תאריך הגמר: 10 במאי 2014
העיר המארחת: קופנהגן, דנמרק
מספר המדינות המשתתפות: 37
הנציג הישראלי: מיי פיינגולד
"Same Heart", מקום 14 בחצי הגמר
מקום ראשון: אוסטריה
קונצ'יטה וורסט, "Rise Like a Phoenix"
זמן קצר לאחר החזרה הגנרלית הראשונה של מיי פיינגולד, נציגת ישראל לאירוויזיון ה-59, הגיע לידי ראש המשלחת הישראלית אודי בצלאל, דיווח מדאיג מהארץ. "נאמר לי שהעיתונאי אלדד בק, שצפה בחזרה דרך המסך, טוען כי בוויז'ואל המלווה את השיר על הבמה שיצרה הפקת האירוויזיון, מופיעים סימנים גרפיים שנראים כמו צלבי קרס", מספר בצלאל.
אם תהיתם למה העיתונאי הבחין בכך ולא נציגי המשלחת הישראלית שנכחו באצטדיון עצמו בזמן החזרה, זה משום שלראשונה באירוויזיון 2014, לא אפשרו לעיתונאים להיות נוכחים בחזרות הגנרליות באולם, והם נאלצו לצפות בחזרה מבעד למסכי הטלוויזיה. כך שמה שהם ראו, גם צופי האירוויזיון בכל העולם, היו רואים בזמן אמת.
"החזרה הראשונה היא המעמד המלחיץ ביותר והמשמעותי ביותר לפני התחרות. לכל צוות יש חצי שעה לגרום לשיר שלהם להיראות ולהישמע הכי טוב שאפשר וכל צוות המשלחת מרוכז כל כולו בזמרת עצמה. כשמיי סיימה את החזרה, וההודעה מהארץ נחתה אצלי, ההלם היה מוחלט", משחזר בצלאל. "חזרתי לצפות בחזרה דרך מסך, כשלנגד עיני הופיעו עיטורים יפנים ענקיים ובתוכם צלבי קרס קטנים. הסתכלתי שוב ושוב כלא מאמין. ברור לי שצלב קרס הוא סממן בודהיסטי משנת 2,500 לפנה״ס, אבל באירופה אי אפשר להתעלם מהמשמעות המכוערת שלו. תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי 'זה טמטום או היתממות?'".
זמן קצר עבר עד שבצלאל שלח מייל דחוף וחריף לבמאי התחרות, שהתגלה כאיש שופע הומור שגם חיבב לא מעט את המשלחת הישראלית. "שאלתי אותו מה פשר צלבי הקרס שמופיעים ברקע השיר הישראלי והוא השיב בדרכו: 'ראיתי את זה, ותהיתי אם זה יפריע לכם'. הבהרתי לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הנציגה הישראלית לא תעלה לבמה במצב הזה. לשמחתי לא נגרם שום סקנדל והשינוי בוצע. במפגש פנים מול פנים כמה ימים אחר כך סינן מולי בחיוך: 'שתדע שחברת הגרפיקה שעומדת מאחורי הוויז'ואל הזה היא חברה גרמנית'.. עולם קטן'".
בהימורים שקדמו לתחרות, נראה היה שהניצחון של הנציגה הישראלית מונח בכיסה. גם בחזרות נראה היה שמצבה מצוין פלוס. "לפני התחרות קיבלתי מאחד מבכירי איגוד השידור האירופי (EBU) הזמנה להיפגש איתו. בהתחלה חששתי שזה קשור אולי לפרשת השחיתות שהתגלתה שנה קודם לכן כששתי משלחות לאירוויזיון קנו נקודות זו מזו", מספר בצלאל, "אבל כשנפגשנו הוא פתח ואמר ישירות: 'על פי ההימורים והתחזיות נראה שישראל הולכת לזכות בתחרות. השאלה האם רשות השידור, שנמצאת על סף פירוק, תצליח להתמודד עם אירוח האירוויזיון בישראל בשנת 2015?'".
וואו. איך מגיבים לכזו הצהרה?
"בעזרתו של יואב גינאי שהיה מנהל התכניות, התכוננתי לכל התרחישים האפשריים, כמו גם לשאלה הזאת, לכן הייתי קול לגמרי ואמרתי ש'אנחנו מוכנים לארח את התחרות ונשמח כמובן לעשות זאת'. עוד הוספתי והבהרתי לו ש'כל סוגיית פירוק רשות השידור היא עדיין בבחינת רעיון'. בקיצור, האווירה והדיבורים האלה גרמו לכולם לחשוב שאנחנו מנצחים. אבל אז ישראל אפילו לא עלתה לגמר".
אכזבה?
"לקחנו גם את זה כאופציה. מיי נתנה הופעה מטריפה ומהממת. ואפילו קונצ'יטה, הנציגה האוסטרית שזכתה בסופו של דבר באותה שנה, אמרה במסיבת העיתונאים כי הייתה בטוחה שהכרטיס האחרון לעלייה לגמר שייך לישראל. היו כל מיני הסברים למה זה לא קרה, אבל צריך להכיר במציאות: היו נאמברים מעולים וקשה היה להתחרות בהם".
אודי בצלאל (34), בעברו עיתונאי ברשות השידור, הוא למוד ניסיון באירוויזיון כמי שליווה, כראש המשלחת וכסגן ראש המשלחת, ארבע פעמים את משלחות ישראל, מ-2012 עד 2015. המקרה המובא לעיל, כך הוא חושף, הוא אירוע עם גוון טראומתי אחד מני רבים, שהמשלחות הישראליות מורגלות בהם.
באירוויזיון 2012 שהתקיים בבאקו בירת אזרבייג'ן הוא היה סגן ראש המשלחת. מתברר שהעובדה שגם הפעם הודחנו בחצי הגמר, לא היתה הסיפור האמיתי של אותה שנה. "במהלך שבוע שהותנו בבאקו נחתה שם משלחת נוספת של מאבטחי שב"כ", מגלה בצלאל. "כבר אז הבנו שמשהו חמור יותר ממה שידענו, קורה. נודע לנו כי קיים איום ממשי על המשלחת הישראלית, ועבורי כסגן ראש המשלחת זו הייתה צלילה למים עמוקים מאוד.
"לשמחתי ראש צוות המאבטחים הבהיר לנו שהמטרה שלהם היא לגרום לכך ששום דבר לא ישתבש בסדר היום של המשלחת הישראלית, וכי הם יתאימו את עצמם אלינו. זה בהחלט הרגיע וגרם לנו להרגיש יותר בנוח".
במשך כמה שנים, עד שהגולדן בוי נדב גדג' הגיע לאירוויזיון 2015, ישראל התרגלה לדשדש בשלב חצי הגמר. "נדב עשה מה שאף נציג ישראלי לא עשה במשך שנים לפניו, וגם אחריו. הוא עלה לגמר וגם נכנס לעשירייה הראשונה. זה היה הישג יפה", משבח בצלאל.
"עשה מה שאף נציג ישראלי לא עשה במשך שנים לפניו, וגם אחריו". נדב גדג' // צילום: פיני סילוק
אבל כפי שקרה באירוויזיון 2014, שוב התברר שהמחזה על הבמה מתעתע. אם בצלאל וחברי משלחת נוספים לא היו 'תוקעים' את הראש במוניטור לאורך כל החזרות, משהו יקר היה משתבש.
"בשיר של נדב הושקעה פירוטכניקה שלא נראתה כמותה בשיר ישראלי, בעלות של כמאה אלף שקלים, אבל במאי התחרות פספס באופן קבוע את הפירוטכניקה, ופעולת המצלמה לכדה בכל פעם רק את הסוף של האפקט. דורון מדלי, שהיה הבמאי שלנו ואני, קלטנו מיד את הקטסטרופה. נאלצנו לשגר מייל זועם להנהלה, בו דרשנו לעלות לחזרה נוספת, אחרת לא נגיע לחזרת השופטים", מספר בצלאל. "משה מורד, ראש המשלחת דאז, אמר שזה לא מנומס לפנות בצורה כזאת. אז השבתי לו: 'זה גם לא מנומס שלא לצלם את הפירוטכניקה שבה בלבד הושקעו כמאה אלף שקלים'".
גם הפעם, המייל האסרטיבי של בצלאל נענה בחיוב ומשלחת ישראל קיבלה התנצלות והתחייבות של הבכירים באיגוד השידור שבערב חזרת השופטים הצילום יהיה מדויק, וכך קרה.
ממרום ניסיונך, מה דעתך על השיר של מרימי?
"אין סיכוי לדאבל, אבל קובי עשוי להפתיע, יש בו משהו מאוד מרגש״.
מה יכול להביא לנו את הזכייה הבאה?
"ישראל ידועה כאחת המדינות הכי צבעוניות באירוויזיון, בואו נודה באמת: אנחנו המדינה המזרח תיכונית היחידה שמשתתפת בתחרות והגיע הזמן 'להתנהג בהתאם' ולהביא את עצמנו עם מוטיבים מזרחיים או ערביים. זה הצליח לפורטוגל עם הפאדו המסורתי ולאוקראינה עם פולק טאטרי, וגם לנו בשנה שעברה, כשבלופר של נטע סומפלו גם צהלולים ומוטיבים של כינורות ערביים".
<< אלה הקלפים שקיבלנו
גולדן טאצ' >>
• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים
• ישבור שיא: חשיפה פנומנלית לאירוויזיון
• אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?
• לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו