במשך שנים ארוכות לא יכלו היהודים בברית המועצות לשמור מצוות. מי שנחשד בקיום אירועים דתיים נשפט בחומרה וקיבל עונשי מאסר ארוכים, הגליה לסיביר או הוצאה להורג בעוון מרידה והסתה נגד השלטון. למרות זאת, היו כאלו שהתעקשו ללמוד תורה ועברית בסתר, חרף הסיכון הכבד.
בספרייה הלאומית חשפו לאחרונה תמונות מאותה התקופה שצילם אסיר ציון יוסף שניידר, וששופכות אור על מה שהתרחש באותן תקופות אפלות במחתרת היהודית. את מאות התמונות המרגשות והנדירות העביר בנו, אורי, לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ובאמצעותן ניתן לשחזר חלק ניכר מפעילות המחתרת הציונית שהתקיימה בלטביה בפרט, וברחבי ברית המועצות בכלל, לאחר מלחמת העולם השנייה.
לילי שניידר ולאומי הקטן // צילום: יוסף שניידר, הספרייה הלאומית
איתן שניידר מביט בנרות החנוכה // צילום: יוסף שניידר, הספרייה הלאומית
שניידר (2006-1927) הקדיש את חייו לפעילות ציונית בלטביה. בתחילת שנות החמישים ארגן קבוצה של 70 יהודים שמטרתה לשמר את התרבות של היידיש והעברית ולהילחם בפאשיזם. שם הארגון היה "נקמה" והסמל מגן דוד כחול לבן. הוא הידק את הקשר עם שגרירות ישראל במוסקבה, קיבל מהם ספרות ציונית והפיץ אותה בין חברי המחתרת היהודית.
ב-1957 הוא נאסר על ידי הק.ג.ב בשל פעילות ציונית. בין היתר נתפסו בביתו קטעי טקסט משידורי 'קול ציון לגולה' ועיתון 'במחנה'. הרוסים טענו גם שתכנן התנקשות בנשיא מצרים ג'מאל נאצר, ושתכנן חטיפת ספינה כדי לברוח מברית המועצות. אחרי חצי שנה של חקירות ועינויים הורשע בבית המשפט העליון של לטביה, בדלתיים סגורות, ונידון לארבע שנות מאסר עם עבודות פרך. למרות המאסר הוא המשיך בפעילות הציונית בכלא. לאחר שהשתחרר נסע ברחבי ברית המועצות ותיעד בתי קברות יהודיים שהוחרבו לאחר מלחמת ששת הימים. את התמונות העביר לישראל בדרך לא דרך, למרות הסיכון.
יוסף שניידר ודב שפרלינג במחנה העבודה מורדוביה // צילום: הספרייה הלאומית
צילום של תיק החקירה שאסף הק.ג.ב נגד יוסף שניידר לאחר מעצרו // צילום: הספרייה הלאומית
לאורך השנים הגיש יותר מ-14 בקשות רשמיות לעליה לישראל, וכולן נדחו. ב-1969, במפתיע, אושרה בקשתו במפתיע, והוא עלה לישראל עם אשתו השנייה, לילי, והבנים – איתן ולאומי (שנקרא על שם ארגון הלח"י). בארץ עבד זמן קצר כצלם בלשכת העיתונות הממשלתית, ולאחר מכן התגייס למשטרה ושירת במשך שנים ארוכות בתפקידים בכירים. הקים את היישוב גבעת זאב והיה מהראשונים שהתיישבו במחנה גבעון ליד רמאללה. אחרי פרישתו התגורר במשך שנים ספורות בווינה, בשל עבודתה של רעייתו, שהועסקה כמתורגמנית במשפט דמיאניוק. ב-1995 חזר לגבעת זאב, וחי שם עד פטירתו.
התמונות הנדירות מתוארכות בסביבות 1965, ארבע שנים אחרי ששוחרר מהכלא. בין היתר תועדה מסיבת חנוכה חשאית שערך עם בני משפחתו בביתם שבריגה, למרות הסיכון הרב שבקיום אירוע שכזה. באחת התמונות ניתן לראות את רעייתו של שניידר יחד עם בנם לאומי, כשהם מחזיקים את נר החנוכה ביום האחרון של החג. בתמונה אחרת רואים את איתן שניידר, בן נוסף, כשלראשו כיפה עם הכיתוב "לירושלים", כשהוא מביט באור הנרות ביום החמישי. תמונות אחרות מתעדות גם את חיי האסירים היהודים בכלא הסובייטי. את התיעוד מבית הכלא, החביא שניידר ככל הנראה בתחתית כפולה של מראה וכך הבריח אותה.
בית עלמין יהודי שחולל // צילום: יוסף שניידר, הספרייה הלאומית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו