סופר סטארט

בזמן שבני גילו לומדים בכיתה י"א או י"ב, יושבים בכיתה ומקשיבים למורים, אצל יובל הס התהפכו היוצרות. זה כשנתיים, אנשים בגיל של מוריו מקשיבים לנער בן ה־17, שמעביר הרצאות וקורסים לאנשי עסקים בנושאי שיווק דיגיטלי.

במקום ללכת לבית הספר, הוא הולך לעבודה בעסק שהקים, שמחזור ההכנסות החודשי שלו עומד על יותר מ־100 אלף שקלים, לפני עלויות והוצאות. סעיף ההוצאות, אם תהיתם, כולל גם שכר לחמישה עובדים, כולם מבוגרים יותר מהמעסיק, כולל אחראית לקוחות בת 49 ומנהל מוצר בן 30.

לישראל דנילוב בן ה־18 מבאר שבע יש עסק בתחום התוכנה ובניית האתרים כבר מגיל 14. לפני שנה וחצי, כשעלה לי"ב ולמד לבגרות מורחבת במדעי המחשב ובהנדסת תוכנה, הרגיש שהתמרון בין הלימודים לבין העסק המתפתח גדול עליו, והבין שאין ברירה: הוא חייב להעסיק עובדים שיעזרו לו לתת מענה לפניות מצד הלקוחות. היום, חודשיים לפני הגיוס, הוא מעסיק עשרה עובדים, שמונה מהם מבוגרים ממנו ושניים בני 17, כולם בשכר. הוא מגלגל פרויקטים במאות אלפי שקלים.

ואילו ליעד טל מחיפה, גם הוא רק בן 18, העלה לאוויר שתי אפליקציות לבני נוער בסוף כיתה ט', ואחר כך הקים עסק לפיתוח אפליקציות לבתי עסק. בשיאו, פיתח אפליקציות לעשרה גופים במקביל. זה לא מנע ממנו להיבחן לבגרות בעשר יחידות סייבר, חמש במתמטיקה, חמש בפיזיקה וחמש באנגלית - ולהיות גם פעיל חברתי ומזכ"ל מועצת הנוער העירונית בחיפה.

חושבים שהספיק לו? אז לא. את חיבתו לבמה, שביטא כתלמיד במגמת תיאטרון בחטיבה, המיר להופעות מסוג אחר כשהחל להרצות מול מאות אנשי עסקים וארגונים שונים.

אז בזמן שחבריהם מקוששים טיפים ממלצרות כדי לחסוך לטיול של לפני הגיוס, יובל, ישראל וליעד מגלגלים סכומים בני חמש ושש ספרות. הם לא ישרפו אותם על מותגים או על חופשות מפנקות, אלא ישקיעו אותם בצורה מושכלת ויפנו חלק מהסכומים לשיפור העסקים שלהם. לצד העבודה בעסק שהקימו, הם לא מוותרים על חיי חברה ועל בחינות הבגרות, ומכינים תשתית להמשך קיומו של העסק בזמן שישרתו בצה"ל.

•  •  •

היה קשה, כמעט בלתי אפשרי, לתפוס אותם לשיחה. את יובל הס, למשל, תפסנו שעות ספורות לפני שהמריא לטנסי שבארה"ב, לסמינר בן ארבעה ימים בנושא שיווק שמעביר ראסל ברנסון, מומחה בינלאומי בתחום. כיאה לאיש עסקים צעיר, הוא מתכוון לשוב ארצה מייד עם סיום הקורס, אפילו לא גונב ימים לטיול או לבילויים. 

בג'ינס ובטי שירט ארוכה הוא נראה לגמרי כפי גילו, נער אנרגטי ותזזיתי עם שיער חלק ובייבי פייס, שונה מהבחור בחולצת הכפתורים שמרצה בהתלהבות ובביטחון מול מאות אנשים. 

הוא נולד וגר בתל אביב, בן בכור לשני אנשי הייטק - סמנכ"לית בחברת הייטק העוסקת במערכות מידע, ומנהל תוכנה בחברה אחרת. בניגוד לסיפורים על ילדים שהיו פריקים של מחשבים מגיל אפס, הוא בכלל היה ספורטאי, שחקן טניס שולחן בנבחרת ישראל, שבגיל 14 דורג חמישי בארץ. 

"טניס שולחן היה החיים שלי, התאמנתי באובססיביות שבעה ימים בשבוע, שש שעות ביום, עד שהגעתי למצב של שחיקת יתר של הכתף, ונאלצתי להפסיק. הייתי שבור, כי הספורט היה החיים שלי וחלמתי ללמוד בפנימייה בווינגייט. אז החלטתי שאם אני חייב לעשות הפסקה ממושכת באימונים הפיזיים, אנצל את הזמן לאמן את המוח, כדי שזה יועיל לי בעתיד בקבלת החלטות במשחק. 

"התחלתי לקרוא ספרים מתחום הפסיכולוגיה, קבלת ההחלטות והקואוצ'ינג, עד שהגעתי ל־NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי - שיטה אמריקנית המשתמשת במגוון כלים ליצירת השפעה ושינוי במחשבות, רגשות והתנהגויות; ס"ס). התחום הזה כבש אותי.

"בכיתה ט' נרשמתי לקורס חצי־שנתי, שהתקיים פעם בשבוע. נהניתי שם מאוד. קיבלתי כלים בתחומים כמו הצבת מטרות, התמדה בהרגלים, ניהול רגשות, ועוד נושאים שריתקו אותי. פתאום הלימודים בבית הספר, שינון של כל מיני נושאים שאחרי הבחינה לא זוכרים מהם כלום, נראו לי סתמיים. בבוקר הייתי נרדם משעמום בבית הספר, ובערב קמתי לתחייה בשיעורי ה־NLP, לצד אנשים מבוגרים שרובם הפכו לחברים שלי עד היום".

מה שהיה אמור להיות שלב בדרך חזרה אל הספורט, הוביל את יובל למחוזות המפתיעים שבהם הוא נמצא היום. "אחד המשתתפים שאל אותי אם אני יכול להכין סרטון שיווקי כדי למשוך אנשים להרצאה שלו. תמיד אהבתי לצלם סרטונים כתחביב, אז צילמתי עבורו סרטון במצלמת וידאו פשוטה וערכתי אותו בתוכנת עריכה מקצועית במחשב שלי. 

"הכרתי טכניקות של עריכה, צילום והפקה, כי למדתי במגמת קולנוע בחטיבה, אבל עולם השיווק היה חדש לי. בעקבות הסרטון נרשמו להרצאה שלו 30 איש בתוך כמה ימים, ופתאום הבנתי איזה כוח שיווקי יש לסרטונים כאלה.

"במקביל, אנשי עסקים נוספים שהיו בקורס ביקשו ממני להכין גם להם סרטונים, ועשיתי את זה תמורת סכום סמלי. ככה גיליתי שאני נמשך גם לעולם השיווק.

"שלושה חודשים אחרי שהתחיל הקורס, כשהייתי באמצע כיתה ט', החלטתי לפתוח עסק בתחום, וקראתי לו Smart Video Marketing. ניהלתי אותו מהבית.

"ההתחלה היתה מאתגרת, בעיקר בגלל הגיל. הצעתי לעסקים להכין בשבילם סרטונים, אבל כשביקשתי 300 שקלים לסרטון - הם נבהלו. הבנתי שאנשים לא סומכים על ילד בן 15. 

"בסופו של דבר החלטתי שהכי חשוב זה שיהיה לי תיק עבודות מרשים, ושווה לי לעשות סרטונים גם בחינם, רק תמורת קרדיט שיופיע בהם. הבנתי שלא הכסף מניע אותי, אלא האהבה לתחום השיווק והפקת הסרטונים, אז ראיתי בזה השקעה לטווח ארוך.

"פניתי למנטורים מתחום ההתפתחות האישית ולמאמנים שונים, והפקתי להם סרטוני שיווק בחינם. הלקוחות אהבו מאוד את התוצאות, ואחרי שלושה חודשים כבר הגיעו הרבה פניות, גם דרך פייסבוק, וגם מפה לאוזן. התחלתי לגבות 1,000 שקלים לסרטון, וכבר לא היתה התנגדות למחיר".

•  •  •

בינתיים התחיל יובל ללמוד בכיתה י' בתיכון חדש בתל אביב, במגמת תקשורת, ובמקביל החליט לשנות את צביון העסק. "אחרי שנה של הפקת סרטונים הבנתי שכל אחד יכול להכין כאלה בסמארטפון, אבל מה שבאמת חשוב הוא העברת המסר השיווקי, ואת זה אני יכול ללמד. 

"החלטתי להעביר הרצאות, וגייסתי עובדת בת 25, חברה שהכרתי בקורס, שתהיה אחראית להפקת אירועים, שירות לקוחות ושיווק. זה היה סיכון מבחינתי להתחייב לה למשכורת, והיו חודשים שהייתי חייב לממן אותה מסרטוני שיווק לעסקים.

"בחצי השנה הראשונה היתה לי הרצאה חודשית ל־50 איש, אבל בהמשך הגיעו מאות אנשים, והתחלתי להרצות בעוד מקומות. פתחתי קורס מקיף על שיווק, שכרתי כיתות במכללה שלמדתי בה, ובמשך שנה וחצי העברתי הרצאות וקורסים.

"היום ההרצאות הגדולות שלי מתקיימות בבית ציוני אמריקה, ומגיעים אליהן 400 איש. זה גם מה שחייב גיוס של אנשים נוספים לעסק".

בית הספר עניין אותו פחות. "הייתי תלמיד ממוצע, וכשהקמתי את העסק, ניצלתי את השיעורים לקריאת ספרים בנושא ניהול והתפתחות. לקראת י"ב הרגשתי שהעולם העסקי הוא מבחינתי בית הספר האמיתי, ולא רציתי לבזבז דקה לריק. הבטחתי להוריי שאעשה בגרות אקסטרנית, ושיווקתי להם את זה כתוכנית - עם טבלאות, מטרות ודד־ליינים.

"אחרי חודש של ניסיונות שכנוע הצלחתי, ובספטמבר כבר לא התחלתי את כיתה י"ב. במקום זה התחלתי ללמוד לבגרויות באופן עצמאי. לפני חודש סיימתי את כולן, חוץ מהבגרות בגיאוגרפיה, שמתקיימת רק בקיץ".

איך סיימת חצי שנה לפניהם?

"בחודש הראשון עשיתי בבית קורסים על זיכרון ועל למידה אפקטיבית. למדתי איך המוח פועל, ואיך לזכור דברים לטווח הרחוק. אחרי שהשקעתי ב'איך', עברתי ללימוד החומר עצמו, לרוב לבד, ולעיתים עם מורים פרטיים, ששילמתי עליהם בעצמי. גם זה מוכיח כמה מערכת החינוך טועה. שיטת הלימוד מעודדת את התלמידים לשנן חומרים, וגם כשהם מוציאים 100, הם שוכחים הכל אחרי יומיים". 

בתקופת הלימודים הוא עבד בעסק רק חמש שעות ביום, מהבית. כשסיים את הלימודים, חזר להשקיע בו את כל־כולו. לפני עשרה חודשים קיבל הצעה מפתיעה מהאקדמיה לפיננסים של BDO ישראל, שלוחה של פירמת רואי החשבון העולמית.

"יש להם פלטפורמה מעולה של כיתות לימוד, משרדים ושירותי תפעול, אז אני יכול להגדיל מאוד את הצוות שלי", הוא אומר. השותף שלו שם הוא מיכאל מלמדוב (24), מנהל החטיבה העסקית באקדמיה, שאותו פגש באותו קורס, ומאז היה לו למנטור. 

"אני עובד בין 12 ל־14 שעות ביום, שבמחציתן אני לומד וחוקר. קם בכל יום ב־5:30 בבוקר, כי אלה שעות העבודה הכי טובות, שיש בהן הכי הרבה פוקוס, כולם ישנים ואין ווטסאפים. אני גם הולך לישון מוקדם, ב־22:30".

טלוויזיה?

"לא מכיר. שלוש שנים לא נגעתי בה". 

•  •  •

בגיל 14 ישראל דנילוב מבאר שבע הקים את Grimix, עסק לפיתוח תוכנה ובניית אתרים. "בדיעבד, ההחלטה להרחיב את העסק בגיל 17 היתה מוצלחת", הוא משחזר.  

הוא נראה מבוגר מכפי גילו, בזכות הזקן שגידל. את הבגרויות סיים בהצלחה בקיץ האחרון, ועד הגיוס בעוד חודשיים הוא מתמקד בניהול העסק, וכבר גייס מנהל פרויקטים ואיש שיווק, כך שהעסק ימשיך לתפקד גם בלעדיו.

"מאז שהגדלתי את העסק קיבלנו לקוחות מהארץ ומחו"ל, ואנחנו מתעסקים בפרויקטים משמעותיים יותר, לא רק בבניית אתרים. יש לנו יותר מעשרה סטארטאפים שאנחנו נותנים להם שירותי פיתוח תוכנה, פיתוח אפליקציות ואתרים. בין השאר, אנחנו עובדים על אפליקציה ששותפים בה ארגונים כמו הסוכנות היהודית ומכללת ספיר, ויש לנו לקוח שהוא סטארט אפ ששווי השוק שלו מוערך במיליוני דולרים".

את השותף שלו, ליאל בן יחזקאל (22), צירף ישראל כשהבין שהוא לא עומד בעומס. אחר כך גייסו עוד עשרה עובדים, חלקם במשרה מלאה וחלקם במשרה חלקית. "העבודה המשיכה לזרום, ולא רצינו להגיע למצב של סירוב ללקוחות או פגיעה באיכות השירות. אז החלטנו לקחת עוד מתכנתים, ואיכשהו זה הוביל לעוד לקוחות ולעוד עובדים". 

לנושא האתרים באינטרנט הוא נמשך כבר מגיל 10. קרא על הנושא, למד אותו. גם ההורים עוסקים בתחום הטכנולוגיה, אבל כשכירים - אבא בתעשייה האווירית, אמא מתכנתת בחברת סטארט אפ.

"בגיל 14 בניתי לראשונה אתר עבור לקוח פרטי מתחום ההלבשה בבאר שבע, בתשלום סמלי. השמועה עברה מפה לאוזן, והתחילו להגיע עוד ועוד הזמנות לבניית אתרים. לאט־לאט הגיעו גם עסקים גדולים יותר, בהם ספּק תה מוביל לרשתות של בתי קפה בארץ.

"לפני שנה וחצי כבר לא יכולתי להיענות לכל הפניות שהגיעו אלי, והבנתי שאני צריך לגדול. החלטתי למסד את העסק ולהתרחב". 

ידעת בכלל איך "ממסדים עסק"? גם מבוגרים חוששים ממהלך כזה.

"אני בחור סקרן, ומגיל צעיר ידעתי שיהיה לי עסק. מגיל 12 אני קורא עיתונים כלכליים ומגזינים טכנולוגיים. קראתי גם ספרים כמו 'תורת המשחקים' או 'לא רציונלי ולא במקרה' של פרופ' דן אריאלי, שקשורים לניהול עסקים, לכלכלה ולמיומנויות עסקיות.

"כבר מילדות אהבתי להקשיב להרצאות אינטרנט ב'טד', או של פרופסורים מאוניברסיטאות שונות בתחומים שונים - משפת גוף ועד קבלת החלטות, וכמובן בנושאים טכנולוגיים".

"הוריי הזדעזעו לגמרי, במשך חודשיים הפעלתי עליהם שכנועים, כולל מריבות ובכי - עד שהם הסכימו". יובל הס // צילום: יוני ברגמן

הדרך של ליעד טל (18) לעסקי התוכנה מזכירה את הסיפורים הקלאסיים של האנשים שהיו משוגעים לדבר כבר מילדותם, אבל גם בסיפור שלו יש צד מפתיע. כמו ישראל, גם הוא עובד מהחדר שלו בביתו שבחיפה, כשלצד המיטה מחשב נייח ומחשב נייד, טלפון נייח ותיקיות מסמכים לפי נושאים.

"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי את עולם המחשבים", הוא אומר. "בכיתות א' ו־ב' ניסיתי להבין כל מיני דברים במחשב, ובכיתה ג' כבר למדתי עיצוב במחשב דרך מדריכים ברשת וספרים. בכיתה ו' התחלתי ללמוד שפות תכנות.

"בסוף כיתה ט' הרגשתי שצברתי מספיק ידע והחלטתי להיות עצמאי. פניתי לחברה שמייצגת עצמאים ומטפלת בצד הביורוקרטי. השקתי שתי אפליקציות חברתיות שבניתי בעצמי, והן זכו לעשרות אלפי הורדות.

"לאחת קראתי 'נוער מרוויח' - זה היה מיזם חברתי שנועד לעזור לילדים ונוער ללמוד על דרכים להרוויח כסף בגיל צעיר, ממכירת לימונדה ועד תמונות באינטרנט. לשנייה קראתי 'איקס בריבוע', והיא נבנתה כדי לעזור לתלמידי תיכון בלימודי מתמטיקה. את שתיהן פיתחתי לא למטרות רווח, אלא כדי להוכיח לעצמי שאני יכול להוציא לפועל רעיון מאפס. בדיעבד, הן שימשו אותי בתור תיק עבודות וכרטיס ביקור.

"במקביל, התחלתי לפתח אפליקציות עבור עסקים. הראשונה היתה למועדון הופעות בחיפה. זו היתה ההתנהלות הראשונה שלי מול לקוח מבוגר, מה שהיה קצת מלחיץ, אבל הייתי חייב לאזור אומץ ולהציג את היכולות שלי".

לצד הפעילות הטכנולוגית, הוא לא ויתר על הפעילות החברתית שלו. בחטיבה למד במגמת תיאטרון בבית הספר לאמנויות "רעות", ונבחר על ידי מועצת התלמידים לייצג את בית הספר במועצת הנוער העירונית. שם נבחר לשמש מזכ"ל. גם בתיכון בחרו בו לייצג את בית הספר במועצה, כך שהוא נשאר בתפקיד עד לאחרונה. 

"לקחתי חלק בפרויקטים חברתיים עירוניים, כמו גיוס עזרה ותמיכה לנפגעי השריפה בכרמל, התנדבויות בבתי חולים, ועוד. הייתי חלק מהמארגנים, וגם השתתפתי בפעילויות".

מצאת זמן לישון?

"בתחילת הדרך היו לי מעט מאוד שעות שינה, אבל ככל שהתקדמתי, למדתי לנהל לוח זמנים מסודר. בכל שבת בערב הייתי יושב מול היומן ומסדר לעצמי את הלו"ז השבועי עם משימות מפורטות: הכנת שיעורי בית באזרחות, ישיבה במועצה, פגישת עבודה עם לקוח, תכנות. בין לבין למדתי פעם בשבוע בקורס מנהיגות טכנולוגית של חברת הייטק מובילה. היו תקופות שהעומס היה כל כך גדול, שלא נשארה לי ברירה אלא לצמצם את ההשתתפות שלי בחלק מהדברים".

איך ידעת איך לתמחר את העבודה שלך?

"בהתחלה ביקשתי סכומים נמוכים משמעותית מהשוק, כדי שיהיה לי פקטור של אטרקטיביות. לאט־לאט העליתי מחירים, אבל גם היום אני משתדל להיות מאוד הוגן ולא לדרוש סכומים גדולים. הגדילה שלי היתה הדרגתית". 

•  •  •

למרות הבחירה במחשבים כמקצוע, ליעד מצא את עצמו מתגעגע לאהבתו האחרת, התיאטרון. "בגיל 15, במקביל לפתיחת העסק, אמרתי לעצמי שאני אממש את אהבתי לבמה באמצעות הרצאות מול קהל.

"התחלתי להרצות מול תלמידים ביסודי. דיברתי על עצמי כיזם צעיר ועל הדרך שלי, ואיך עולם האפליקציות השפיע על חיינו בזמן כל כך קצר".

אחר כך הוא החל להרצות גם בפני עובדי חברות. "כשפתחתי את העסק, למדתי בקורס יזמות מטעם מט"י (מרכז טיפוח יזמות) חיפה. כולם לידי היו בני 30 פלוס. בסוף הקורס, המדריך הציע לי להגיע להרצות באירוע של מיקרוסופט, שהתקיים בשיתוף מט"י חיפה. ככה מצאתי את עצמי עומד, כנער בן 15, מול 150 עובדי מיקרוסופט בחיפה, כולל הבכירים שבהם".

מאז המשיך ליעד להרצות, בתשלום כמובן ("אני לוקח כמה מאות שקלים להרצאה"). בין היתר, הִרצה בארגון האינטרנט הישראלי על ניצול חיובי של הרשת בקרב צעירים ("דיברתי מתוך הניסיון שלי כנער בעולם הטכנולוגי").

"חליפה? לא צריך להגזים". דנילוב (משמאל) וטל // צילום: אריק סולטן, צולם במרקספייס רמת החייל

במקביל, הפרויקטים שלקח על עצמו הפכו גדולים יותר ויותר. עם לקוחותיו נמנים, למשל, החברה למתנ"סים, שעבורה הוא מפתח מערכת פנימית לניהול מידע, וגם בני משפחת בוזגלו מהסדרה "הבוזגלוס", שלהם הוא מפתח אפליקציה למעריצים ("זה לא קשור לתוכנית ונעשה בעקבות קשר שנוצר עם המשפחה"). 

אז איפה ההנאה מגיל הנעורים בתוך כל הטירוף הזה? "העסק לא פגע לי בקשרים החברתיים, כי שעות העבודה שלי גמישות", אומר ישראל. "חברה אין לי עכשיו, אבל היתה לי בעבר, ואילוצי העבודה שלי באמת קצת הפריעו לקשר. לפעמים יצא לי לעבוד 40 שעות בלי שינה כדי לעמוד בזמנים, והיא לא תמיד הבינה את זה". 

יובל: "רוב החברים שלי הם מבוגרים ממני ובאים מעולם היזמות והעסקים. גם העובדים שלי הם שחקני נשמה כמוני, ואנחנו יוצאים והולכים ביחד להופעות. היתה לי חברה בעבר, אבל נפרדנו. לא בגלל שאני עסוק מדי, פשוט לא הסתדרנו".

ליעד: "היו לי חברות בעבר, כרגע אין. מול חברים ובנות זוג אני משתדל להישאר טבעי. שם אני נער ולא איש עסקים. כשאני בעולם העסקי חשוב לי להראות מקצועיות, ואני משתדל לדבר בשפת המבוגרים, אבל לא להיות כבד מדי. לשמור על איזונים. עם חברים אני לובש טי שירט, אבל לפגישות לא אגיע בטי שירט או במכנסיים קצרים, אלא בחולצות מגוהצות עם צווארון".

חליפה?

"לא צריך להגזים". 

איך הגיבו ההורים להחלטה שלכם לפתוח עסק?

ליעד: "ההורים שלי באים מתחום החינוך. אמא רכזת שכבה בתיכון, מחנכת ומורה לספרות קרוב ל־30 שנה, ואבא היה סמנכ"ל במרכז חינוך ליאו בק, ועכשיו יועץ כלכלי למוסדות חינוך. מצד אחד הם תומכים בי בצורה מלאה, ומצד שני הם גם דאגו שאשמור על השפיות מבחינת העומס שלקחתי על עצמי. היו הרבה שיחות וניסיונות להבין מה יותר דחוף. 

"בתקופת הבגרויות מובן שהלימודים היו לפני הכל. אבל כשהיה לי פרויקט עסקי שצריך לעלות בתאריך מסוים, הוא עבר לקדמת הבמה.

"בגדול, הוריי יודעים שאני שואף לכמה שיותר עשייה, והם תמכו בי ועזרו לי להתפתח. אם זה בהסעות כשהייתי לחוץ בזמנים, או בשיחות טלפון שהם עשו עבורי, כדי לחסוך לי זמן. הם בהחלט עזרו ככל יכולתם".

יובל: "במקרה שלי ההורים הזדעזעו לגמרי. אמא שלי איימה שתבטל לי את הקורס. הוריי שכירים כל חייהם, ולהרבה שכירים יש חסמים גדולים להיות עצמאים. הם הסבירו לי שזה מאוד מורכב, ושגם מבוגרים לא עושים את זה בקלות. במשך חודשיים הפעלתי עליהם שכנועים, כולל מריבות ובכי - עד שהם הסכימו. הסברתי להם שאני חייב להתפתח בתחום, ובסוף אבא שלי הלך איתי לפתוח תיק עוסק פטור". 

לעובדים המבוגרים שאתם מעסיקים או ללקוחות שלכם לא קשה לעבוד עם נער בגיל תיכון? 

יובל: "כל העובדים שלי הם אנשים שבאו כיזמים לכנסים שלי, כדי ללמוד איך לקדם את העסקים שהיו להם, ובסוף ההרצאה ביקשו לבוא לעבוד אצלי. אחראית שירות הלקוחות היא אישה בת 49, שהיתה בעלת עסק לאימון נשים. 

"למרות זאת, בהתחלה היה לא קל. הם התקשו לקבל ממני הוראות, הרגשתי עיקומי פרצוף. כשהיו מאחרים לפגישה, הם לא היו שואלים אותי מראש, אלא מודיעים לי. הסברתי להם שזה עסק ולא משחק ילדים, והם צריכים לבדוק איתי מראש. הם שינו את ההתנהלות שלהם.

"אחד הדברים שהבנתי הוא שאני צריך להתאים את התקשורת שלי לכל אדם בצורה שונה, ולתת הנחיות ולא הוראות. חשוב לי שהם ירגישו שותפים שלי, ולא רק עובדים. אני שואף להפוך את העובדים שהם בעלי אופי יזמי לשותפים באחוזים. אני מעדיף שיהיו לי פחות אחוזים בחברה ושיעבדו לצידי אנשים טובים".

ישראל: "אם עושים את מה שצריך ברמה המקצועית, לא נראה לי שעניין הגיל אמור להפריע. אני לא מרגיש שהעובדים או הלקוחות שלי מתייחסים אלי מוזר. אני יכול להציב להם דרישות או להעיר על דברים שלא עובדים מספיק טוב מבחינתי, והם מתייחסים לזה בצורה עניינית. לפעמים הם לא מסכימים איתי, ואז אנחנו מדברים על זה ומגיעים להסכמות.

"אגב, יש לי לקוחות שהילדים שלהם מבוגרים ממני, והם צריכים לסמוך עלי ומשקיעים בי הרבה כסף. יש כאלה שמאוד אוהבים את זה שאני צעיר, ויש גם כאלה שמעקמים את האף. בגלל זה רוב הלקוחות שלנו מגיעים מפה לאוזן, בעקבות לקוחות מרוצים.

"הגיל הצעיר מחייב אותי להתאמץ יותר, כדי לזכות באמון של הלקוחות. אם חברות רגילות צריכות להוכיח את עצמן ב־80 אחוז מול הלקוחות, אני צריך להוכיח את עצמי ב־150 אחוז. ואני עושה את זה".

ליעד: "כל עוד אתה מאמין במה שאתה יכול לתת, אין סיבה שהגיל יפריע. אצלי התחילו להגיע עוד ועוד לקוחות עסקיים - רובם דרך פרופיל הפייסבוק שלי, שבו העליתי את הפעילות שלי כיזם צעיר. יצרתי לעצמי מאגר חברים גדול, שכלל אנשים מבוגרים ולקוחות פוטנציאליים. 

"אני מעלה הרבה פוסטים עם תמונות וסרטונים של פרויקטים שאני שותף בהם, או כנסים שאני משתתף בהם. מתייג אנשים שאני נמצא איתם, וכך השם שלי מתגלגל. הגיעו אלי לקוחות גם מהמלצות של אחרים, ובשיא העבודה היו לי עשרה לקוחות בו בזמן".

אתם מרוויחים סכומים שלא מעט מבוגרים יכולים רק לחלום עליהם. מה עושים בכסף?

יובל: "אגיד לך מה אני לא עושה איתו - אני לא משקיע בדברים לטווח קצר. בגדים לא קניתי כבר שנה וחצי, גם לא קורקינט חשמלי, חפצים או משחקים. שליש מהרווחים של העסק אני משקיע בקופת גמל, ואת שני השלישים הנוספים בעסק, וזה מה שגורם לו לצמוח מהר.

"אני נפגש עם קואוצ'ר פעם בשבוע, ואני עובד איתו על שיפור היכולות כמנהל, ואני נרשם לסמינרים ולקורסים בארץ ובחו"ל. כסף מבחינתי הוא אמצעי להתפתח ולגדול". 

ליעד: "אני חוסך לעתיד, אבל מרשה לעצמי להתפנק בטיול בארה"ב, כמו שעשיתי לא מזמן. התארחתי אצל דוד שלי בקליפורניה וטיילתי בסן פרנסיסקו לבדי. כמובן שגם שם עבדתי, נפגשתי עם גורמים שהכרתי דרך אנשים בהייטק. עשו לי סיורים אישיים בחברות, כולל במטה של גוגל בסיליקון ואלי.

"טיילתי גם באירופה, בפראג וברומא, ונסעתי להופעה של פול מקרטני בקרקוב. אני מרשה לעצמי גם דברים כמו אייפון חדש פעם בשנה וחצי, מחשב ושעון חכם, אם כי מותגים לא מושכים אותי".

ישראל: "אני משקיע בפרויקטים טכנולוגיים. למשל, סטארטאפים שנראים לי בעלי פוטנציאל, בדרך כלל כאלה שאני מעורב בפיתוח שלהם, ואז אני יודע שהטכנולוגיה טובה. מעבר לזה אני חי חיים רגילים, לא משקיע במותגים, וכרגע גם אין לי מכונית. בקיץ טיילתי עם חברים ברומניה". 

•  •  •

שלושתם עומדים עכשיו בפני גיוס. ליעד וישראל יתגייסו באפריל, יובל בסוף השנה. מה יקרה לעסק בזמן השירות? ישראל אומר שהוא לא מודאג. "בשנה האחרונה בניתי את העסק כך שיוכל להמשיך לתפקד גם אם אהיה פחות זמין". 

ליעד, שמיועד לשרת כתוכניתן ביחידת מחשבים, קצת חושש. "בכנות, אני לא יודע אם אצליח לשמר את העסק. אקח זמן כדי לראות מה רמת האינטנסיביות שידרוש ממני התפקיד בצבא, ואז אחליט". 

ויובל, הצעיר שבחבורה, אומר שהוא "בונה תשתיות ויוצר נהלים, כדי שאוכל להמשיך לגדול גם אחרי שאתגייס. אני עדיין מתכוון להיות הבעלים והפרזנטור של החברה ולהמשיך בהרצאות, אבל את הניהול היומיומי אעביר למנכ"ל חיצוני".

מה החלומות שלכם לעתיד הרחוק יותר?

ישראל: "אני מכוון להיות עצמאי, אבל לא פוסל שום דבר. כבר הציעו לי לעבוד בכמה חברות. כרגע אני לא רואה את זה קורה, אבל הכל פתוח". 

ליעד: "אני מקווה להשתלב בהייטק. אני חובב של אפל והייתי רוצה להשתלב בה, בארץ או בחו"ל. וכמובן שיש לי חלום להקים סטארט אפ משמעותי, שיעשה שינוי בתחום כזה או אחר. זה נשמע קלישאתי, אבל אני באמת רוצה את זה".  

יובל: "חלום אחד שלי כבר מתגשם. חלמתי שב־2019 אמכור את הקורס הדיגיטלי שלי ברחבי העולם, וזה עומד לקרות. בטווח הרחוק אני חולם לשנות את מערכת החינוך ולעשות משהו שתהיה לו השפעה גדולה על הרבה אנשים".

smadarbz@walla.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו