השבוע לפני 70 שנים החלה הספירה לאחור למועד קיום הבחירות הראשונות לפרלמנט של מדינת ישראל, בעוד שישה שבועות בדיוק. ההתרגשות, וכך גם ההכנות, היו בשיאן.
בישיבת הממשלה השבועית הוחלט ש"האסיפה המכוננת" (שמה הקודם של הכנסת) תקיים מייד לאחר הבחירות את ישיבתה הראשונה בירושלים, אולם לאחר מכן ישובו כל חבריה לתל אביב ויתחילו במלאכתם. מזכיר הממשלה הזמנית מסר שלצורך הפעילות השוטפת של האסיפה "הופקעו לאחרונה בתל אביב שני בניינים גדולים, והתאמתם לצורכי עבודת הפרלמנט כבר החלה". הוא לא מסר פרטים נוספים על הבניינים המופקעים או על מיקומם.
נקבע שתקציב הבחירות יעמוד על 120 אלף לירות, והוא יועד לכיסוי הוצאות, להקמת ועדות קלפי ולתשלום לחברי הוועדות ביום הבחירות עצמו. הסעיף האחרון עורר התנגדות מטעם "המפלגה הפרוגרסיבית" ומפלגת "הציונים הכלליים", שנציגיהן טענו ש"אין לשלם כסף למפלגות בעבור זה שהן מעמידות חבר עסקנים לעבודה ביום הבחירות. זוהי הרי בזבזנות מיותרת של כספי ציבור".
בין השאר, פרצו ויכוחים בין המפלגות השונות בנוגע לחלוקת האותיות לרשימות: תנועת חרות תבעה לעצמה את האות א' (אצ"ל), אולם האות היתה לאורך השנים בשימושה של מפא"י, שסירבה בכל תוקף לוותר עליה. לבסוף השתמשה חרות באות ח'.
במסגרת ההכנות הועלו חששות שתעודות הזיהוי, שבאמצעותן תתאפשר ההצבעה, לא יחולקו לציבור בזמן הדרוש, וייתכן שיהיה צורך לדחות את מועד הבחירות (25 בינואר 1949) בשבועיים נוספים. שר הפנים בממשלה הזמנית, יצחק גרינבוים, מיהר להודיע שמשרדו "עושה כל מאמץ לסיים את הפקת תעודות הזיהוי לכל בעלי זכות הבחירה במדינה, ואין כל צורך להיכנס לפאניקה ולהיסטריה מיותרות - התעודות יגיעו לידי כל האזרחים במועד".
הישראלים מעדיפים לעשות את הקניות באגודות הצרכניות
ב־10 בדצמבר 1948 חגגו ב"ברית הקואופרציה הצרכנית" (ארגון הגג של האגודות הצרכניות השיתופיות בישראל) את הצטרפות החבר ה־100 אלף לאחת האגודות הצרכניות הרבות שצצו בארץ מהקמת המדינה, כשבעה חודשים לפני כן.
אגודות אלה התפתחו במהירות עצומה, שכן הן פעלו בתחום שהיה החשוב והמעיק ביותר על משקי הבית באותם ימים - רכישת מזון ומוצרי יסוד אחרים. זאת על רקע מחסור ניכר באספקה ושגשוג של "השוק השחור", שבו פעלו ספסרים וספקולנטים שהפקיעו מחירים באופן חסר פרופורציות.
תפקידה של האגודה הצרכנית השיתופית היה לאתר בעבור חבריה מקורות אספקה של מוצרים נדרשים, לנהל משא ומתן עם הספקים בנוגע למחירים, לדאוג להעברת הסחורה שנרכשה למחסני האגודה - ומשם להעבירה ישירות לצרכניות השונות שהיו חברות באגודה.
תנאי ההצטרפות לאגודות הצרכניות היו שונים בין אגודה לאגודה, אך בדרך כלל החבר המצטרף היה נדרש לרכוש מניה או להשתתף, בתשלום שבועי סביר, בעלויות התפעול של הצרכנייה - שכללו דמי שכירות, התקנת ציוד, משכורות עובדים ותשלום חודשי, שאותו התחייבה כל צרכנייה להעביר להנהלת האגודה הצרכנית שאליה היתה משויכת.
מאות הצרכניות שנפתחו במהירות ברחבי הארץ הוקמו בתחילה במחנות עולים, אחר כך במעברות ובעיירות פיתוח, ומשם התפשטו לריכוזי אוכלוסייה נוספים. בראש כל צרכנייה עמד מנהל שהכיר באופן אישי את המשפחות החברות ואת הרגלי הצריכה שלהן, באווירה קרובה ואינטימית.
הצרכנייה היתה גדולה יותר מחנות מכולת ממוצעת והתאפיינה בפשטות רבה: קירות מסוידים לבן, עם מדפי עץ עד גובה התקרה, ועליהם מבחר (דל למדי במושגים של ימינו) של מוצרים, בעיקר קופסאות שימורים. במרכז הצרכנייה נמכרו מוצרים בתפזורת, והוצבו חביות דגים מלוחים לצד שקי סוכר, קמח וקטניות - שהלקוחות יכלו להעביר את תכולתם בכלי אלומיניום לתוך שקיות נייר חומות.
במקרר אפשר היה למצוא מוצרי חלב בסיסיים דוגמת "גבינת קרש", גבינה מותכת או "לבניה" (לבּן בצנצנות זכוכית), ובצרכניות שהשתייכו לארגונים חזקים הוצעו גם מעט ירקות ופירות בעונתם.
בשנות ה־60 וה־70 הלכו ארגוני הצרכנות ונסגרו, ואיתם חלק גדול מהצרכניות, אולם בעקבות המחאה החברתית שפרצה בישראל ב־2011 החלו להיפתח מכולות קואופרטיביות במתכונת דומה, שהוקמו בעיקר על ידי צעירים אידיאליסטיים מרחבי הארץ.
מגעים להסכם שביתת נשק עם ירדן
ב־12 בדצמבר 1948 נפגש סא"ל משה דיין, מפקד חטיבת עציוני ומפקד העיר, עם עבדאללה א־תל, מושל ירושלים המזרחית שהיה מפקד כוחות הלגיון הירדני וניהל את הקרב שהביא לנפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה כשבעה חודשים קודם לכן.
הפגישה, שהתקיימה בבית נטוש בשכונת מוסררה בעיר, היתה הרביעית בין השניים ועסקה בשורה של נושאים הקשורים לשמירה על השקט בקו התפר שבין מערב ירושלים למזרחה. הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה שום צד לא ייזום פעולה צבאית נוספת. כמו כן, הוחלט במשותף על הקמת קו טלפון ישיר בין מפקדתו של דיין למפקדתו של א־תל.
בתום פגישתם הוציא דיין הודעה המזמינה את עמיתו להמשיך במשא ומתן על שביתת נשק והשכנת שלום בין ישראל לממלכת עבר הירדן: "לנוכח העובדה שבירושלים וסביבתה שוררת כעת הפסקת אש מוחלטת, הרי מעתה כל פגישה נוספת שתיערך, מן ההכרח שתטפל בשאלת הפיכת ההפוגה לשביתת נשק, ולאחר מכן - הסכם השכנת שלום של קבע". א־תל השיב שהוא "ממתין להוראות חדשות מממשלתו בטרם יקבע פגישות נוספות". למחרת, ב־13 בדצמבר 1948, מסרו חוגים המקורבים לבית המלוכה הירדני ש"התשובה ליוזמת דיין תינתן בתוך 48 שעות".
על רקע האופטימיות לנוכח ההתקדמות במגעים הישירים בין ישראל לירדן, הוציאו נציגי האו"ם הודעה שביטאה אכזבה ומרירות על כך שהשליטה על המשא ומתן נלקחה מידיהם. "יש להצטער על היוזמה היהודית שנעשתה מעל לראשו של האו"ם", מסר דובר האו"ם בישראל, "היינו רוצים שהמו"מ יימשך בקצב ובלוח הזמנים שקבענו מראש, מתוך מגמה שהשיחות לא יעסקו בהשכנת שלום דווקא, אלא יתמקדו בדיונים על מעמדה הבינלאומי של ירושלים".
בזכות צ'רצ'יל: בריטניה מכירה במדינת ישראל
השבוע לפני 70 שנים נשא מנהיג האופוזיציה בבריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל, נאום דרמטי בפרלמנט בלונדון, שיצר שינוי ביחסה העוין של בריטניה כלפי מדינת ישראל. צ'רצ'יל הצהיר ש"הקמת ישראל היא אירוע בתולדות עמי העולם, ואין להתעלם יותר מקיומה". ואכן, כעבור שישה שבועות הכריזה ממשלת לונדון על הכרתה בישראל ועל הקמת נציגות דיפלומטית בריטית בתל אביב. בתמונה: צ'רצ'יל (בשורה הראשונה, שני מימין) בביקורו בארץ ישראל ב־1921, כשר המושבות. לצדדיו עומדים אשתו והנציב הבריטי העליון באותם ימים, הרברט סמואל.
צילום: ארכיון אוניברסיטת הרווארד
העלייה מספקת פרנסה בשפע - בתחום המזרנים
"בתעשיות הצמר, המיטות, המזרנים והשמיכות יש כעת מצבת הזמנות מלאה לשישה חודשים קדימה", כך דיווח ב־13 בדצמבר 1948 הסופר לענייני כלכלה של עיתון "הבקר".
מתברר ש"ועדת הקניות לציוד עולים של הסוכנות היהודית" העבירה ליצרנים הזמנות ענק כדי לעמוד בצורכי האספקה של מיטה, מזרן ושמיכה לכל עולה, אולם דובר הוועדה מסר ש"אף שכל היצרנים עובדים בתפוקה מלאה, אין באפשרות התעשייה העברית בישראל לספק את כל הצרכים הדחופים הנדרשים". אי לכך ובהתאם לזאת יצאו השבוע לאירופה שליחים שתפקידם לאתר מקורות אספקה נוספים.
בעיה גדולה נוספת התעוררה לאחרונה, כשהתברר שמלאי עשבי הים לצורך מילוי המזרנים אזל כולו, ועד שיימצא ספק מתאים בחו"ל נשלחו השבוע לפני 70 שנים מאות משפחות בשרון כדי לאתר בשטחים הפתוחים עשבים חלופיים לצורך ייצור המזרנים לעולים.
"בקרוב תופסק מכת הספסרות בקרקעות"
הצעת החוק שהביא השבוע לפני 70 שנים שר העבודה והבינוי, מרדכי בנטוב, בפני הממשלה הזמנית "באה לעשות סוף פסוק לספסרות בקרקעות המדינה". על פי ההצעה, מתברר שהשליטה בוועדות הבנייה והתכנון האזוריות נתונה - עוד מתקופת המנדט - בידי פקידים ממשלתיים בלבד. כעת יצורפו לוועדות גורמים ציבוריים, מוניציפליים ומקצועיים "שידאגו בראש ובראשונה לאינטרס הציבורי וידחקו את רגליהם של הספקולנטים והספסרים".
החלו משחקי הכדורגל של הליגה הצבאית
הוכחה נוספת לתחילת סופה של מלחמת העצמאות נמצאה בדמות השקת פעולתה המלאה של הליגה לכדורגל בצה"ל, שבה משתתפות לא פחות מ־12 קבוצות כדורגל צבאיות, שנקראות על שמות 12 שבטי ישראל.
בשבת, 11 בדצמבר 1948, נערך מחזור הליגה הראשון, ובמשחקים שנערכו בירושלים צפה המושל האזרחי של העיר, דב יוסף (לימים שר האספקה והקיצוב), שהבטיח חגיגית ש"הקבוצה שתזכה במשחקים בעונת 1948/9 תוכר בתואר 'אלופה' ותקבל לידיה בטקס חגיגי גביע מטעמי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
