היה מצופה שהמרדף של המפלגות השונות אחר "הקול הרוסי" יהיה גם אחד המרכיבים המרכזיים של הבחירות הקרובות. אלא שבמציאות מצטיירת תמונה שונה לגמרי. נראה שלראשונה זה שלושה עשורים ההתעניינות של הכוחות הפוליטיים השונים במגזר הגדול הזה דווקא פחתה. רשימות רבות משמאל ומימין ויתרו כליל על הצבת מועמדים יוצאי בריה"מ במקומות ריאליים, ואם להיעדר המבטא הרוסי בשורות מרצ והעבודה כבר התרגלנו, הרי ההחלטות של גנץ מחד ושל שקד ובנט מאידך לפסוח על נציגות עולי בריה"מ ברשימותיהם החדשות - בשעה שעבור נציגי ציבורים קטנים בהרבה, דוגמת עולי צרפת, נמצאו מקומות - הפתיעו רבים.
אמאז פתיחת שערי בריה"מ לשעבר ותחילת גל העלייה הגדול לישראל בשנת 1989, הפכו קולות דוברי הרוסית לגורם משמעותי בתוצאות הבחירות לכנסת. למעשה, לא יהיה זה מופרז לטעון ש"הקול הרוסי" היה לא רק גורם משמעותי אלא אף מכריע בכל מערכות הבחירות מאז. נטיית ליבם של מרבית העולים ימינה, אל המחנה הלאומי, שברה את התיקו הבין־הגושי שהתקבע בשנות ה־80, ובשתי הפעמים היחידות שעלה בידי השמאל לנצח (רבין בשנת 1992 וברק בשנת 1999), היה זה כאשר השכיל למשוך אליו תמיכה משמעותית של חלקים גדולים מציבור דוברי הרוסית.
כיום, אפילו ברשימת ישראל ביתנו, רק שלושה מתוך ששת המועמדים הראשונים הם ילידי בריה"מ. העובדה שהתופעה הגיעה למפלגה הסקטוריאלית של העולים עצמם, גרמה לתהות אם "הקול הרוסי" עדיין קיים, ואם הוא ממשיך להוות גורם משפיע בעיצוב המפה הפוליטית במדינה. פרופ' זאב חנין, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטאות אריאל ובר־אילן ומומחה ליהדות דוברת רוסית בישראל ובתפוצות, טוען נחרצות שכל השמועות על מותו של "הרחוב הרוסי" בישראל מוקדמות ומופרזות.
"היעלמות קהילת דוברי הרוסית זאת פנטזיה", טוען חנין, "אבל מתברר שהפנטזיה הזאת כה קוסמת שהרבה מפלגות האמינו בה. האמת שונה - כשבודקים לעומק את תפיסות העולם של יהודי בריה"מ ושואלים אותם לזהותם האידיאולוגית והפוליטית, התוצאות אינן דומות לתמונה המצטיירת בקרב כלל הציבור הישראלי. וזה לא השתנה גם כעבור שלושה עשורים מאז תחילת העלייה הגדולה. סקרי עומק שאליהם נחשפתי ושנעשו באמצע שנת 2017, מגלים שיותר מ־60% מהישראלים דוברי הרוסית מגדירים את עצמם כימין מתון ועוד כ־20-15 אחוזים כימין רדיקלי יותר".
בין ימין לימין
ומה מצבו של המרכז־שמאל בציבור הזה? אותם מחקרים ממש מוכיחים שהזיהוי השמאלני כמעט לא קיים בין יוצאי בריה"מ. "רק שלושה אחוזים מהנשאלים הגדירו את עצמם כשמאל", מסביר פרופ' חנין, "ועם ההגדרה מרכז הסכימו 20-15 אחוזים. נבדקו גם עמדות של עולים שהגיעו לארץ כילדים קטנים מאוד, ובעצם גדלו והתעצבו כאן: בקרבם קיימת נטייה ימינה, אך היא מתונה יותר לעומת דור ההורים. זוהי גם תמונת מצב של ילידי הארץ ממשפחות דוברות רוסית".
גם דמיטרי גנדלמן, בעלים של חברת פרסום מובילה במגזר הרוסי, מסכים עם ההבחנות הללו. גנדלמן, אשר מלווה את הליכוד בשתי מערכות הבחירות האחרונות, עוסק בפן היישומי של העבודה עם ציבור יוצאי בריה"מ, ולכן את המסקנות האקדמיות של חנין הוא מתרגם לשפת המנדטים: "המשקל האלקטורלי של העולים דוברי הרוסית מגיע לכדי 18 מנדטים, ומתוכם הרוב הגדול ילכו למפלגות הימין. גם סקרים אינטרנטיים שנעשו במשך ארבע שנים, לאורך כל הקדנציה האחרונה, מאששים זאת - אמנם הסקרים האינטרנטיים נוטים להטיות ולא מייצגים את כלל הציבור, אבל בשל הכמות הגדולה של המשתתפים יש בהם כדי להצביע על המגמות".
הבית היהודי ישלם על היעדר קול רוסי ברשימה. דמיטרי גנדלמן
עם זאת, גנדלמן מתריע ששיעור ההשתתפות של יוצאי בריה"מ בהצבעה עמד ב־2015 על 61 אחוזים בלבד - שיעור נמוך לעומת ישראלים יהודים אחרים. אם נזכרים ברקע החדשותי של הבחירות ההן, אפשר להסביר זאת: פרשת 242 שהתפוצצה בסמוך לבחירות הסבה נזק תדמיתי קשה לישראל ביתנו וגרמה לחלק ממצביעי ליברמן להישאר בבית. אולי הדבר מלמד גם על ההבדלים בפרופיל הממוצע של תומכי ליברמן ותומכי הליכוד בקרב דוברי הרוסית.
לטענת גנדלמן, ההבדלים קיימים והם אינם מקריים: "אלה גם אלה ימניים, מתנגדים לוויתורים לערבים ולכלכלה הסתדרותית. אולם ככל שהעולים רואים את עצמם כישראלים לכל דבר, כך גוברת תמיכתם בליכוד. זה עניין של הזדהות עצמית, ומטבע הדברים ליברמן מתבסס על מבוגרים יותר, שלא לומר קשישים. אגב, גם לעולים שהשתלבו חשובה ביותר הנציגות של דוברי רוסית ברשימה, כדי לתמוך בה, בדומה לנציגות הנאה בליכוד בדמותם של יולי אדלשטיין וזאב אלקין. במובן זה בנט ושקד עשו טעות גדולה: הימין החדש היה יכול להפוך לבית פוליטי עבור חלקים גדולים מעולי רוסיה והמדינות הפוסט־סובייטיות. כעת זה אבוד עבורם בגלל היעדר הנציגות הרוסית ברשימה, והקולות האלה יתפצלו בין כל מפלגות הימין".
הולכים על הדור הצעיר
ההסתמכות של ישראל ביתנו על עולים מבוגרים, שחלקם הלכו לעולמם ב־20 שנות קיום המפלגה, היתה בעוכריה. ליברמן זיהה זאת, והלך הפעם על הצערת הרשימה בקריצה אל דור הביניים. גנדלמן סבור שהפעם ליברמן ינהל קמפיין אגרסיבי המכוון דווקא נגד הליכוד, ובמידה רבה נגד המפלגות הדתיות, כדי להביא אליו צעירים. הליכוד לעומת זאת לא יתקוף אותו, ויסתפק בקריאה כללית לדוברי הרוסית לא לבזבז את הקולות על רשימות חסרות סיכוי.
"הרחוב הרוסי" מאמין שהפוליטיקאים המייצגים אותו צריכים להיות משכילים ומכובדים, כך שלרשימה כמו זו החדשה של סמיון גרפמן אין באמת אפשרות לכבוש את ליבו. ואם תשאלו את חנין, לא רק לגרפמן: "הפוטנציאל התיאורטי של מפלגה שמדברת ישירות לעולי בריה"מ כחלק מאג'נדה כלל־ישראלית עומד על 11-9 מנדטים, וכחצי מהם הם הגרעין הקשה של ליברמן. ההתעניינות במפלגה סקטוריאלית חדשה עלתה אמנם פי שלושה לעומת הבחירות הקודמות, אבל זה לבטח לא יספיק כדי לעבור את אחוז החסימה".
חנין וגנדלמן סבורים שגם גנץ יתקשה להיכנס ל"רחוב הרוסי". בסיטואציה שבה הבסיס האלקטורלי של השמאל בקרב העולים נמוך ביותר, גנץ היה יכול לקוות שהחיבור ליש עתיד יסייע לו, אך נראה שזה לא קורה. בלפיד היו מוכנים לצדד כ־15 אחוזים מ"הרוסים", אלא שמאז האיחוד התמיכה הזאת ירדה בחצי. הימין המתון שראה בו חלופה אפשרית, התחרט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
