ההתבטאויות האין-סופיות על אובדן ההרתעה נופצו בסוף השבוע האחרון, שעה שחמאס עצר את המוניו נוכח ההבנה כי הוא עומד בפני מכה צבאית קשה על פרובוקציה אפשרית. לא הסלפי של סינוואר ולא של הנייה שוחקים את ההרתעה הישראלית, אלא הדיבורים האין-סופיים שתכליתם לקושש מנדט או שניים.
בשבוע שעבר חצה חמאס קווים אדומים, כאשר שיגר רקטות לעבר מרכז הארץ. מהבחינה הטכנית הירי הזה אינו שונה מהירי לעבר יישובי עוטף עזה, אולם במהות - האיום על המרכזים האסטרטגיים של ישראל אינו יכול לעבור בשתיקה.
עוד בנושא:
• "חמאס ריסן את המפגינים היטב"
• צה"ל לתושבי עזה: "הרחיקו את ילדיכם מפעולות טרור"
• מטח רקטות נורה לעבר עוטף עזה; צה"ל תקף עמדות חמאס
• רבבות פלשתינים הפגינו ליד הגדר; שניים נהרגו
בשל חוסר הרצון של הממשלה ללכת למהלך רדיקלי של מיטוט חמאס - כנראה מסיבות אסטרטגיות שנובעות מתוכניתו של טראמפ - התקבלה לאחר הערכת המצב החלטה ללכת על הסף. כלומר, להעמיד את חמאס מול עובדה ממשית של אוגדה מתמרנת שתהיה ערוכה לפרוץ את הגבול וליצור לארגון הטרור קושי רב.
לא בעזה ולא בישראל היו מעוניינים בהידרדרות, אך מי שירד מהעץ הוא ללא ספק חמאס - שתכנן לחגוג שנה של תהלוכות באירוע נפיץ ומשמעותי שעלול היה לצאת משליטה. הריסון המרשים שהופגן בצעדה האחרונה רק מעיד על עוצמת ההרתעה שיש לישראל מול הארגון. זאת, לצד ההבנות עם המצרים, הובילו לשבת שקטה בעוטף עזה.
לא אחת כתבתי כאן כי יש ללכת למהלך שישנה את המצב מיסודו, ואני דבק בכך. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנסיבות שנוצרו ובעיקר מהעובדה שישראל מצויה ערב בחירות. הממשלה נוהגת באחריות כשהיא לא פותחת במבצע צבאי בתקופה זו. כל המבקרים יודעים זאת היטב - אך ההתלהמות נובעת ממניעים פוליטיים.
האמירות האלו, ובעיקר של שלושת הרמטכ"לים בדימוס, שלפיהן נתניהו מוטט את ההרתעה הישראלית מול עזה הן דמגוגיה צרופה, שהרי אף אחד מהם לא סיפק שום תוצאה אחרת. לכל הפחות שלא יבקרו בנושא הזה - שגם הם היו חלק ממנו עד לא מזמן.
ומה על הפרק?
ההסדרה קצרת הטווח תיקח את חמאס לתקופה שאחרי הבחירות - ושם יש שתי אפשרויות. הראשונה היא הסדרה ארוכת טווח במסגרת התוכנית של טראמפ; השנייה היא מערכה נוספת שבסופה, ניתן להניח, הארגון יהיה חסר תקומה. הוא פשוט ימוטט.
לא בכדי חמאס אינו שובר את הכלים. הוא מבין היטב מה עומד מולו - מצד אחד הטנקים של חטיבה 7, ומצד שני מצב הומני הולך ומדרדר שלאחרונה הוביל להתקוממות עממית. בין הפטיש והסדן מרחב התמרון של הארגון הוא מהבעייתיים ביותר שהיו לו מאז שהשתלט על הרצועה באלימות ושחט את אנשי הפתח. מנהיגי חמאס לא ממהרים להתאבד. ולכן הם אלו שירדו מהעץ.
ראוי לשבח את קבלת ההחלטות של הממשלה בעניין הפעלת הכוח לאחרונה. עשרות סיבות היו כדי להסלים את המצב, חלקן פוליטיות - אך ההבנה שאסור לתת לאף גורם מסביב לשבש תהליך דמוקרטי היא שמרסנת את הפעלת הכוח. זו דמוקרטיה בצורה הכי מהותית שניתן להעלות על הדעת, לאמור - עם ישראל יחליט מה הוא רוצה, ולא נפריע לו בכך.
הביקורת על הממשלה בעת הזו ובהקשר הזה היא לחלוטין לא עניינית, היא זו שמכרסמת בהרתעה, וכל זאת כדי לקושש באופן ציני כמה קולות מיושבי גבול עזה - שהם אחרונים שמישהו צריך לנהל על גבם משחק פוליטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו