לא מצטרפים לנסיעה

יותר מ־70 שנים לאחר מותו מצליח איש העסקים השנוי במחלוקת, הנרי פורד, מאבות תעשיית הרכב האמריקנית, לעורר תרעומת ציבורית בגלל עמדותיו הגזעניות. תחקיר היסטורי על הצד האפל של התעשיין, שנערך במסגרת מהדורה מיוחדת על פועלו האנטישמי במהלך המחצית הראשונה של המאה ה־20, הוביל לאחרונה לפיטוריו של ביל מקגרו, עורך מגזין של מוזיאון עירוני במדינת מישיגן.

ג'ון אוריילי ג'וניור, ראש עיריית דירבורן, העיר שבה נולד ומת פורד, הורה לפטר את מקגרו, עיתונאי ותיק הפועל בעיר דטרויט, מעריכת ה"The Dearborn Historian". הגיליון התמקד בציון 100 שנים לרכישת השבועון "דירבורן אינדיפנדנט" בידי פורד, שרצה להפיץ באמצעותו את עמדותיו האנטישמיות הבוטות. המגזין להיסטוריה מתפרסם בכל רבעון ומופץ לכמות מצומצמת של מנויים על ידי המוזיאון המקומי, והמהדורה המדוברת כללה 28 עמודים, כשבעמוד השער הופיעה תמונה של פורד ולצידה ציטוט מאחת מאמירותיו שבה טען כי "היהודי הוא גזע שאין לו ציביליזציה שעליה אפשר להצביע, אין לו דת יוצאת דופן ואף לא הישג גדול בתחום כלשהו".

בתחתית השער הגנוז נכתב "דיווח מיוחד: הנרי פורד והיהודי הבינלאומי". פורד רכש את השבועון לפני 100 שנים ועשה בו שימוש לתקוף יהודים. הוא והעיתון כבר לא קיימים אך השנאה שהוא שחרר משגשגת בעידן האינטרנט". עם זאת, פיטורי העורך וגניזת המהדורה יצרו אפקט הפוך, כשעוררו תשומת לב בינלאומית למעשיו של ראש העיר המוערך ולעיסוק בגזענות המחרידה של פורד.

 

רק לא להכתים את העיר

"נראה שעל ידי הצגת מידע מלפני 100 שנה, שכלל מסרי שנאה - ללא סיבה משכנעת הקשורה ישירות לאירועים בדירבורן כיום - מהדורה זו של המגזין, הממומן על ידי העירייה, יכולה להסיח את הדעת מהמסרים שלנו על הכללה וכבוד הדדי", הסביר אוריילי.

לפני כשבועיים שלח ראש העיר מכתב לכ־230 המנויים של המגזין ובו התחייב להדפיס ולהפיץ חוברת בת שמונה עמודים ובה ארבעה מאמרים על פורד, במקום המהדורה הגנוזה. לטענתו, "בעולם שבו השליליות נפוצה כל כך, חשבתי שהמאמרים יכולים להוביל לכך שאנשים יקשרו את העיר דירבורן של היום עם מסרי שנאה מלפני 100 שנה. רציתי להרחיק את העיר מביקורת אפשרית על היותה מקור של נקודות מבט נתעבות". 

 

שער המהדורה שנגנזה // צילום: The Dearborn Historian

 

גניזת המהדורה המיוחדת ופיטורי מקגרו הגיעו למרות מחאות מצד ועד המוזיאון העירוני. העוזר לאוצר הראשי של המוזיאון, אנדרו קרצ'ר, הסביר כי הרקע לפיטורים קשור לעובדה ש"הנרי פורד הוא בבירור הבן האהוב של דירבורן. זה סוג של צנזורה וזה משוגע לפטר את העורך ולמנוע מידע מהציבור. אנחנו לא מגזין שמטיח בוץ ולא היה מדובר בניסיון לבחוש. זה היה לציון יום השנה בנושא רלוונטי. היסטוריה היא היסטוריה. אנחנו לא צריכים להמתיק אותה". 

מקגרו, המתגורר בעצמו בדירבורן, ציין בעקבות הסערה סביבו כי "בהתחשב במה שמתרחש בעולם עם העלייה באנטישמיות... חשוב לדעת שפורד עדיין משחק תפקיד מרכזי בקרב קיצונים ברשת האינטרנט. אם דירבורן תתגאה בהנרי פורד, עלינו להביט בתמונה כולה". 

פיטוריו של העורך לא מנעו ממנו לציין כי בעיניו אוריילי הוא ראש עיר מצוין, אך הוא הוסיף כי במקרה זה מעשיו משכו תשומת לב רבה מדי: "אני גאה בדירבורן ואם המגזין היה מתפרסם זה היה דבר חיובי עבור העיר". עוד הוא סיפר כי יחד עם קודמו בתפקיד, "התחננו בפני אוצר המוזיאון ואמרנו לו 'אל תתעסקו עם זה (עם ראש העיר), כי זה יתפוצץ לכם בפנים'".

 

השראה להיטלר

למרות גניזת המהדורה, התחקיר ההיסטורי של מקגרו פורסם באתר החדשות המקומי שהקים בעבר "דדליין דטרויט". שותפו להקמת האתר, אלן לנגל, הוא בנו של ניצול שואה. התחקיר מתייחס למעשיו המטרידים של פורד, אחד האנשים העשירים והמשפיעים ביותר בארה"ב במשך עשרות שנים, אשר באמצעות השבועון "דירבורן אינדיפנדנט" פרסם סדרה שבועית של 91 מאמרים אנטישמיים תחת הכותרת "היהודי הבינלאומי". 

תפוצת השבועון הגיעה לכ־900 אלף איש באמצעות סוכני המכירות של פורד, שחויבו לחלק את העיתון בסניפים שלהם. התכנים גם הופצו בארבעה ספרים שתורגמו ל־12 שפות בשלוש יבשות, כולל ארה"ב ואירופה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, "שם הם השפיעו על חלק מהמנהיגים הנאצים של גרמניה", כפי שנכתב בתחקיר. 

ארנסט ליבולד, מקורבו של פורד ואנטישמי חסר בושה, היה זה שניהל את העיתון. בשנים הראשונות להפצת הספרים "היהודי הבינלאומי", נמכרו יותר מ־2 מיליון עותקים. נציגיו של פורד ויתרו על זכויות היוצרים של ספריו כדי שהתכנים יופצו על ידי תומכי התכנים האנטישמיים שהפיץ, וזאת אחת הסיבות לכך שתוכני השבועון והספרים נפוצים עד היום. 

 

פורד מקבל את עיטור מסדר הנשר הגרמני 

 

ב־1931 העניק אדולף היטלר בעצמו ראיון לעיתונאי מדטרויט, שעימו נפגש במינכן במשרד שבו הוצג פורטרט גדול של התעשיין האמריקני האנטישמי. היטלר אמר למראיינו כי "אני מחשיב את הנרי פורד כמקור השראה שלי". ב־1938 פורד קיבל עיטור נאצי של מסדר הנשר הגרמני לציון יום הולדתו ה־75. 

התכנים האנטישמיים של השבועון עוררו גל מחאה ובעקבותיו חרם צרכנים שהוביל לתביעה משפטית והתנצלות פושרת של פורד. לבסוף השבועון נסגר ב־1927, ומקגרו מציין שנוכחותו של פורד מורגשת בפורומים אינטרנטיים של ניאו־נאצים עד היום: "הוא מוזכר שם מאות אלפי פעמים. באמצעות עושרו ומשאביו פורד הוא עדיין האנטישמי הבולט ביותר בהיסטוריה האמריקנית". 

פורד נחשב לפורץ דרך בכל הקשור לפיתוח ולייצור המוני של רכבים. הוא היה הראשון שעשה שימוש בפס ייצור נע והראשון לשלם שכר יומי של 5 דולרים לעובדיו. אבל בשנים האחרונות, כאמור, עוסקים יותר ויותר בפועלו האנטישמי. פורד אהב וחיפש תשומת לב תקשורתית. הוא התמודד על מקום בסנאט האמריקני מטעם המפלגה הדמוקרטית ב־1918 והפסיד בפער קטן. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו