"שנים התמודדתי עם חרדות מהמוות ועם הפחד להיות בודדה" | ישראל היום

שישבת

"שנים התמודדתי עם חרדות מהמוות ועם הפחד להיות בודדה"

היא מקווה שהסרטן שהתגלה בגופה לא יחזור ("אני לוקחת כדורים ונבדקת"), בטוחה שתיכנס יום אחד לפוליטיקה ("זה בוער בי, אבל אין תאריך"), ונהנית מדייטים משותפים עם בן הזוג והנכדים. עינת שרוף יודעת שהחיים הם לא רק שיר
פורסם ב:
0
  • "שנים התמודדתי עם חרדות מהמוות ועם הפחד להיות בודדה"
    צילום: 
    אפרת אשל
עינת שרוף || בת 56. מוזיקאית, שחקנית ומנחת ערבי שירה בציבור. תושבת תל אביב. אם לשתי בנות וסבתא לארבעה. בזוגיות עם תמיר הרפז, מוזיקאי. בוגרת רימון. דיסק הבכורה שלה מ־2004, "שרים עם עינת שרוף", מכר פלטינה. הנחתה תוכניות טלוויזיה, שיחקה בקולנוע ("ישמח חתני", "ואז היא הגיעה") ובסדרות ("ויקי ואני", "כפולים"). משחקת בסרט "תמרות עשן" (בצילומים). מופיעה בערבי שירה בציבור במועדון "גנקי" בתל אביב (ימי רביעי)
 מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות החברתיות?
"השבוע. לא כל יום אני שם. לפעמים לפני הופעות, כדי לנקות את הראש. יש לי כמעט 10,000 עוקבים, ואני לא מסתכלת על מה שאחרים עושים. אני מוציאה ממני את הטלפון לכמה שעות בכל יום, חד־משמעית. לא משתמשת בו הרבה, לא מדברת עם חברות כל היום. אני אומרת לעצמי 'תזכרי איך היה לפני'".
 מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?
"לפני כחודשיים, בלוס אנג'לס. הופעתי בערב סולד־אאוט, וכשיצאתי החוצה מההופעה הזעתי נורא. המון אנשים באו לדבר איתי וחטפתי התקררות. לא יכולתי לפתוח את הפה, הייתי אילמת ונורא נבהלתי, כי כעבור יומיים היתה לי הופעה בארץ (במרכז טל, לזכרה של טל יעקובסון ז"ל, שנפטרה מסרטן; ש"ז). לקחו אותי בלוס אנג'לס לרופא מקומי, הוא עשה לי בדיקה לראות שלא קרה נזק, והמשכתי הלאה". 
 את בעצמך התגברת על סרטן. כל מפגש עם רופא מעורר חששות?
"קצת. אני באה ממקום של פחד שזה יחזור. הסרטן שלי התגלה לפני שנה וחצי, בבדיקה בקופת חולים. בדיקה שנייה אישרה בוודאות את הממצאים. ברגע שגילו גידול ממאיר של שני ס"מ בשד, עשו לי הקרנה אחת ארוכה, ומאז אני לוקחת כדורים וזהו. אני הולכת לבדיקות שגרתיות פעם בשנה ועוקבת. זה לא במשפחה. אין, תודה לאל, לאחיות שלי, רק אני חליתי - וטופלתי". 
 מתי בפעם האחרונה חשבת להיכנס לפוליטיקה? 
"זה משהו שבוער בי, אבל אין תאריך לזה. אני אוהבת את הפוליטיקה ומסתכלת כל הזמן בעיניים שלי על מה שקורה, וזה מרתק. ואגב, ממש לא קשור ליאיר לפיד, למרות שהוא חבר ובתוך זה. יש לנו שיחות מעניינות, ואני מבינה את יאיר שהלך על זה, אבל יש לי עוד הרבה־הרבה לשיר לפני זה".
 מתי בפעם האחרונה התחתנת? 
"בנובמבר 1982, בתחילת שנות העשרים שלי. בעלי היה המ"פ שלי בצבא. התגרשנו כשהייתי באמצע שנות השלושים, ואת תמיר הכרתי מהברנז'ה, כי כולם מכירים את כולם - זמרים, הופעות, עניינים. כשהכרתי את תמיר, החלטנו שלא נתחתן. יש כאלה שחתונה מאוד טבעית להם, ואני הכי מכבדת את זה, אבל לי זה לא עושה כלום. שנינו לא מרגישים צורך בטקס הזה, לטוב ולרע. יש משהו במסע המשותף שאנחנו עושים יחד שהוא חזק יותר מכל טבעת. במקום להתחתן אני משפצת. בכל שנה אני עושה איזה פרויקט. השנה אנחנו בשיאו של השיפוץ הגדול, שמאוד משמח אותי. אני שוברת את הבית אחרי 11 שנים. זה תענוג". 
 מתי בפעם האחרונה חשבת על אביך ז"ל? 
"בכל יום. אבא שלי, בן ציון חלפון, היה חקלאי וחבר כנסת, כיהן כסגן שר החקלאות, ואני מדברת עליו בכל יום. בדצמבר קיבלתי את אות הזמר העברי בכנסת, וגם שם דיברתי עליו, סגרתי מעגל. הוא נהרג בגיל 47 בתאונת דרכים. כשהייתי בת 14 בערך נסעתי לסיני, לנואיבה, עם החבר'ה מהמושב שבו גדלתי, חצב, והוא נסע להביא אותי הביתה כי לא רציתי לחזור. דיברנו בדרך חזרה למושב רק שנינו. זה היה הקיץ הכי יפה של חיי, הוודסטוק שלי, נעורים חופשיים. הרבה זמן לא היתה לי תחושה כזו של שמח והיי. רק בהופעות".
 מתי בפעם האחרונה ישנת לבד?
"השנה, בפעם הראשונה. לא ישנתי לבד אף פעם, כי אני פחדנית בעקבות טראומת ילדות. כשאבי נהרג פיתחו תמונות שלו לגודל ענק, והן היו בחדר שלי. חלמתי שמישהו בא לקחת אותן והולך, ומאז לא ישנתי לבד. בכל מקום מצאתי עם מי לישון, חברות, וכשלא מצאתי - פשוט לא נרדמתי. פעם טסתי לקולומביה בטיסת מעבר והייתי צריכה לישון לבד. לא ישנתי. חיכיתי לטיסת ההמשך שעות, לא נרדמתי לדקה. ואז, לפני שנה תמיר היה בחו"ל, ולילה אחד עליתי לאמבטיה, התקלחתי כמו רובוט, נכנסתי למיטה, התכסיתי - וקמתי בבוקר בהלם. הצלחתי!"
 מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני שבועיים. ראיתי סרטון של זיו שילון, שנפצע בלחימה בעזה ואיבד את ידו השמאלית, רץ במרתון. הסרטון הזה גרם לי לבכות. בכיתי על החיים בכלל, שגורמים לאדם להיות במצב כזה, בכיתי בגלל הגדולה שלו לא להתייחס למה שהוא עבר. זה הדבר הכי אצילי שראיתי בחיים שלי. השיעור הכי טוב שיש". 
 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט עם תמיר?
"אין סיכוי לדייט כזה בארץ, זה נראה לנו מיותר. אז בחו"ל אנחנו עינת ותמיר, זוג שהולך יד ביד לאורך נהר הסן בפריז, או שוכבים על חוף הים בריו דה ז'ניירו או אוכלים במסעדה במרסיי. פה אין סיכוי, גם לא מתחשק, זה מעושה. אנחנו לא מהזוגות שאומרים, 'נצא בכל שבוע לדייט רומנטי'. אנחנו עובדים יחד, יש לנו ילדים ונכדים, אנחנו מעדיפים להיפגש כשהנכדים שלנו סביבנו, ויש לנו ארבעה, חמסה חמסה". 
 מתי בפעם האחרונה פגשת קהל קשוח?
"זה קורה, לצערי. אני לא זוכרת פעם מסוימת, אבל באופן כללי לפני כל הופעה אני בודקת מי הקהל, ואם מתברר לי שמדובר בקהל מהסוג הזה - אז אני לא אבוא בציניות אלא ממקום אחר. אני אגיד שאני באה לעשות מה שאני עושה הכי טוב, ומקווה שתאהבו. אני לא באה לקרב, אלא לדיאלוג. היום אני שמחה בחלקי יותר מאי פעם". 
 את יודעת למה דווקא עכשיו?
"אני מרגישה מבורכת. החיים קצרים - תחיי אותם עכשיו. זו הראייה שלי. היו שנים שהיה בהן יותר עצב ותקופות שהיו יותר טעונות רגשית, והיום אני נמצאת במקום שאני אומרת לעצמי 'תשמחי במה שיש'. אני לא רק אומרת, אני מרגישה את זה בכל בוקר כשאני קמה. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על כעסים".
 מתי בפעם האחרונה ציירת?
"השבוע. אני מציירת כבר שנים, אבל בחמש השנים האחרונות התחלתי לקנות קנבסים גדולים וללכת עם זה קדימה. הבנתי שזה עושה לי טוב על הלב, זה דבר שמשחרר אותי. על הבמה אני מאוד חשופה, מסתכלים עלי - איך אני עומדת, מה אני אומרת, עושה - וציור זה משהו נקי. אני מול קנבס, יוצרת חיים. במאי תעלה תערוכה של 12 עבודות שלי, קולאז' של ציור וצביעה, שכל אחת מייצגת תקופה בחיים שלי. כבר קנו עבודה אחת שלי, ואני ממש שמחה על זה". 
 מתי בפעם האחרונה התמודדת עם חרדות? 
"שנים התעסקתי בלהתמודד עם חרדות ממוות וחרדות מלהיות לבד, חרדות מבדידות. ואז יום אחד קראתי משפט של ג'ורג' אליוט: 'כל החיים שלי פחדתי מאסונות שבסוף לא הגיעו', והבנתי שלשבת ולחכות ולפחד זה לא מה שיביא לי כיף. מה שיביא כיף זה לעשות ולהסתכל קדימה, ולפחות פעם ביום לעצור וליהנות. אני נעצרת לפעמים באמצע היום ואומרת לעצמי, 'עינת, יופי! התמודדת עם משהו'. למשל, אם למדתי טקסט למשחק. עמידה ביעדים עושה לי טוב". 
 מתי בפעם האחרונה שיחקת? 
"עכשיו. אני משחקת בסרט 'תמרות עשן' בתפקיד האחות של אוולין הגואל. שתינו נשחק יחד גם ב'ישמח חתני', שתהיה סדרה בקשת. לפני זה שיחקתי ב'כפולים', בתפקיד שרת האנרגיה. נהניתי מכל רגע. יש לי הרגשה של פריצה, כי זה דבר ועוד דבר שאני עושה, ועכשיו אני גם פרזנטורית של "עוף טוב". התחלתי לשחק רק בגיל 49, ובהתחלה לא הרגשתי בטוחה, אבל מכיוון שלא למדתי משחק, כשאני נכנסת לדמות - אני שם. מתייחסת לזה כאל עבודה. החלום שלי זה דמות קומית עסיסית". 
 מתי בפעם האחרונה דאגת בענייני פרנסה?
"תמיר אחראי על העו"ש בבית, ועכשיו הכסף בעיקר עובר, בגלל השיפוץ. אני יכולה להגיד שאני אוהבת את המקצוע שלי, אבל אני מבינה שזה קטע, הפרנסה. להיות על במה זה כיף, מסעיר ומשמח, אבל אני לא שוכחת את הפרנסה. האצלתי לתמיר לאט־לאט סמכויות, והיום הוא קובע הופעות ומחיר, כך שאני יכולה לבוא ממקום נקי להופעה. הוא לקח את הקטע הלוגיסיטי, שזה קטע קשה".
 מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון עלייך?
"זה קורה לא מעט. אם אני קוראת טוקבקים, אז לפעמים מתייחסים לכל מיני דברים שקשורים אלי, ופשוט בא לי למצוא את הטלפון של מי שכתב את זה ולהגיד לו שזה לא נכון. לפני חצי שנה מישהו כתב על הסרטן שהיה לי. הוא כתב שהוא היה במקום אחר בגוף, כאילו הוא יודע. רציתי מאוד להגיב, אבל לא עניתי, כי אמרתי לעצמי שאם אני אתחיל לענות לו - זה לא ייגמר".
 מתי בפעם הראשונה שרת על במה?
"ביום העצמאות 1970, בבית העם של מושב חצב. הייתי בת 8 והשתתפתי בלהקת הגאז' של נאוה דבש, שהלבישה אותנו בחולצות שקושרים מקדימה ובמכנסי ג'ינס קצרים. יחפות נכנסנו לבמה ושרנו, ובת קול הגיעה ואמרה לי, 'עינת, זה מה שאת אוהבת לעשות - ותילחמי על זה'. ככה הרגשתי באמת. יש לי תמונה מהמעמד הזה. כולם במושב ידעו שאני אוהבת להצחיק, לרקוד ולשיר וזהו. ללמוד לא אהבתי. בגלל זה הבנות שלי הפתיעו אותי, כי אני אף פעם לא אמרתי להן ללמוד או להכין שיעורים".

 

 
 

outbrain-article-desktop-side