המשבר עם פולין: להתנצל, לפני שנאבד ידידה גדולה

מציאות ישראלית, חורף 2019:סרט שמציג את ישראל בתור המקום הנורא ביותר עלי אדמות זוכה בפרס יוקרתי ביותר בפסטיבל ברלין, שהפך בשנים האחרונות למקדם יחסי ציבור של תנועת ה-BDS במימון ממשלתי גרמני. התקשורת הישראלית יוצאת מגדרה לנוכח ״ההישג לקולנוע הישראלי״. שעות ספורות לאחר מכן חוזרממלא מקום שר החוץ הטרי של ישראלעל דברי רה״מ ישראלי שנאמרו לפני עשרות שנים על כך ש״הפולנים יונקים את האנטישמיות עם החלב משדי אמותיהן״, ומעורר - בצדק רב,תגובות נזעמות ביותר בפולין,על סף איום בהקפאת היחסים הדיפלומטיים.

מה הקשר בין שני הדברים? פשוט מאוד: זיכרון השואה הסלקטיבי של ישראל, והמסקנות הבררניות שישראל הפיקה מהשואה בכל הנוגע ליחסיה עם אומות אירופה. בעוד שישראל הרשמית עוברת בשתיקה כמעט מוחלטת על כך שגרמניה, האחראית הראשית לשואה. מצביעה דרך קבע במוסדות האו״ם נגד המדינה היהודית, תומכת כספית ופוליטית ביוזמות ובארגונים שפועלים להשחרת פני מדינת היהודים ברחבי העולם ומקדמת פעילות של תנועת ה-BDS שמטרתה חיסול מדינת היהודים, מענישה ישראל אתפוליןעל שואה שגרמניה ביצעה. אותה פולין, שעומדת לצדה של ישראל במוסדות האו״ם ובאיחוד האירופי, שלא מממנת ארגונים אנטי-ישראליים ומחלקת להם פרסים ולא מתנהלת בצביעות מחרידה בכל הקשור ל-BDS.

נכון, לקח לפולנים זמן להתמודד עם חלקם בשואה. נכון, קיימת אנטישמיות פרועה בקרב מגזרים מסויימים של החברה הפולנית. אבל, פולין, שהשתחררה מעול הקומוניזם רק לפני 30 שנה מתמודדת כיום באופן נחוש יותר עם עברה ובניגוד לגרמניה, הפכה לידידת אמת של ישראל באירופה ובעולם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי // צילום: רויטרס

הרגישות והכעס של הפולנים לאמירות מכלילות של פוליטיקאים פופוליסטיים ישראליים, מימין ומשמאל, ושל עיתונאים ישראלים הממהרים לראות בכל ממשלת ימין אירופית גזענות ואנטישמיות, אך מעלימים עין מסיבות פוליטיות מהאנטישמיות החוגגת בשמאל, מובנים ומוצדקים. הפולנים הפכו לשק החבטות של הישראלים בכל הקשור לשואה. בעוד הישראלים מנשקים את העפר לרגלי הגרמנים - שרובם כלל לא התמודדו עם עברם, בניגוד לסיפורי הבדים שהופצו בישראל על ידי מקבלי הטבות, מלגות, נסיעות ופרסים מגרמניה, הם אינם חדלים לחסוך את שבטם מהפולנים, וכך נוצר הרושם המוטעה והמטעה, שחלקם של הפולנים בשואה היה גדול מזה של הגרמנים.

כדי לנסות ולמנוע משבר מיותר עם פולין, מדרשים הצעדים הבאים:

התנצלות מיידית של שר החוץ כץ על דבריו הפוגעניים:זכרון השואה אינו מצדיק אמירות כאלו שיצאו מפיו. המנעות מעיסוק בסוגיית פולין בתקופת מערכת הבחירות, שרק מעודדת פופוליסטים - וכאלה יש רבים בישראל של היום, להגביר את אש הלהבות ולהסלים את המשבר. זכרון השואה לא צריך להפוך למחלוקת פוליטית זולה. אגב, גם בפולין מתחילה מערכת בחירות, וגם שם יש פוליטיקאים פופוליסטים, חלקם אנטישמים, שרק מחכים להצהרות מטופשות מישראל.

יוזמה לדיאלוג נרחב בין ישראל ופוליןעל מה שקרה בפולין במלחמת העולם השנייה, שיכלול את מערכות החינוך, התקשורת, האומנות והחוץ. זכרון השואה מחייב לראות נכוחה מה קרה באותה תקופה ולא להסתמך על נרטיביים שקריים, חלקיים או מדומיינים.

הרחבת ״מצעדי החיים״ של התיכונים הישראלים לגרמניה. אין כל סיבה שהם יהיו מצומצמים רק לפולין. הגרמנים יוכלו לממן זאת, במקום הסיוע שהם מעניקים לפעילות אנטי-ישראלית. זה יהיה ראוי ביותר לזכרון השואה.

אך בראש ובראשונה, על כץ וממשלת ישראל להתנצל. ומיד. לא לפרסם הבהרות. להתנצל. לפני שנאבד ידידה גדולה.