הגול. "אני שמאלי", ענה עוסמאן דמבלה כשנשאל בתחילת דרכו בכדורגל מהי הרגל החזקה שלו. "אז למה אתה בועט בימין?" הקשה המראיין, "כי זאת הרגל החזקה שלי" הסביר הצרפתי. הנה לכם, על רגל אחת (לא ברור איזו), הצצה לסט הכישורים האדיר והמבלבל שאיתו צריך להתמודד דמבלה.
הכישרון בן ה־21, אגב, לא טעה בתשובה שסיפק והפכה ויראלית. עם הגול שכבש מול לגאנס ב־1:3 של בארסה, בימין, המאזן שלו עומד על 20 גולים בזאת ו־20 בשמאל. אין יותר 50/50 מזה. מפתה לחשוב שכיף להיות כל כך מגוון וטוב, אבל לא פשוט להצליח לשלוט בגפיים מוכשרות כל כך מבלי שידרכו אחת על השנייה. ודמבלה הוא מוכשר כשד. את שחקני לגאנס לקח לטיול 11 פעמים, הכי הרבה העונה בליגה, משאיר אותם לתהות איך עוצרים את תמנון הכדורגל הזה.
הם כמובן לא הצליחו, אבל דמבלה כן. בדקה ה־63 רגל שמאל התערבבה בימין, כל אחת משכה לכיוונה, והצרפתי התקפל לרצפה, נפצע וייעדר כשבועיים. בזמן הזה בחוץ טוב יעשה אם יבהיר לרגליו המופלאות שבכל פעם רק אחת יכולה להיות בפעולה.
השחקן. עד ה־3 בדצמבר 2018 חייו של דובאן ספאטה התנהלו באופן שגרתי להחריד. במאזנו של חלוץ אטאלנטה היה שער ליגה אחד ועוד שניים במוקדמות הליגה האירופית מול הפועל חיפה של ניר קלינגר, שום דבר שיסיט את הקריירה שלו ממסלול השחקן הגנרי הזה שעובר קבוצות, תורם כמה גולים וממשיך הלאה.
בתחילת הקריירה עוד נחשב הקולומביאני לכישרון יוצא דופן, אבל הזמן חלף ולגיל 27 הגיע בלי שום ייחוד, אחרי שנשאר מחוץ לסגל הנבחרת למונדיאל, כמעט שקוף בעולם שדורש מאלו הרוצים לבלוט ריגושים, שיאים ומספרים. ואז, ב־3 בדצמבר, הוא כבש מול נאפולי. אחר כך באו שלושער מול אודינזה, גולים מול לאציו וגנואה, צמד לרשת יובנטוס, שערים נגד ססואולו וקליארי, וביום ראשון רביעייה מול פרוזינונה.
10 שנים הוא בכדורגל, קרוב להשלים עם היותו שחקן משנה, ולפתע מגיע חודש וחצי שבו הכוכבים מסתדרים לכדי שמונה משחקים רצופים עם כיבוש ו־14 כאלה בסך הכל.
העובדה שבתקופה הזאת כבש כל 50 דקות מעניקות לו עכשיו 15 דקות של תהילה. מספיק זמן לספר שהעריץ את דרוגבה, אדריאנו וזלאטן, לחשוף את אהדתו לאינטר, לספר על הקושי שחווה בקיץ ולהפוך לאחד השמות החמים בחלון ההעברות. זה הרגע שלו, עכשיו רק נותר לראות לאן זה ממשיך מכאן.
הקבוצה. הדקו חגורות, תחזיקו חזק, ליברפול נכנסת ליישורת האחרונה של מאבק האליפות. ההיסטוריה המודרנית שלה, שמתחילה ב־1990 וכוללת אכזבות והחלקות, בתוספת המשוגע שעומד על הקווים שלה, מבטיחים שזה הולך להיות - בלי קשר לתוצאה הסופית - מסע מטלטל, רכבת הרים אמוציונלית, סרט מתח שדורש דלי פופקורן אינסופי ואיזה פטנט על ציפורניים שגדלות מהר מחדש.
במקרה כזה, ה־3:4 מול קריסטל פאלאס היה הטריילר לעתיד לבוא. 90 דקות שהבהירו לאוהדי הקבוצה שטוב יעשו אם יימצאו קרדיולוג טוב וצמוד. כי כנראה שככה זה יהיה עד הסוף – קשה, מורט עצבים, מלחיץ, מחוספס. אי אפשר אחרת עם הקבוצה הזאת. יש לה את המטען המתאים, את אירועי 2014, את הספקות בעצמה, את המנג'ר שיודע להעצים רגשות, ואפילו את היריבה המנוסה שנושפת בעורף. ליברפול מתחילה להפנים איפה היא עומדת, ואין דבר מרתק יותר מאשר לראות אותה מנסה להישאר עם הרגליים על הקרקע.
המאמן. אחת הסיבות שהחיבור המוצלח בין אולה גונאר סולשיאר למנצ'סטר יונייטד כל כך מיוחד ומרגש, היא בגלל שיש לו קונטרה. הרי על כל שחקן עבר כזה שמצליח להציל את מועדון חייו יש אחד שנכשל. כלומר, על כל סולשיאר יש תיירי הנרי. ובעוד המקרה של הנורבגי מעורר השראה, זה של הצרפתי במונאקו הוא הוכחה שלא מדובר בנוסחת קסם שמבטיחה הצלחה.
דרך הנרי אפשר להבין שסולשיאר הוא לא סתם פקק. הוא מבין את העסק, מיישם באדיקות את מה שלמד מסר אלכס פרגוסון, נאמן למקום ובעיקר לעצמו. דרך סולשיאר אפשר גם להבין שהנרי עדיין לא שם. זה אולי קצת מוקדם לחרוץ גורלות, אבל אלה לא רק התוצאות (הפסד 5:1 ביתי לשסטרסבורג במחזור האחרון) שמציגות אותו באור שלילי, זו גם ההתנהלות.
בזמן שהנורבגי מעצים את אישיותו על הקווים, הצרפתי מאבד אט־אט מההילה שהרוויח כשחקן. מילא תלונות על שיפוט, את זה כולם עושים, אבל שלשום הוא נתפס מקלל שחקן יריב על בזבוז זמן בדקה ה־43. "אולי אם הייתי מקלל באנגלית אף אחד לא היה שם לב", התגונן בסיום. הנה, אפילו חוש ההומור שלו אבד.
