הישראלים חזרו אל סיני, והפעם כדי להישאר

הרבה מילים נכתבו על החזרה של הישראלים והישראליות לחצי האי סיני. בשנה האחרונה נשברו כל השיאים, ונרשמה תנועה של מעל 300 אלף מטיילים שחצו את מעבר גבול טאבה בדרכם לסיני, רובם המכריע מחזיק בדרכון ישראלי. קשה להאשים אותם - הקרבה לישראל, החופים המוזהבים, השקט המוחלט, האירוח הנהדר והניתוק האולטימטיבי מהחיים עצמם עושים את שלהם. עכשיו קחו את כל אלה ותתמחרו אותם בסכום שמגיע בשיא העונה לשליש מהמחיר של חופשה דומה באילת, והבנתם למה סיני הפכה להיות יעד חדש-ישן בלוח החופשות של הישראלים, לחופשה ספונטנית או מתוכננת. ואם אפשר יותר מפעם בשנה הרי זה משובח.

אבל גם חופשה חלומית, קרובה לבית ובמחיר ידידותי לכל כיס עדיין לא מספקת הסבר מלא למספרים המטורפים האלה. הרי אחרי מהפכת שמיים פתוחים אפשר להגיע ללא מעט יעדים באזור, וגם באירופה, במחירי רצפה, לשכור דירת Airbnb לסופשבוע וליהנות מחו”ל בלי לקרוע את הכיס. ולמרות כל זאת, הנהירה לסיני מתחילה להזכיר את המספרים של יציאת מצרים, מה כנראה אומר שמתחבא כאן עוד משהו מעבר למחיר.

ואולי כדי להבין את החיבור המאגי של הישראלים עם סיני צריך להתחיל בהתחלה. וההתחלה, כפי שאנחנו רואים אותה, היא אי שם בסוף שנות ה-60: ישראל מספחת את סיני במלחמת ששת הימים ומתחילה ליישב אותה באנשים שמגלים עולם חדש בחצר האחורית שלנו. חוף נדיר ביופיו, בתולי ופראי, באורך של כמעט 250 קילומטר שמגיש לנו את הטבע במלוא העוצמה ובלי פילטרים.

באופן רשמי, ישראל אמנם עזבה את חצי האי אחרי 12 שנה, אבל הקסם הבדואי כנראה עשה את שלו, והישראלים נשארו מאוהבים. גם לאחר השלמת פינוי סיני המשיכו הישראלים לפקוד אותה בהמוניהם לבד, עם המשפחה או עם החברים, והמספרים הלכו ועלו בהדרגה.

משבר והתאוששות

עד שנת 2004. במוצאי שמחת תורה של אותה שנה חוותה סיני שני פיגועים קשים, האחד בטאבה והשני בראס א-שטן, המטה ללוחמה בטרור פרסם אזהרת מסע, וגם בשנים שאחרי היו מספר אירועים ביטחוניים בשארם ודהב שיצרו את התחושה שגם גן העדן של סיני אינו בטוח עוד כמו בעבר. התחושה הזו הובילה לצניחה משמעותית במספר התיירים הנכנסים בשנים הבאות, שבאה לידי ביטוי גם בהתדלדלות מקומות האירוח לאורך החופים.

אבל השנים חלפו, ממשלת מצרים הבינה היטב שיש לה ביד נכס תיירותי אסטרטגי שכולם רוצים לחזור ולאהוב אותו כמו פעם, וכדי שזה יקרה היא צריכה להבטיח שהוא יישאר שקט. לא היה קל להחזיר את התיירים לסיני, אבל העבודה עקבית והשקט לאורך השנים עשו את שלהם, וההתאוששות ההדרגתית בשנים האחרונות הפכה לשיטפון של ממש בקיץ שעבר.

וההתאוששות הזו מאופיינת לא רק בחזרה של אוהבי סיני הוותיקים, שמגיעים אליה מספר פעמים בשנה ושמרו לה אמונים גם בתקופות הקשות, אלא גם בהגעה של מטיילים חדשים שנסחפים אחרי הזרם, מציצים לרגע ומתאהבים במקום (תרתי משמע). הסינרגיה הזו מייצרת תמונה מושלמת שאפשר לראות רק על חופי סיני - שני דורות של מטיילים, האחד מספר בעיניים בורקות על אופירה (שארם א-שייח’), די זהב (דהב) ונביעות (נואיבה), והשני מגלה לראשונה את הסחלב הנהדר שנמכר בחופים של ביר-סוויר, ולא יכול לחכות כדי לרוץ לספר לכולם על המקום הזה שהם פשוט חייבים לבקר בו.

המהפכה מתחילה ברשת

הסינרגיה הזו מובילה לא רק לאווירה הייחודית של חופי סיני, שאין שניה לה (באמת - לא כקלישאה) בעולם כולו, אלא גם ליוזמות שונות שמטרתן לעודד את התיירות לסיני, להנגיש מידע וגם לסייע בארגון של הנסיעה למי שמתקשה לעשות זאת בעצמו, או סתם אוהב שסוגרים לו את כל הפינות מראש. וכמו כל מהפכה במאה ה-21, גם זו מתחילה קודם כל ברשת.

דוגמה בולטת ליוזמה כזו היא אתר “סיני וייבס” (Sinai Vibes) שפועל כבר יותר משנתיים ויצר מהפכה של ממש בהנגשת המידע על סיני בעברית ברשת. האתר מרכז את כל המידע (אבל באמת הכל) שבנאדם צריך כדי לרדת לחופשה בסיני ולעבור שם את החוויה שהוא מבקש, גם אם לא חצה מעולם את גבולות המדינה. שיטוט אקראי באתר ועיון באפשרויות החיפוש שלו מגלה שאין כמעט קפל קרקע בחצי האי סיני שלא זכה מצידו להתייחסות רצינית, מהמלון הראשון שצמוד לגבול בטאבה ועד אתרי הצלילה של ראס מוחמד.

לאחרונה החלו מפעילי האתר גם להרכיב חופשות ייחודיות לסיני המבוססות על הניסיון ארוך השנים שלהם בחציית מעבר הגבול בטאבה הלוך ושוב. כשחושבים על זה לעומק, לא רק שזה נשמע הגיוני, זה גם מאפיין מאוד את קהל היעד של חופי סיני, שבמידה רבה מורכב מאנשים שקהילתיות ושיתופיות הם ערכים שחשובים להם. אם יש מישהו שצריך עזרה, יהיה מי שיעזור וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהמלצה על נהג מונית אמין וגם בהרכבה של חופשה מ-א’ ועד ת’.

אנשים שמביאים אנשים

וזה אולי כל הסיפור על רגל אחת, או אם תרצו בקליק אחד. אם פעם כדי לשמוע חוויות על סיני היינו צריכים להגיע לערב שקופיות אצל חבר שהיה שם וחזר כדי לספר, היום מספיק אתר אינטרנט מצוין אחד ופוסט בפייסבוק עם תמונות של הזריחה בנואיבה, והשמועה על החוף המדהים ההוא כבר תגיע למי שצריך.  גם המארחים מבינים את זה, ואט אט עוברים למוד של הזמנה מראש. במקומות רבים צריך להזמין מקום זמן רב מראש, במיוחד בשיא העונה, קרי הקיץ והחגים. וממש לא מדובר רק על בתי המלון הנהדרים של טאבה ודהב, אלא גם בחושות לאורך רצועת החוף. אחרי הכל, מי לא רוצה להגיע אחרי נסיעה של כמה שעות ולגשת ישר לחושה שמחכה לו על קו המים?

הרשת ומהפכת המידע עשתה רק טוב לסיני ולאוהביה. יותר אנשים מגלים את הפינות הנסתרות שלה, יותר אנשים מגיעים ליהנות ממנה, יותר אנשים מספרים ומראים לאנשים אחרים ויותר אנשים ממש עובדים בלהנגיש את כל החבילה הזו למטיילים פוטנציאלים נוספים. ואין מקום שיותר מתאים מסיני כדי לעודד רשת קשרים נהדרת כזו, שאפשר עוד רגע כבר להגדיר אותה כקהילה של ממש. כזו שלא רק יודעת לספר לך על חופי סיני ובתי המלון בה, אלא גם לספר לכם על המקום שבדיוק מתאים לכם ולמה אסור לכם לפספס אותו.

ואם הכתבה הזו עשתה לכם חשק לגלות משהו שאולי לא ידעתם, זה בסדר. זה בערך מה שחשבנו שיקרה. שני קליקים על העכבר, ואתם מוצאים את כל מה שרציתם תוך כמה דקות ואפילו מארגנים לעצמכם חופשה בסיני כבר בסוף השבוע הקרוב. או נותנים למישהו אחר לארגן לכם.

להזמנת חופשה בסיני:  https://www.sinaisite.co.il