע שעלית לבמה בליסבון בפעם הראשונה?
"ברור, העלייה לבמה מותאמת בכל מדינה, והיא בנויה באותה צורה. כשעליתי, חוויתי שוב את הרגע ההוא. פתאום נזכרתי שהיתה לפנינו להקת מטאל, שניגנה בעצבים, ואני זוכרת שאני הולכת לכיוון הבמה, נטענת ואומרת לעצמי, 'יאללה תיתני ותצרחי ותרימי'.
"אני והבנות שליוו אותי החזקנו ידיים, והבחור עם האוזנייה מעלה אותי ואומר לי: 'לא לדאוג, את הולכת לנצח'. ואתה עולה, והכל זז מהר מאוד, ופתאום השאגות של הקהל, והם מתלהבים, ואני נותנת את החיים שלי".
היום את עומדת שם עם יותר ביטחון ואומרת, "אני כבר עשיתי את זה"?
"אני עדיין מרגישה שיש לי חובת הוכחה. אני עובדת בלי סוף ועושה הרבה חזרות, כי אני רוצה לתת הופעה שלא ישכחו. אבל יש פה גם קול שאומר, 'הבאנו את זה', וזה קצת אחרת. אני עדיין לא מאמינה שהצלחנו לעשות את זה".
את חושבת שאת יכולה לתת הופעה טובה יותר מבשנה שעברה?
"המטרה היא כל הזמן להתעלות על עצמי, אבל גם לחדש ולהשתדרג ולהשתנות. אני לא רק הדבר הזה שראיתם, אני עוד גוונים של מוזיקה, ובואו נתנתק רגע מ'Toy', כי יש עוד דברים".
יש בך חשש מהרגע שבו ייבחר זוכה חדש, שייקח ממך את הפוקוס?
"אני מתרגשת מהעובדה שזה נגמר ואני אוכל לעמוד בזכות עצמי. האירוויזיון היה משהו שלא ציפיתי לו ולא תכננתי אותו. דנה אינטרנשיונל אמרה, 'באתי לא לעשות בושות', וזאת בול הסיטואציה שלי. כל מה שקרה לא היה מתוכנן.
"בשורה התחתונה, אני מקווה שעשיתי משהו ממש טוב בשביל ישראל. אבל בסופו של דבר, אני מוזיקאית ובא לי לצאת לעולם ולא להיות תלויה בשום דבר. מי שאוהב את המוזיקה שלי, שיאהב, ומי שלא, גם סבבה.
"השלב הבא הוא אתגר, ומהם החיים אם לא אתגרים. אני בטוחה שתהיה נפילה, ותהיה עלייה, ועוד נפילה, ועוד עלייה, כי אלה החיים. הכנתי את עצמי להכל, אבל אני לא עושה דברים כדי שיאהבו, כי אני לא מאושרת ככה. אני לא אעצור את ההתפתחות שלי כאמן כי אולי אנשים ירימו גבה.
"בכל פעם שיש הצעה עם הרבה כסף ואני מוותרת עליה כי זה משהו שלא מתאים לי, אני אומרת לעצמי שזאת האמת, והאמת שלי מנצחת גם כשהיא מפסידה כסף. אני זאת שצריכה לחיות בשלום עם עצמי.
"יש נשמה ויש לב, ואלה דברים שלא קונים בכסף. אני לא אהיה אמן מעניין אם לא אהיה אני. אני יודעת להחזיק רק אותי, לא יודעת לשחק דמות אחרת. כשאני על הבמה ומוחצנת - זאת אני. אני מאמינה שהקהל מאוד אינטליגנטי, ואי אפשר לצרוח לאורך זמן משהו שהוא לא אמיתי".
מי הפייבוריט שלך בתחרות השנה?
"הוא כל הזמן מתחלף. הקרב אצלי הוא בין האיטלקי לספרדי. האיטלקי מהמם, יש לו דרך להביע רגש ואני שומעת אותו. אבל האירוויזיון זה הרבה לייב והרבה אנרגיה שאתה מביא אל הבמה, ואני לא יודעת איך זה יעבור.
"מנגד, אני חולה על הספרדי, כי הוא עושה שיר עם אנרגיה מדהימה והמשמעות שלו היא מאוד מחאתית".
אם מחליטים מחר לשלוח אותך לייצג את ישראל בשנה הבאה, את הולכת?
"לא. מי רוצה לעשות את זה שוב? זה נורא. מי רוצה את זה, ולמה שוב? סיימתי את זה בטעם טוב. היה כיף, אבל הלחצים, ההשוואות לאנשים האחרים והתחרות - זה לא הגיוני. כל שנת 2018 הייתי בתחרות במוזיקה. די עם זה".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו