כשאני נוסע בכבישי יהודה ושומרון בלילות, אני יודע שאלפי אחים ואחיות עושים דרכם כמותי, ביניהם בני משפחתי. בתי, שחוזרת בשעת לילה מהשפלה בעיקולי הכביש החשוכים לביתה בגוש עציון המתחדש. בעלה, שחוזר מהמכינה הקדם צבאית שבראשה הוא עומד. חתני האחר חוזר ממשימות ביטחון לביתו שבדרום הר חברון, בדרכים שבהן כבר נרצחו יהודים. וכמותם עשרות אלפי מתנחלים בארץ הטובה הזו, שחזרנו אליה למרות הטרור הערבי שמלווה אותנו.
יודעים אנו את הסיכון, ויודעים אנו גם את הצורך לא לוותר. קל להיגרר ולעסוק בביקורת על ההתנהלות סביב הפיגוע מאתמול, אבל גם אם יש מה לבקר - צריך לזכור שיש משפחות שאיבדו את יקיריהן, ומשפחה של חייל שנלחם על חייו, ויש צורך בלכידות חברתית.
אני נזכר בדברים ששמעתי מחברי דן שיאון, יליד דגניה, סא"ל (מיל') ומפקד טייסת גיבור קרבות בחיל האוויר. במשרדו של קושנר, מחותנו של הנשיא טראמפ, כשעלתה סוגיית תשלום מסוים לפלשתינים, סיפר שיאון על טיסות שיצא אליהן ביודעו שהוא עלול ליפול בקרב או ליפול בשבי, והגן בלהט על הצורך להקריב ועל תפיסת הביטחון של המתנחלים והמחנה הלאומי. "אסור לוותר לפלשתינים", אמר, "כי כל ויתור יזמין את הפיגוע הבא ויזין את הטרור".
שיאון סיפר על ההרוג הראשון של קיבוצו דגניה, משה ברסקי ז"ל, שנרצח ב־1913, שמונה חודשים בלבד אחרי שעלה ארצה, כשהיה בדרכו להביא תרופות לחבר חולה בדגניה. כשחבריו של ברסקי הודיעו להוריו ברוסיה על מות בנם, כתב להם חזרה האב הרץ ברסקי "אני שולח את האח למלא את מקומו", והודיע ש"מות משה מעלה את כולנו ארצה".
ועוד הוסיף האב מילים שלא מאבדות את משמעותן עד היום: "אחים יקרים! אשר לא פיללנו באתנו, שבר גדול הושברנו, אך מאמין אני שלא ייפול רוחכם להיסוג אחור חלילה. אדרבא! מקווה אני שזכר בני המנוח יוסיף לכם עוצמה ועוז לעמוד בקשיי המלחמה הקדושה עד סוף הוציאנו אל הפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו ובתוככם הקריב בני את נפשו ודמו" .
אם הייתי יכול להתכתב עם האב היום, הייתי אומר לו שאת צוואתו אנו מקיימים גם היום. עברו עלינו 106 שנים של טרור ושל מלחמות, אבל איננו נסוגים. רוחנו כואבת, אך איתנה. הם לא יכניעונו, וככל שימשיכו, נלמד אותם שבעוד ידנו האחת אוחזת במלאכת בניין הארץ, השנייה אוחזת בשלח והיא תנקום את מותם. דם יהודי לא יהיה הפקר - והארץ פורחת ותפרח מדגניה ועד נהלל, ומנהלל ועד השומרון ואריאל, עיר ואם בישראל. למרות הכל ובגלל הכל.
הכותב הוא סא"ל במיל' ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו