גנץ הוא עכשיו פרויקט שיווקי. ייתכן שיפתיע וייצא ממנו מנהיג משפיע וחשוב. הוא עדיין שומר על המראה הרענן של מתאגרף צעיר שעולה לסיבוב הראשון. עוד לא קיבל את המראה של הפוליטיקאי הישראלי החבול מרוב מהלומות בזירה.
בעניין הזה הוא טעה קשות בהתייחסותו לראש הממשלה. לביבי אין גינונים של בית מלוכה צרפתי; הוא הרבה יותר מתאגרף שהוטחו בו ומטיחים בו שוב ושוב עוד ועוד אגרופים. לא רק שאינו אומר - כמו בשיר של סיימון וגרפונקל - "אני עוזב אני עוזב", אלא "הלוחם נשאר". וגנץ אתמול היה כמו מתאגרף צללים בזירה אוהדת, ידידותית ומבוימת היטב.
הנאום היה גדוש קלישאות, לא מרשים, חסר השראה. הפרשנים חיפשו משפטי מפתח ומסרים נקודתיים. את זה קיבלנו. אבל לא קיבלנו את מה שמעבר.
כמה ביטויים שהשתמש בהם - "ביטחון עושים במעשים ולא במילים" - לקוחים היישר מהז'רגון של אהוד ברק. מה שחשוב הוא לא עמדתו כלפי ראש הממשלה נתניהו, אלא עמדותיו המדיניות והביטחוניות. הוא אמר כי אם יתברר שהשלום אינו אפשרי, "נעצב בעצמנו מציאות חדשה". זאת עוד אמירה שעלולה להחביא את התפיסה של ברק והממסד הביטחוני בדימוס, לגבי נסיגה חד־צדדית. את הירדן הוא הגדיר כגבול ביטחוני, אך לא פירט לגבי מעמדה של הבקעה.
לצידו הוא בחר כשותף את בוגי יעלון. זו משקולת ציבורית. יעלון נתפס כלוזר, אבל לוזר ימני. מבחינת עמדותיו המדיניות, הוא ימין מובהק. כך גם שני שותפיו של יעלון צביקה האוזר ויועז הנדל. האוזר מזוהה באופן מובהק עם חוק ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. הוא דחף והוביל תקופה ארוכה את המהלך מאחורי הקלעים. לגנץ יש אינטואיציה מוסרית אמיתית, אף שבתרגום כמה מדבריו לשפות זרות, מתקבל מנהיג בנוסח הימין החדש באירופה: דגל אחד, המנון אחד, צבא אחד - אמירה דוחה שנתניהו לעולם לא היה נכשל בה.
אם נמשיך את משל האיגרוף - ביבי עם יד אחת קשורה מאחורי גבו, עדיין מסוגל לתת נוקאאוט למתאגרף החדש בעיירה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
