סבב ההסלמה הנוכחי מול עזה ככל הנראה הסתיים, וניתן לסכם ולהגיד שצה"ל היה הרבה יותר אפקטיבי בהקשר ההתקפי, בהשוואה לסבבים הקודמים. זו הסיבה המרכזית לסיומו המהיר. ועם זאת מספר הנפגעים בצד הישראלי מאותת באופן ברור – סבלנותם של תושבי הדרום פוקעת.
700 טילים ורקטות נורו לעורף ישראל ב-72 השעות האחרונות, כל אלו אל מול מאמצי מודיעין ותקיפה משמעותיים של צה"ל, שנשאו פרי גם בהקשר פגיעה עמוקה בתשתיות הפיקוד והשליטה של חמאס, וכן סיכולים ממוקדים. ההבנה של חמאס שהעמקת ההסלמה תעמידם במצב בלתי אפשרי הובילה לסיום מהיר יחסית של הסבב, אולם מחיר הנפגעים הישראלים היה גבוה מבעבר.
התפיסה האופרטיבית של צה"ל בהקשרי "מגננה התקפית" מושתתת על שני היבטים מרכזיים: תקיפה מסיבית ממוקדת מודיעין בתוך שטח האויב, ובעדיפות למאמצי אש, לצד התגוננות אפקטיבית בעורף. הפעם נדמה שהמאמץ ההתקפי היה אפקטיבי מאוד – תודעתית התקשורת עסקה יותר במצב הספיגה, אולם מאמצי האש מול עזה היו קשים ואגרסיביים מתמיד. מתקני פיקוד ושליטה, מחסנים של אמצעי לחימה ואף פעילים בעלי חשיבות נפגעו קשה, ומהר. הדבר מעיד על שכלול המאמץ המבצעי הצה"לי.
לצד זאת, ארבעה הרוגים ועשרות פצועים בצד הישראלי מצביעים על בעיה שיש ללמוד ממנה, ולהפיק לקחים מהר. להיבטים האלו יש השלכות לא רק על הדרום, אלא על החוסן של העורף בכלל, בטח נוכח האיום הצפוני שהוא משמעותי פי כמה וכמה.
מדוע הפעם היו יותר נפגעים בצד הישראלי?
ראשית, קצב האש של חמאס היה גבוה מאוד - 700 רקטות וטילים ביומיים וחצי הם אתגר לשגרת החירום הישראלית, שמבוססת על מרחבים ממוגנים, יכולת התרעה והגנה אקטיבית של "כיפת ברזל". חשוב לזכור כאן – כיפת ברזל איננה המאמץ המרכזי במגננה , אלא מאמץ תומך ומסייע.
המאמץ המרכזי במגננה הוא היכולת לקבל התרעה אפקטיבית ולהיכנס למרחב מוגן. כל אלו קיימים וברמה גבוהה, אולם הפעם נראה שהם היו קצרים מלהכיל. הסיבה המרכזית למספר הנפגעים היא ככל הנראה התנהלות אישית שלא בהתאם להנחיות ההתגוננות. ניכר כי תושבי הדרום מאסו בשגרה הבלתי אפשרית הזו. ניתן בהחלט להבינם – הם רוצים לחיות, ולא בממ"ד.
הסוגיה הזו היא בפירוש לפתחה של ההנהגה המדינית. יש גבול לכמה שניתן לדרוש מהאנשים האלו לחיות בתוך מקלט. המסר הוא ברור – זה לא יכול להמשיך כך עוד הרבה זמן, ונדרשת הכרעה. בהינתן השקעה עצומה במאמץ ההתקפי ובמאמץ ההגנה, החוליה החלשה בשרשרת הזו היא האזרח הפשוט שנקעה נפשו.
ניתן להבין מהרמזים המתגלגלים ברקע שישראל מנסה לבסס את ההסדרה שהפלגים הפלשתינים שמסוכסכים בינם לבין עצמם ומתודלקים על ידי איראן לא מקבלים בקלות, מערערים עליה, שלא לומר מצפצפים ובגדול. בהקשר הזה ברור כי החודשיים הקרובים יהוו מבחן. הפסקת אש כוללת, לרבות פרובוקציות על הגבול, היא דרישה מחויבת.
אי עמידת חמאס בתנאי הזה חייבת להוביל את מקבלי ההחלטות להבנה חדה – כך לא ניתן עוד להמשיך, והגיע העת לפעול באגרסיביות הנדרשת ולשנות מצב מיסודו, גם אם המשמעות היא כיבוש הרצועה, והשמדת הזרוע הצבאית של חמאס, לרבות מיטוט ההנהגה שלו, יהא המחיר אשר יהא.
בסיכומם של דברים ניתן לומר שבסבב הנוכחי המאמץ המבצעי של צה"ל הוכיח אפקטיביות גבוהה מבעבר, אך אזרחי הדרום כנראה כבר לא מתנחמים בכך. החיים עושים את שלהם ואנשים רוצים לחיות, ומכאן שתפקידה של ההנהגה הוא לפעול בכל הכוח הדרוש על מנת לממש את ריבונותנו כאן. בקיץ הקרוב לא יהיו יותר תירוצים, ומבחינת חמאס החרב חייבת להיות מונחת על הצוואר, וביתר שאת.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
