ממבט ראשון כל החרדים נראים לנו בדיוק אותו הדבר – מכנסיים שחורות, חולצה לבנה, חליפה וכובע. שחור לבן. אבל לכל פריט לבוש, כך מתברר, יש ניואנסים דקים וכל אחד מעיד על רמת אדיקות דתית והשתייכות – חסידית, ליטאית או סגנון אחר.
אז איך הכל התחיל? "ליהודים בגולה היו מאפיינים מובחנים משאר הגויים שנועדו לבדל אותם", מסביר ד"ר מרדכי בראון. "זה אומנם נבע מאנטישמיות אבל גם לטובת היהודים – כי זה מנע התבוללות ויצר אווירה של שייכות קהילתית.
השטריימל – כובע הפרווה המפורסם מזנבות השועלים שהחסידים לובשים בשבתות וחגים, נוצר לפי הטענה בשל גזירת אחד השליטים, שקבע כי על היהודים יש חובה לעטות זנב של חיה טמאה כדי שידעו מי הם. טענה אחרת, הפוכה לחלוטין, גורסת שמדובר במנהג פולני שבו העשירים ומכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם עם זנב של צובל.
זנבות שועלים // צילום: רויטרס
החליפה והכובע שהפכו לסימן ההיכר של כל חרדי באשר הוא, הם במקור בגדי אצילים פולנים מלפני 200 שנה. במקרה זה כוונתם של הרבנים הייתה לשוות לבני הישיבות מראה מיוחד ומכובד, של אנשים חשובים ולא של כפריים מהשדות. האמירה החברתית, לפיה בחור ישיבה הוא חכם ומלומד ולכן צריך להתלבש כיאה למעמדו, עיצבה במידה רבה את הדורות לאחר מכן.
ישנם הבדלים דקים, אך חשובים למדי. כך, בחסידות תולדות אהרון, בניגוד ליתר החסידויות, לובשים שטריימל כבר מגיל בר מצווה ולא מהחתונה. יש כאלו שהולכים בכוונה עם שטריימל נמוך ופשוט ומנגד בחוגי חסידים בארה"ב נוצרה תחרות מי קונה את הפריט המהודר ביותר. כך גם לבי כובע אחר – "ספודיק" – כובע פרווה שדומה לשטריימל אך גבוה וצר יותר. ה"קולפיק" הוא כובע דומה אך יותר גבוה ונפוח.
כל מי שראה את הסדרה "שבאבניקים" יודע שלא מעט מתשומת הלב קשורה ל"קנייטעש" – המגבעת. מקור השם מיידיש ומשמעותו קמט, והוא מאופיין בכך שבכיפתו יש קמט אחד מרכזי לכל אורכו. בצד הקדמי של הכיפה יש עוד שני קמטים קטנים שמכונים עיניים. הכובע מיוצר כאשר התיתורה שמקיפה אותו מוטה כלפי מעלה, בדומה ל"קאפעלוש" – כובע שמשמש את רוב חסידויות פולין בימי חול. בחזית הכובע יש קיפול. את הקנייטעש חובשים הגברים החרדים – ליטאים וחסידי חב"ד. הוא עשוי לרוב מבד לבד, ולעיתים מקטיפה. מחוץ לעולם החרדי, ברחבי העולם, הוא נקרא פדורה.
הקנייטעש // צילום: אוהד רומנו
יורדים למטה, ל"פראק" – החליפה. מדובר במעיל ארוך שמגיע עד הברך, בעל שסע ארוך מאחור ושני כפתורים בתחילתו. אנשי העילית של העולם החרדי ליטאי נוהגים ללבוש אותו, ביניהם ראשי ישיבות, ר"מים, רבנים חשובים ועסקני ציבור. יש גם כאלו שנוהגים שחתן ביום חתונתו לובש את הפראק. בשנים האחרונות נוהגים חלק מהגברים החרדים הנשואים ללבוש את החליפה בחגים ובאירועים חגיגיים. סוג אחר של חליפה היא "סירטוק" – בניגוד לפראק, הוא ארוך יותר ועשוי ממשי. חסידי חב"ד נשואים נוהגים ללבוש אותו בשבתות ובחגים.
גם על המכנסיים יש דגש. "ויזען אין די זאקען" – "מכנסיים בגרביים" בעברית, הוא כינוי לאופן המיוחד שבו לובשים חסידי גור את המכנסיים שלהם. קצוות המכנס מוכנסים לתוך הגרב באזור הקרסול ואז נוצר קיפול כמו במכנס צבאי – 15 ס"מ מעל הנעל. שיטה זו מכונה גם "גרבי קוזאקים" מכיוון שהוא נוצר כפשרה בתקופת גזרת הלבוש, אז קבע השלטון הפולני להסיר את מכנסי החצי והשטריימל שהחסידים היו לובשים לטובת לבוש הקוזאקים שכלל "ספאדיק" וזקן. בעקבות זאת החסידים גם החלו להסתיר את הפיאות שלהם מתחת לכיפה.
הכיפה שונה בחלק מהחסידויות – הצורה, הבד ולעיתים גם כיתוב "יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" בחב"ד ו"נ נח נחמ נחמן מאומן" אצל ברסלב. הליטאים והספרדים נוהגים לשים עניבה, אך בניגוד להם רוב החסידים לא נוהגים לעשות זאת. בקרב חב"ד, רוז'ין וקארלין כן עונבים עניבה לעיתים.
כל אחד והכיפה שלו // צילום: אורן בן חקון
הנעליים זוכים לפרשנויות שונות. חלק מהחסידים מקפידים לנעול נעליים שטוחות ויש כאלו שאינם משתמשים בשרוכים. הסיבה לכך ככל הנראה היא למנוע חשש טומאה ולהימנע מנגיעה בהם במהלך היום. חלק מחסידי סקווירא נועלים מגפיים.
שיטות הלבוש כוללות גם תספורת. הליטאים נוהגים להסתפר קצר ולהסתיר את הפיאות מאחורי האוזן. לעומתם, מקפידים החסידים לגלח את שיער הקרקפת ורובם נותנים לפיאות שלהם להשתלשל בחופשיות בצידי הראש. בחסידות חב"ד מגדלים פיאות קצרות שלא מוסתרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו