זה היה נאום כתוב היטב, שננאם בפי אדם בלי פוזות, המקרין ביטחון עצמי ללא זחיחות, עם אחריות ושיקול דעת. כמו קצינים בכירים שנכנסו לפוליטיקה לפניו, ואשר התלבטו בין הליכוד לעבודה, הוא כנראה באמת אינו מאמין שיש בכלל ימין ושמאל. והוא סבור כי גם בפוליטיקה יוכל להמשיך לעשות מה שעשה בצבא: לשרת את טובת המדינה. הוא רק מתעלם מכך שאין טוב מוחלט שכזה, וכי שירת מדיניות של ממשלות שמאל וממשלות ימין. כקצין, היה צריך לפעול בלי להתייחס לאידיאולוגיות. אם יהיה עליו להחליט, הוא יצטרך לבחור באחת משתי האפשרויות, ואז יהיה עליו להכריע.
זה היה נאום האדם הסביר, השואף לשלום והמתכונן למלחמה, המאיים על אויביו אך מוכן להבטיח כי לא יתקוף אותם ללא צורך וכי ידאג לצרכיהם ההומניטריים. זה היה נאום של "יונה שחורה" או של דמוקרט מסוגו של סקופ ג'קסון, המדבר על אחדות ירושלים בריבונותנו, ואינו מוותר על 28 הכפרים הערבים ועל מחנות הפליטים שבצידה המזרחי המוזנח. הוא מדבר על רמת הגולן בריבונות ישראל לנצח, ומתעלם מכך שרוב ראשי הממשלה הביעו נכונות לוותר עליה.
שתיקתו הממושכת כיסתה על עמדותיו. אמש, למרות זהירותו המופלגת, הסיר את הכסות. עכשיו יוכל הימין לומר שהוא שמאל, והשמאל לומר שהוא ימין, ושניהם יצדקו במשהו, אבל הם לא יוכלו לומר שהוא מסתיר את תפישתו או את תוכניותיו.
בני גנץ הוא איש ראוי, ואת מבחן נאומו הראשון עבר בהצלחה. הסקר הבא יראה כי מפלגתו זוכה במספר מנדטים גדול יותר מזה שזכתה לו בסקר הקודם, והשאלה היא, כמובן, אם יוכל לשמור על היתרון המיידי בחודשיים הבאים. ייתכן שיתקשה, וייתכן כי במערך המפלגות שבנה יתגלו קשיים שלא יאפשרו לו לנסוק.
אבל ייתכן גם שהסוס האפור של בחירות 2019 יקבל תמיכה משמעותית מן הקולות הצפים המחפשים מנהיג. אולם ההסכם המבטיח את מקומם של משה יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל בחזית הסיעה המשותפת - יותר מן הנאום הנחוש של גנץ אמש - צריך להיות איתות ברור לאנשי המרכז-שמאל: מה שנולד השבוע אינו בן המחנה שלהם.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו