חוזר לליגה: הקאמבק של אסד הושלם
הליגה הערבית הודיעה כי סוריה תוחזר לארגון • המדינות החברות מבינות שצריך להתיישר עם המנצח ולהתחיל להידבר עם בעל הבית האמיתי - פוטין • פרשנות
בעוד כחודשיים ימלאו שמונה שנים למה שכונה בטעות "האביב הערבי" בסוריה והתברר כטבח של יותר מחצי מיליון בני אדם ועקירה מבתיהם של מיליוני אזרחים. האירוניה היא שכבר עתה, כמעט מדי יום, מתעצם והולך המחנה של אלו שממהרים ליישר קו עם אסד, המנצח הטובח.
שכן, בעוד כחודשיים יתכנסו מנהיגי מדינות ערב בתוניסיה כדי לדון בהחזרתה של סוריה אל חיק הליגה הערבית. הליגה השעתה את חברותה של סוריה בנובמבר 2011 בגלל הדיכוי האלים של המורדים בידי כוחות אסד, אבל מרבית מדינות ערב תומכות כעת בביטול ההחלטה ההיא, שהמזכ"ל המצרי של הליגה, אבו אל־רייט, כבר הגדיר "פזיזה מדי".
התהליך עשוי, אולי, להתעכב בגלל הצורך בהחלטה פה אחד, ועדיין יש קומץ מדינות ערביות שמתנגד, אבל העולם הערבי אינו ממתין לאקט הפורמלי כדי לחבק את אסד. נשיא סודאן מיהר לבקר בדמשק, כמה ממדינות המפרץ כבר פתחו מחדש את השגרירויות, ותוניסיה חידשה את הטיסות הישירות לבירה הסורית.
גם מעבר הגבול בין ירדן לסוריה נפתח מחדש, מהרגע שהצבא הסורי, בעזרת חיזבאללה והרוסים, הניס משם את המורדים ומשלחת פרלמנטרית ירדנית ביקרה אצל אסד וחזרה עם "מסר של ידידות" מהנשיא הסורי למלך עבדאללה. ירדן משוועת לרגע, שבו יותר ממיליון פליטים שנמלטו לשטחה מסוריה יחזרו לבתיהם.
בתוך סוריה, הכוחות הכורדים, שנטלו חלק חשוב במערכה להבסת דאעש וספגו לא מעט אבידות, לא היו צריכים להמתין להחלטתו של טראמפ להוציא את חייליו כדי להבין שהחלום שטיפחו במשך שמונה שנים לכונן אוטונומיה בחסות המערב בצפון סוריה נגוז לחלוטין. הסרת ה"מטרייה" האמריקנית והחשש מפני מתקפת בליץ טורקית נגדם גרמו לכך שכבר בסוף השבוע שעבר פינו הכוחות הכורדיים את העיירה מנביג' האסטרטגית בצפון סוריה ונסוגו מזרחה מנהר הפרת. קדמו לנסיגה הזו הידברות בין הכורדים לאסד וסיכום שצבא סוריה ייכנס במקומם לעיירה ובכך ימנע מהטורקים לפלוש אליה. הכורדים חוזרים כבעבר לחסות תחת כנפיו של המשטר בדמשק, וארדואן מבין ועוצר את המתקפה. גם השליט הטורקי, שהכריז עשרות פעמים כי לא תיכון יציבות בסוריה בלי הדחתו של אסד, מיישר קו עם המציאות החדשה־ישנה.
החזרה של העולם הערבי והכורדים לזרועות אסד אינה תוצאה ישירה של החלטת טראמפ להסיג את 2,000 החיילים שלו מסוריה. ההחלטה האמריקנית היתה רק אשרור סמלי לתפיסה של הבית הלבן, שאפיינה גם את ממשל אובאמה: התרחקות מן המזרח התיכון, רצון להימנע ממעורבות צבאית באזור שיש בו רק "מדבר ומוות", כלשונו של טראמפ, והבנה שבמצב שנוצר בסוריה הסיכוי של ארה"ב להשפיע על מהלך העניינים נמוך עד אפסי.
העולם הערבי, הכורדים, טורקיה, איראן וכל השאר מבינים כעת שארה"ב מעולם לא התכוונה לפעול להפלת משטרו של אסד (למעט אותה התפרצות רגעית של זעם, שבה הורה טראמפ לשר ההגנה המתפטר שלו מאטיס לחסל את הבחור בגלל השימוש שעשה בנשק כימי, הוראה שמאטיס מיהר לבלום), ומכאן המסקנה שהסיקו כמעט כל הגורמים המעורבים בלחימה בסוריה: צריך להתיישר עם המנצח, כלומר אסד, ולהידבר עם פוטין, שהוא בעל הבית האמיתי.
ההשלמה בשתיקה של ירושלים עם חזרת אסד לרמת הגולן גילמה בתוכה גם תקווה שהתבססות "המשטר הישן" תחזיר גם את השקט והיציבות ששררו משני עברי הגבול בשנים שקדמו לפרוץ המרד בסוריה. אבל אסד של תחילת 2019 הוא אסד מוחלש שחב את הצלתו לרוסים, לאיראנים ולחיזבאללה. הסיכוי שיורה כעת לשני האחרונים להתפנות מארצו נמוך, והסיכוי הגבוה לעימות ישראלי־איראני על אדמת סוריה הוא אולי הרכיב העיקרי החדש במתכונת הסדר הישן, החוזרת לסוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו