"אמא אמרה: 'אם הם היו יהודונים, הייתי בעצמי מטביעה אותם'"

ייתכן שיותר מכל, חיים יוסף גנוט חייב את חייו לתושייה ולהומור השחור של אמו. את הסיפור שיהפוך לציור טוראי יואב זוהר, גרפיקאי בן 20 מדובר צה"ל, הוא שמע מאימו רק לאחר שגדל. 

הוריו, נשואים טריים, נמלטו מטרנסילבניה לבוקרשט, שבה נולד חיים יוסף ב־1940. גם אחותו הקטנה נולדה בבירת רומניה. "ההחלטה של אבי לברוח הצילה אותנו", הוא מספר, "כמעט כל הקרובים שלנו נשלחו לאושוויץ ונשרפו שם". 

המשפחה התגוררה זמן מה בבוקרשט, אבל כשגם שם התגברו ההתנכלויות ליהודים, החליט האב להחביא את משפחתו "בכפר נידח בדרום רומניה, אצל ראש הכפר. הוא היחיד שידע שאנחנו יהודים". במהלך השבוע עבד האב בחברת הרכבות הרומנית בבוקרשט, ובימי שישי היה מגיע לכפר כדי לבקר את משפחתו וכדי להביא לראש הכפר סלים עמוסים במצרכי מזון מבוקשים - השכר עבור החבאת אשתו וילדיו. 

לסיפורים נוספים בפרויקט המיוחד:

• נרות שבת לפני המלחמה

• "היומן הסודי חיכה שאגיע אליו"

• "שנתיים חיינו מתחת לרצפה"

• שתי ילדות ומטבע מרגש אחד

את הסצנה שצייר יואב (20) משחזר חיים מפי אמו. "אני זוכר את הכפר, אני זוכר את הפסטורליה שהיתה שם, אבל אני לא זוכר את האירוע עצמו. הייתי בן 4 ואחותי היתה בת שנתיים. היה שם נהר יפהפה ליד השביל שבו טיילנו.

חיים יוסף גנוט עם טוראי יואב זוהר // צילום: מירי צחי

לפתע התקרבו אלינו כמה בריונים מקומיים והתחילו להתגרות באמא שלי. הם אמרו זה לזה: 'הם בטח יהודונים. בואו נטביע אותם בנהר'. אמא שלי ניסתה לא לאבד את העשתונות ואמרה להם: 'אנחנו נוצרים, מה פתאום יהודונים?' השתרר שקט, ואז היא פרצה פתאום בצחוק ואמרה להם: 'השתגעתם? אם הם היו יהודונים, אני הייתי מטביעה אותם בעצמי'. היא הצליחה ליצור אווירה נינוחה איתם והצילה אותנו. אחרי המפגש חזרנו מייד הביתה, ואמא שלי לא יצאה מהבית ימים רבים אחר כך". 

כשראה כעבור כמה שעות את הסצנה מצוירת באופן מדויק כל כך על הנייר, חיים התרגש אף יותר. "זו הפתעה גדולה ומשמחת מאוד בנושא שנוגע מאוד לליבי. תודה על החוויה המיוחדת", אמר. ואילו יואב אמר: "זה היה מיוחד ומרגש להכיר לעומק את הסיפור של חיים, ולאחר מכן גם לצייר את זה. זו הזדמנות מיוחדת במינה ושמחתי לקחת חלק בפרויקט ובשימור סיפורו וזיכרונותיו של חיים".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו