"אמרתי לעצמי: 'גם אני רוצה'": הכירו את שלוש הטייסות של "החרב המתהפכת"

הן צעירות, רווקות ומתגוררות בתל אביב בלילות - לפחות כשהן לא תופסות כוננות. בימים הן שלוש הטייסות הסדירות היחידות בטייסת 124 "החרב המתהפכת" של חיל האוויר הישראלי. 

מדובר בטייסת חילוץ ותובלה שמוצבת בבסיס פלמחים. טייסיה וטייסותיה תופסים כוננות לרוב עם לוחמי יחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר, ובמקרה הצורך מוזנקים לחילוצים ברחבי הארץ. בשעת חירום תפקידה העיקרי של הטייסת הוא לחלץ נפגעים משדה הקרב, גם תחת אש, ואף לחלץ טייסים נוטשים במקרה הצורך. כן אחראית הטייסת להטסת כוחות לשטח האויב, וכן לספק להם ציוד. 

"הטייסת שומרת כוננות 24/7", מספרת אחת הטייסות, סגן עמית (24), הוותיקה מבין השלוש, "רוב העבודה בשגרה היא פינויים וחילוצים עם 669 של אזרחים או של חיילים באימונים". ומה לגבי מלחמה? "יש חשש לחצות קו, כמו כל לוחם. לא הייתי במקום הזה עדיין, אבל הסיכונים ברורים לי". 

סיפורן של שלוש הטייסות - עמית, טוהר ועמנואל (שתיהן בנות 23) - לא מתחיל דווקא בחלום להיות טייסת, אבל בהחלט מסתיים בהתעקשות לא לוותר. "בגיל 15 קרץ לי הרעיון להיות טייסת אחרי שראיתי במוזיאון בחו"ל סרט על טייסת שיוצאת ממטוס", אומרת סגן עמנואל, "אמרתי לעצמי, 'גם אני רוצה'. בהמשך חשבתי לנסות להגיע ל־8200 כמו אחותי, אבל כשקיבלתי את המיונים לטיס, נזכרתי שרציתי וידעתי שזה יכול להתאים לי. הקורס עצמו היה מאתגר מאוד. למדתי על עצמי דברים חדשים ונחשפתי לאתגרים שהוציאו ממני דברים חדשים". 

"לא חשבתי שאעבור"

עם סגן עמנואל בקורס היו שתי בנות נוספות. "היינו חברים טובים, הבנים והבנות. היה לנו חשוב להיות בקשר טוב גם עם הבנים. כולנו סוג של אחים. לא הרגשתי שיש משהו שמונע ממני לעשות כל שלב בקורס". 

"בקורס הייתי הבת היחידה", אומרת סגן טוהר, "הבנים היו החברים הכי טובים שלי, הם היו גם החברות הכי טובות שלי. הם מילאו את התפקיד בצורה טובה ולא הרגשתי שום חוסר. יכולתי גם לבכות איתם". לקורס עצמו הגיעה טוהר רק לאחר שקיבלה זימון. "לפני כן לא כל כך הכרתי את הקורס והלכתי מפני שלא רציתי לחשוב שבגלל שלא ניסיתי - לא הצלחתי. רציתי לעשות משהו שבו ארגיש שאני תורמת. אם לא כל אחד יכול ואני כן, זה המקום שלי לעשות". 

סגן עמית מספרת שטרם הגעתה לקורס טיס מעולם לא הזדמן לה לפגוש טייס, והיא לא ידעה שהקורס נמשך שלוש שנים. "באיזשהו שלב הג'וק נכנס והייתי נעולה על זה. זה היה שילוב של אתגר מצד אחד, ומצד שני שאלתי את עצמי איך אני יכולה למצות את היכולות שלי ואיך המערכת תוכל למצות אותן בצורה הכי טובה. לא חשבתי שאצליח לעבור את כל השלבים בקורס. לא חשבתי תמיד שאגיע לשלב הבא, בכל פעם חשבתי רק צעד אחד קדימה".

"למדתי על עצמי דברים חדשים ונחשפתי לאתגרים שהוציאו ממני דברים חדשים". צילום: יוסי זליגר

עם עמית היו שלוש בנות נוספות בקורס הטיס. "עד כמה שהקשר עם הבנים היה טוב, החברה של הבנות הקלה מאוד, ויש דברים שרק הן הבינו", היא אומרת, "לא הרגשתי שאישה בקורס היא משהו חריג. היו הרבה בנות שעשו את זה לפניי. המפקדים רגילים לבנות בקורס טיס, גם אם אין תמיד אישה שמסיימת קורס. בקורס מוכנים ורוצים בנות בקורס". 

דרוש אומץ

שלוש הטייסות הצעירות סבורות שנשים רבות לא מגיעות לקורס טיס משום שהן לא מכירות מספיק את האופציה לשרת כטייסות בחיל האוויר, או שהן פשוט לא מאמינות בעצמן. עמנואל: "שלושתנו לא ממש הכרנו את האופציה להגיע לקורס טיס עד שקיבלנו את המיונים. זה ההבדל בינינו לבין הבנים. בחברה שבה גדלתי הבנים היו מורעלים לתפקיד. אצל הבנות המודעות פחות קיימת. מספר הנשים שמסיימות הוא קטן, וגם המודעות לא גבוהה". עמית: "אם בתחילת הקורס היו אומרים לי שאני הולכת לעשות את זה, לא הייתי מאמינה שאני יכולה. מבחינה פיזית, אם משווים טיס ליחידות אחיות אומרים שזה לא כל כך קשה, אבל כבחורה היה לי קשה מאוד פיזית, וזה למרות שלפני הצבא הייתי ספורטאית. בכל פעם הוכחתי לעצמי שאני יכולה. עד שמישהי לא חווה את זה, היא לא באמת יכולה לדעת. כל אחת לומדת על עצמה מה היא מסוגלת לעשות". 

עוד במדור חיילים: 

• המג"דים ממליצים: שלושה מסלולי טיול

• צפו: רחפן ללא מפעיל נגד בלוני תבערה

• מרתון לחיים: הפכה לקצינה לזכר בעלה

• מנערה בסיכון - ללוחמת מסתערת

סגן טוהר, לעומתן, לא סבורה שמיעוט הבנות בקורס טיס קשור רק למודעות הנמוכה של המתגייסות הצעירות. "לדעתי זה קשור לביטחון העצמי של צעירות בנות 17, שבגיל שבו הן צריכות להתמיין לקורס טיס הן שומעות רק על שתי בנות שסיימו את הקורס ועשו עליהן כתבה שבה כותבים כמה הן מיוחדות וייחודיות. אם אני מסתכלת על עצמי בגיל 17, בחיים לא הייתי חושבת שאני מישהי מיוחדת שיום אחד יעשו עליה כתבה שהיא סיימה קורס טיס. אם יש אומץ ורצון להצליח, זה אפשרי". 

אף אחת מהטייסות הצעירות לא יודעת אם היא רוצה להמשיך בקריירה ארוכה בחיל האוויר, ואם תרצה לנסות להתמנות למפקדת טייסת או אף מעבר לכך. גם הקמת משפחה לצד קריירה צבאית אינה מאיימת עליהן, אף שעובדה ידועה היא שלאחר לידות יש לא מעט נשים שבוחרות לוותר על הקריירה ולהתרכז בטיפוח המשפחה. "יש לי שבע שנים לפני הרגע שאצטרך להחליט לאן ואיפה", אומרת עמית, "עברתי שלוש מהן. ארבע שנים קדימה הן הרבה זמן". על שילוב של קריירה ומשפחה משיבה טוהר: "פעם זו היתה שאלה לא ידועה, כי לא היו בנות שהגיעו לדרגות גבוהות. היום אני לא חושבת שזה לא אפשרי. בצבא תומכים ועוזרים לתכנן מסלול שירות, זה לא מטריד". גם את סגן עמנואל הסוגיה לא מטרידה: "יש צוות אוויר עם משפחות וילדים, גם בקבע וגם במילואים. גם באזרחות יש נשים בתפקידים משמעותיים. בסוף מוצאים דרך להסתדר". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו