"מהמכה שחטפתי נעצר לי הלב. אבא שלי עשה לי החייאה"

תומר שרון ||בן 48. שחקן, זמר וסטנדאפיסט. תושב תל אביב, רווק. החל את דרכו בתוכנית המערכונים "פלטפוס" ושיחק בסדרות טלוויזיה, בסרטי קולנוע ("מר באום", "מרס תורכי")  ובתיאטרון. הוציא שני אלבומים, ואלבומו השלישי, "Cosmic Foam", מתוכנן לצאת בקרוב. כיום משתתף במופע הילדים "ענן על מקל" ומשחק בתיאטרון הבימה בהצגות "זרים מושלמים", "התקווה", "עיתונאי על תנאי" ועוד

 מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"בשבוע שעבר. הלכתי לשתות עם שני חבריי הטובים. יש לנו ערב בנים קבוע שקורה פעם בשבוע, והפעם יצאנו למקום חדש והיה מעולה. הם חברים שלי מכיתה א', ויש לנו את ההומור מכיתה א' והירידות מכיתה א'. שניהם לא מהתחום, וזה כיף גדול לבלות איתם. אבל אני כבר לא בליין, אני לגמרי יושב בבית כזה".

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט? 

"אתמול. הייתי בהופעה של 'ענן על מקל', באולם ספורט, אז שיחקתי כדורסל אחרי ההופעה עם החבר'ה מההגברה שהיו שם. תוך כדי משחק נוכחתי לדעת כמה אני על סף התפרקות. רבע שעה של כדורסל גורמת לי לחשוב רק על דבר אחד: אמבולנס". 

 מתי בפעם האחרונה צפית בספורט?

"רגע לפני שבאת, באן.בי.אי. אני חולה ספורט אנוש. זו מחלה איומה שתוקפת את האדם ביחס הפוך לכושר הגופני שלו. ככל שאתה נהיה יותר זקן ונחנק על המגרש, ככה אתה נהיה יותר מומחה בדברים שצריך לשבת עבורם על כורסה ולהרשים את החבר'ה". 

 מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?

"בשישי האחרון. ההורים עוד שם, באותו בית, ברמת אביב. רמת אביב בשנות ה־70 היתה מקום נהדר וקסום לגדול בו. קצת כמו כפר, כולם הכירו את כולם, דלתות פתוחות והיה מלא ירוק. פרדסים וחולות ממערב, שדות וחורשות ממזרח. זה היה מדהים, כמו לגדול בגליל. עכשיו יש שם בנייה ושכונות חדשות, אין שטחים פתוחים".

 מתי בפעם האחרונה פרסמת פוסט באינטרנט?

"אתמול. אני לא זוכר אפילו מה. לאחרונה אני קצת פחות עצבני ופחות עוסק בפוליטיקה. לפני שנתיים־שלוש היה עלי לינץ' מטורף מהערסים של הצל. הפייסבוק היה לי מקום של כתיבה וביטוי עצמי, והתבאסתי לחשוב שאנשים חושבים עלי שאני שמאלן מסריח. כשאתה מדבר על פוליטיקה, זה כאילו הדלקת מדורה ענקית באמצע החדר. אם אתה כותב 'סתם' הגיג - אנשים פחות שמים לב לזה. כתבת שיר יפה? למי אכפת. וזה חבל". 

 מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך? 

"לפני שלוש או ארבע שנים היה בחור, משורר, שהמציא דמות פיקטיבית של משוררת, ונוצר בינינו קשר של התכתבות. ה'משוררת' לא רצתה להיפגש איתי, כי לדבריה היה לה חבר קנאי. ראיתי את עצמי אביר שלה, אבל היא אמרה שהיא אוהבת את זה ככה, רק להתכתב. משוררת אחרת הזמינה אותי באותה התקופה  לתוכנית רדיו שלה, ורק דרכה נפל לי האסימון שזאת היתה מתיחה. עד היום אני חושב שכדאי למשורר ההוא לעבור מדרכה אם הוא רואה אותי". 

 מתי בפעם האחרונה נתקלת בשלטונות החוק?

"ב־2012, ואם מערכת הצדק היתה פועלת כמו שצריך, הייתי היום מאחורי סורג ובריח. וברצינות: נעצרתי אחרי שניסיתי, ביחד עם עוד אנשים, לחדש את המחאה החברתית. ביליתי חמש שעות עם אזיקים, והבנתי איפה אני חי. אז התחלתי לחשוב: מה מאיים כל כך במחאה כלכלית־חברתית, ולא במחאה אחרת?" 

 מתי בפעם האחרונה הרגשת בהיי?

"כלומר מתי עישנתי שאכטה? פעם הייתי סטלן רציני, אבל אחרי גיל 40 זה הפסיק. מיציתי. כיום אני מאוד בורגני, כבר לא שותה ערק או וודקה. ממש התאהבתי ביין אדום". 

 מתי בפעם האחרונה קראו לך תומש?

"היום. הרוב קוראים לי תומש, חבריי הטובים קוראים לי תומר או תומריקו. אני מעדיף מה שהבן אדם מעדיף, לא משנה לי. הכינוי הזה נוצר כשהייתי חלק מצמד קומי, עם תומר יוסף. עמירם גרוס המציא את תומש בערך ב־1993, בהתחלה של תוכנית המערכונים 'פלטפוס'". 

 מתי בפעם האחרונה שיחקת בסדרת ילדים? 

"עכשיו, ב'צוות הצלה', סדרה חמודה להפליא שכל הכוכבים שלה הם ילדים בני 7-8. אני ומיכל ינאי המבוגרים היחידים שם. זה מאוד נחמד ומצחיק, ולהיט גדול אצל הדרדקים. הקהל של ילדים הוא פצצה. אני מופיע גם ב'ענן על מקל', ואני עף שם. אני חולה ילדים, תמיד הייתי". 

 מתי בפעם האחרונה חשבת על ילדים משלך?

"כל הזמן, ואני משוכנע שיהיו. עכשיו כמעט היו. היתה לי חברה עד לפני חצי שנה, וחברה בגיל הזה זה "לכו לעבודה, אנשים". כבר היינו בעניינים, אבל אז נפרדנו. אני רוצה משפחה, גם אם אעשה את זה בהורות משותפת. זאת הורות שאני רואה בה תא משפחתי לכל דבר, למרות שאבא ואמא לא בזוגיות מסורתית. אני רוצה משפחה, אבל מרגיש שחלק מהנשים לא רוצות את זה. הן רוצות הפרדה, רק משהו פונקציונלי". 

 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט? 

"לפני שלושה חודשים, שזה מאוד נדיר אצלי. אני בהפסקה, מחכה שמשהו יבוא, כי כבר אין לי כוח לטינדר ולכל החרא הזה. שיניתי גישה. אני חושב שלא הולך לי גם בגלל שאני משדר לחץ. אני בן 48, אוהב לשתות וליהנות, אבל לא להיות מוכוון מטרה. אני כן לחוץ על העניין של משפחה, ואני רוצה להיות בכושר כשהילדים יבואו. למזלי אני נראה צעיר לגילי, ואני רוצה לעשות את זה עכשיו. סצנת הדייטים בגילים האלה לחוצה. אנחנו מדינה לחוצה. כל עניין הזוגיות מתנהל פה בפאניקה - ילדים, חתונות. הכל מלחמת עולם, הכל נורא חשוב והכל חשוב מדי. לא משחררים". 

 מתי בפעם האחרונה זכית בפרס? 

"ב־2014, בפרס קלצ'קין לשחקן מצטיין. קיבלתי את הפרס על הצטיינות כללית בהבימה, בעקבות 'כמעט נורמלי', שהיה מחזמר ענק, ו'הסוחר מוונציה' של שייקספיר. היה מאוד נחמד לקבל את הפרס. כשיש משברים בהבימה אני מתערב, בגלל רדיפת הצדק המנג'סת שלי, והיו מאבקים עם ההנהלה גם אז. היה נחמד לדעת שמכבדים גם את זה. הם כאילו אמרו, 'נתנו לך פרס ואנחנו מקבלים גם את הצד הדעתני שלך - וזה לא מבטל את הכישרון שלך'". 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?

"האמת היא שאני לא נוהג לבדוק, אני לא הכי מסודר בענייני ביורוקרטיה, אבל בדקתי לפני שבוע, כי אני עושה אלבום חדש, והייתי צריך לשלם לאולפן. המצב בעו"ש שלי ממש בסדר, אז העברתי צ'ק שמן לאולפן הזה. האלבום יהיה השלישי שאוציא, והוא יהיה בסגנון סול פאנק, ובאנגלית. זו הפקה עצמית, בלי הד־סטראט, ועכשיו אנחנו במיקסים. לדעתי, בעוד חודש הוא יהיה מוכן". 

 מתי בפעם האחרונה חווית מוות קליני? 

"בגיל 10. זה פשוט קרה. הייתי ילד מאוד פעלתן, נעתי בין חולמנות טוטאלית לבין היפראקטיביות ממאירה. יום אחד פשוט רצתי ונתקעתי במשהו באצטדיון המכביה. הוריי קיבלו אז כרטיסים לתחרות הליכה ל־50 קילומטרים, והלכנו כולנו לצפות. מהמכה שחטפתי הלב שלי נעצר, וזה נקרא שאתה מת. לא היה בסביבה אמבולנס, אז אבא שלי הציל אותי. הוא עשה לי החייאה במקום. אחרי זה כבר לא היה צריך לנסוע לבית חולים.

"באותה שנה זה קרה לי שוב, רק פחות חמור. הלכתי עם אבא שלי לאומגה בחורשה ליד הבית. אומגה מטורפת שילדים היו עולים עליה חופשי. נפלתי ממנה מגובה וחטפתי מכה, ועוד פעם החייאה וזה. בפעם השנייה אבא שלי כבר היה משוחרר, זה היה כבר 'עוד פעם הילד מת'".

 מתי בפעם האחרונה פגשת את החברים מ"פלטפוס"? 

"בשבת האחרונה פגשתי את ירדן בר־כוכבא, כי אנחנו מופיעים ביחד ב'ענן על מקל' ואני מאוד אוהב להופיע איתה. היא נהדרת. את תומר יוסף פגשתי בגינה לא מזמן, הוא היה עם הבן הקטן שלו, ואת אבי גרייניק פגשתי במופע אלתורים שעשינו יחד לפני איזה חודש. אני לא טיפוס נוסטלגי במיוחד, ואני לא חושב הרבה על העבר. אני לא מצטער שזה נגמר, זה נגמר בזמן. אני משוכנע ש'פלטפוס' היתה יכולה להתפתח, אבל זה לא קרה. אני כן מתגעגע להרגשה של חבורה שפועלת יחד. תמיד אהבתי את זה. אני פועל טוב בחבורות. לבד, בעצמי, אני לפעמים מתקשה להרים דברים. אני עושה את זה, אבל אוהב יותר לעבוד בצוות". 

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?

"החודש, בהפגנת הנשים בכיכר הבימה (במחאה על הטיפול באלימות נגד נשים; ש"ז). דמוקרטיה בעיניי זה לא רק לשים פתק בקלפי פעם בארבע שנים, זה גם אקטיביזם. המחאה היתה מרגשת, כיוון שלפחות על פניו היא חצתה מגזרים. הנשים שהתגייסו הן רובן לא אלו שסובלות מהדברים האלה. לרוב הנשים באמת אכפת, והיתה סולידריות יפה. אני חושב שזה צריך לגדול מאלימות נגד נשים לאלימות בכלל, כי המגזר שהכי סובל מאלימות אלו הגברים. הם נלחמים, חוטפים מכות ואוכלים אותה.

"אם לא הייתי שמח להיות ישראלי לא הייתי פה. אני אוהב את המקום הזה אהבת נפש. יש דבר אחד שאני מזדהה בו עם המתנחלים: האהבה לארץ ולא למדינה. כשאני נפגש עם אנשים מהימין אני שומע שדווקא הקיצוניים ביותר מדברים על הארץ ולא על המדינה. את הארץ אתה באמת אוהב: את ההרים והנחלים והרחובות, וגם את השפה והתרבות. מבחינתי, העברית היא אשתי. אני מבין אמנים שלא רוצים להיות פה, גם אני מוצא את עצמי מתקומם הרבה, אבל אם לא היה אכפת לי הייתי הולך". 

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"אתמול. לרווקים יום השבת יכול להיות אסון, כי הבדידות בשבת מאוד נוכחת. ראיתי פרק בסדרה 'פארגו' מהעונה השלישית. זו סדרה שלא תיאמן, אחת הטובות ביותר שראיתי מימיי, ובכיתי מרגע נורא טוב, שבו השוטרות יושבות בבר ופתאום האחת מתוודה על זה שהיא מרגישה לא קיימת, והשנייה מגיבה בצורה מושלמת. הסצנה היתה כל כך מרגשת, והרגע הזה הרג אותי ממש". 

מתי בפעם הראשונה התנשקת?

"ב־1980. הייתי בן כמעט 16, קטן ולא מפותח גופנית, ולא נגעתי בבחורה, גם לא בחלומות שלי. הצגנו בחוג הדרמטי של בית הספר את 'רומיאו ויוליה'. אני הייתי רומיאו, והיתה יוליה, שלמדה שנה מתחתיי והיתה הבחורה הכי יפה בעולם. היה לה כמובן חבר בי"ב, תמיד זה ככה, ועל החזרה הראשונה התאהבתי בה לחלוטין. 

הבמאי אמר שרק בחזרות הגנרליות ובהצגות נתנשק, ואני חיכיתי לזה, התאמנתי על היד שלי ושאלתי חברים מה עושים עם הלשון. הגיעה החזרה הגנרלית והבמאי אומר: 'היום אתם מתנשקים'. לא זכרתי באותו יום את הטקסט, או על מה ההצגה בכלל, כל מה שחשבתי היה 'רוצה לנשק אותה, רוצה לנשק אותה'. ואז באה הנשיקה הראשונה בסצנת המרפסת, הסצנה הכי רומנטית שנכתבה בהיסטוריה, ואנחנו מתנשקים, ואני חושב: 'וואו, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אז על זה הם מדברים. זה מדהים! אני לא רוצה להפסיק, אני רוצה לעשות רק את זה מעכשיו ועד עולם'. ואז זה הסתיים, ואני לא זוכר מה היה בהמשך".

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו