בפעם הבאה שתחשבו לציין בנוכחות ילדכם בן השנתיים כי "אין לו שמיעה מוזיקלית", או "אין לו קואורדינציה" - רצוי שתהססו לרגע. שכן, אין זו רק הערת אגב שתתפוגג לחלל הגינה הציבורית, אלא ציון דרך בתפיסת עולמו של הפעוט, ובניסוחה של ד"ר אנאבלה שקד, פסיכותרפיסטית אדלריאנית בהבעה ויצירה במכון אדלר, "הרגע שבו נוצר הקשר הרה הגורל בין כישלון לאובדן האהבה, השייכות והערך". כדור השלג, אם כן, החל להתגלגל.
וגם אם הילד גדל ונהגתם בו כפי שרבים נוהגים - המקרה עדיין לא אבוד. שקד, מטפלת בגישת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית ומומחית בהדרכת הורים, דנה בספרה "לקפוץ למים - מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים", בהשלכות מתן הערך לאדם על פי הישגיו, ובדרכים שבהן ניתן לרפא אותו מתפיסות ומקיבעונות.
מוגזם לתלות את מרבית האשמה לגבי "ערך האדם" על ההורים. לפי שקד, אנו חיים בחברה "אנכית", המדרגת אנשים לפי הצלחתם ובעיקר לפי כמות הכסף שצברו. התוצאה היא שכל אחד חי בתחושת נחיתות ומחובר 24 שעות ביממה למכשיר המודד את תחושת הערך שלו. רובנו יבחרו בצמצום העצמי ויגנזו את חלומותיהם כתוצאה מהפחד להיכשל, ואחרים ילקו בצורה קשה יותר ב"הימנעות" - כלומר התרחקות מן החיים והתרחקות מן הכישלון.
ספרה הייחודי של שקד מחולק לשלושה חלקים: הראשון - מוקדש להסבר תופעת ההימנעות כאסטרטגיה להתמודדות עם פחד מכישלון, גורמי ההימנעות וצורותיה; השני עוסק בריפוי וביציאה מהימנעות, בשילוב תרגילים מעשיים; והשלישי מוקדש להדרכת הורים כיצד לגדל ילדים אמיצים ואקטיביים שלא יבחרו בהימנעות כאסטרטגיה מרכזית.
את תופעת ההימנעות החליטה שקד לחקור לאחר תקיעות בטיפול ובניסיון למצוא דרכי טיפול חדשות. להימנעות דרגות שונות החל מ"אני ממש חייב/ת לעשות ספורט", המשך ב"אני ממש רוצה משפחה, אבל לא מצליח למצוא את אהבת חיי", וכלה ב"תמיד אמרו לי שיש לי שכל, אבל לא יצא לי ללמוד".
לגרסתה, כדי לצאת מהימנעות לעשייה יש לאמץ תחילה תפיסת עולם "אופקית" ולוותר על הערכים המתנים את ערך האדם בסטנדרטים. אז יגרום הכישלון לכל היותר לאכזבה וצער, אך לא לבושה ופחד ו"נהיה פנויים להגשמת מרב הפוטנציאל שלנו עם שותפים ולא עם יריבים".
את הפרק הפונה להורים פותחת שקד בהצהרה לוחמנית: "תוכלו להציע לילדיכם רק שני סוגי חיים: חיים קשים או חיים רעים". בפרק זה היא פורסת את משנתה החינוכית במעבר בין הורות סמכותית להורות שוויונית, במתן עזרה לילדים לפתח תכונות, מיומנות והרגלים שיעזרו להם ב"מלאכת החיים". הפרק מתחיל בסקירת אתגרי ההורות בימינו, דן בהתנהגויות הוריות רצויות ומזיקות, ואף מציע הנחיות מדויקות, למשל "טבלת המלצות לתגובות הוריות" על מנת לעודד שיתוף ילדים.
במבוא לספרה מציינת המחברת שהספר מיועד, מלבד להורים ומטפלים, גם לכל מי שחווה תחושה של פספוס, הגדרה שאולי יכולה לעניין את רוב בני האדם. עם זאת, נראה כי משקלו של הדיון העיקרי עובר לגילוייה הקשים יותר של ההימנעות, ובדגש על זו המוצדקת על ידי בחירת שאיפות לא מציאותיות.
כדי לרכוש את אמון הקוראים, מציגה שקד לא פעם את הטענה הכוללנית "מחקרים מראים כי... (יש קשר בין שאיפות אישיות לא מציאותיות לסכנת אובדנות)". נראה כי מחקר ספציפי ומאפייניו היו אולי משכנעים יותר בקבלת הטיעונים. ניתן גם למצוא אמירות נחרצות שאי אפשר להסכים איתן כמו "ככל שאדם עסוק בעצמו, הוא פחות בריא בנפשו ולהפך".
שקד מציינת כי יש מגבלה בשימוש באמצעים אינטלקטואליים כדי לחולל שינוי ויצרה "פרוטוקול של התערבות בפסיכודרמה בטיפול", שאותה חקרה בדוקטורט. יש להניח כי למסקנה דומה יגיע בשלב כלשהו גם הקורא, שאולי מוטב כי ייקח אתנחתה מדי פעם בביצוע התרגיל המוצע בסוף כל פרק.
יש לציין כי בחיבורה כולו מגלה שקד נחישות, תפיסה חינוכית (ותפיסת עולם) בוטחת ומידבקת, גם כאשר משמעותה פחות נעימה. כך, למשל, בהצבת הגבולות לילדים, ובתיאור העימות האפשרי עימם בבגרותם. הנושאים מלווים בדוגמאות אינספור, כמעט בכל תחום, ולא פעם מזכירים את חיינו הפרטיים בדיוק מפתיע היוצר הזדהות עם הנאמר.
"אילו יכולתי לחיות את החיים שלי מחדש הייתי מנסה לעשות יותר טעויות... והייתי יותר טיפש משהייתי", כתב פעם חורחה לואיס בורחס. שקד מצטטת את הסופר הארגנטינאי כדי לחבר את קוראיה לנושאים הבוערים בחייהם. היא מעירה שדים שכבר השלמנו עם נוכחותם, ופוקחת עין אחת בשאלה: האם עדיין אפשר לשנות את חיינו?
לקפוץ למים / אנאבלה שקד, מודן, 403 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו