פגיעת הטיל בשרון: "הנכדה החדשה נותנת לנו כוחות"

חודש לאחר הפגיעה הישירה בביתו, החזיר "ישראל היום" את רוברט וולף, סב המשפחה, אל הבית ההרוס במושב משמרת.

 

יום לאחר החג - ביום ראשון השבוע - נולדה למשפחה נכדה נוספת, בת לטליה. זוהי הנכדה החמישית במשפחה. "זה כזה כיף לנו, משהו מדהים בכל הבלאגן הזה. זה נותן לנו את כל הכוחות שבעולם", אומר רוברט. הוא מתרגש לא רק מהנכדה החדשה: בסיבוב בחצר רואה רוברט שהגפן ועץ התות החלו לפרוח. "בשבילי זה החיים, אני רואה את זה ומתרגש". 

בני המשפחה, שגרו תחילה אצל הבת טליה בתל מונד, שכרו שם דירה וכעת הם גרים בה. את ליל הסדר הם חגגו אצל השכנים במשמרת, בבית הצמוד לביתם ההרוס. "נפשית זה נורא קשה, כל הזמן חושבים על מה שהיה", אומר רוברט. "לסוזן אשתי יש עדיין רסיסים בראש והרופאים עוד לא החליטו אם להוציא אותם או לא, אם זה מסוכן או לא. כמעט בכל יום היא בבית החולים לבדיקות. היא נפגעה בכל הגוף, כי הגב שלה היה מופנה לכיוון הפיצוץ. היא, כמו אמא טובה, דאגה שכולם ייכנסו לממ"ד ולא הספיקה להיכנס בעצמה. היא נפצעה הכי קשה. אנחנו נהיה עם זה הרבה זמן, אבל יש לה כוחות. היא אישה מאוד חזקה. המשפט הראשון שהיא אמרה בבית החולים היה: 'איזה מזל שזה נפל עלינו, שיש לנו ממ"ד - ולא על השכנים, שלהם אין ממ"ד'. זה מדהים".

הביית ההרוס במושב משמרת // צילום גדעון מרקוביץ'

דניאל הבן הוא הגיבור של המשפחה. "אם לא דניאל, לא היינו פה. הוא זה שהציל אותנו. הוא נרדם בסלון, שמע את האזעקה והעיר אותנו. אנחנו לא שמענו. אם הוא לא היה נרדם בסלון גם הוא לא היה שומע. דניאל תפס את הבת שלו ורץ להעיר את כולנו. אני רצתי לחפש את הבת הקטנה שלי, ליהי. בחוץ ליד העצים שמעתי את הפיצוץ. ראיתי שכל הבית נהרס. הייתי בטוח שכולם נהרגו. 

"דניאל, שהיה בתוך הממ"ד, גם עבר טראומה. הוא חשב שאבא שלו, אמא ואחותו הקטנה הלכו. אנחנו היינו בחוץ, הוא חשב שאין סיכוי שנשארנו בחיים. הממ"ד הציל את המשפחה שלי. בלי הממ"ד לא היו לי נכדות, שתיהן היו הולכות. אסור לזלזל, צריך להיכנס לממ"ד. זה מציל חיים".

רוברט וולף על רקע ביתו

רוברט עדיין מתקשה לעכל כיצד כל בני המשפחה שרדו, למרות הפגיעה הקשה. "לאט־לאט, כמו פאזל, אנחנו מנסים לחבר את החיים בחזרה. מה שנותן לנו את הכוח, זה הנס שהיה לנו. שבעה אנשים בתוך בית, הטיל הרס את כל הבית, וכולנו פה. זה נס שאנחנו בכלל חיים. זה מטורף, כי כל הבית הלך. אני הייתי 15 מטר מאחורי הפיצוץ, אם הייתי 15 מטר בצד השני, לא הייתי פה. 

בונים מחדש

"אנחנו ממשיכים. זו המדינה שלי, המקום שלי. קיבלנו המון אהבה. הרבה אנשים באו לעזור. אני מאוד אוהב את המדינה. הבית לא מעניין אותי, אלא האדמה. זו האדמה שלי. זה מה שחשוב. הבית לא חשוב. נבנה עוד בית. אני מחובר בשורשים לאדמה הזו. כשבאתי לארץ לפני 35 שנה היינו פה 3 מיליון, עכשיו אנחנו 9 מיליון. האויבים שלנו עוד לא הבינו שאנחנו לא הולכים לשום מקום. הם לא מבינים שמדינת ישראל גדלה ומתחזקת. אין על המדינה שלנו".

לאחר הפסח ייהרס מה שנשאר מהבית. וולף: "אני מאוד מקווה שאת יום העצמאות הבא נעשה בבית החדש. אני חייב לחזור לפה כמה שיותר מהר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו