לא הרמטית: המגבלה של כיפת ברזל נחשפה

הרקטה שפגעה אתמול (שני) בבית במושב משמרת והרסה אותו כליל לאחר שנורתה מרצועת עזה העלתה שאלה אחת מרכזית – מדוע היא לא יורטה? יודעי דבר טוענים שהשמיכה הקצרה, דהיינו יש מספר מוגבל של סוללות כיפת ברזל ולא הייתה פריסה של סוללה להגנה באזור הזה. אך האם הסיבה לאי היירוט היא חוסר בסוללות כיפת ברזל, או יכולת מבצעית שאינה מתאימה לסוג האיום שאיתו היה צורך להתמודד?

יירוט רקטות ארוכות טווח

לפי דובר צה"ל, הרקטה נורתה מאזור רפיח, ממרחק של כ-120 ק"מ. מרחק זה הוא מחוץ לטווח היעיל של כיפת ברזל: לפי הפרסומים הרשמיים כיפת ברזל מסוגלת ליירט רקטות שנורו מטווח שבין 5 לכ-70 ק"מ. סביר שהטווח היעיל גדול מעט יותר, אך אין חולק על כך שהכיפה מתקשה להתמודד עם שיגורים מטווחים שעולים על 80 ק"מ.

הסיבה למגבלת 80 הקילומטרים נעוצה בעובדה שהטיל המיירט (טמי"ר) מוכרח לבצע תמרון מורכב. זאת מאחר שחומר הנפץ על טילי כיפת ברזל מורכב בזווית מסוימת.

עוד באותו נושא

• תיעוד: תקיפות צה"ל ברצועת עזה

• בזכות השקט: יחודשו הרכבות לנגב המערבי

• תושב שדרות שביתו נפגע מרקטה: "הכל התמלא עשן"

• הפלגים הפלשתיניים: "אנו מחויבים למתווך המצרי ולהפסקת האש"

• ריבלין: "יש לנו אויב רצחני ואכזר"

• גינויים בישראל ובעולם: "מזועזעים ממתקפת הטרור"

כדי לבצע את התמרון המורכב הנדרש ליירוט מוצלח, הטיל המיירט חייב להיות מהיר בהרבה מטיל המטרה. אולם טילים שנורים לטווח ארוך נושאים עליהם כמות גדולה מאוד של דלק, אשר מעניק להם מהירות שמקשה על כיפת ברזל להתמודד עימם. הגידול בכמות הדלק הוא מעריכי, ולכן טיל שנורה, לדוגמה, לטווח של 100 ק"מ שוקל פי כמה וכמה מטיל שנורה למרחק של 50 ק"מ וטס במהירות גדולה בהרבה.

כיצד מתגברים על מגבלת הטווח המרבי של כ-80 ק"מ? אומרים "יודעי דבר" מה הבעיה – שימו סוללה בדרך בין רצועת עזה לשרון, למשל אחרי אשקלון ואז כיפת ברזל תיירט את הרקטות בדרכן צפונה. זה פתרון לא ישים כי בפועל אין לכיפת ברזל אפשרות ליירט רקטות באמצע מעופן. 

מדוע לא ניתן ליירט "באמצע הדרך"?

ממדי הטיל המיירט מגבילים את המרחק המרבי האפשרי בין נקודת השיגור של הטיל המיירט לנקודת הפגיעה ברקטה לכן הטילים המיירטים משוגרים כמעט אנכית כאשר הרקטה מתחילה לרדת לכיוון היעד.

הפתרון המעשי שנמצא ליירוט רקטות ארוכות טווח הוא הוספת טלאי נוסף לשמיכה (שכבת הגנה נוספת בפי המומחים) - סוג אחר של טילי יירוט מהירים יותר מטילי כיפת ברזל.

סוללת כיפת ברזל // צילום: קוקו

יירוט של כיפת ברזל מעל שדרות, אתמול // צילום: יהודה פרץ

ואכן מערכת קלע דוד (שרביט קסמים) פותחה כדי ליירט רקטות ארוכות טווח. לפי הפרסומים קלע דוד אמור לתת מענה לרקטות שנורו מטווחים בין 50 – 300 ק"מ. טילי היירוט של קלע דוד גדולים יותר ומשוכללים יותר מטילי כיפת ברזל. עלות טיל בודד היא כמיליון דולרים

שיפור דיוק הפגיעה של רקטות לרמה של מטרים ספורים

בשנים האחרונות הרקטות הטיפשות הופכות בהשקעה נמוכה יחסית לטילים מדויקים עד לרמת הפגיעה בבניין מטרה בודד. לאמור אין יותר "שטחים פתוחים" ולכן אי אפשר להסתמך על "יירוט סטטיסטי" כפי שחווינו בצוק איתן, אלא חייבים לנסות ולהצליח ליירט כל טיל.

היבטים כספיים

בעולם היירוטים מקובלת ההנחה שכדי להגיע לשיעור יירוט סביר יש צורך בשיגור של שני טילים מיירטים כדי להצליח ליירט רקטה תוקפת אחת. 

עלות יירוט של רקטה בודדת בטווחי שיגור של 5 – 70 ק"מ באמצעות כיפת ברזל היא כ-100 אלף דולרים בממוצע (לעתים משתמשים בטיל יירוט בודד ולעתים בשניים).

עלות יירוט של רקטה בודדת בטווחי שיגור של 70 – 300 ק"מ באמצעות קלע דוד היא כשני מיליון דולרים. לפיכך וכתוצאה של השיקול הכלכלי מספר הטילים המיירטים מהסוג היקר חייב להיות מוגבל מאוד. גם עלות המעטפת (הסוללות מהן משוגרים הטילים המיירטים) גבוהה מאד.

כלכלית ולוגיסטית לעולם לא ניתן יהיה לכסות את כל הארץ במספר מספיק של סוללות יירוט יעילות. כלכלית ולוגיסטית לעולם לא יהיה מצב בו מספר הטילים המיירטים שלנו יספיק על מנת ליירט את כל הרקטות שישוגרו כנגדנו.

המחסור הכרוני בטילי יירוט

כך לדוגמה, לאחר סיבוב לחימה קצר בו נשתמש במרבית מלאי הטילים המיירטים שלנו והאויב רק במקצת ממאגר הרקטות שלו, יווצר מצב שבו ניוותר למשך תקופה ארוכה ללא הגנה, נתונים לחסדי האויב.

הפתרון

לפתח ולהוסיף למערך היירוט הקיים באמצעות טילים, מערך שמעולם לא נועד ליירוט עשרות אלפי רקטות וטילים בהם נותקף במקרה של מלחמה בצפון, את האפשרות ליירט פצמ"רים רקטות וטילים גם באמצעות קרני לייזר רבות עוצמה.

עלויות הפקת קרני הלייזר זניחה ביחס לעלות הרקטות והטילים שתוקפים אותם. כך נוכל להתמודד עם העלויות הדמיוניות שנדרשות כדי לייצר מספר סביר של סוללות וטילים מיירטים שיעילותם בהגדרה אינה מוחלטת.

אלי בר און - כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

אלי מירון - ד"ר לכימיה פיזיקלית, לשעבר בכיר במערכת הביטחון

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו