בית המלוכה

צילום: Gettyimages // טקס הפתיחה, אמש באצטדיון החדש

כשאוהדי טוטנהאם מילאו אמש את האצטדיון החדש של קבוצתם במשחק החניכה מול קריסטל פאלאס (סיקור המשחק באתר ישראל היום), הם חוו תוך 90 דקות איך ההרגשה בתוך מאות אצטדיונים ברחבי העולם. קצת אנפילד, נגיעה זיגנל אידונה פארק, קמצוץ וומבלי, פה האצטדיון של דאלאס קאובויס, שם אווירת בייסבול. כל מה שטוב על הגלובוס בגזרת ארכיטקטורת מבני ספורט נמצא בתוך יצירת האמנות שעלתה כמיליארד ליש"ט, ונחשבת כבר עכשיו לאצטדיון הכדורגל המודרני, המתקדם והטוב ביותר בעולם.

יו"ר התרנגולים, דניאל לוי, ביקר ביותר מ־300 אצטדיונים על מנת להגיע לתוצאה הזאת. כריס לי, הארכיטקט הראשי, סיפר ל"אינדפנדנט" ש"לוי הוא הלקוח הכי קשה שהיה לי. הוא פרפקציוניסט ולא קל לספק אותו, לכן בשלב מסוים אמרתי לו שאני מפסיק להסתובב בעולם ולהסתכל על אצטדיונים אחרים, נמאס לי".

אולי בגלל זה פתיחתו של האצטדיון החדש נדחתה בכמה חודשים. בינתיים שיחקה טוטנהאם בוומבלי, אצטדיון לא רע בכלל כשלעצמו, אבל לא כזה שעונה להגדרה בית. "זה כבר לא מרגש להגיע לכאן", הסביר המגן השמאלי דני רוז את מה שהרגישו כל השחקנים. אז באצטדיון החדש אי אפשר שלא להתרגש, להתלהב ולהרגיש אמריקה. העיצוב של Populous, חברת הארכיטקטורה שמתמחה במבני ספורט ועיצבה אצטדיוני פוטבול, בייסבול וכדורגל רבים, הציבה סטנדרטים חדשים בכל הקשור לכדורגל האירופי.

מבחינת חוויית צפייה, נעשה ניסיון לשמור על אותנטיות, עם יציעים שרחוקים רק חמישה מטרים מכר הדשא (הכי קרוב בכדורגל האנגלי), כשגולת הכותרת היא היציע הדרומי. 17,500 מקומות ישיבה, שכל כולם השראה מהביקור בדורטמונד, הולידו את היציע הגדול ביותר בכדורגל האנגלי, "Wall Of Sound" של ממש.

דמעות של אושר, אתמול בלונדון // צילום: רויטרס

צבע הכסף

למרות כל היופי הזה, הכולל גג זכוכית שדניאל לוי התעקש עליו, טוטנהאם יכולה להביט מעבר לכביש אל ארסנל ולהיזכר שאצטדיון חדש הוא לא ערובה להצלחה חדשה. כדי לתת פייט לגדולות, צריך להשקיע כסף בשחקנים ולא רק במתקנים, וזו בדיוק תוכנית העל של היו"ר. כמאמר אנשים אמידים - כדי להכניס כסף, צריך להוציא כסף. "האצטדיון הזה לא רק שיחזיר את ההשקעה", בטוח גרג קארי מגולדמן זקס, משרד הייעוץ הפיננסי של טוטנהאם, "הוא ייצור תזרים כספים שיעזור לקבוצה לרכוש שחקנים".

ואיך עושים את זה? שוב, אמריקה. בשונה מהווייט הארט ליין המיושן, שם אפשר היה למצוא פיש אנד צ'יפס במקרה הטוב, האצטדיון החדש שנבנה על חורבותיו מציע מגוון אדיר של אפשרויות מזון ובילוי. הכסף לא יגיע רק ממכירת 62,062 כרטיסים, אלא בעיקר מכל השאר. השערים ייפתחו שעתיים לפני שריקת הפתיחה כדי שהאוהדים יוכלו ליהנות מ־60 דוכני האוכל והשתייה, מהבר הארוך ביותר באנגליה - 65 מטר לאורך קו השער - מקיר טיפוס, בית מלון, מבשלת בירה או מהחנויות הרבות שיחכו להם. גם הסכם עם ה־NFL על אירוח שני משחקי פוטבול בשנה עשוי להעשיר את הקופה. בשבוע שעבר, באירוע פתיחת האצטדיון, אמר לוי שבזכות האצטדיון הזה טוטנהאם תהיה בין עשר הקבוצות המכניסות בעולם.

האצטדיון החדש ממבט חיצוני, אמש // צילום: Gettyimages

תורמים גם לקהילה

האם היא תהיה גם בין עשר הקבוצות הטובות בעולם בזכות האצטדיון? את זה רק ימים יגידו. בשלוש השנים האחרונות, הקבוצה של מאוריסיו פוצ'טינו סיימה בין שלוש הראשונות והציגה כדורגל מצוין, אבל אף פעם לא התקרבה באמת לאליפות ראשונה מאז 1961.

המנג'ר הארגנטינאי, שהביע לא פעם את התסכול שלו מההתנהלות הכלכלית השפויה מדי של קבוצתו, ניצל את המאורע החגיגי כדי לסמן מטרות גדולות יותר. "אנחנו צריכים לסגור את הפרק הזה", אמר פוצ'טינו. "אנחנו לא בצ'יגוול (מגרש האימונים הישן) ולא בווייט הארט ליין יותר. העוצמה של המועדון גדלה פי 100 עכשיו, אנחנו לא יכולים להתנהל כפי שעשינו בחמש השנים האחרונות. הכל השתנה". לפי פוצ'טינו, מדובר באצטדיון משנה מעמד. לא עוד קבוצה חביבה שמנסה להתגנב מאחור, אלא אימפריה שצריכה להתנהל כמו ברצלונה, יובנטוס, באיירן מינכן. הארגנטינאי לא אמר זאת בצורה חד־משמעית, אבל ברור שהוא רוצה להכניס לתוך הבית החדש רכש חדש. הוא ניסח זאת כך: "זה אצטדיון של ליגת האלופות וכזה שצריך לחלום בו בגדול. לכן אנחנו צריכים להיות אמיצים ולקחת סיכונים".

אצטדיון טוטנהאם, שעדיין ממתין לשם רשמי שוודאי יהלל נותן חסות, חורג מגבולות הכדורגל. השקתו לתקשורת, שנערכה בשבוע שעבר, נפתחה עם תמונה של רכב בוער ממהומות 2011 שהיו באזור, מפני שלפי אנשי טוטנהאם, האירועים האלה הציתו את הצורך לקחת את הפרויקט היומרני ולהשתמש בו לטובת אוכלוסיית האזור. דונה קולין, מנכ"לית המועדון, הסבירה: "הוא הכניס בנו רוח של תרומה לקהילה".

ההערכה היא שהאצטדיון אכן יעלה את ערך השכונה, וכמו כן יספק כ־1,700 משרות לעובדים. חלק מהתושבים מאמינים שכך אכן יהיה ושמחים, אך אחרים דווקא חוששים מפגיעה בעסקים הקטנים, וחושבים שאין שום קשר בין מפלצת הארכיטקטורה הזאת לבין שכונת הרינגי, מהמקופחות בלונדון.

אין ספק שמכל הבחינות מדובר בשינוי עצום עבור טוטנהאם, אוהדיה ואנשי השכונה, אבל סביר להניח שכמו כל שינוי בחיים - התוצאות שלו הן אלה שיקבעו את היחס אליו.