מעטים אוהדי הכדורגל בארץ שלא מכירים את השם דני קרסיקוב. אחד הקוונים הוותיקים והמוערכים ביותר פרש לאחרונה משיפוט פעיל אחרי 19 שנים כקוון בליגה הבכירה. בינואר, בגיל 46, נפרד קרסיקוב מהתג הבינלאומי והחליט לסיים את הפרק הזה בחייו. אבל אל תדאגו, הוא לא הולך לשום מקום.
"רציתי לפרוש בשיא", הוא מסביר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", אבל במהלכו הוא כבר קיבל את המשימה הבאה שלו: שיבוץ כשופט וידאו, או בשמו הרשמי - VAR. במוצ"ש, עם פתיחת הפלייאוף העליון, יעזוב קרסיקוב את המגרש שעליו התרוצץ מאז 1988 וייכנס לתוך ניידת שבה מותקנים מסכי טלוויזיה עם כל הזוויות שלהן הוא זקוק.
מבחינת הטייטל, קרסיקוב לא שינה דבר, הוא עדיין ייקרא עוזר שופט. "זה לא עוזב סופית, יהיו עוד כמה עדכונים לגבי השאלה המרכזית: 'מתי שופטי ה־VAR מתערבים במשחק', כך שלפחות בהתחלה קיים סיכוי לטעות", הוא אומר, "כולם צריכים להבין את זה. גם את מערכת ה־VAR מתפעלים בני אדם. אנחנו רואים גם בעולם שיש טעויות, אבל אין ספק שהן יצומצמו".
מתי בעצם תתערבו?
"לא נתערב בכל מהלך, אלא רק בטעויות קשות של השופט המרכזי. זה ירגיע את הקהל והשחקנים בהחלטות קריטיות. כבר עכשיו אפשר לראות את התגובות של השחקנים אחרי פסיקה שהתקבלה בעזרת שופטי הווידאו. הם פשוט מקבלים את זה, סומכים על ההחלטה. זה יוריד הרבה לחץ מהשופטים".
מחוץ לעולם השיפוט קרסיקוב, נשוי ואב לשלושה ומתגורר בנתניה, החל לעבוד כצלם אירועים, דומה מאוד לעבודתו על המגרש, שם "צילם" מהלכים בשבריר שנייה וצריך היה לקבוע אם היה נבדל או לאו. "הצילום הוא קטע אמנותי שתמיד היה שם", הוא מספר, "יש לי את זה, הייתי מצלם חתונות. אבל היה הרבה לחץ מאנשים שלא היו מרוצים, וזה היה קשה עבורי. תראה, קוון הוא בעצם צלם, זה אותו דבר בדיוק. כשיש לי חצי שנייה לנתח אם היה נבדל או לאו, אני פשוט מצלם את רגע המסירה. אחר כך אני רואה את העצירה בהילוך החוזר בטלוויזיה, וזו בדיוק אותה התמונה שראיתי בראש. זה כישרון, לא כל אחד יכול להיות קוון".
עכשיו ממשיך בצילום, רק וידאו.
"זה שדרוג לעבור מסטילס לווידאו (צוחק). ל־VAR יש תקנים לכמות המצלמות, אנחנו בדרג הנמוך. בספרד או באיטליה יש הילוך חוזר סופר איטי, לנו לא יהיה את זה. בוא נגיד את זה כך: מאה אחוז לא יהיה. הטעויות יצומצמו, אבל עדיין יהיו כאן. לא תמיד תהיה לנו את הזווית עם הראייה החותכת. יש הרבה מקרים שמזווית אחת אתה רואה שער, אבל מזווית אחרת ממש לא".
סיפור סינדרלה
הדרך של קרסיקוב לליגת העל לא היתה שגרתית. עובדיה צבי האגדי חיפש קוונים, ואחרי המלצה של אייל צור בחר להעלות את קרסיקוב מהליגה הארצית (אז הליגה השלישית) לליגה הלאומית. "שפטתי בשני משחקים בלאומית ומייד קפצתי לליגת העל, ממש סיפור סינדרלה כזה", הוא נזכר, "בסוף אותה עונה שפטתי בגמר הגביע ועונה לאחר מכן כבר קיבלתי את התג הבינלאומי. זו קפיצה מדהימה, היום כבר אין דברים כאלה.
"מאז הגעתי לכל מה שאפשר: שפטתי את מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם, באיירן מינכן, מילאן - כל הגדולות. אפילו את נבחרות ספרד, אנגליה והולנד. הגשמתי את כל החלומות שלי. בדיעבד, ההחלטה לעבור לקווים היתה נכונה עבורי. קרוב ל־150 משחקים בינלאומיים זה מספר יפה מאוד גם במונחים אירופיים. מבין עוזרי השופט, יש לי את מספר ההופעות הגבוה ביותר בליגה האירופית. אני ממש לא מצטער שלא המשכתי כשופט ראשי. עדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות".
קוון זו עבודה קשה. אם את השופט מקללים מרחוק, אצלך זה ממש בתוך האוזן.
"שומעים ומרגישים הכל. כל הזמן אומרים לך מה אמרו בטלוויזיה. אתה לומד לחיות עם זה, אבל לא מסכים עם זה. הכי מעציב אותי שאבא מביא את הילד שלו למשחק ומקלל. חבל לי שזו הדוגמה שהוא מקבל".
מה הדברים הכי קשים שאמרו לך?
"מחלות קשות למשפחה שלי, זה פשוט הזוי. איחלו לי שלא אגיע הביתה ואיהרג בתאונת דרכים. איך בן אדם יכול לאחל דבר כזה למישהו שהוא בכלל לא מכיר? והכי מצחיק, שאחרי כל זה בוחנים אותי על סמך ההחלטות. את אף אחד לא מעניין אם קיללו, אם אני חולה או פצוע. זה משחק פסיכולוגי שאתה חייב להישאר בו מרוכז, פשוט להיכנס לבועה משלך. היום לשופט יש אוזנייה, זה עוזר מאוד בנושא הזה".
אתה חושב שהפגיעה בשופטים קשה מדי?
"אנשים לא מבינים מה זה לקבל החלטה בחצי שנייה, כשאתה בדופק 180 בדקה ה־80 של המשחק. אני לא חושב שהעונה הזו לא טובה. היה מקבץ טעויות בזמן האחרון, וזה טבעי. לפעמים טעויות מתפזרות על עונה שלמה ולפעמים זה מתקבץ לתקופה קצרה. אף שופט לא רוצה לסחוב גיבנת על זה שהוא הוריד קבוצה ליגה, העלה אחרת או העניק אליפות. זה לא משנה אם זה שופט, קוון או עכשיו שופט וידאו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו