התחלות חדשות

צילום: רונן אקרמן // אילה חסון, טלי מורנו, תמר איש־שלום, נגה ניר נאמן ואושרת קוטלר. "השמועות על מותנו היו מוקדמות מדי"

הן עשו היסטוריה כשכבשו את כל משבצות ההגשה בחדשות עשר. תמר איש־שלום, טלי מורנו, נגה ניר נאמן, אילה חסון ואושרת קוטלר חלפו זו לצד זו במסדרונות של הקומות 16 ו־23 בבית הוורד בגבעתיים, צפו זו בזו מהסלון, אבל מעולם לא נפגשו לראיון משותף. עכשיו, לכבוד המעבר לרשת 13 והמלחמה ראש בראש ב"מדורת השבט" של חברת החדשות, הן עושות את זה לראשונה.

הראשונה שמתייצבת לשיחה, עשר דקות לפני הזמן, היא נגה ניר נאמן, היחידה בחבורה שעובדת בחברה מיום הקמתה, וללא הפסקות. היא היתה כל כך מסורה למקום העבודה שלה, עד שעברה לגור במרחק חציית כביש אחד ממנו. ניר נאמן, בת 41, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בתל אביב.

מייד אחריה מגיעה אילה חסון, מגישת "שישי" ו"המטה המרכזי", שנושאת איתה רזומה מפואר של שנים ארוכות בערוץ הראשון, כולל תפקידים של כתבת משטרה, פרשנית מדינית, מגישת "היומן" ביום שישי ומנהלת מחלקת החדשות. לערוץ עשר היא הגיעה רק לפני שלוש שנים. היא בת 57, נשואה ואם לשניים, ומתגוררת בתל אביב.

השלישית להצטרף לשיחה היא טלי מורנו, שהצטרפה לחדשות עשר עם הקמת החברה, אחרי שירות בגלי צה"ל. מאז הגישה את "שישי", "היום שהיה" ותוכניות נוספות. פעמיים עזבה את הערוץ, אבל תמיד חזרה. בימים אלה היא מגישה את המהדורה המרכזית, לסירוגין עם תמר איש־שלום וניר נאמן. מורנו, בת 37, נשואה לאיל קיציס, אם לשני בנים, מתגוררת בהרצליה.

אושרת קוטלר מאחרת מעט, אבל כולן ממהרות לסלוח לה. למרות התדמית הרצינית שלהן, הן מייד מתפנות לדבר על השרשרת החדשה שקיבלה במתנה. קוטלר מופיעה על המסך יותר מ־25 שנה, מצוידת בביטחון עצמי ומדברת בכנות וללא מורא על הכל. ב־1993 הצטרפה לערוץ 2, שם מילאה תפקידי הגשה רבים, בהם הגשת המהדורה המרכזית. ב־2004 עזבה את הערוץ לטובת לימודי פילוסופיה, וב־2007 נחתה בערוץ עשר כדי להוביל מגזין חדש במוצאי שבת, שנתפר לפי מידותיה. היא בת 53, נמצאת בזוגיות ואם לשתי בנות.

תמר איש־שלום מאחרת מאוד, ויש לה סיבה טובה: שניים משלושת ילדיה חולים. איש־שלום התחילה את הקריירה בגלי צה"ל, תחילה ככתבת משטרה בירושלים ואחר כך כמגישת "24 - היום שהיה". משם עברה לחדשות עשר, שם היתה כתבת. ב־2007 עזבה לטובת לימודים בלונדון, היתה כתבת חדשות 2 באירופה, ואחר כך שבה לחדשות עשר כמגישת תוכניות אקטואליה. עם עזיבתה של מיקי חיימוביץ', לפני שמונה שנים, נבחרה להחליף אותה בהגשת המהדורה היומית. היא בת 38, נשואה לנדב אייל ומתגוררת בקריית אונו.

החלוקה בחדר ברורה: חסון וקוטלר הן המגישות הוותיקות עם הרזומה המפואר, שפתחו את הדלתות לשלוש האחרות. אם היו אומרים לטלי בת ה־16 מעכו, שבעוד 20 שנה היא תשב לראיון משותף עם "אושרת קוטלר ואילה חסון מהטלוויזיה", ספק אם היתה מאמינה.

"טלי ואני הגשנו בפעם הראשונה ביחד במשדר בחירות ב־2006", מספרת קוטלר. "ישבנו במטה של קדימה, ואני לא הכרתי אותה קודם. כדי להחמיא לי היא אמרה: 'אני כל כך שמחה להגיש איתך, כשהייתי בת 12 הייתי חולה על התוכניות שלך'. ואני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי, היא כנראה רצתה לתת לי מחמאה, אבל יצא לה לא משהו".

אילה: "עכשיו אני כמעט בוכה".

בחירות

המיזוג של ערוץ עשר עם רשת, כשברקע הבחירות, הופך את האתגר ואת המלחמה על הצופים לגדולים ולעוצמתיים יותר. כולן סביב השולחן הזה יודעות שעד יום הבחירות, 9 באפריל, ומן הסתם גם בתקופה שאחריו, הן יראו את חו"ל רק דרך המסך, ומביאות בחשבון הרבה מאוד שעות נוספות.

"זו תקופה מגעילה ומרתקת גם יחד", אומרת אילה חסון. "אני איבדתי אמון בסקרים, ולצערי יש הרבה מניפולציות בהקשר הזה, כי אנשים רוצים להכתיב לציבור מה לחשוב. אני לא מתחברת לזה".

תוותרי על הסקרים?

"אתה לא יכול לוותר על הסקרים, אבל אתה צריך לדעת עם מי אתה עושה את זה ואיך הסקרים נעשים, ולהיות מאוד אחראי לפרשנות שלהם".

מה יהיה התפקיד של הרשתות החברתיות בבחירות האלה?

אושרת: "אני לא בפייסבוק ואני לא בטוויטר. מזמן החלטתי שאני לא נכנסת לעולם הווירטואלי המטורף הזה, כי זה לא העולם האמיתי. אני חייבת להזהיר את הציבור וגם אותנו - אל תאמינו למה שמוכרים לכם בפייסבוק. תעזבו את הפייסבוק. אני לא עושה פה מלחמה, בתוך עולמי אני חיה, אבל העולם האמיתי לא נמצא שם. אני בעד העיתונות הישנה והטובה, של בדיקת מידע והבאתו לציבור. זה לא מושלם, אבל זה הכי טוב שיש".

אחת הטענות שנשמעו נגד חדשות עשר בבחירות האחרונות היא שהובלתם את הקו שביבי הולך הביתה ובוז'י מנצח.

תמר: "אלה ספינים. תבדוק בארכיון מה שבאמת שודר אצלנו. הראינו תרחישים, ותמיד התרחיש הראשון שהוצג היה שביבי מנצח. אחר כך הראינו עוד תרחישים".

אושרת: "גם הייתי שם, וכשלא ניהלתי את השידור הייתי פנויה להקשיב. התרחישים היו אותם תרחישים בכל הערוצים. האמירה שאנחנו הובלנו את זה היתה ספין שיצא מלשכת ראש הממשלה במסגרת הקמפיין שלו נגד ערוץ עשר".

הבחירות האלו הן הזדמנות עבורכם לתת קונטרה למתחרים.

אושרת: "ריד מיי ליפס - הערוץ שלנו ינצח. עבדתי שם, גדלתי שם, ואני מכירה את הדנ"א שלהם. עם כל ההערכה שלי למקום שנתן לי את כל ההזדמנויות - אני אומרת לך שאנחנו ננצח".

לא מעט עיתונאים עוברים לפוליטיקה. נראה אתכן שם?

תמר: "אותי לא. במובן מסוים אני אומרת את זה בצער, כי יש חשיבות לכוח נשי בפוליטיקה. אבל זה לא מתאים לאישיות שלי בשום צורה, ואין סיכוי שזה יקרה. זירת ההשפעה הציבורית שלי היא החדשות, ואני מושקעת בה לחלוטין".

טלי: "המעבר מעיתונות לפוליטיקה הוא לא מופרך, כי עיתונאי מוּנע מרדיפה אחרי צדק ואחרי האמת, ולכן זה מאוד טבעי שאדם שזה בדמו ירצה לשנות דברים במדינה ובחברה. בגדול, אני לא פוסלת את זה על הסף, כי הייתי רוצה לשנות דברים. אבל זה לא משהו שאלך לעשות מחר בבוקר".

אילה: "כשאהיה בבית אבות, אספר לכולם שעבדתי איתך".

טלי: "את לא תהיי בבית אבות, את תהיי הרל"שית שלי".

נתניהו

בחדשות עשר הפתיעו כשהחליטו לקטוע את "ההודעה הדרמטית" של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבה סיפר כי דרש להתעמת עם עדי המדינה אך נענה בשלילה. המתחרים שידרו את ההודעה כולה. בחדשות עשר גילו בבוקר שאחרי שזה עלה באלפי צופים שנטשו.

"זו היתה החלטה די ברורה מבחינתנו", אומרת תמר. "כשראש ממשלה מכריז על 'הודעה דרמטית', חובה להביא את הדברים לצופים שלנו, ולכן נערכנו בפריסה רחבה. מרגע שהבנו שלא מדובר בהודעה דרמטית אלא בטיעונים משפטיים, שיש בהם עניין ואפשר לדון בהם, אבל הם רחוקים מלהיות סנסציוניים ופותחי מהדורה, הסתפקנו בעיקרי הדברים, ועברנו לדווח על החדשות האמיתיות והכואבות של הערב - מותו של חייל במהלך ניווט בצפון".

אתן מסכימות עם הטענות של נתניהו נגד התקשורת?

אילה: "אני מסכימה עם חלקן. אני חושבת שיש פה זוגיות אובססיבית של שני הצדדים, וכשאנשים לוקחים דברים לרמה אמוציונלית מוקצנת, זה לא טוב וזה לא משרת את המאבק הציבורי. יכול להיות שאת נתניהו זה כן משרת, ומחמם ומלבה את הקהל שלו".

את חושבת שיש עיתונאים אובססיביים אליו?

"הרוב לא, אבל יש".

איך היחסים שלך איתו?

"מערכת יחסים שהוא לא מתראיין בה, לצערי הרב, ואני חושבת שזה לא בסדר. עכשיו אולי הוא כן ירצה, כי יש בחירות. אגב, ביום הבחירות עצמו חל איסור לראיין מועמדים, והוא ביקש לעלות לשידור. אני הייתי היחידה שלא הסכימה, בשאר הערוצים כולם ראיינו אותו".

יש פוליטיקאים שמחרימים אותך?

"יש כמה, ואני רואה בזה חולשה שלהם. לא נורא, אפשר לסקר אותם גם בלי שיתראיינו".

תמר: "בהנחה שראש הממשלה קורא את 'ישראל היום', אני רוצה להזמין אותו להתראיין אצלנו. אני חושבת שהוא מרואיין מצוין, ואני לא מבינה למה הוא לא מוכן להתראיין. יש מעט פוליטיקאים שיודעים להפוך כל שאלה ולהתמודד איתה כמוהו, ולכן אני לא מבינה ממה החשש".

אתן מרגישות שהסיקור אצלכן הוגן?

תמר: "מי שעוקבים אחרי המהדורה שלנו יודעים שאנחנו מאוד הוגנים. אין אצלנו שאלות מלטפות ומוזמנות על ידי המרואיין, ואנחנו לא עושים חיים קלים לאף אחד. זה לא התפקיד שלנו. אנחנו ענייניים, נותנים מקום לתשובות ולא מזלזלים באף מרואיין".

אושרת: "אומרים ששקר שמספרים אותו מספיק פעמים הופך לאמת. השקר הגדול של נתניהו הוא שהתקשורת שמאלנית. התקשורת היא לא שמאלנית. אם היינו עושים פה סקר של כל העיתונאים והכתבים אחרי שנת 2000, ובוודאי היום, התוצאות היו דומות לאלה של החברה הישראלית כולה. אני אפילו נוטה להאמין שהימין שולט".

אילה: "אני לא חושבת שהתקשורת היא ימנית או שמאלנית, אלא פרסונלית מדי, וכולם צריכים לקחת צעד אחורה בהקשר הזה. מי שרוצה להיות שמאלני, שיהיה שמאלני, ומי שרוצה להיות ימני, שיהיה ימני. מה זה שייך?"

אושרת: "הוא טוען ש'התקשורת השמאלנית מבצעת מסע הכפשה כדי לבצע הפיכה שלטונית', וזה לא נכון, עם מיליון סימני קריאה. האם חלק מהעיתונאים הופכים להיות פרסונליים בסיקור שלהם ובאובססיה? התשובה היא כן, יש כמה, וכולנו יודעות מי הם. אבל זה לא הרוב, אלא המיעוט".

מה חשבתן על ההתפטרות של גאולה אבן מהגשת "מבט" בגלל ההתמודדות של בעלה בליכוד?

אילה: "שזה היה הדבר הנכון לעשות. היא אישה דעתנית שמאוד מעורבת בחיים הפוליטיים של בעלה".

מה חשבתן על המינוי של דוריה למפל כמחליפה שלה?

טלי: "זאת בחירה מצוינת, ושיהיה לה בהצלחה".

תמר: "אני מאחלת לה הצלחה גדולה. השידור הציבורי הוא חשוב מאוד וזקוק לעיתונאים חזקים".

מתחרים

"הדבר הכי טוב שקרה לחדשות 2 זה שחדשות עשר קמו", קובעת תמר איש־שלום. "אם הם חזקים, אנחנו צריכים להיות חזקים עוד יותר. כשאתה קם בבוקר ויודע שהמתחרה שלך יכול לתת בראש ב־8 בערב, זה יגרום לך לעבוד יותר קשה. התחרות עשתה טוב למערכות".

תפרגנו להם?

אושרת: "אנחנו מאוד מפרגנים למתחרים, אבל אגיד לך מה אין בחדשות 2, ואני לא אהיה פוליטיקלי קורקט. חדשות עשר מציגים נבחרת נשית, שלא היתה כמוה מאז הקמת הטלוויזיה. זאת מהפכה אמיתית, לשים בפרונט ב־8 בערב רק נשים. אף אחת מאיתנו לא פראיירית, כולנו עיתונאיות, ובלי עין הרע, כולנו דעתניות. זה חסר תקדים, ואת זה לא תמצא בחדשות 2".

לחדשות 2, ומעכשיו חדשות 12, יש את יונית לוי.

אושרת: "היא מגישה מצוינת ועיתונאית בחסד, אבל אם היא רק תרים גבה, תפרוץ שם בהלה. אני כבר לא מרימה גבות, אני אומרת את מה שיש לי להגיד".

אילה: "אני עשיתי גבות לפני הראיון היום".

אושרת: "אני רצינית. בחדשות עשר אנחנו מדברות, אין פה הרמת גבות. ואת זה צופה לא ימצא בחדשות 2. תבואו אלינו, ותקבלו הסתכלות נשית מאוד אפקטיבית על המציאות".

טלי: "אני לא מסכימה עם זה בכלל. אני לא חושבת שמישהי מאיתנו הגיעה למעמד שלה או לתפקיד שלה כי היא אישה. אני לא חושבת שהיתה פה החלטה להעמיד שורה של נשים שיגישו את המהדורה, אלא קיבלנו את התפקיד כי אנחנו מאוד טובות במה שאנחנו עושות, ובמקרה אנחנו גם נשים".

אושרת: "טלי, את לא חושדת בי שאני חושבת שמישהי יושבת כאן רק כי היא אישה".

טלי: "אני לא אהבתי שאת קוראת לצופים לבוא אלינו בטענה שאצלנו הוא יקבל זווית נשית. אני לא רוצה שיבואו לצפות בי כדי לקבל זווית נשית, אלא כדי לקבל זווית עיתונאית טובה".

אושרת: "זה ברור. אבל בעיניי, מחשבה נשית בצורה כזאת או אחרת מעורבת בכל אחת מהתוכניות שאנחנו מגישות. ההסתכלות הנשית על החברה היא שונה מזו של גברים.

"עד שנות ה־90, הליין־אפ היה מדיני, ביטחוני וכלכלי, ולא היו סיפורים חברתיים. עד שנכנסו נשים לטלוויזיה, קודם בחדשות 2, וההסתכלות על המציאות השתנתה. אין מה לעשות, יש דבר כזה שנקרא כוח נשי ועוצמה נשית, ובחדשות עשר הם קיימים על המסך באופן מובהק".

טלי: "נכון ששם זה לא כמו אצלנו, אבל יש להם את קרן מרציאנו ודנה וייס, שהן בעלות ותק רציני, וגם דפנה ליאל. כולן מקצועיות ולא כולן מגישות, ואת לא רואה את כולן מול המסך, אבל יש להן סריה יפה של נשים, וצריך לדעת לפרגן. כשאנחנו רואים את עמית סגל או גיא פלג, אנחנו עוצרות ומקשיבות רגע. יש שם אנשים טובים".

עדיין בראש החדשות שלכן עומד גבר, גולן יוכפז.

אילה: "אני דווקא רוצה לפרגן לאשתו, שמאפשרת לו להיות בעבודה כל הזמן. לא ראיתי בן אדם שמסור בטירוף לעבודה שלו כמוהו. לדעתי אנחנו הילדים שלו".

תמר: "המהפכה שהוא הוביל במהדורה בשנים האחרונות, עם הסדרות והמוספים וההשקעה בתוכן, שינתה את הדרך שבה מספרים חדשות. ולא רק אצלנו".

יש סיכוי שתערקו למתחרים?

אושרת: "חדשות 2 הציעו לי, ואמרתי לא. ב־12 השנים האחרונות השכר שלי נפגע ריאלית ב־50 עד 70 אחוז, וקיבלתי הצעות עם פי שניים כסף. נשארתי כי זה המקום הכי חופשי והכי נקי מבחינה עיתונאית, וזה בזכות מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, מנכ"ל חדשות 13 גולן יוכפז, ועורך המהדורה היומית, ליאור לנדנברג".

אילה: "זה לא ישראל מול חמאס. זה גוף עיתונאי מול גוף עיתונאי, ובואו נראה את הדברים בעיניים בוגרות. אני מאוד אוהבת את העובדה שהגעתי לערוץ עשר, ויש לי חיבור רגשי עם המקום הזה. אני לא רק שמחה לבוא לעבודה בבוקר, אלא גם שמחה לפגוש את האנשים".

תמר: "כבר עברתי מעשר ל־2, וחזרתי. בעיניי מקום עבודה זה לא משפחה ולא בית. מקום עבודה זה מקום שעובדים בו. ואנחנו וחדשות 2 לא אויבים או יריבים. בתור מי שעבדה שם, אני יכולה להעיד שיש שם אחלה אנשים ועיתונאים מצוינים ואנשים שאני מחשיבה כחברים.

"מצד שני, יש אצלנו באמת אווירה מיוחדת. כל המשברים שהערוץ הזה עבר ייצרו תחושה של סיירת. מסתערים על העבודה ועל האירועים ביחד, ועם המון אמונה במה שאנחנו עושים.

"ערוץ עשר תמיד ניסה להיות בגובה העיניים. תסתכל על ההגשה, תסתכל על הכתבים - אנחנו מדברים בגובה העיניים. אנחנו לא פומפוזיים, ואין לנו אגו מנופח. אני לא חושבת שיש אצלנו מישהו שחושב שמשום שהוא עיתונאי, מגיע לו משהו שלא מגיע לאחרים.

"אנחנו כן מבינים בתחום שלנו. עד היום היינו ערוץ צר מאוד, בגלל עניינים תקציביים. עכשיו זה ישתנה. בתוך המצב החדש, היציב והחזק, האתגר שלנו הוא לשמור על הדנ"א החדשותי שלנו ולעשות עבודה עיתונאית ללא מורא ופחד. לא לחשוש מה יהיו ההשלכות של הפרסומים שלנו".

נגה: "במצב החדש אנחנו יכולים להגיש לצופים שלנו ארוחה שלמה. לא רק סלט, לא רק בשר - ותסלח לי מיקי חיימוביץ' - ולא רק פחמימות".

אושרת: "בואו נודה באמת, התחרות קצת מעוורת את עינינו וגורמת לנו לפספס את הסיבה שלשמה כולנו התכנסנו. לדעתי אנחנו לא עושים מספיק פולו־אפים אחד לשני. אנחנו גם לא נותנים קרדיט לאחרים, והם לא נותנים לנו, כי האגו משחק תפקיד. אני לא אוהבת את זה".

נגה: "במשך חודש אספתי צילומים של איך ישראלים משאירים את החדר בבתי מלון בעולם. ארזתי את זה ל־12 דקות של בושה, ובעקבות הכתבה איגוד סוכני הנסיעות בארץ יצא בקמפיין נגד התופעה.

"באחת מתוכניות הבוקר ביקשו מיוזמת הקמפיין לבוא לאולפן, אבל התנאי שלהם היה שהיא לא תיתן לי קרדיט לתחקיר. זה מלכלך את התחום שלנו, כי המטרה של כולנו היא להפוך את המקום הזה לטוב יותר לחיות בו".

איזה סיפור ראיתן אצל המתחרים והתאכזבתן שהוא לא אצלכן?

אושרת: "לי היה אחד כזה, שעד עכשיו כואב לי. לפני שנתיים פנה אלי חוקר פרטי עם הקלטת המזעזעת של ההתעללות בבית אבות. הערוץ עמד אז בפני סגירה, בלי גרוש על התחת, ונאלצנו לוותר על הכתבה, כי לא היה לנו כסף לשלם עליה. כמה זמן אחר כך היא שודרה אצל המתחרים, ובא לי למות".

אילה: "אני לא היססתי לעשות פולו־אפ לסיפור הזה ולתת קרדיט. כי כשאני רואה מישהו מכה קשישים, אני אשחט אותו, ולא אכפת לי אם ערוץ 2 שילם או לא שילם. אני רק מצטערת בשביל אושרת, כי זה היה יכול להיות ההישג שלה".

פיצול־מיזוג

אם צריך לבחור את סמל הפיצול־מיזוג והבלבול שהוא הביא איתו, אילה חסון היא בהחלט מועמדת ראויה לתואר. בשלוש השנים האחרונות היא שידרה בארבעה אפיקים שונים: 11, , 14 ו־13. "אם הייתי נוצרייה ומאמינה ביום שישי ה־13, הייתי כבר צריכה לקפוץ מהמגדל", היא אומרת.

מה הפיצול של ערוץ 2 בנובמבר 2017 עשה לכן?

טלי: "אחרי הפיצול הופתענו לטובה. היינו בטוחים שהחשיפה לחדשות 2 תתרחב, כי הן ישודרו בשני ערוצים, ושאנחנו נשלם את המחיר. אבל התעוררנו למחרת, והרייטינג נשאר אותו הדבר.

"בשבועות הראשונים אחרי הפיצול, המהדורה שלנו לא ירדה מהנתון הקבוע שלה. כלומר, הצופים נשארו נאמנים לנו".

תמר: "בחודשים שלפני הפיצול נעשו הרבה סקרים במערכות טלוויזיה. לא אצלנו, כי לנו לא היה כסף לזה. שמעתי משני אנשים, שקראו מחקרי עומק שונים, שהצפי החד־משמעי הוא שבתוך שלושה חודשים המהדורה של התאגיד עוקפת את חדשות עשר.

"אני זוכרת שכל הנימוקים נשמעו מאוד הגיוניים, אבל זה פשוט לא הרגיש לי נכון בבטן. אני שמחה שתחושת הבטן היתה נכונה".

אילה: "השמועות על מותנו היו מוקדמות מדי".

ולגבי המיזוג של עשר ורשת הייתן אופטימיות?

אילה: "אני הייתי קוּלית מההתחלה ואמרתי שיהיה בסדר. יהיה מיזוג, אין ברירה, יהיו עליות ומורדות ויהיו קטטות, אבל יהיה מיזוג, והוא יהיה מעולה. וכל השאר זה רעשי רקע.

"מה שכואב לי באמת זה על האנשים שאיבדו את הפרנסה שלהם בדרך, עד שהגענו ליום הזה. זה כאב שכבר חוויתי במקום עבודה קודם, וראיתי אנשים שמאבדים את הפרנסה שלהם, וזה מבאס מאוד. היום אנחנו על המפה ונישאר על המפה, ותוסיף את זה במבטא".

תמר: "מי שנמצאת בערוץ הרבה שנים יודעת שקשה למצוא משהו שילחיץ או ירגש אותנו. המשבר הראשון שלי הגיע ארבעה חודשים אחרי שהתמניתי למגישת המהדורה, ומאז אנחנו בין סכנה לסכנה".

נגה, התחרות שלך תהיה בעיקר עם קרן מרציאנו על התוכנית הכלכלית לפני המהדורה.

"נכון. אני מאוד מעריכה את קרן, מאוד מעריכה את התוכנית שלהם, אבל אני הולכת להביא משהו אחר".

את חושבת שליעקב אילון יש סיכוי מול רפי רשף?

נגה: "אני מקווה ומאמינה שהוא יכול לנצח אותו, ואני אעזור לו כמה שאני יכולה, למרות שאני מתה על רפי. גם בכיתי לו כמה פעמים בחדר".

אילה: "מהשיחה הזאת אני מבינה שבכית בכל המערכות חוץ מאצלי. אז היום את תעלי לקומה 23 ותבכי ליד כולם".

נגה: "אין יום שאני לא בוכה שלוש פעמים במערכת, ועוד רגע אבכה שוב. אני בוכה מעלבון, אני בוכה כשהצלם לא הגיע בזמן ואני בוכה כשלא הספקתי להשיג את המרואיין שרציתי. ביום שאפסיק לבכות מהעבודה שלי, אני צריכה ללכת הביתה".

תמר: "כשנגה לא בוכה, אנחנו מודאגים".

אושרת: "עד עכשיו אני הייתי הבכיינית. אל תיקחי לי את זה".

אם הייתי אומר לכן לפני חמש שנים שיעקב יגיש את המהדורה של 5 בערב ואתן את המהדורה המרכזית, מה הייתן אומרות?

אושרת: "שלקחת סמים קשים".

נגה: "בתחום שלנו Never Say Never".

רייטינג

מדי בוקר ב־9 מגיע המסרון שמאות אנשי טלוויזיה ממתינים לו, ובו נתוני הרייטינג של הערב הקודם. כולם שמחים לקבל הוכחה לכך שהעבודה הקשה משתלמת, לצד ליטוף קטן לאגו. אבל יותר מכל, קיימים החשש והפחד מהתרסקות.

"יש לי בעיה מובנית", אומרת אילה חסון. "אני גדלתי בערוץ שאף פעם לא הסתכלו בו על הרייטינג. ותתפלאו, חברים, זה לא רע בכלל. כי מה שהניע אותי הוא העבודה העיתונאית. אני לא אוהבת את המילה הזאת, רייטינג".

אושרת: "אני יכולה להביא לך עכשיו עשרה סיפורים שיכולים להביא 25 אחוז רייטינג, אבל לא בא לי לעשות אותם. בחודשיים האחרונים רצח הנשים עלה לי עד כאן (מסמנת בידה מעל הראש; ע"ס), וגיליתי שכשאני עושה את מה שמפעיל אותי מהבטן ומקומם אותי, הקהל שם, והכל מתחבר. אבל רייטינג לשם רייטינג זו בעיה".

אם את יודעת שנושא פופוליסטי יביא לך עוד שתי נקודות רייטינג, לא תלכי עליו?

"בוא נגדיר פופוליסטי. אחרי שחשבתי על מה אני רוצה לשים זרקור, הדבר השני שאני חושבת עליו הוא איך אני מתחברת לכמה שיותר אנשים, מקריית שמונה ועד אילת".

תמר: "אני לא יודעת אם זו דרך שסיגלתי לעצמי כדי להתמודד או שככה אני באמת, אבל אני פשוט לא מאוד מתלהבת ונרגשת כשהרייטינג בשמיים, ולא מאוד מתבאסת כשהרייטינג נמוך. ברגע שאת לוקחת את הדברים בצורה מתונה בימים טובים, זה שומר עלייך בימים שהם פחות להיט.

"ברור שכשיש מגמה חיובית או פחות חיובית לאורך כמה חודשים זה משפיע. אבל אין לי בכלל את המתח הזה".

אילה: "רייטינג נמוך יכול לבאס אותך אם אתה יודע שהתוכנית היתה גרועה. אם היתה תוכנית טובה והרייטינג היה נמוך, אתה לפחות יודע שעשית משהו טוב. ובימינו דברים טובים מהדהדים גם אחרי השידור, בכל הרשתות החברתיות".

אושרת: "בעידן החדש למדוד רייטינג רק על פי הפיפל מיטר ורק על פי צפייה בטלוויזיה כי הפלטפורמות האחרות מקבלות שם ביטוי, נראה לי מוזר. צריך לשנות את החשיבה בנושא".

MeToo

בחודש נובמבר השנה הפתיעה אושרת קוטלר את הצופים בבית כשחשפה במהדורה המרכזית את "ההצעה המגונה" שקיבלה בתחילת דרכה מאלכס גלעדי, מנכ"ל קשת דאז. החשיפה הזו גררה כותרות, הדחה של גלעדי מתפקידו כנשיא קשת וגם תביעה משפטית שלו נגדה.

"בפעם אחרונה שדיברתי על MeToo מה זה הסתבכתי", היא מחייכת.

את מצטערת על זה?

"חד־משמעית לא, הייתי עושה את זה עוד 20 פעם. אבל זה ממש לא פשוט, ומי כמוני יודעת שסחבתי על הגב שלי תביעה משפטית. לאחרונה הוא מחק את התביעה, וזה אומר דרשני, כמו גם הדברים שהוא כתב במכתב הנלווה לגישור. בהסכם הגישור הוא ציין שהוא לא זוכר את המקרה, שהתנהגות כזאת לא מאפיינת אותו, ושלא היתה לו כוונה לפגוע בי".

עברת תקופה קשה?

"זו היתה שנה קשה מאוד. היא עדיין קשה, אבל את המסע הזה אני עוברת למען בנותיי, בנותיכן, ולמען כל אישה. היה פה הימור על הקריירה שלי, והנה אני פה, והכל טוב.

"אני קוראת לכל מי שהוטרדה או הותקפה לפרסם את האמת שלה בגלוי. שכל אחת תקום ותגיד די, עם השם של המטריד, בלי לפחד. זה לא קל, בחיי שלא, יש על זה מחיר, אבל צריך לשלם אותו, כי רק ככה יבוא שינוי".

תמר, את הגשת את המהדורה בערב שבו אושרת חשפה את הסיפור שלה. איך היתה ההרגשה מהצד שלך?

"זה היה אחד הרגעים העוצמתיים שהיו באולפן שלנו. הנושא עלה אחר הצהריים, ואני הסתייגתי בהתחלה, כי היה חשוב בעיניי לעשות את זה ביסודיות ולקחת תגובה כמו שצריך, לא לעשות לעצמנו הנחות. בסוף זה נעשה כמו שצריך, ויצא חזק מאוד.

"אני זוכרת שחשבתי לעצמי תוך כדי שידור איזו בת מזל אני, שלא חוויתי אף פעם הטרדה על ידי בעל סמכות. הוטרדתי מינית כמה פעמים, כמו כל אישה שאני מכירה, אבל על ידי זרים.

"נכון שיש פער של דור מאז שאושרת הוטרדה, והמצב השתפר, אבל גם היום יש הטרדות מיניות במקומות העבודה. ואני לא מניחה שזה פוסח על תחום התקשורת".

טלי: "אלמלא אילה ואושרת, לא יכולתי להיות בתפקיד שאני נמצאת בו היום, ובטח לא הייתי יכולה להתנהל בו בחופשיות ובעקשנות שבהן אני מתנהלת היום. הסביבה היום נוחה לי, כי הן עברו את מה שעברו והיו נושאות הדגל. כל מה שלי מובן מאליו, היה כל כך אחר בתקופתן.

"כל תופעת ה־MeToo היתה צריכה להתרחש מזמן, ואני לא מרחמת על אף אחד שנקלע לתוך המערבולת הזאת. היינו צריכות ליצור כוח הרתעה כזה מזמן".

אושרת: "אני ואילה באנו מהדור שבו מגישה טובה היתה צריכה להיות 'גבר־גבר'. היום זה כבר לא ככה".

אילה: "אף פעם לא חשתי חולשה כי אני אישה או בגלל המוצא המזרחי שלי. בגלל שעברתי חוויה קשה כילדה, התחזקתי מגיל 12 ונהייתי נמרה.

"כשהגעתי לערוץ 1, עמד מישהו ונגע למזכירה בהדפס של החולצה, שבדיוק היה על החזה שלה. החטפתי לו מכה על היד והעפתי לו אותה. זה היה אינסטינקט, ומייד התכווצתי ואמרתי לעצמי, מה עשית.

"הוא הסתכל עלי בהלם, צחקק במבוכה, ואני הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. הייתי פישרית, ואמרו לנו, תגידו 'אללהו אכבר' שהתקבלתם לעבוד. כי זה היה ערוץ הטלוויזיה היחיד".

נגה, גם את היית בערוץ הראשון. נתקלת במקרים כאלה?

נגה: "בטח. ביום הראשון שלי לעבודה, עם שכר אפס, הגעתי לישיבה ב־3 אחר הצהריים. אחד הפרשנים הכי בכירים של הערוץ סרק אותי מלמעלה למטה במבט של 'הנה באה הסחורה החדשה', ואמר לי: 'שחור, חזק, שני סוכר'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'נס, חלש, בלי סוכר'".

למה את נמנעת מלומר את השם שלו?

אילה: "אל תגידי, כי זאת תהיה הכותרת. אבל שתדע שמי שהיה צריך לטפל בו, טיפלנו בו".

תנחו טקס שאייל גולן יופיע בו?

אושרת: "לפני שבועיים הזמינו אותי לאוקספורד, לדבר בנושא 'Can You Separate Art From The Artist?'. ואני חושבת על השאלה הזאת כדי להבין עם עצמי מה אני הולכת להגיד שם.

"בהתחלה חשבתי שהאמנות היא גדולה מהכל, וזה 'Free Spirit', והרוח האלוהית שורה על פני כדור הארץ דרך האנשים שיודעים לעשות את זה. אין ספק שהיא שורה על אייל גולן, והוא קיבל מתת אל. אבל אני לא אקשיב לו כל עוד הוא או החבר'ה שלו משתמשים בביטויים כמו 'פותמוביל' וכו'"

נגה: "תשובה אחת בשביל כולנו".

מה השלב הבא של הקמפיין?

טלי: "השלב הבא הוא בידיים של נשים בעמדות כוח, נשים מנהלות ונשים משפיעות. בתחושה שלי, רוב הנשים שמגיעות לעמדות השפעה מאמצות לעצמן מוטיבים גבריים והתנהלות גברית, ועושות בדיוק את אותו הדבר, במקום לעשות את ההפך".

אילה: "ניהול נשי זה להביא איתך את האימהות, הרגישות והאמפתיה. זה לא אומר שלא תהיי קשוחה ותובענית. אחרי שילדתי פחדתי להיות בחופשת לידה, אבל בסוף העזתי ואמרתי שאני רוצה להיות עם התינוקת שלי חמישה חודשים ולא שלושה חודשים. עד שרפיק חלבי בא ולקח אותי מהאוזן בחזרה לעבודה. לא להתבלבל, אף אחד לא העז להטריד אותי בערוץ 1".

נגה: "אני הייתי עוזרת של אילה כשהיא היתה בהיריון בחודש התשיעי, והיא שידרה פריימריז. ואני ראיתי אישה שעומדת על שלה ולא עושה לעצמה הנחות. אנשים העריכו את זה".

תמר: "אחד המשפטים האהובים עלי שייך לשרת החוץ האמריקנית לשעבר מדלן אולברייט. היא אמרה ש'בגיהינום שמור מקום מיוחד לנשים שלא עוזרות לנשים אחרות'. אם אישה מגיעה לעמדת כוח, ובסוף משתמשת בזה כדי לבצר את מעמדה ולא מסייעת לנשים אחרות סביבה - במובן מסוים חבל שהיא הגיעה לעמדה הזאת.

"כשהתמניתי לכתבת כנסת של גל"צ, אחרי שהייתי כתבת משטרה, לא הכרתי אף אחד. תא כתבי הכנסת היה מאוד גברי, ובוא נאמר שלא בדיוק סייעו לכתבת בת 20 שבאה וניסתה להבין מי נגד מי. בכל פעם שהיו צריכים לראיין מישהו במסדרון והייתי צריכה לדחוף מיקרופון של גל"צ, לא היה לי מקום. לא היתה לי ברירה אלא להשתמש במרפקים, אבל זה היה לא נעים.

"היתה אחת שעזרה לי שם, וזו אילה. אפילו ברמה הפיזית של לבוא ולהגיד, 'סליחה, תעשו לה מקום', וגם ברמת הפולו־אפ לסיפורים שפרסמתי. זה היה מאוד מכוּון ומאוד נדיב מצידה, ואני זוכרת לה את זה עד היום, ומשתדלת לעזור לאחרות כמו שהיא עזרה לי".

אילה: "אני זוכרת את זה. את לא היחידה שגוננתי עליה, אבל כל החבר'ה שם, שאני לא רוצה לכנות בשמות, דאגו לעצמם. אני הייתי חייבת לפלס לנשים את הדרך".

אדרנלין

במצטבר, הן ביחד על המסך בערך מאה שנה. אבל כל אחת מהן מכירה את ההתרגשות לפני השידור, כשהבמאי מתחיל את הספירה לאחור.

"זה אדרנלין, וזר לא יבין זאת", אומרת אילה. "במיוחד באירועים לא צפויים. אני לא רוצה להגיד, חלילה, פיגוע, כדי שלא יחשבו שאנחנו שוחרי פיגועים. אבל באירועים לא צפויים זה דבר שאי אפשר להסביר".

תמר: "אדרנלין של שידור הוא באמת דבר מופלא. רמת האנרגיה, הפוקוס, והחדות שמוזרמים לגוף בעשר השניות האלה לפני שהכותרות מסתיימות והמהדורה מתחילה הם יוצאי דופן. אני תמיד צוחקת שגם אם אני מגיעה לעבודה עייפה - יש לי שלושה ילדים, שהקטנה בת שמונה חודשים, אז זה קורה לפעמים - מה שלא יעשו המייק־אפ והקפה השחור, יעשה האדרנלין בשמונה אפס אפס.

"הצד השני של זה הוא שאחרי משדרים גדולים וערבים דרמטיים לוקח לי שעות להירדם, עד שהאדרנלין יורד".

אושרת: "תמיד מרגיז אותי שסופרים את חמש השניות לאחור, כי אני רואה את השעון. לפעמים אני מגיעה לעבודה חולה־מתה, ויוצאת מהשידור בריאה. אחרי השידור צריך שלוש שעות שהאדרנלין בגוף יתפוגג כדי שאפשר יהיה ללכת לישון. בגלל זה אני אוהבת שידורים חיים - כי זה מחיה את הכל, ואין מקום לטעויות. ואם יש טעויות, נתמודד גם איתן".

נגה: "אני הכי צעירה פה, ואני בלחץ מהשידורים החיים. אמנם עשיתי הרבה שידורים חיים למהדורה ככתבת וכמגישה לאורך היום, אבל ברגע שאת מגיעה למהדורה המרכזית, זה משהו אחר.

"אני יוצאת מהמהדורה ואני מרגישה פיזית את הלחץ על הכתפיים שלי. את מרגישה שאת נושאת משהו מאוד־מאוד חשוב. אבל הלחץ הזה מניע אותי להיות הרבה יותר מפוקסת ומרוכזת. כולם צוחקים עלי בגלל זה, אבל הלחץ הזה משרת אותי".

אתן צופות בעצמכן אחרי השידור?

אילה: "אף פעם. אני לא מעריצה את עצמי, ואני לא מסוגלת לצפות בעצמי. ניסיתי כמה פעמים, ואני גם יושבת בחדרי עריכה ועורכת, אבל לצפות בשידורים של עצמי, זה על סף המביך בעיניי. כשאני יוצאת ממהדורה אני יודעת אם היא היתה מצוינת, גרועה או בינונית. אז מה יעזור לי לצפות בזה שוב? אלוהים ישמור".

טלי: "בהתחלה הייתי מקליטה וצופה. מכיוון שהגעתי מהרדיו, שם את מתמקדת בעיקר בדיקציה ובדיבור, גיליתי שיש לי נטייה להזיז את הראש בצורה קצת מוזרה, וכל המבזקים הראשונים שלי היו קצת קופצניים. תיקנתי את זה".

אילה: "אני מדמיינת את זה, איזה מאמי".

נגה: "הגשתי תוכנית יומית במשך שנה וחצי ועשיתי המון שידורים, ומעולם לא צפיתי בעצמי, בדיוק בגלל זה. זה אף פעם לא ייראה לי טוב. אבל אני כן מנתחת בראש מה שאלתי לא נכון, או מה לא שאלתי".

תמר: "לא נעים לי להודות, אבל אני דווקא צופה בשידורים שלי הרבה. לא מדי ערב, ובטח שלא את כל המהדורה, אבל אני צופה בהמון שידורים, כל שבוע. בעיקר בראיונות וברגעים חשובים במהדורה, כי אני פשוט מרגישה שזה משפר אותי. מדייק אותי.

"אני תמיד מוצאת משהו שאני יכולה לשפר במהדורה הבאה. גם אם אף צופה, כולל אמא שלי, לא ישים לב להבדל - אני אשים לב. מצד שני, יש דברים שאני רוצה לחזק ולהמשיך בהם. טוב, זו כנראה סטייה שכבר לא אצליח להיגמל ממנה".

איך אתן מתמודדות עם תקלות?

אושרת: "יש תופעה של כתבות שלא נכנסות לשידור. לי באופן אישי היו ארבע כתבות כאלה, אחת אחרי השנייה, שאף אחת מהן לא נכנסה. הפניתי לכתבה, והיא לא נכנסה. עברתי לטקסט הבא, וגם הכתבה הבאה לא נכנסה. ואני מגמגמת ומתנצלת, עד שבפעם הרביעית הצלחנו להכניס VTR, ורווח לי קצת.

"אחרי המהדורה זה היה מאוד קשה, אבל בפעם הזאת למדתי שאני לא צריכה לגמגם ולא להתנצל, אלא לעשות אאוטינג לבעיות. גם אם כתבה לא הגיעה - לא נורא, חיוך קטן ותכף זה יסודר. ברגע שאת לומדת לא להילחץ מזה, מצידי שייפול פגז באמצע האולפן, ועדיין הכל בסדר".

דלפו בעבר קטעים פחות שלווים, ובהם הקטע שהתעצבנת באולפן.

"אתה מפספס פה נקודה חשובה מאוד: הווידאו הזה, שמישהו צילם, צולם חמש דקות לפני שמונה, ולא היה לנו קשר עם האולפן בתל אביב. זו סיבה ראויה ללחץ.

"לצלם אותי בסיטואציה הזאת ולהפיץ את זה אחר כך היה מעשה מרושע ולא קולגיאלי. אני לא חושבת שיש מישהי מאיתנו שלא נלחצה שהכל קורס לה לפני השידור, כי האחריות שלך כמגישה היא להביא את המוצר, ואת לא נהנית לחשוף את הטעויות מאחור.

"הלחץ הוא גדול והאחריות היא כבדה, ובמצב כזה, להוציא החוצה את רגע השפל שלך, זה ממש מעשה חבלה מרושע".

נפגעת?

"בוודאי. ואני חייבת לפרגן לגיא לרר, בני שגדל אצלי בתוכנית, ומייד אמר לי: 'בואי ניקח את זה לתוכנית ונצחק על עצמנו, וזה ימות'. ושיתפתי פעולה עם זה".