האזינו: "חגי חוזר אליי בחלומות"

במשך יותר משנתיים וחצי כתב נפתלי הרפז את השיר שלו על חברו, רס"ן חגי בן ארי ז"ל. בלילות הוא חלם על בן ארי, שנפצע אנושות במבצע צוק איתן, ובימים כתב. רק אחרי שנים, ובעקבות מסע ברומניה, הצליח לסיים את השיר שמאחוריו סיפור כל קשה. 

חגי בן ארי נחשב היה כעילוי של ממש, ומפקדיו ייעדו לו גדולות. הוא אמור היה להתמנות לתפקיד מפקד סיירת צנחנים, אך אז הגיע מבצע צוק איתן. חמישה ימים לאחר הכניסה הקרקעית לעזה, ב-21 ביולי 2014, הוא נפגע מכדור של צלף שחדר את הקסדה שלו, והוא נפצע אנושות. במשך שנתיים הוגדר כצמח, ולבסוף נפטר ב-4 בינואר 2017. 

"הכרתי את חגי בישיבה התיכונית בחספין שברמת הגולן, והיינו בקשר כל השנים בצורה כזו או אחרת. לא יצא לנו להיפגש הרבה, בגלל הקריירה של חגי, אבל קשר תמיד היה", מספר הרפז. לשניים היה מכנה משותף גם ברמה הקרבית. בזמן שבן ארי התקדם בסיירת צנחנים היה הרפז ביחידת מגלן. 

במשך שנתיים וחצי ליווה הרפז את חברו שהיה בקומה. "הוא עבר בין בתי חולים, שכב בלי יכולת לתקשר או להגיב. לבסוף ההורים שלו בנו לו מעין יחידת דיור ליד ביתם ושם הוא נפטר". הרפז מספר שהקשר בין השניים היה חזק. "הייתי חולם עליו לעיתים תכופות, אבל כשהוא נפטר הפסיקו החלומות לגמרי". 

בשלב מסויים יצא הרפז למסע ברומניה במסגרת עמותת "בשביל המחר" יחד עם כל הצוות שלו מיחידת מגלן. מדובר במסע שעושים לוחמים לשעבר בליווי של פסיכולוגים ומומחים, במטרה ללמוד דרכי התמודדות וחוסן, ולעבד את חוויות הלחימה. לנסות להתגבר על מה שעוללה המלחמה. 

"כשחזרתי לארץ פתאום גם החלומות חזרו, אבל בניגוד לעבר הוא כבר לא היה פצוע אלא חזק ובריא". החלומות שחזרו עודדו את הרפז לסיים את השיר שכתב, שנים ארוכות אחרי שהחל במסע. "הלחן היה כבר מהתחלה, אבל היו חסרות המילים. בסך הכל השיר נכתב במשך כשנתיים וחצי".

"השיר מתחיל מהזיכרונות שלי ממנו, הדברים המיוחדים שחיברו ביננו. אני מתאר איך חגי חוזר לחלומות שלי, קצת פצוע אבל תכף נתגבר – כאילו שעוד רגע הוא יוצא מזה. אני מספר על המאבק שלו, הבלתי מתפשר, שעוד רגע נגמר אבל למרות זאת הוא ממשיך להילחם. מה שהיה לי חשוב להביע בשיר היה דרך החיים שלו, שחגי הביע אותה גם בתקופה שהיה פצוע – להילחם עד הסוף ולחיות, פשוט לחיות, גם כשנדמה שאין סיכוי".  

העיתוי של יום הזיכרון השנה, רגע אחרי סבב קשה בעזה, לא מקל על הרפז. "לא אשקר, המצב החזיר אותי לגמרי לתקופה ההיא. לצערנו זה קורה כל כמה זמן, אז הרגשות קצת נשחקים, אבל עכשיו, רגע לפני יום הזיכרון ברור שזה מחזיר אחורה". למרות זאת, מבחינתו של הרפז השורה התחתונה אינה המבצע והמוות, אלא דווקא החיים. 

"המורשת שלו מבחינתי היא החיים, לא הרגע שהוא מת. זה היה אופייני לחגי – למות במקום של קרב, אבל מה שאני זוכר ממנו זה החיים, היכולת לתת לכל אחד את התחושה שהוא האדם החשוב ביותר בעולם, ולא משנה כמה הוא עסוק. 200 אחוז ביחסי אנוש". 

לעמותת "בשביל המחר" ישנם מאות בוגרי מסעות שלהם חוויות לחימה משמעותיות ומשנות חיים. בעמותה מציינים כי קשה למצוא חבר או חברה שהם לוחמים משוחררים שהשתתפו באירוע לחימה במהלך שירותם הצבאי, אשר נושאים בתוכם מטען רגשי עמוק שמשפיע על חייהם ועל חיי בני משפחתם וסביבתם הקרובה. 

"עמותת 'בשביל המחר' הינה מיזם חברתי שנוגע בכל בית במדינת ישראל. הוא בא לסייע לאותם לוחמים לעבד את חווית הלחימה ולקבל כלים להתמודדות היום יומית. רבים מהבוגרים, כמו נפתלי, מעידים שמסעות אלו שינו את חייהם. ברשימת ההמתנה של העמותה ישנם מאות לוחמים שמחכים להשתלב במסעות השחרור. תרומות הם דרך המימון העיקרית למסעות השחרור ללוחמים. העמותה זקוקה לתומכים ותורמים נוספים- זו החובה שלנו ללוחמים שלנו. אפשר לתרום לעמותה באתר העמותה או דרך עמוד הפייסבוק של בשביל המחר.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו