על פי החוק, היום הוא היום האחרון שבו מותר להציג סקרי מנדטים עד למוצאי יום הבחירות. בשבוע האחרון כססו לא מעט גורמים פוליטיים ציפורניים בציפייה דרוכה לסקר זה, שאמנם לא מנבא את תוצאות הבחירות, אולם יכול בהחלט לחרוץ גורלות לכאן ולכאן. ציפי לבני, למשל, קיוותה מאוד שמגמת הירידה בסקרים של התנועה בראשותה תתהפך בישורת האחרונה. זה לא קורה. ההפך הוא הנכון. התנועה בראשות לבני מאבדת גם בשבוע זה 2 מנדטים ומקבלת 7 מנדטים. בעלה של לבני, נפתלי שפיצר, אמר השבוע בראיון, בגילוי לב יש לומר, כי הוא ורעייתו הפנימו שהפעם היא לא תהיה ראש הממשלה. לבני, סביר להניח, מתחילה להצטער על קפיצתה ברגע האחרון למים הפוליטיים. אם הנתון הזה יישאר בתוקף במוצאי יום הבחירות, או אם התנועה תקבל פחות מנדטים בתוצאות האמת - סביר להניח שלא נראה אותה בכנסת הבאה. שאר המפלגות שומרות פחות או יותר על יציבות. הליכוד ביתנו עם 35, כמו לפני שבוע. העבודה, גם כן כמו בשבוע שעבר, עם 17. הבית היהודי מתחזקת במנדט ומקבלת 15 מנדטים. ש"ס יציבה עם 11. אם לא תצליח המפלגה להכות את הסוקרים ולהפתיע בתוצאות האמת, חזרתו של אריה דרעי והדחתו של אלי ישי מתפקיד יו"ר ש"ס - יתבררו כטעות קשה. אחרי הבחירות תנהל ש"ס את הקרב על התיקים. אלי ישי נאמן על נתניהו. ראש הממשלה סומך עליו. על דרעי הוא לא. עד לשעת כתיבת הדברים, השניים אפילו לא נפגשו. עשויות להיות לעובדה הזאת השלכות על המו"מ הקואליציוני אם דרעי ימשיך להוביל את העניינים. מפלגתו של הרב אמנון יצחק, כוח להשפיע, שלא עברה בשום סקר את אחוז החסימה, מטרידה מאוד את ראשי ש"ס. הדברים אף הגיעו לכדי התפרצויות אלימות. גם הרב חיים אמסלם מדיר שינה מעיניהם של ראשי התנועה החרדית. אבל הראשון שאיים לפלג את ש"ס היה לא אחר מאשר אריה דרעי. במשך חודשים הילך אימים עליהם שיקים מפלגה עצמאית שתקבל שבעה מנדטים. שתי מפלגות מרוויחות מהתרסקות התנועה. יש עתיד, בראשות יאיר לפיד, שמקבלת מנדט נוסף ביחס לסקר מלפני שבוע וכעת עומדת על 12 מנדטים; ומרצ, בראשות זהבה גלאון, שמקבלת גם היא עוד מנדט וכעת יש לה 5 מנדטים. קדימה, על פי הסקר הזה, כמו בקודם, עוברת את אחוז החסימה עם 2 מנדטים. עוצמה לישראל ועם שלם לא עוברות את אחוז החסימה. בימים האחרונים גוברת ההערכה כי שלי יחימוביץ' תנסה לאחר הבחירות להרכיב קואליציה בראשותה, באמצעות התנועה ויש עתיד, בשיתוף עם הסיעות החרדיות. במערכת הפוליטית הבחינו בעובדה שיחימוביץ' עושה כל שביכולתה להרחיק את מפלגת העבודה מגוש השמאל, לקרוץ למתנחלים ולחבק את החרדים. השבוע היא אף אמרה באחד הראיונות שמי שרוצה להצביע למפלגת שמאל - שיצביע מרצ. העבודה זה מרכז. במסיבת עיתונאים השבוע אמרה יחימוביץ' כי היא מעוניינת להקים "ממשלת חירום כלכלית". במילים אחרות, הנושא המדיני לא מעסיק אותה, מה שאמור לאפשר לחרדים, ואולי גם לנפתלי בנט, להצטרף אליה. בעיית הדימוי המנצח מערכת הבחירות הזאת נותרה ללא זהות. כל מפלגה משכה לכיוון שלה ולא נוצר סדר יום מובהק סביב נושא מסוים. בשבועות האחרונים עסקנו בנושאי ביטחון, רווחה, מדיניות, כלכלה, שוויון בנטל, ומה לא. אולם מהסקר עולה כי יש נושא מובהק שמטריד את רוב הציבור ומבחינתו עליו נסבות הבחירות: יוקר המחיה. 39.5% מהנשאלים בסקר ציינו את הנושא הזה כרלוונטי ביותר מבחינתם בשיקול למי להצביע. מעבר לשאלת אופן ההצבעה, בחן הסקר עד כמה סבור הציבור כי הבחירות האלה למעשה כבר הוכרעו וכי נתניהו ראש הממשלה הבא. מתברר שרוב גדול מאוד סבור כי הבחירות כבר הוכרעו עוד לפני שהתקיימו. יש בנתון הזה עידוד לנתניהו בכך שניצחונו כבר התקבע בתודעה הציבורית - אבל טמונה בו גם בעיה קשה. התחושה הזו עלולה להשאיר מצביעי ליכוד רבים בבית בתחושה שניצחונם מובטח, וכן לעודד אחרים להצביע למפלגות קטנות מתוך הבנה שהליכוד ממילא גדול וחזק. השאלה המרכזית שתישאר פתוחה גם לאחר פרסום תוצאות האמת היא - איך תיראה הקואליציה הבאה? ההעדפה של נתניהו ברורה: הקואליציה הבאה שלו תישען על השותפות הטבעיות, כלומר הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה, שאליהן יפעל לצרף מפלגה או שתיים נוספות מגוש השמאל. נתניהו לא יהיה מוכן לוותר על שום שותפה מהימין, בשל הרצון שלא להיות תלוי במפלגה שמצהירה שברצונה להחליף אותו. מפלגות כאלה, כגון התנועה או יש עתיד, יכולות לבוא מבחינתו רק נוסף על השותפות הטבעיות, ולא במקומן. ההעדפה הברורה של ראש הממשלה היא לצרף את יאיר לפיד לקואליציה. ציפי לבני היא בהחלט אופציה מבחינתו, אולם בעדיפות פחותה. נתניהו אינו סומך עליה. אם הקואליציה שבה מעוניין נתניהו תקום, יהיה מדובר בקואליציה שכוללת 79 ח"כים עם לפיד והחרדים ו-81 ח"כים אם מוסיפים את קדימה. ומה מבחינת הציבור? הקואליציה העדיפה כוללת את הליכוד ביתנו, העבודה, יש עתיד והתנועה (52.3%); הליכוד ביתנו, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה (35.5%). בניגוד לזהותו של ראש הממשלה הבא שאפשר להגיד שכבר ידועה, זהותו של שר הביטחון הבא עדיין אינה ידועה. המועמד הטבעי הוא לכאורה הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון - אולם זה גם החיסרון שלו. אהוד ברק לא היווה אף לא לרגע אחד איום על בנימין נתניהו. ליעלון יש פוטנציאל להפוך לאיום בקרב על הירושה. נתניהו כבר נכווה פעם אחת כשמינה את המועמד הטבעי ביותר לתפקיד הביטחוני הבכיר - יצחק מרדכי, שיצא לאחר מכן נגדו. מנגד, לנתניהו אין כמעט מועמדים ראויים אחרים מלבד יעלון. מבחינת הציבור, יעלון נחשב לראוי ביותר להיות שר הביטחון. חוטובלי בדרך לממשלה ואם כבר עוסקים בנושאים פרסונליים, נראה כי כמה מהשרים המכהנים יזכו לשדרוג בקדנציה הבאה. השר גדעון סער מוזכר כמועמד לשר האוצר. גם גלעד ארדן מיועד לתיק כלכלי בכיר. יאיר שמיר, על אף דברי הביקורת שלו בשבוע שעבר, צפוי להתמנות לשר בכיר מטעם ישראל ביתנו. ליברמן יהיה בשלב הראשון יו"ר ועדת החוץ והביטחון. על פי ההערכות, נתניהו ימנה שתי שרות מטעם הליכוד. שמה של ציפי חוטובלי הוזכר כמועמדת לשרה, כמי שהגיעה ראשונה מקרב הנשים בפריימריז. אולי שרת ההסברה במקום יולי אדלשטיין שישודרג. אבל גם את תפקיד סגנית שר החוץ היא תשמח למלא. השבוע התקשר נתניהו לחוטובלי והתחייב באוזניה שימנה כמה שרות מטעם הליכוד ולא רק אחת. לנוכח הגירעון החריג שהתגלה השבוע בתקציב, כשנשאל הציבור איפה הוא רוצה לראות את הקיצוץ המתוכנן, התשובה המיידית היתה תקציב הביטחון. מהסקר עולה כי רוב הציבור אמנם תומך ברעיון שתי המדינות אולם 61.9% אינם מאמינים שאפשר להשיג הסדר מדיני. בשמאל, ובעיקר ציפי לבני, מאשימים את נתניהו בכך שלא התקיים מו"מ בשנים האחרונות. אולם רוב הציבור סבור כי האשמה מוטלת דווקא על אבו מאזן. לא מעט מפלגות התחייבו לטפל בנושא השוויון בנטל אחרי הבחירות. ואכן, רוב הציבור סבור שמדובר במצב שיש לשנותו. עם זאת, הרוב לא מעוניינים שהדבר ייעשה בכפייה. במקום זאת, רובנו סבורים שיש לאפשר לחרדים לבחור בין שירות צבאי לבין שירות אזרחי.
