"אני לא מקבל את הכבוד ואת הפרגון שמגיעים לי", פוסק נתי לוי. "אז מה אם שתקתי לתקופה? אני אבן דרך במוזיקה המזרחית והישראלית. אני אמור לגייס יחצן שידחף בכוח כדי שישמיעו אותי ברדיו? מה, זה לא מובן מאליו? לא מובן מאליו שאני זמר שהמציא סגנון מוזיקה ישראלי מסוים, ושגדלו עלי אמנים שהצליחו? אז מה, צריך עכשיו ללכת ולעשות קומבינות כדי שישמיעו אותי ברדיו?"
באפריל הקרוב יהיה נתי (נתנאל) לוי בן 50, ואחרי שנים ארוכות של שתיקה הוא רוצה לחזור למרכז הבמה. "הרעב אלי מגיע קודם כל מהקהל", הוא מסביר לי, "אז לא להשמיע אותי זה כבר לא לפגוע רק בי, זה לפגוע בקהל. הקהל רוצה אותי בחזרה יותר ממה שאני בעצמי רציתי לחזור לתודעה שלו".
הוא פרץ לפני שלושה עשורים עם הלהיט "סוכר" ואלבום הבכורה "שלום נערתי". בהמשך הגיעו השירים "למענך" ו"אנא אלי" שיצאו בחברת הליקון ("החברה הלבנה החתימה לראשונה זמר שחור"), והדואטים "ילדה רעה" ו"אוהב אבל מציאותי" עם פיני חדד, ששימרו אז את מעמדו ככוכב.
מאז הוא המשיך להקליט ולהופיע, וברזומה שלו לא פחות מ־15 אלבומי אולפן (האחרון יצא לפני שש שנים וחצי), אבל נדמה שבעשור וחצי האחרונים הקריירה של לוי היתה בירידה מתמדת. והוא מודע לכך: "אנשים אומרים שלא מיציתי את הפוטנציאל שלי, שהלכתי אחורה, שנעלמתי. גם אף פעם לא הייתי ממש בברנז'ה של הזמרים, של הסלבס, לא התערבבתי. אולי גם שילמתי על זה מחיר".
שילמת מחיר גם על היותך האח הצעיר של ישי לוי?
"לא, אני לא אוהב את ההשוואות האלה. מה זה, אגרוף? אני מקרה נדיר של אח־של שנהיה כוכב גדול. זו עובדה שאני הייתי כוכב־על. באתי, פתחתי את הפה, שרתי, וזהו. הבאתי סגנון שירה חדש שלא היה לפניי, בהגשה וגם במילים ובלחנים. עובדה שזמרים אחרים ניסו לחקות אותי, אבל אני לא אגיד שמות כי אחר כך אני מקבל מהם הודעות נעלבות, למה אמרתי שהם מחקים אותי".
אז מה גרם לך להפסיק לדחוף את עצמך קדימה ולמעשה ללכת אחורה?
"לפני 24 שנה, ביום אחד, שמתי כיפה על הראש והתחלתי לשמור שבת וללכת לבית הכנסת, כי הרגשתי בתוכי ריקנות. גדלתי בבית דתי, ואבא שלי הופתע בעצמו מזה שחזרתי להניח תפילין. הדת עידנה אותי, נתנה לי יותר כבוד לזולת. לפי הדת שלי צריך לאהוב כל יהודי ולכבד כל אדם, גם גוי".
גם גייז?
"אני מכבד כל אדם איך שהוא. להגיד אם הוא צודק בדרכו? התשובה נמצאת בספר התורה, בהלכה, אבל כבוד לאדם חייב להיות".
אילו תגובות קיבלת על החזרה בתשובה?
"בזמנו, חברים אמרו לי שגמרתי לעצמי את הקריירה, שזה יפיל אותי. הייתי נכנס אז להופיע באולם, בחתונה, והיו מתחילים להתלחש, חשבו שקרה משהו. הרגשתי כאילו יורים עלי מכמה כיוונים ואני לבד, כי אז זה לא היה מקובל, לא כמו היום שחצי מהזמרים דתיים או חוזרים בתשובה.
"אני זוכר שבאתי לפגישה בחברת הליקון עם הכיפה, והיו מי שהזהירו אותי שזה עלול לפוצץ את החוזה כי באתי אליהם כוכב פופ מזרחי חילוני עם בייבי פייס, ועכשיו שיניתי את המותג. אז אמרתי לרוני בראון שזה כמו קעקוע חדש או עגיל באוזן. להפתעתי, ממש לא הפריעה לו הכיפה, להפך".
אז איך הדת כן הפריעה לקריירה?
"נהייתי רדום. הרוחניות כל כך משכה אותי, שלא התחשק לי לצאת להקלטות או להופעות".
ומה עוד קרה?
"שנה אחרי ששמתי את הכיפה נהרג אחי, יגאל לוי ז"ל, בתאונת אופנוע. הוא היה מבוגר ממני בשנה והיינו מאוד קרובים, כמו תאומים. במקור היינו שישה אחים ואחות - שבעה בסך הכל. עם המוות של יגאל יצא לי כל החשק ממוזיקה, וביקשתי שיבטלו לי את כל ההופעות.
"אגב, שנה אחרי שיגאל נהרג על אופנוע, עשיתי רישיון ל־500 סמ"ק. נסעתי לתל אביב כדי לקנות אופנוע, אבל חזרתי בידיים ריקות, מהפחד. עד היום אף אחד לא יודע שעשיתי רישיון לאופנוע".
"אף פעם לא הייתי ממש בברנז'ה של הזמרים, של הסלבס, לא התערבבתי. אולי גם שילמתי על זה מחיר". בהופעה // צילום: יזהר טרמו
אחרי ההתקרבות לדת והמוות של אחיו, הקריירה שלו זינקה שוב - בעקבות הפגישה עם פיני חדד. "נפגשנו לפני 15 שנה בפרויקט 'שניים סוכר', הוצאנו את הדואט 'אוהב אבל מציאותי', ופיני שכנע אותי לעשות עוד דואט, למרות שלא רציתי. אז כתבתי את המילים של 'ילדה רעה' ללחן יווני, בהשראת סיפור של חבר שאשתו עשתה לו קצת בלאגן, ונהיה להיט של כל המדינה. לא תכננו בכלל להיות צמד, זרמנו משיר לשיר. הופענו יחד ארבע שנים, עד שאני חתכתי. פיני חבר טוב, אבל לא התאים לי צמד כי אני סוליסט. בדיעבד זה גם פגע בי, כי מרגע שהצלחנו יחד - רצו אותנו רק יחד".
מאז עבר עליך עשור יחסית שקט. חווית קשיי פרנסה?
"ברוך השם הכל בסדר. אני לא מיליונר, אני לא מסודר כלכלית וצריך עדיין לעבוד, ואני עובד. יש גם תקופות קשות, אבל תמיד בסוף זה מתאזן. גם בתקופות שישבתי בשקט היתה לי פרנסה".
איך עכשיו אתה חוזר?
"לאט אבל בטוח. הוצאתי בקיץ את השיר 'הצייר' (שנשמע בכל פעם שהטלפון שלו מצלצל), שהזכיר שיש פה זמר שמגיש שירים אחרת. השיר הזה עשה כמעט 200 אלף צפיות ביוטיוב, כל צפייה אורגינלית וחקוקה בסלע, לא צפיות קנויות או בלופים של זמרים צעירים. יש גם זעם בקרב הקהל על תחנות הרדיו, למה הן לא משמיעות אותו יותר. הוא נהיה להיט בשטח, לא בתקשורת".
מה יהיה השיר הבא שלך?
"עכשיו אני עובד על דואט עם יואב יצחק ועל שיר שכתבתי והלחנתי, ודודו טסה אמור לעבד ולהפיק. דודו עצמו, שהעריץ אותי כילד, ואפילו הופעתי בבר המצווה שלו, גם כתב עבורי שיר. אני כבר מחכה שנתחיל לעבוד יחד. הייתי רוצה להקליט דואטים עם רבקה זהר וריקי גל, שהיא בעיניי אחת הזמרות הגדולות בעולם, לא רק בארץ. אבל לצערי, מטעמי דת, אני לא יכול לשיר עם אישה".
המופע החדש שלו הוקלט, וייצא בשבוע הבא באלבום הופעה חיה. גרסה מצולמת תעלה ליוטיוב. המטרה של לוי היא להמשיך לפתוח קופות. כבר עכשיו בצפון הארץ יש לו ביקוש. לעומת זאת, לאמפי קיסריה, שנחשב למשאת הנפש של זמרי ישראל, הוא עוד לא הגיע.
"מה נהיה קיסריה היום? כבר נהיה משעמם, לא? אני הופעתי מול עשרות אלפים באמפי צמח במופע ומול קהלים גדולים מאוד בימי עצמאות. תן לי להיות אהוב כמו זוהר ארגוב, שלא עשה קיסריה".
למה אתה לא תחרותי?
"אף פעם לא הייתי במשחק הזה, רק רוצה לשיר. יום אחד לא נהיה פה, אז על מה אנשים נטרפים? נלחמים על עוד שיר ועוד הופעה. תעצור רגע - משפחה, ילדים, אישה, אהבה, תחיה את החיים. הרי בסוף על המצבה שלך לא כתוב איזה להיטים היו לך, רק התאריך, אז לאן כולם רצים?"
• • •
"אני כאילו יש לי שתי קריירות", הוא אומר לי. "התחלתי בעידן של זוהר, אבנר גדסי ובועז שרעבי, פרצתי בתור ילד בן 17 כשהם היו בקצה ההצלחה שלהם, הערצתי אותם, עד היום אני מעריץ אותם והמשכתי את דרכם. נהייתי כוכב בגיל מאוד צעיר, ועכשיו אני חווה גלגול חדש בקריירה.
"אני בסך הכל בן 50, ומסביבי העולם משתנה. הכל נהיה מהיר לי מדי. המוזיקה נהייתה בית חרושת. פעם מלך היה מלך. היום בכל שבוע יש מלך חדש. פעם היית מוציא שיר, והוא היה להיט במשך שנה או חצי שנה. אתה מדמיין את עומר אדם לא מוציא שיר חדש במשך חצי שנה? אין סיכוי. הקהל הצעיר דורש כל הזמן ריגושים ועוד ריגושים, ואני לא מתחבר לקצב הזה ולא יכול לעבוד ככה".
וכשאתה שומע את השירים החדשים של הזמרים הצעירים?
"אני לא פוסל שום זמר ושום שיר, אבל אני גם לא מתחבר, בעיקר לא לטקסטים. אני עוד שרתי עם פיני חדד את 'לילה בחוף אכזיב' של נעמי שמר, שרתי עם גידי גוב את 'ערב בא' מפסטיבל הזמר הראשון והקלטתי ל'עבודה עברית' את 'סורו מני' של אלכסנדר פן. היום אתה שומע טקסטים - הם ברמה של שפת רחוב, של דיבור בינו לבינה. זה לא עושה לי כלום, אני לא מבין את זה אפילו".
אבל אתה התחלת את זה, לפני 30 שנה, עם "סוכר".
"גם אז, בגיל 17 וחצי, לא התחברתי למילים האלה, 'סוכר זורם בכל גופך'. ברחתי מהאולפן. המפיק שלי לחץ עלי. בסוף הקלטתי פעם אחת בעל כורחי, וזו ההקלטה שהפכה ללהיט היסטרי".
מתי התחלת לשיר?
"בגיל 16, במועדוני לילה. הוריי, סעדיה ודליה, חששו שיקרה לי מה שקרה לישי, שפרץ לפניי ונפל לסמים. אבל הם ראו שאני טיפוס אחראי, יציב, שמרוויח 100 שקל ללילה, אז נתנו לי להמשיך. הייתי זמר הבית של מועדון ה'סווינסי' בתל אביב, מתחת למלון אסטוריה, מקום שכוכבים כמו זוהר, חיים משה ומני פאר היו מגיעים אליו לגמור את הלילה. חוץ מה־100 שקל שכר בסיס, מהקהל היו מדביקים עלי שטרות, כמו נייר טואלט. חלק מהכסף הייתי מביא להורים ובחלק עשיתי רישיון וקניתי לבד את הרכב הראשון שלי, פורד קורטינה, שאם אתה עוזב את ההגה, האוטו יורד מהכביש.
"בגלל ההופעות הפסקתי ללמוד בכיתה י', כי בבית הספר הדתי שבו למדתי ראו מודעה שאני מופיע בערב שבת וזרקו אותי משם. שיחקתי כחלוץ בקבוצת הנוער של הפועל ראש העין, חלמתי להיות כדורגלן. אחר כך במשך שנים הייתי משחק כדורגל וקטרגל עם חברים, בכל מזג אוויר, גם בגשם".
"עשו מהדברים שלנו חילבה". שיר (מימין) וישי לוי // צילום: שרון רביבו
ההצלחה של "סוכר" הפכה אותו לכוכב בן־לילה: "הייתי צעיר, נלהב, כולי במוזיקה, בכלל לא זכרתי שאני אמור להתגייס לצה"ל. זה לא היה בראש שלי. חיפשו אותי כמה חודשים, ובסוף הסגרתי את עצמי לצבא ונכנסתי לחודש בכלא 4 במגידו, בזמן ש'סוכר' התפוצץ בחוץ. הייתי שומע מהחדר של הקצינים את הלהיט שלי, והם מתים עליו, ואין להם מושג שהזמר הוא אסיר שלהם".
ואחרי הכלא הצבאי?
"ביקשתי שיתחשבו בי כמו בכדורגלנים ובדוגמניות. אמרתי להם שאני מוכן לשיר בכל מקום. ביקשתי שישלחו אותי ללבנון, לרצועת הביטחון, שיירו עלי טילים, לא אכפת לי, העיקר לשיר לחיילים.
"רציתי לעשות צבא, בשביל עצמי, אפילו אם זה רק שנה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. לא היה עם מי לדבר. התחשבו בי עוד פחות, עשו לי דווקא. נכנסתי לוועדת שחרורים - וכלום. אז שוב נהייתי עריק.
"אחר כך הופעתי בטלוויזיה, ב'עד פופ', שהיה לזמרים מזרחיים קשה להיכנס לשם, ואז חזרתי ככוכב לכלא צבאי לחצי שנה. אחרי זה שוחררתי, ואז כבר הגעתי ל'סיבה למסיבה' עם רבקה מיכאלי".
בכלא הצבאי, הוא מספר, ניסה לביים התאבדות כדי להשתחרר: "צעקתי על הסוהרים בכלא מגידו שאני אתאבד, אז קשרו אותי באזיקונים ושמו עלי שני שומרים. הצלחתי לשכנע אותם שאני אהיה בסדר והם עזבו אותי. נכנסתי לבית הכנסת שבתוך הכלא, הצלחתי להוציא סכין יפנית שהיתה מוחבאת אצלי, וחתכתי לעצמי את הווריד, בפרק כף היד. התחיל שפריץ של דם. התחבאתי באיזה מקום והדם התחיל לזרום, עד שמצאו אותי ופינו אותי למרפאה של הכלא לחבישה. אמא שלי קראה אחרי יומיים בעיתון שהבן שלה ניסה להתאבד בכלא צבאי, 'הזמר נתי לוי חתך את ורידי ידיו'. היה לא נעים בכלל. אגב, אם לא הייתי זמר, הייתי רוצה להיות הכי קרבי שאפשר".
אנחנו נפגשים בקיבוץ גבעת השלושה, בדירה של מנהלו האישי החדש, שרון שרעבי. "הייתי שמח שיהיה לי חדר כמו זה בקיבוץ, אולפן קטן או אפילו בית במושב, להתנתק קצת", אומר לוי. "אני גר בדירה שכורה בפתח תקווה ליד בית חולים השרון, עם אשתי גלית (43) ושני הילדים הקטנים שלנו.
"הייתי מזמין אותך אלי הביתה, אבל צפוף שם. ארבעה חדרים, אבל בנייה של פעם. אין לי שם את הפינה שלי. אז האולפן שלי זה הטלפון, ואני מקליט בו לחנים. יש לי כמו פסנתר בתוך הראש".
הוא מכין קפה שחור ואומר: "אני לא אוהב שמכינים לי. בין אשתי השנייה לשלישית הייתי גרוש שלוש־ארבע שנים וגרתי לבד, בדירה שקניתי בעיר אלעד, שהיום אני משכיר אותה.
"לא טוב להיות לבד, אבל אני יכול לבד. בתקופה ההיא גם למדתי לבשל. אני מכין הכל - מרק תימני, חריימה, עוף, תוספות, סלטים. אני גם אוהב לשחק עם המרכיבים ולהמציא מתכונים.
"תן לי חזה עוף ותראה איך אני מאלתר לך מתכון ובסוף זה ייצא טעים. כשגלית היתה באה אלי לערב שבת באלעד, אני הייתי מבשל את הארוחה. זה סוג של מרפא לנפש".
איך הכרת את גלית?
"הוזמנתי ליום הולדת של מעריצה אדוקה שלי, שהיא חברה שלה. גלית היתה שם, הצטלמנו יחד, אבל לא הרגשתי כלום. כעבור שנה, באותו מועדון לילה בפתח תקווה, הופעתי וראיתי את גלית בקהל. קלטתי אותה תוך כדי שירה וקרה לי משהו שלא קרה לי שנים - התאהבתי ממבט ראשון.
"נשבע לך, היא תפסה לי את העיניים. אמרתי לעצמי שאני חייב להביא את האישה הזאת, והתנפלתי עליה, במירכאות. אני טיפוס ביישן, אבל איתה החלטתי שאני מתחיל, כי אני רוצה אותה".
מה עשית?
"ביקשתי את המספר שלה. בהתחלה הן לא רצו לתת לי. גלית חששה, כי אני זמר, חוזר בתשובה וגרוש עם ילדה, וגם היא גרושה עם שני ילדים. בסוף קיבלתי את המספר, התכתבנו, היא הבינה שאני לא איזו חיית ג'ונגל, דיברנו ונפגשנו. הכרתי אותה, חילונית ממוצא טריפוליטאי, שגדלה בבית דתי, במקור מאריאל. עבדה עד לא מזמן במשרדים של כביש 6. בתוך חצי שנה התחתנו".
כל כך מהר?
"כן. כי לפני גלית יצאתי עם מישהי אחרת, הלכתי לרב יורם אברג'יל מנתיבות, הוא הסתכל עלי, אמר לי 'בשום פנים ואופן', ובאמת נפרדתי ממנה אחרי זמן קצר. היתה לו ראייה מטורפת. שבועיים אחרי שהכרתי את גלית נסעתי אליו שוב. היא פחדה, אבל אמרתי לה שמה שהרב יגיד - אני עושה. סיפרתי לו שהיא חילונית שלובשת ג'ינס. הוא הסתכל לי לרגע בפנים ואמר לי 'תקבע תאריך לחתונה'".
באמת מדהים. מתי גלית ואתה עברתם לגור ביחד?
"בחודשים הראשונים היא נשארה לגור באריאל, בגלל בית הספר של הילדים שלה, וככה גם לא חיינו באיסור. גם אחרי החתונה היתה עוד תקופה שגרנו בנפרד. כשזה התאפשר מבחינת בית הספר, היא מצאה את הדירה שאנחנו גרים בה היום. אני לא רציתי לצאת מאלעד, כי אני לא אוהב שינויים וכבר הייתי רגיל למקום, לאווירה של השבתות והחגים. אבל היא הביאה אותי לדירה, ישנתי שם כמה לילות והתחברתי למקום, לשכנים. היום טוב לי שם יחד איתה ועם הילדים. זה מזל מאללה, כי לחבר משפחה עם ילדים זה קשה מאוד. הבן הקטן שלה קשור אלי. כשטסתי לאומן בראש השנה הוא התגעגע אלי מאוד. כשאנחנו הולכים יחד למסעדה ושואלים אם הוא הבן שלי, הוא אומר שכן".
"לא הייתי באטרף להוליד עוד ילדים, לא ידעתי אם אני מוכן לכל מה שכרוך בזה". עם טליה ומאיר
הוא מראה בטלפון תמונות מקסימות שלו כשהוא שרוע עם הילדים הקטנים על נדנדה גדולה בפארק שעשועים. "טליה בת שנתיים וחצי עוד מעט, ומאיר בן קצת יותר משנה.
"הגדולה שלי, אור, בת 11 וחצי. היא גרה עם אמא שלה, שהיא גרושתי השנייה. היא לא שרה, ואני גם לא שש שילדיי ילכו לכיוון הזה. התחום הזה הוא אכזרי מאוד".
איזה מין אבא אתה?
"אבא שנותן המון אהבה. אני מאוד אוהב לחבק את הקטן והקטנה, לנשק, לקווצ'ץ' אותם. להאכיל מבקבוק האכלתי. חיתולים אני לא מחליף. בלילה אני לא קם במיוחד, זה מאוד קשה לי. בלילות שאני נשאר ער בעצמי, כדי לכתוב וליצור, אני הולך למי שצריך. עכשיו גלית לא עובדת, ומגדלת את הילדים. גם לחדר הלידה לא נכנסתי. היא עשתה בשניהם ניתוח קיסרי ואני חיכיתי בחוץ".
תכננת שני ילדים נוספים?
"לא. רציתי את גלית, ואני אוהב את אשתי לפני הילדים שלי. נראה לי שבלי זה הנישואים לא שורדים. לא הייתי באטרף להוליד עוד ילדים. לא ידעתי אם אני מוכן לכל מה שכרוך בזה. אבל יצא בהפוך על הפוך והילדים באו בקלי קלות. פתאום בת ואחרי זה עוד בן. זה היה מדהים.
"למזלי, יש לי אישה מאוד חזקה. לא הייתי יכול לחיות איתה אם היא היתה אפילו טיפה פחות חזקה ממה שהיא. הנפש שלה חזקה, היא סבלנית. זה חשוב מאוד".
מה לא עבד בשני הסיבובים הקודמים?
"עם הראשונה, שהייתי נשוי לה חמש שנים, בכלל לא היו ילדים, משהו לא עבד בינינו. הייתי בן 30 והיא בת 20. עם השנייה היה פער יותר גדול, של 13 שנה. כשהתחתנתי לא ידעתי מה אני עושה. לא הייתי מכוונן, לא סגור על עצמי, והתגלגלתי לזוגיות. בשני המקרים לא היתה התאמה בכלל, בלשון המעטה. לא היתה תקשורת. אני יכול להאשים רק את עצמי, כי בשני המקרים חברים אמרו לי שאני טועה, ולא שמעתי להם. הייתי צריך לעבור את שתי הראשונות כדי לקבל מתנה גדולה כמו גלית".
ואיך זה איתה?
"היא מבינה אותי בלי שאצטרך להסביר, ואני מבין אותה בלי שהיא תצטרך לדבר. עם גלית הייתי במאה אחוז מתוך רצון אמיתי ושמחה גדולה. אני הייתי זה שיזמתי את החתונה, מתוך רצון גדול. התחתנו לא באולם, בפסטיבל עם המון קהל ואמנים, אלא חתונה בבית כנסת, והיה מתוק ואמיתי וטהור. ואמא של גלית אמרה לי שכל מה שמתחיל כל כך אמיתי ונקי וטוב, יש סיכוי שהוא יחזיק".
ובין הגירושים השניים לגלית היו לך הרבה נשים?
"לא הרבה, נגיד שתיים. אין אצלי סטוצים, רק חברות. אני מגיל צעיר פוחד מנשים, כי אישה יכולה להפיל גבר. גם כתוב בתורה - גדולי עולם, מי הפילו אותם? נשים. צריך להיות מאוד זהיר ולא ללכת עם כל אחת. התנאי שלי עם אישה, אפילו אם היא חילונית, זה שתלך למקווה אחרי נידה".
• • •
לוי נראה צעיר מכפי גילו בעשור לפחות. "אנשים ונשים נותנים לי 35-30. אני מתאמן בחדר כושר שלוש פעמים בשבוע, ופעמיים בשבוע עושה הליכות", הוא אומר בחיוך הכובש שלו. "אני לא אכלן גדול, היו ימים שחצי מנת שווארמה היתה משביעה אותי ליום שלם, ואני גם אוהב ירקות".
לצד הגזרה השמורה, הפנים שלו נשארו צעירות, כמעט של ילד, בייבי פייס אמיתי, שמעשן סיגריות בזו אחר זו. "בקנאביס אני לא נוגע. ניסיתי כמה פעמים וזה לא עשה לי טוב. למזלי, אני לא סובל את זה. סמים קשים? אל תזכיר את הדבר הזה בכלל לידי. עזוב אותי. אני פחדן ששומר על עצמו מגיל צעיר. אלכוהול אני אוהב לשתות במידה. מאחיה, ערק, יין או כוסית וויסקי לפני הופעה. כשהייתי יותר צעיר הייתי יוצא יותר לבלות, יושב בחמארות, אבל לא התהוללתי בפראות".
"מבינה אותי בלי שאצטרך להסביר". עם גלית // צילום: ארן חן
לדבריו, הוא כמעט לא צופה בטלוויזיה. "למה אני צריך לראות מלחמות ועצב וכל הלשון הרע? אני לא בקיא בפוליטיקה, אז למה שאדבר עליה? שמעתי שהעניקו את אות יקיר הזמר העברי בכנסת לאמנים מכל הקשת המוזיקלית. יפה בעיניי שנתנו גם לאייל גולן, הוא זמר גדול ומגיע לו פרגון".
ועדיין יש כאלה שטוענים שמה שאייל גולן עשה זה לא מוסרי.
"עושים לו עוול. הוא לא הורשע, אז מה זה לא מוסרי? מה שמסתתר מאחורי היחס כלפיו זה הרבה קנאה. אני מהזמרים שאייל גדל עליהם ועל המוזיקה שלהם, והוא לא שוכח לפרגן ולהזכיר את זה".
תוכנית טלוויזיה שלוי כן צפה בה, היא הריאליטי המוזיקלית "דה פור", שבה השתתף אחיינו, שיר לוי, הבן של ישי. "בזמנו אמרו על הקול שלו שהוא מזכיר אותי, אבל אני לא רוצה להרחיב בנושא".
למה, עבר עוד חתולון שחור במשפחה?
"לא, אני רוצה להבהיר - אין בינינו שום סכסוך, אבל סבלנו מספיק מהעיסוק של התקשורת במשפחה. לוקחים את הדברים שלנו ועושים מזה חילבה. למדנו את הלקח שלנו, אז אני לא מדבר על ישי ושיר, והם לא מדברים עלי. אני מאחל לו בהצלחה".
ומה הסיכוי שנראה אותך בריאליטי?
"הציעו לי להשתתף ב'גולסטאר' כי הייתי כדורגלן, אבל לא הסכמתי. אני מעדיף להתעסק במוזיקה. הציעו לי גם להיות שופט בתוכנית מוזיקה, אבל עוד לפני הכסף, אלה תוכניות אכזריות.
"אני רואה את זה ואומר לאשתי, 'תראי איזה סרט החבר'ה האלה הולכים עכשיו לאכול'. אתה יודע מה זה לזמר או לזמרת בני 15-16 שכולם מריעים להם ופתאום זה מתפוצץ?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו