בשיתוף ברק רום
אין כמעט ישראלי שלא מכיר את קובי אלכסנדר ואת ענקית הטכנולוגיה קומברס, אותה הקים בשנת 1986, ואשר בשיאה התהדרה במחזור מכירות שנתי בגובה 1.2 מיליארד דולר. בזכות ההצלחה של קומברס, דורג אלכסנדר במקום השמיני ברמת ההכנסה מבין מנהלי חברות הטלקומוניקציה בעולם, עם הכנסה שנתית של קרוב ל- 14 מיליון דולר.
מהפסגות אליהן הגיע אלכסנדר, הירידה הייתה תלולה וכואבת: הדברים החלו להסתבך כאשר במהלך שנת 2006, הוגש נגדו כתב אישום בארה”ב בגין עבירות על חוקי ניירות ערך. בדרכו לחופשה השנתית בישראל, תיאמו עמו רשויות החוק בניו יורק מועד חזרה במסגרתו יעמוד לדין. אך במקום לחזור לארה”ב, אלכסנדר נמלט וכתוצאה מכך הוכנס לרשימת המבוקשים של ה- FBI.
מספר ימים לפני שאלכסנדר הוגדר כמבוקש, צצו בתקשורת דיווחים שהסעירו את המדינה: סקופ של עיתון “מעריב”, לפיו קובי אלכסנדר נמצא בסרי לנקה. את הדיווח הבלעדי העביר לכתב מעריב משה בולר, כיום בעליה של חברת החקירות והמודיעין העסקי הבינלאומית I.I.A.
“קובי אלכסנדר מסתתר בסרי לנקה”, זעקו כותרות העיתונים. במהרה התברר שאלכסנדר לא שוהה בסרי לנקה, ושבולר מסר לכתב ידיעה כוזבת. מה גרם לו לעשות את זה? למעלה מעשור אחרי, בולר מוסר לראשונה את הגרסה שלו לפרשה שהסעירה את המדינה.
מה הקשר שלך לפרשת קובי אלכסנדר?
“קרן השקעות גדולה רצתה להשקיע כספים בחברת Comverse Technology, בראשה עמד קובי אלכסנדר. מכיוון שהיה מדובר בסכום השקעה גדול, התבקשתי בינואר 2006 לבדוק שהחברה פועלת כשורה ואכן ניתן להשקיע בה. מאמצי החקירה חשפו ניסיון לכאורה לבצע פעולה בלתי חוקית באופציות של החברה, על מנת למשוך משקיעים. לפעולה זו קוראים בקדייטינג - הכוונה היא לתיארוך לאחור של אופציות: מצב בו החברה מעניקה למשקיע אופציה במועד מסוים, אך מדווחת כאילו האופציה ניתנה בתאריך מוקדם יותר, בו מחיר האופציה היה נמוך יותר. באופן זה המשקיע מרוויח כיוון ששילם על האופציה מחיר הנמוך ממחיר השוק). פעולה זו אינה חוקית.
בכל מקרה, במהלך החקירה הבנתי שמישהו מדליף לתקשורת פרטים, בצורה שהייתה יכולה לחבל במאמצי החקירה ולפגוע ביכולת של קרן ההשקעות לקבל תמונת מצב מהימנה, לצורך קבלת החלטה. ואז, בדרך לפגישת עבודה ברומניה, קיבלתי טלפון מכתב בעיתון מעריב”.
מה נאמר בשיחה עם כתב מעריב?
“אותו כתב שאל אם יש לי מידע על מקום הימצאו של אלכסנדר, ואני מודה בפה מלא שמכרתי לו ברווז עיתונאי: אמרתי שאלכסנדר נמצא בסרי לנקה, למרות שידעתי מתוקף החקירה, שזה לא המצב. אני מודה בפה מלא שהטעיתי את העיתונאי, ואני מצר על עגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הפרסום”.
מדוע בכל זאת הטעית את הכתב?
“תראה, המטרה החשובה ביותר שעומדת לנגד עיניי היא איך לעשות את מה שצריך, כדי להגן על האינטרסים של הלקוח שלי. במקרה הזה, היה חשש אמיתי שהתקשורת תדליף החוצה פרטים שיפגעו במאמצי החקירה. לכן הייתי צריך להסיט את תשומת הלב למקום אחר.
עשיתי את זה מתוך ידיעה שאני הולך לשלם מחיר אישי - ואכן שילמתי מחיר כבד בדמות ביקורת קשה ונוקבת מצד העיתונאים. אני לא בא אליהם בטענות, אך כמו שהם עושים את העבודה שלהם, גם אני מבצע את העבודה שלי ושומר על לקוחותיי. תבין, אם החקירה הייתה מתמסמסת, קרן ההשקעות הייתה יכולה להשקיע סכומי כסף עצומים בלי לדעת לאן היא נכנסת. אני מזכיר לך שבסופו של דבר קומברס פורקה”.
העובדה שאלכסנדר הוגדר כמבוקש לא השפיעה עליך?
“חשוב להבין: ב- FBI דרשו את הסגרתו של אלכסנדר והכניסו אותו לרשימת המבוקשים 48 שעות אחרי שמסרתי את המידע לעיתונאי. אם הסיטואציה הזו הייתה מתרחשת לפני הפנייה אלי, אם הייתי משוכנע שאני תורם באיזשהו אופן למאמציו של אדם הנמלט מרשויות החוק, כל הסיפור הזה לא היה מתרחש.
מהסיבה הזו בדיוק, כשהגעתי לניו יורק ותושאלתי ע”י ה- FBI לאחר שאלכסנדר הוגדר כמבוקש, סיפקתי להם תמונת מצב מלאה, כולל מידע רלוונטי שסייע למאמצי החקירה”.
האם אתה מתחרט על האופן שבו התנהלת?
“אם בזמן השיחה עם העיתונאי אלכסנדר היה מוכרז כמבוקש ע”י רשויות אכיפת החוק, הייתי פועל אחרת. אך לאור השתלשלות העניינים, לאור העובדה שזה לא היה המצב, אני שלם עם כך שעשיתי את כל מה שצריך כדי להגן על האינטרסים של הלקוח שלי”.
“זו לא הפעם היחידה שהעמדתי את עצמי בקו האש כדי לשמור על האינטרסים של לקוחות שלי”.
לטענתו של בולר, זו לא הפעם הראשונה שהוא מסכן את עצמו עבור אחד מלקוחותיו: “במקצוע שלי, שמערב הרבה מאוד כוח וכסף, ההצלחה במקרים רבים כרוכה בסיכונים אישיים, כולל מצבים מסכני חיים”.
אתה יכול לתת דוגמא לסיטואציה שסיכנה אותך?
“לאחרונה פנתה אלי חברה שוויצרית בשם Van Roll: בעקבות חשדות החברה שהנציג שלה בסין מזייף את מוצריה, התבקשתי לבצע חקירה ולמצוא את האקדח המעשן, שיוכיח שאכן מזייפים את מוצרי החברה בסין. איך מוצאים הוכחה לזיוף מוצרים? נוסעים למפעל בסין שבו מייצרים את הזיופים. זה בדיוק מה שעשיתי: לקחתי איתי 2 יוצאי היחידה לאבטחת אישים בשב”כ, והגענו למפעל השוכן בסין.
הגענו למפעל, מצוידים במצלמות נסתרות, כשסיפור הכיסוי הוא שאנחנו קניינים שרוצים לרכוש מוצרים. בשלב מסוים החלו לשאול אותנו שאלות מקצועיות שלא היה לנו מענה עליהן. הבנו שלאט-לאט עולים עלינו, והחלטנו לחתוך במהירות. נמלטנו מהמפעל והצלחנו להגיע להונג קונג, מצוידים בצילומים המפלילים במפעל.
בעקבות החקירה שביצענו, המפעל נסגר ע”י הרשויות הסיניות. כל זה קרה בזכות הנכונות שלנו לקחת סיכון, שיכל לעלות בחיי אדם. וזה בדיוק העניין: אנחנו עושים מה שצריך כדי להגן על האינטרסים של הלקוח, גם כשעל הכף מונחת פגיעה אפשרית בנו ובשמנו הטוב”.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו