"חושבים שהילד שלנו מפלצת. אבל אין בו רוע. הוא אוטיסט שראה בזה משחק"

ב־14 ביולי 2015 התקבלו שלוש שיחות טלפון בביתו של ד"ר ג'ורג' ליטל, בכיר לשעבר בפנטגון וב־CIA. 

מעברו השני של הקו שמע ליטל קול מתכתי ובלתי מזוהה, המאיים עליו שבכוונתו להגיע אל ביתו בוושינגטון, לחטוף את ילדיו ולהרוג אותם.

"ג'ורג' ליטל הוא אדם מת", אמר הקול, באנגלית, לפני שנותקה השיחה האחרונה.

זמן קצר לאחר מכן התקבלה שיחת טלפון במוקד שירות הטיפול הרפואי הדחוף בוושינגטון, EMS. קול שהזדהה בשם בת'אני ליטל, רעייתו של ג'ורג', הזעיק בדחיפות אמבולנס אל בית משפחת ליטל.

אותו קול, אגב, התקשר חמישה ימים קודם לכן למשטרת וושינגטון, הזדהה כבת'אני ליטל וטען בפני השוטר התורן כי ג'ורג' ליטל מתכוון לרצוח עשרות ילדים בבתי ספר, ושומר לשם כך כלי נשק רבים בביתו.

בהמשכו של יום 14 ביולי 2015 התקבלה שיחה בקניון אאוטווסט פלאזה בקולורדו, שבה מסר קול בלתי מזוהה כי בקניון הוטמן מטען חבלה העומד להתפוצץ. הקניון פונה מייד מכל מבקריו לצורך ביצוע סריקות דקדקניות על ידי משטרת קולורדו. בשדה התעופה בקלגרי שבמערב קנדה התקבל בהמשך היום איום סרק טלפוני, שלפיו הוטמנה פצצה בטיסה 531 של חברת התעופה "ווסט ג'ט", שהיתה בדרכה מקלגרי לוונקובר. מייד עם נחיתת המטוס הוא פונה מנוסעיו ונסרק בבהילות. לא נמצאה בו שום פצצה.

למחרת בוצעו שבע שיחות דומות, שבהן הושמעו איומים על הטמנת פצצות בטיסות פנים שונות בארה"ב. כולן התגלו כהודעות שווא.

היומיים האלה היו הספק לא רע עבור מ', אז בן 17 פחות חודש, שביצע את השיחות האלו ואלפי אחרות מהמחשב הנישא בחדרו הקטן שבבית הוריו באשקלון. נער אוטיסט, שהוריו בודדו אותו, כך שהעביר את כל חייו כשהוא כמעט מנותק מהעולם. סגור בדל"ת אמות, נטול קשרים חברתיים, ולו הקלושים ביותר, חרד ומפוחד.

למעט תקופה קצרה בילדותו, מעולם לא היה חלק ממסגרת חינוכית או טיפולית כלשהי, ורק לפני שלוש שנים נבדק ואובחן לראשונה כאוטיסט. לאורך חייו חמק מתחת לרדאר של הרשויות, או שפשוט נשכח והוזנח. במקביל, פיתח בכוחות עצמו יכולות מדהימות בעולמות הסייבר, שלימים יביאו אותו לבצע שורה ארוכה של עבירות ולקבל את הכינוי "ההאקר מאשקלון".

בחודש שעבר נידון מ' (20) לעשר שנות מאסר ולקנס של 60 אלף שקלים, לאחר שבית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב הרשיע אותו בביצוען של עבירות רבות מספור - ובהן סחיטה באיומים, פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה, קשירת קשר לפשע, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירות, התחזות לאדם אחר, מתן אמצעים לביצוע פשע, החזקת פרסום תועבה, תיווך לסחר מסוכן ועוד.

מחודש מארס 2017 הוא במעצר, וגם אושפז במחלקה סגורה ובמחלקה פתוחה לבריאות הנפש. 21 החודשים האחרונים היו, למעשה, התקופה הראשונה בחייו שבה הוא שוהה באופן רציף בקרבת בני אדם שאינם מוכרים לו - בין שפגועי נפש שאושפזו לידו, ובין שעצורים אחרים, שהפכו לשכניו לתא המעצר הצפוף.

במהלך התקופה הזאת הוא היה במצוקה קשה. סירב לאכול במשך קרוב לשבוע, איים בהתאבדות, ניסה להציף את תאו במים. בתאו נמצאו כלים וחפצים חדים וכמויות גדולות של כדורי שינה, שהשיג בכלא. חלק מהזמן הוא היה בבידוד.

לפני כשנה הועבר לאגף טעוני הפיקוח בדרגה הגבוהה ביותר בכלא מג"ן, המיועד בין היתר לאסירים פגועי נפש, בתוך מתחם בית סוהר איילון. הוא חולק את תאו עם אסיר נוסף. לאחר כמה ניסיונות בריחה הוחלט לאזוק אותו בידיו וברגליו, לעיתים בשניים ובשלושה זוגות אזיקים. במשך כמה ימים אף נדרש להתקלח בעודו אזוק.

הפיקוח ההדוק והמצוקה לא מנעו ממנו להמשיך לבצע את עבירותיו בעודו עצור. בחודש אפריל השנה התקשר מבית המעצר ניצן לשני בתי ספר יסודיים במרכז הארץ ולבית מלון באילת והודיע כי הטמין בהם פצצות. בעקבות השיחות פונו בתי הספר ובית המלון ונסרקו על ידי חבלני המשטרה - שגילו כי מדובר, גם הפעם, באיומי סרק. 

השבוע הגישו הוריו, באמצעות עורך דינם, יורם שפטל, ערעור לבית המשפט העליון. כתב הערעור טוען לכשלים מהותיים בהליך המשפטי ומראה כי זכויותיו הבסיסיות כבעל מוגבלות לא כובדו. הוא גם חושף סיפור חיים עצוב, שהוביל לבסוף לכליאתו של מ' מאחורי סורג ובריח.

"אנחנו לא טוענים שהוא לא ביצע את כל העבירות, אלא שהוא לא הבין את המשמעויות של מה שהוא עושה", אומר אביו. "הוא באמת לא הבין. מי שקורא את כתב האישום ואת פסק הדין חושב שמדובר במפלצת. בבחור מרושע, פושע שניסה להרוויח כסף.

"לילד שלי אין שום הבנה של כסף. אין בו רוע. הוא לא מוּנע מאיזו אידיאולוגיה לפגוע באנשים. הוא ילד עדין ומתוק, כמו ילד בן 8, שהסביר שהוא עשה משחק לכולם, וגם לעצמו".

אם מדובר במשחק, למה הוא הסווה את עצמו והסתיר את הפעילות מכם?

"כי הוא פחד שלא נרשה לו להמשיך בזה. לא ידענו על שום דבר. היו לו סיסמאות למחשב, ואת הכל הוא עשה בלי לצאת מהחדר. באופן כללי הוא כמעט לא יצא מהחדר.

"פעם אחת ניסיתי להיכנס למחשב שלו, אבל לא הצלחתי לפצח את הסיסמאות, אז הנחתי לזה. לא היה לי אפילו חשד קל שזה מה שהוא עושה כל היום".

•  •  •

מ' הוא ילד יחיד להוריו. אמו, ילידת ארה"ב, בעלת תואר שני בביוכימיה ועובדת בתחום המכירות. אביו, יליד ישראל, הוא מהנדס בחברת תוכנה. אנחנו נפגשים בדירתם באשקלון, שממנה פעל מ'. הדירה בוהקת בניקיונה, שקטה מאוד, והרהיטים בה מעטים. 

בחדרו של מ' שולחן קטן, כיסא, מיטה, ספרייה וארון בגדים. על הקיר הסמוך לשולחן תלויות כמה תמונות מילדותו. פעוט צהוב שיער עם מבט ספק עצוב ספק אטום. החדר שלו צמוד אל חדר הוריו ואל חדר העבודה, שבו נמצאים מחשבו של אביו ומכונת התפירה של אמו. את רוב בגדיה תופרת האם בעצמה.

מ' מובל למעצר, מארס 2017. סגור בתאו 23 שעות ביממה, ובשעה הנותרת מתקלח, מתקשר להורים ויוצא למרפסת, אזוק בידיו וברגליו // צילום: אי.אף.פי

הם נישאו בגיל מבוגר, וחודשיים לאחר שמ' נולד עברו להתגורר בארה"ב, במספר ערים. "הוא היה תינוק כל כך יפה וכל כך חכם", מספר אביו. "בשלב די מוקדם היה ברור לנו שהוא שונה, אבל לא הבנו מה גורם לו להיות שונה. הוא כמעט לא ישן בלילות, ובכלל לא בכה.

"היו לו בעיות בשיפוט. למשל, בגיל מאוד צעיר הוא רץ מול משאית נוסעת וכמעט נהרג. או רכב על אופניים בשיא המהירות אל תוך עמוד. הוא גם לא הצליח לזרוק כדור ולתפוס כדור. מצד שני, בגיל שנה בערך כבר הרכיב פאזל של 25 חלקים, לגמרי לבד. הבנו שהוא גאון.

"בגיל 4 או 5 אשתי היתה יושבת איתו. הוא היה בונה מגדל מקוביות, ותוך כדי כך קורא ספר רפואה באנגלית. כילד הוא שלט באנטומיה ברמה מדהימה. הכיר המון מושגים רפואיים, בלטינית ובאנגלית. שיחק שחמט מעולה, צייר מפות דמיוניות ברמת פירוט ודיוק מדהימים וזכר בעל פה קואורדינטות גיאוגרפיות של ערים בכל העולם.

"באחת משיחות הטלפון האחרונות שלו אלי מהכלא בחנתי אותו על קואורדינטות של כל מיני ערים, כדי לעשות לו קצת שמח בלב. הוא זכר הכל.

"הוא אהב לכתוב סיפורים דמיוניים באנגלית, במשך שעות. עד היום השליטה שלו באנגלית טובה יותר מאשר בעברית. הוא תמיד התעניין בחוצנים ובעצמים בלתי מזוהים, ואהב את מיסטר בין".

בגיל 4, בארה"ב, ניסו ההורים לשלוח את מ' לגן. "בתוך זמן קצר הוצאנו אותו משם, כי היה ברור שלא טוב לו שם", אומרת האם בעברית במבטא אמריקני כבד, המאט את קצב דיבורה.

כעבור שנתיים, מעט אחרי שחזרו להתגורר בישראל, התחיל מ' ללמוד בכיתה א' בבית ספר רגיל. "הוא לא השתלב שם", מספר אביו. "נראה כמו חייזר בכיתה. לא הצליחו להבין את הפער שיש אצלו בין חוכמה ואינטליגנציה גבוהות לבין בעיות חברתיות ותקשורתיות קשות.

"מייד התחילו עימותים וחיכוכים עם הילדים ועם הצוות. כלאו אותו בתוך מחסן, גררו אותו על הרצפה. הוא לא הצליח לשבת דקה אחת. הציעו לתת לו ריטלין, ודרשו שאשתי תישאר איתו בבית הספר. המצב שם הפך לבלתי אפשרי. הגשנו תלונה במשטרה על אלימות כלפיו, והחלטנו שהוא ממשיך להיות צמוד אלינו, בבית. הפסקנו לשלוח אותו לבית הספר".

"שלחו אלינו הביתה קצינת ביקור סדיר. התנהל נגדנו משפט במשך ארבע שנים על אי ביקור סדיר בבית הספר, הפסדנו בו וקיבלנו קנס. אבל במהלך הדרך קיבלנו אישור לחינוך ביתי, והילד לא חזר ללמוד בשום מסגרת".

לאורך השנים היה פיקוח עליכם? נערכו ביקורי בית?

"פעם בשנה באו מפקחות מהרווחה לביקורי בית. היינו מגישים להן שתייה ועוגיות, בזמן שהן יושבות עם מ' חצי שעה, אולי שעה. שואלות אותנו על תוכנית הלימודים וסדר היום שלו, ובזה זה נגמר.

"אין לנו תלונה על זה, שיהיה ברור. ככה רצינו לגדל אותו. לא התנתקנו מהמערכת בגלל אידיאולוגיה, אלא בגלל שהבנו מהר מאוד שאין פתרונות שמתאימים לו. אבל גם הן, כמונו, לא העלו את האפשרות שהוא אוטיסט".

הוא היה בקשר עם בני גילו או עם בני משפחה?

"הוא היה קצת בחוג שחמט והפסיק", אומרת האם. "אם היינו בפארקים, וילדים היו סביבו, הוא תמיד שיחק לבד. יש לי קצת חברות שהן אימהות, אבל הוא לא התעניין בילדים שלהן. עם הסבתות שלו הוא היה מתקשר בצורה מאוד בסיסית.

"אני הבנתי שחֶברה זה לא בשבילו. הוא לא רצה ליצור קשר עם אף בן אדם חוץ משנינו. בעלי חיים הוא כן אהב. חתולים ברחוב, ואת הכלבה שלנו סיסי", היא אומרת ומלטפת את ראשה של הכלבה הקשישה, בת ה־14.

"אנחנו תמיד היינו איתו, וזה הספיק", מוסיף האב. "ככה היינו מאושרים".

חגגתם לו בר מצווה?

"את בר המצווה חגגנו לו בכותל, היינו שמונה או עשרה אנשים. שלושתנו וכמה בני משפחה קרובים". 

•  •  •

בסביבות גיל 11 התחילו אצל מ' "תופעות פיזיולוגיות נוירולוגיות חמורות", כהגדרת אביו. "התפרצויות זעם, בעיות בעור, נקישות שיניים, ניתוק, איבוד שליטה, פרכוסים".

בגיל 13 עברה המשפחה להתגורר במושב קטן, שבו התעוררו בעיות קשות. המקרים הבודדים שבהם מ' יצא מהבית הסתיימו ברע, ושכנים במושב התלוננו במשטרה על איומים שהשמיע כלפי ילדים וכלפי משפחות, ובהם איומים שישרוף אותם.

המשטרה סגרה את התיק, אבל עירבה את גורמי הרווחה ואלו ביקשו שמ' יעבור אבחון פסיכיאטרי. לנוכח התנגדות הוריו, התכוונו גורמי הרווחה לפנות לבית המשפט ולדרוש לבצע למ' אבחון פסיכיאטרי בתנאי אשפוז סגור. אביו לא המתין להתערבות בית המשפט, ועלה עם מ' על הטיסה הראשונה לתאילנד.

"לא ידעתי אילו צרות עתידות להתרחש, אז ברחתי איתו למקום הראשון שאליו מצאתי כרטיס טיסה", אומר האב. "היינו בטוחים שיש לו בעיה נוירולוגית ולא פסיכיאטרית. רצינו שייבדק נוירולוגית, וראינו שלא מקשיבים לנו.

"חיינו במוטלים ובמכוניות. למזלי, קצת לפני הנסיעה מכרתי דירה שהיתה לי, וככה היה לנו קצת כסף. בהתחלה היינו בפוּקט, ואחר כך בהונגריה, במלטה, בספרד, בקוסטה ריקה ובארה"ב. כל הזמן הזה היו לו תופעות פיזיות קשות, חום, פריחות ופרכוסים".

הוא קיבל טיפול כלשהו?

"כל השנים הוא קיבל ויטמינים, שזאת המומחיות של אשתי. אחרי שנה של נדודים בין מדינות חזרתי איתו לארה"ב, ושם אשתי הצטרפה אלינו. לקחנו אותו לבדיקות, ואז התברר שיש לו גידול על גזע המוח. זה הסביר הכל".

וזה לא דרש טיפול, בעיניכם?

"הציעו לנו שהוא יעבור ניתוח, ואנחנו מאוד פחדנו עליו. גם לא היה רופא טוב שיכולנו לכסות באמצעות הביטוח. בארה"ב הטיפולים הרפואיים מאוד יקרים. אחר כך, כשחזרנו לארץ, פנינו לרופא, אבל הבנו שאנחנו לא יכולים לסמוך עליו. החלטנו לחכות ולראות מה יהיה איתו, ושאם הוא יעבור ניתוח, זה יקרה בגיל יותר מבוגר".

עו"ד יורם שפטל. "חקירה פסולה מעצם מהותה" // צילום: גדעון מרקוביץ

מבחינת ההורים, הגידול במוחו של מ' הוא הסיבה המרכזית למרבית ההתנהגויות והתופעות הפיזיות והנפשיות שמאפיינות את בנם, למרות שעד היום השפעתו של הגידול, אם בכלל, אינה ידועה.

המשפחה חזרה לארץ בשנת 2013, כשמ' היה בן 15. הוא המשיך להסתגר בבית, מנותק מהעולם. יצא רק לטיולים קצרים עם כלבתו ושב מייד אל חדרו, אל המחשב. "לקראת גיל 17, כשחשבתי שיקבל צו גיוס, לקחנו אותו לבדיקות מקיפות בהדסה בירושלים", אומר האב. "ידענו שבגלל הגידול ובגלל מצבו באופן כללי הוא לא יוכל להתגייס, והיה חשוב לנו להבין בדיוק ממה הוא סובל".

בסופו של דבר, רק בגיל 17 ושלושה חודשים אובחן מ' לראשונה בחייו כאוטיסט במרכז האבחון של הדסה. באותו שלב הוא כבר החל לבצע את העבירות הפליליות שבהן הורשע.

•  •  •

במשך כשנתיים, עד למארס 2017, ביצע מ' יותר מ־2,000 שיחות איום. כולן נעשו באופן מוצפן, ממספרי טלפון בלתי ניתנים לזיהוי, תוך כדי שימוש באמצעים שונים לעיוות קול ועל ידי השתלטות על מחשבים מרוחקים, כך שלא יהיה אפשר לעלות על עקבותיו.

לאורך השנים 2015 ו־2016 הופנו איומי הסרק כלפי בתי ספר, קניונים, תחנות משטרה, בתי חולים, מוסדות יהודיים ומוסדות ציבוריים - בארה"ב, בישראל ובמדינות נוספות. אלה התבשרו, בשיחת טלפון או בדואר אלקטרוני, על פצצה שעומדת להתפוצץ בתוך זמן קצר, או על החזקת ילדים ומשפחות כבני ערובה. חלק מהאיומים נחשדו כפשעי שנאה נגד יהודים וגרמו לטלטלה קשה בקרב הקורבנות.

142 מהשיחות שביצע מ' נגעו לטיסות שונות והובילו להזעקת כוחות ביטחון, עריכת סריקות וחיפושים במטוסים, עיכוב או ביטול טיסות ופינוי הנוסעים המבוהלים. בכמה הזדמנויות הביאו איומי הסרק להנחתות חירום של הטיסות, שלפניהן נאלצו הטייסים להיפטר מאלפי טונות של דלק מעל האוקיינוס.

בחודש יוני 2016, למשל, ביצע מ' שתי שיחות, לנמל התעופה בן־גוריון ולנמל התעופה JFK בניו יורק, שבהן טען כי על טיסת אל על 002, שהיתה בדרכה מניו יורק לתל אביב, הוטמנה פצצה. כשנכנס המטוס למרחב האווירי של צרפת, הזניק חיל האוויר הצרפתי מטוסי קרב לשם ליווי המטוס. כשנכנס לשטח האווירי של שווייץ, הזניק חיל האוויר השוויצרי שני מטוסי קרב מסוג F-18 שילוו את המטוס, בכוננות ליירטו. רק עם נחיתת המטוס בישראל התברר, כבכל המקרים, שאין זכר לפצצה.

באותה תקופה כבר התנהלו חקירות קדחתניות בפרשה במדינות שונות בעולם, ובהן אוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב. בתחילת 2017 החלו החקירות, בפרט אלו של ה־FBI בארה"ב, להצביע על ישראל כמקור הפעילות. לבסוף הצליחה יחידת הסייבר של משטרת ישראל לזהות את מוקד הפעילות בקומה החמישית של בניין מגורים באשקלון.

ב־23 במארס 2017, לאחר כמה שבועות של חקירה סמויה, נעצר מ' בביתו. בזמן החיפוש בבית הוא הפנה את תשומת ליבה של קצינה מיחידת הסייבר אל מדף גבוה בספרייה שבחדרו. בעודה מטפסת על כיסא כדי להבין מה עליה לחפש, תקף אותה ושלף את האקדח שהיה מוצמד לחגורתה. כך נוסף עוד אישום לרשימה הארוכה ממילא, ומ' הואשם ובהמשך הורשע בנשיאת נשק, בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש.

במהלך החקירה גילתה המשטרה כי פעילותו של מ' נעשתה ברשת האפלה, הדארקנט, פלטפורמת אינטרנט שבה הפעילות נעשית באמצעות שימוש בדפדפן מיוחד שמאפשר גלישה מוצפנת דרך סדרת שרתים משתנים, כך שזהות המשתמש בלתי ניתנת לאיתור.

בדארקנט קיים הכל מהכל, ובשפע, כולל עולמות שלמים שמחוץ לחוק. התשלום בה נעשה באמצעות המטבע הווירטואלי ביטקוין, מה שמוסיף רובד נוסף לאנונימיות. קשה עד בלתי אפשרי לאתר את זהות הצדדים בעסקה שנעשתה באמצעות ביטקוין בדארקנט.

מ' אסף וקנה בדארקנט מכל הבא ליד, והסתייע בחומרים שמצא כדי לשכלל את יכולותיו כהאקר. על מחשבו נמצאו מדריכים כתובים וערכות ממוחשבות לביצוע עבירות, ותיעוד על כך ששילם לגורמים שונים, שזהותם עלומה, כדי שיבצעו עבורו חלק משיחות האיום, בהתאם להוראותיו. כמו כן, הציע למכירה באתר מכירות בדארקנט את ערכות הפשיעה שאסף: מדריכים לייצור חומרי נפץ ומטעני חבלה, רעלים וסמים מסוכנים, מדריכים לזיוף שטרות כסף ומסמכים רשמיים, מדריכים להפצת וירוסים במחשבים ומדריכים לפריצת חשבונות ווטסאפ ופייסבוק.

"הונו" הווירטואלי עמד לבסוף על 138 ביטקוין, שהיו שווים בזמן החקירה כ־800 אלף שקלים, ובזמן גזר הדין - כ־4 מיליון שקלים. "אלה רק מספרים על הנייר", אומר אביו.

עד לרגע זה הכסף עדיין סגור בארנק דיגיטלי, שמ' מסרב למסור את הסיסמאות לפתיחתו.

•  •  •

סוללה של פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, מצד ההגנה ומצד התביעה, היו תמימי דעים כי מדובר בצעיר אוטיסט הסובל ממגבלות ומקשיים רבים ועמוקים, שכנראה הוחמרו מאוד בשל בידודו מהעולם לאורך חייו ובשל היעדר מענים מתאימים למצבו. 

אבל בתום ההליך קיבל השופט צבי גורפינקל את עמדת מומחי המדינה כי "למרות ההפרעה בספקטרום האוטיסטי והיותו של הנאשם בעל קווי אישיות א־סוציאליים, מ' כשיר לעמוד לדין". בהתאם לכך, הרשעתו בביצוע אלפי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הסתכמה בעונש מאסר ממושך.

גורפינקל קבע כי הסוואת מעשיו בדרכים מתוחכמות, שינויים בגרסתו ואי־מסירת הסיסמאות לארנקו מצביעים, בין היתר, על כך שמ' הבין את מעשיו, "וגם ביקש להפיק מהם רווח כספי". בגזר דינו ציין השופט כי עשר שנות המאסר שהטיל על מ' הן בבחינת עונש קל, וכי התחשב "במצבו הנפשי המיוחד של הנאשם ובעובדה שהוא נשפט כקטין בבית משפט לנוער, מאחר שחלק מהעבירות שעבר בוצעו בהיותו קטין, וכן בכך שהודה בעובדות כתב האישום ולא חלק עליהן, דבר שחסך זמן שיפוטי ניכר וייתר את הצורך בהבאת עדים".

גורפינקל לא ייחס משמעות רבה לעובדה שמ' לא נחקר כפי שדורש החוק בחקירה של אנשים עם צרכים מיוחדים. "למרות מצבו הנפשי המיוחד של מ', ולמרות שלאחר מעצרו הוא אובחן שוב על הספקטרום האוטיסטי, זכויותיו כבעל צרכים מיוחדים נרמסו עד דק בחקירותיו", אומר עו"ד יורם שפטל. "חקירותיו במשטרה היו צריכות להתבצע אך ורק על ידי חוקר מיוחד, המתמחה בחקירות של אנשים עם צרכים מיוחדים. זאת על פי חוק הליכי חקירה והֶעָדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית).

"בהתאם לאותו חוק, הוא גם היה זכאי לכך שאחד מהוריו יהיה נוכח בחקירתו, וגם הזכות הזאת נשללה ממנו. מ' נחקר על ידי חוקר רגיל, כאילו הוא צעיר נורמטיבי, ממוצע, כשברור לכולם שהוא רחוק מזה. לכן, כל מה שאמר בחקירותיו אינו קביל, ולכל היותר בעל משקל אפסי.

"השופט כותב בגזר הדין ש'היה אכן מקום שהנאשם ייחקר על ידי חוקר מיוחד, וכן היה מקום לאפשר לאמו של הנאשם להיות נוכחת בחקירה, בשל היותו אוטיסט', אבל בגלל שההרשעה לא מתבססת על הודאה בחקירה, אין מבחינתו בעיה עם זה.

"זו קביעה שלא תיאמן. חקירה של חשוד אוטיסט שונה בתכלית מחקירה רגילה. זה לא משנה מה אמר או לא אמר בחקירה. היא פסולה מעצם מהותה, לא מעצם תוכנה.

"החקירות במשטרה, שנגבו שלא כדין, היו נדבך משמעותי שעליו התבסס השופט גורפינקל כשפסק שמ' משנה את הגרסאות שלו ואינו אמין. הממצא המרכזי בהכרעת הדין, שעליו עומדת למעשה ההרשעה כולה, הוא כי מ' אינו אמין. אז איך ניתן להתעלם מכך שהממצא מתבסס בין השאר על חקירות בלתי קבילות?"

הוריו של מ'. "אנחנו פוגשים אותו אחת לשבועיים למשך חצי שעה, והוא אומר לנו שהוא סובל כל כך בכלא" // צילום: דודו גרינשפן

לדברי שפטל, "מ' הכחיש תחילה את ביצוע המעשים, אחר כך שתק בחקירה, ואחרי שלושה חודשים, שבמהלכם אושפז לבדיקות במרכז לבריאות הנפש (מב"ן) שבכלא מג"ן, הסביר מדוע עשה את המעשים - משום שסבר כי הם עושים טוב לקורבנותיו: יוצרים עבורם חוויות מסעירות, ריגוש וכיף, ונותנים עבודה למשטרה. כך הוא הסביר ל־13 בעלי מקצוע שונים שפגשו אותו ואבחנו אותו לאורך תקופה ממושכת, והוא דבק בהסבר הזה ולא זז ממנו עד היום.

"השינוי לכאורה בגרסאות פועל לרעתו. אני מדגיש לכאורה, משום שאם היה נחקר כפי שחובה על פי חוק שייחקר אוטיסט, היו עולים בוודאי ההסברים האלה.

"בניגוד להסבר של מ' על כך שחשב ועדיין חושב שעשה טוב וכיף לאנשים, הפסיכיאטר המחוזי וסגניתו טענו שהוא אמר להם את ההפך: שהוא מצטער ומביע חרטה על המעשים שעשה, מבין שטעה ומבטיח שלא יחזור על המעשים. זה הוביל את השופט לפסוק שהנער אינו אמין, שהוא מניפולטיבי ומשנה ביודעין את גרסאותיו, כי הוא מבין שהבעת חרטה תקל את עונשו. אבל הפסיכיאטר המחוזי וסגניתו אינם דוברי אמת".

מאיזו סיבה?

"אני לא עוסק בסיבות, אני עוסק בראיות ובמקרה זה הן חד־משמעיות. השניים הכניסו לדיווחים שלהם נתון כוזב משמעותי ביותר, שאין לו שום ראיה חפצית. כלומר, בכל דו"חות האשפוז במב"ן ובכל חומרי הגלם של שני מומחי התביעה האלה, אין זכר ואין רמז להבעת הצער הזאת. כלום.

"כשהעליתי את הדברים במהלך החקירה הנגדית של סגנית הפסיכיאטר המחוזי, היא טענה שהאמירות הללו קיימות ברישומים, וש'אין דבר כזה שאנחנו עושים בדיקה בלי לכתוב'. היא אמרה בבית המשפט שתחפש את הרישומים האמורים בלשכתה ותציג אותם. כמובן שלא נמצאו רישומים כאלה, ועד רגע זה לא הוצג בדל ראיה שאלה הדברים שאמר מ'.

"מה שחמור הוא שהטענה הזאת, נטולת הראיות, מאומצת ככתבה וכלשונה על ידי צוות פסיכיאטרים שבודק את מ' בדיקה מכרעת לגבי מידת אחריותו ויכולתו לעמוד לדין. בבדיקותיהם הם דורשים מהאומלל לתת הסברים לדברים שבכלל לא אמר, ואפילו מקצינים את הכזב, בכך שמטיחים בו שאת הדברים האלה הוא אמר 'במשך כל האשפוז במב"ן', כלומר פעמים רבות.

"השופט גורפינקל ציין בהכרעת הדין שמ' באמת לא אמר את הדברים בפני צוות הפסיכיאטרים, אבל זה לא שינה את עמדתו. הוא כתב שלפסיכיאטר המחוזי ולסגניתו אין סיבה לבדות נתונים. זו טענה חמורה ביותר. השופט מכשיר קבלת עמדה נטולת הוכחות מצד התביעה, רק משום שהוא 'לא מעלה בדעתו' ששני המומחים רשמו דברים שלא נאמרו להם?"

גם שירות המבחן ציין בתסקיר שהגיש לפני גזר הדין שמ' הביע צער וחרטה.

"התסקיר הזה היה התסקיר השישי במספר של שירות המבחן, שסיכם את חמשת התסקירים הקודמים שהגיש, לאורך ההליך כולו, במשך יותר משנה. זה דבר מדהים בהחלט. באף אחד מחמשת התסקירים האלה לא צוין ולו ברמז שמ' הביע צער. שירות המבחן פשוט התיישר עם הכרעת הדין. זו הוכחה מוחצת לכך שהנער האומלל הזה נרדף על ידי המדינה.

"בסופו של תהליך, על סמך גיבובי כזבים וחקירות שנעשו שלא כדין, קבעו שצעיר אוטיסט, בעל מאה אחוזי נכות נפשית, שחי כל חייו בבידוד חברתי מכל העולם ולא זכה לקבל דקה אחת של טיפול או שיקום ראויים - אחראי לחלוטין למעשיו, ולכן יישלח לעשר שנות מאסר.

"השופט לא מצא לנכון להיות קשוב להמלצותיהם של רבים מבעלי המקצוע שבדקו את מ' והבהירו כי הוא זקוק למסגרת שיקומית סגורה ומוגנת. מערכת המשפט מתגאה בהפגנת חמלה והומניות, גם כלפי הנמנים עם אויבי ישראל. מ' לא זכה בשמץ ממה שמוגדר ביידיש 'א־ווארם יידיש הרץ', כלומר, לב יהודי חם, חרף העובדה שנמנה עם אותם אומללים פגועים, ברמה של מאה אחוזי נכות".

•  •  •

בערעור שהגיש שפטל מוצגים חלקים מהסברים מפורטים שניתנו על ידי מומחי ההגנה, ובהם ד"ר טטיאנה שכטמן, שמתמחה באוטיזם ונפגשה עם מ' כמה פעמים. לדבריה, "עצם מהותה של הלקות האוטיסטית מתאפיינת בכך שהאוטיסט לא מתחבר לאחרים... הוא בתוך הבועה שלו, ולכן למרות אינטליגנציה תקינה, יש חוסר אמפתיה לזולת, חוסר שיפוט וחוסר יכולת להבין מה המעשים שלו גורמים לאחרים, כמו גם אגוצנטריות חמורה".

אביו של מ' אומר כי הוא יודע שבנו מעולם לא הצטער על מה שעשה. "הוא מעולם לא הצטער על כלום, כי הוא לא מכיר את המושג הזה. הקונספט של הבעת צער לא מוכר לו. אנחנו מאוד מצטערים על כל מה שקרה, מכים על חטא שלא התעוררנו קודם, שלא חשדנו בכלום".

אביו של מ' נעצר אף הוא לחקירה למשך כמה ימים, לאחר שבנו אמר בתחילה שהמחשב שעליו נמצאו החומרים המפלילים שייך לאביו. "כשחקרו אותי, שמעתי אותו צועק וצורח מהחדר הסמוך או מהמסדרון. צרחות של דחק, קולות שהוא משמיע כשהוא מפחד וחושש. אנחנו מכירים את הצרחות האלה".

לדברי נעמה לרנר מארגון "בזכות", שנפגשה עם מ' בחודש שעבר, הוא לא הביע צער גם בפניה. "הוא לא חושב שצער שייך בכלל למה שקרה. הוא חושב שמדובר בחוויות מרגשות, ולמרות שדברים אולי השתבשו, הם לא רעים.

"מבחינתו זה היה כנראה הרגע היחיד בחייו שבו הוא הצליח לשלוט בסיטואציה חברתית, להיות מחובר לעולם החיצון, להוביל. בתוך המכלול כולו, הממד של העבירה היה לגמרי שולי. הרווח הרגשי היה בשבילו שווה את הכל, ולכן הוא עדיין רוצה לחזור ולבצע את אותם מעשים. בני אדם מבחינתו הם יצורים לא ברורים שמקטינים ומועכים אותו, והנה הוא מצא את הדרך פעם אחת לשלוט ולהניע את הסיטואציה, בזכות יכולות קוגניטיביות יוצאות דופן".

ארגון "בזכות" פועל זה 25 שנה למען זכויות אדם לאנשים עם מוגבלויות, ואחד מתחומי פעילותו הבולטים, שאותו מובילה לרנר, הוא נגישות לצדק. "הליך מונגש הוא חובה מוחלטת. מרגע שאוטיסט נכנס לתחנת משטרה, כל ההליך אמור להיות מותאם. ההחלטה לחקור אותו בחקירה רגילה פתחה מהלך שלם של עיוות דין.

"בשביל העובדות לא היה צריך את החקירה, הכל נמצא על המחשב. מה החקירה נתנה? את המניע, ההסבר, ההבנה לכאורה של המעשים. אבל כשחקרו את מ' חקירה רגילה, הדבר היה דומה לשיחה בעברית עם אדם שדובר סינית בלבד. בהתאם, כתב האישום היה דרקוני וחמור, דרישות העונש היו קשות, ובית המשפט החמיר עם מ' מאוד. ראה אותו באור שחור משחור.

"אנחנו פועלים עכשיו להבטיח ששופטים לא ינהלו דיון אם מתגלה שההליך לא היה מונגש מראשיתו, כפי שהתרחש במקרה הזה. זאת לא תקלה קטנה בחקירה, כפי שהשופט טען בפסק הדין. למרות התקלה החמורה הזאת, הנער הזה נאסר לעשר שנים.

"ההליך חייב להיות חלק, נקי, הוגן. כמו שעבור חירש נדרש מתורגמן לשפת סימנים, אוטיסטים מוכרחים שיהיו לצידם מומחים שיתווכו את ההליך עבור כל הצדדים. אוטיסט זקוק להנגשה שפתית ולהנגשה חברתית. שאילת השאלות צריכה להיות שונה בתכלית, ללא מניפולציות חקירתיות שנעשות בחקירה רגילה. לאוטיסטים יש קושי עמוק בפרשנות ובהבנה של קודים חברתיים. הם מפרשים אחרת לגמרי מבעים כמו ציניות או הומור לסוגיו. בדרך כלל אין למילים שלהם מנגינה, אין טונים שמעניקים משמעויות נוספות.

"ישנם אוטיסטים שמדברים על דברים מורכבים וקשים ביותר ללא הבעת רגשות. זה עלול להישמע מעוות, פסיכופתי, חסר רגשות ומרושע. זה יוצר להם תקלות נוראיות בחיים החברתיים ובאינטראקציה עם העולם, אבל אסור שזה ישפיע על עשיית הצדק בהליכים משפטיים".

מה היתה התרשמותך ממ' בפגישה איתו?

"פגשתי בחור חיוור, רזה, שלא יוצר קשר עין, מגמגם מתוך קושי באינטראקציה. ההפך הגמור מהאיש הרע מסרטי הפעולה. לפי דיווחי התקשורת הייתי בטוחה שעומד להיכנס לחדר גבר גדול, חזק, מפחיד, מתוחכם. נכנס נער, בקושי גורר רגליים, לובש טרנינג שגדול עליו בארבע מידות, עלה נידף. נער שמתחנן על חייו, שאף נפש חיה לא מבינה אותו ואפילו לא מנסה להבין. הפעם הראשונה בחייו שבה היה בחברת אנשים יותר מכמה דקות היתה בתא המעצר, עם נאשמים ועבריינים אחרים.

"הפגישה שלנו נמשכה שלוש שעות, ולכל אורכן הלב שלי התכווץ מכאב עליו. על הדרך שבה חי עד שנעצר, ועל כל מה שעובר ועוד יעבור עליו בין כותלי הכלא".

•  •  •

הוריו של מ' מציינים כי מכיון שהוא מוגדר כאסיר טעון פיקוח ברמה הגבוהה ביותר, מ' סגור בתאו במשך 23 שעות ביממה. בשעה הנותרת הוא מתקלח, מתקשר אל הוריו ויוצא למרפסת לכמה דקות, כשהוא אזוק ברגליו ובידיו. 

"הוא באובססיה לצאת משם, חי או מת", אומר האב. "וכשהוא אובססיבי למשהו, הוא לא מרפה. כל המחשבה שלו מכוונת רק לשם. כמו הפשעים שהוא עשה. בתחילת המעצר שלו הוא נמנע מאכילה במשך קרוב לשבוע. עכשיו הוא מאיים שיחזור לשבות רעב. אני מפחד עליו מאוד. הוא סובל. עושים חיפושים בתא שלו אפילו בלילה, בודקים אם הוא מחזיק חומרים מסוכנים, כלים חדים. מפחידים אותו, מכאיבים לו. אנחנו פוגשים אותו אחת לשבועיים למשך חצי שעה, והוא אומר לנו שהוא סובל שם כל כך".

לדברי נעמה לרנר, "מ' זקוק למסגרת סגורה ושיקומית המיועדת לאוטיסטים. יש לפחות שתי מסגרות כאלה, עם צוותים שכשירים לעבוד עם אוטיסטים, והצהרתי על כך בפני בית המשפט. אני אשמח לעזור בבניית תוכנית שיקומית עבורו, אבל לתחושתי, האווירה היתה נגדו. חבל. ניתן לספק לו אלטרנטיבות וללמד אותו שבני האדם הם לא שחור ולבן, כמו שאוטיסטים לעיתים חושבים, אלא יש בהם שוני ומגוון.

"בכלא המוטיבציה שלו היא להגיע לתא טלפון ולהוציא עוד ועוד שיחות מאיימות. כדי שיפסיק הוא לא צריך עוד זוג אזיקים, אלא נדרש לעבור תהליך שיקום, שינתב אותו לכיוון אחר בעזרת היכולות המופלאות שלו. למשל, יש יחידות בצה"ל שמגייסות אנשים בדיוק כמו מ' וסומכות עליהם לגמרי. אבל אני בתחושה שלמ' לא ניתנה הזדמנות אמיתית, לא במהלך המשפט וגם לא לאורך חייו".

lanskinam@gmail.com

"החוקרים התרשמו מאדם אינטליגנטי שמסוגל לבטא את עצמו היטב"

מיחידת הסייבר בפרקליטות נמסר: "על פי חוק, חקירה בידי חוקר מיוחד נדרשת כשחוקר המשטרה סבור שאצל הנחקר קיימת הפרעה התפתחותית מורחבת, שבגללה מוגבלת יכולתו להיחקר. בשלב החקירה בתיק טרם נערך לנאשם הליך אבחון מסודר. רק לאחר סיום החקירה, בהליך המשפטי, נערך לו לראשונה הליך אבחון שבמסגרתו הוערך שהנאשם נמצא על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה.

"חוקרי המשטרה, שביצעו את החקירה טרם האבחון, התרשמו מאדם בעל אינטליגנציה גבוהה, שעומד על זכויותיו במהלך החקירה, מסוגל לבטא את עצמו, להסביר את דבריו בצורה טובה ולענות על השאלות ששאלו באופן מותאם.

"למרות זאת, ולמען הסר ספק, פנו החוקרים לחוקר מיוחד, שבחן את כלל הנתונים וצפה בחקירת הנאשם, ואף הוא סבר שיכולתו של הנאשם להיחקר אינה מוגבלת ולא ראה צורך בחקירה בידי חוקר מיוחד.

"יצוין כי בהליך הפלילי שהתקיים בעניינו של הנאשם בחרה ההגנה לוותר על חקירת אנשי המשטרה ולא לעמת אותם עם טענה כלשהי בקשר לחקירה.

"באשר להבעת הצער והחרטה של הנאשם על מעשיו, זו עלתה בפני שלושה גורמים שונים - בפני הפסיכיאטר המחוזי וסגניתו במהלך הבדיקה, בשיחותיו הראשונות של הנאשם עם גורמי שירות המבחן, ובבדיקה במרכז לבריאות הנפש בשב"ס".

ממשטרת ישראל נמסר: "בשל צנעת הפרט אין בכוונתנו להרחיב בנושא. בשולי הדברים נציין כי החקירה התנהלה כנדרש, וגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט ידוע לכל ומדבר בעד עצמו".

ממשרד הרווחה נמסר: "על פי הנוהל, שירות המבחן מנוע מלהתייחס בתסקירים לעמדת הנאשם כלפי העבירות המיוחסות לו, לפני שבית המשפט מכריע את דינו. חמשת התסקירים שהוגשו לאורך ההליך היו תסקירי מעצר לפני הכרעת בית משפט, ולכן עמדת הנאשם לא נכתבה בהם.

"התסקיר השישי שהוגש הינו תסקיר טיעונים לעונש, ושם חובה על קצין המבחן ליידע את בית המשפט בדבר יחסו של הנאשם לעבירות. שירות המבחן לנוער תיאר בפני בית המשפט את עמדתו של הנאשם ביחס לעבירות המיוחסות לו, עמדה שהשתנתה במשך הזמן שחלף מאז מעצרו של הנאשם ועד להכרעת בית המשפט".

ממשרד הבריאות נמסר: "הנושא נמצא בדיון משפטי. נמסור תגובתנו בהתאם בבית המשפט".

משירות בתי הסוהר נמסר: "שירות בתי הסוהר משקיע מאמצים על מנת לשמור על האיזון הדרוש בין הטיפול באסירים ברגישות הנדרשת ומתוך התחשבות במצבם, לבין הצורך בשמירה על האסירים במשמורת חוקית ומניעת בריחות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו