"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למען האמא והניצולים: מפעל החיים של אלירן

אלירן קרן ראה את הפוסט־טראומה ממנה סובלת אמו ניצולת השואה • הוא סגר את העסק, עבר מקום מגורים והקים מערך מתנדבים לטיפול בשורדי שואה

, עודכן
אלירן קרן וניצולת שואה חוסה // צילום: מרים צחי

"ייסדתי מערך מתנדבים ארצי במעונות לניצולי השואה ואני פועל למענם. זה מפעל החיים שלי למען האנשים השקופים האלה שחיים בשולי החברה", מספר בהתרגשות אלירן קרן (48), בן לזוג הורים ניצולי שואה מהונגריה.

אלירן התגלגל אל הפרויקט לאחר שאמו, כיום בת 80, סבלה מפוסט־טראומה בשל מאורעות השואה כמו ניצולים רבים אחרים. בשנותיה הראשונות של המדינה לא ידעו מה זה פוסט־טראומה והגדירו את הסובלים ממנה כחולי נפש, שאף טופלו או אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים.

"אמא שלי לא נכחה בחיים שלי מהיום שבו נולדתי", מספר אלירן. "כשבאתי לעולם, אמא כבר היתה אחרי טיפולי חשמל. אבא שלי היה עסוק בענייניו, וכשהייתי בן 6 הם התגרשו. למעשה, גדלתי כל חיי ברחובות ובפנימיות".

אמו של אלירן עברה במשך הזמן להתגורר אצל סבתו וחיה שם שנים רבות. "סבתא שלי, שטיפלה באמא, הלכה לעולמה ומצאתי את עצמי מאמץ את האישה שלא היתה לה את היכולת לגדל אותי".

בשנת 1997 קבעה המדינה שנעשה עוול לניצולים הפוסט־טראומטיים, והחליטה שיש להוציא את הניצולים מהמרכזים לחולי נפש ולהקים עבורם מעונות.

"המדינה הקימה שלושה מעונות כאלה, אלא שניתן להם תקציב נמוך ממה שהוקצה לבתי החולים", מסביר אלירן, "בשנת 2000 ביקרתי עם אימי במעון כזה. פגשתי שם המון בדידות, עצב וסל שירותים דל. ראיתי אנשים שפשוט נשכחו, ננטשו על ידי כולנו".

אלירן, נשוי ואב לשלושה, החליט לעשות מעשה. הוא סגר את העסק שלו, מכר את הבית ועבר עם משפחתו לפרדסיה, מול המעון הגדול בישראל לניצולי שואה. "לא היו לי שם משפחה או חברים, אבל היתה לי שליחות".

מערך המתנדבים שהקים אלירן תחת השם "מתנדבי מעון ניצולי השואה" כולל מתנדבים רבים שמבקרים את הניצולים במעונות ודואגים להם לפעילויות. הניצולים משתתפים בחוגים ובקבלות שבת, חוגגים את החגים עם המתנדבים, ויוצאים איתם לטיולים ולבילויים. במקביל, פועל אלירן מול הרשויות להגדלת תקציבי המעונות כדי שהניצולים יקבלו יותר טיפולים ושירותים.

"בישראל חיים בין 180 ל־200 אלף ניצולי שואה", מסביר אלירן. "עושים להם עוול כשמקטלגים את כולם כמסכנים, בודדים ועניים. יש ביניהם אנשים פורצי דרך בתחומם, אנשי עסקים חובקי עולם ואנשי ציבור בולטים".

"מן הצד השני, יש ניצולי שואה שכל משפחתם נספתה והגיעו לישראל כאבק אדם. כשהם זעקו זעקות שבר, הם הוגדרו על ידי המדינה כחולי נפש במקום כפוסט־טראומתיים והוכנסו לבתי חולים פסיכיאטריים".

אלירן פועל להבאת עוד ועוד ניצולי שואה המתקשים בחייהם - לעבור לגור במעונות. "לקראת יום השואה אנחנו שומעים על ניצולים עם בתים מפורקים. הסתכלו סביבכם, ואם אתם רואים ניצול שואה שאין מי שיטפל בו - ניתן להכניס אותו למעון לניצולי שואה. תפנו אלי בדף הפייסבוק 'מתנדבי מעון ניצולי השואה', ואני אדאג לזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר