הטבח בקונטיקט: "אדם לנזה רצח כי פחד מאשפוז"

אדם לנזה, שרצח את אמו ולאחר מכן רצח 20 ילדים ושישה מבוגרים בבית הספר היסודי "סנדי הוק" בעיר ניוטאון שבקונטיקט, עשה זאת בשל חששו כי האם מתכוונת לאשפז אותו במוסד פסיכיאטרי, כך דווח ברשת פוקס ניוז.

צפו: אמריקה באבל

צילומים: רויטרס, AP, AFP, עריכה: רן מידן

"אדם האמין שאמו אהבה את בית הספר יותר ממה שהיא אהבה אותו", סיפר לרשת החדשות יהושע פלשמן (25), נחת בצבא ארה"ב, ובנו של כומר מכנסייה באזור.

פלשמן, המתגורר לא הרחק מאזור הירי, סיפר: "ממה ששמעתי, אדם היה מודע לתוכניות של האמא לאשפז אותו וככל הנראה כעס מאוד על כך. הוא חשב שהיא רוצה לשלוח אותו רחוק ואני חושב שזה מה שעורר את הכל".

בכיר המעורב בחקירה אישר שהכעס של לנזה כלפי אימו בגלל תכניתה לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי נלקח בחשבון כמניע לטבח. עוד טען השכן, כי האם, ננסי, התחילה למלא טפסים כדי לקבל אפוטרופסות על בנה על מנת שתוכל על פי חוק לכפות עליו אשפוז במוסד בניגוד לרצונו, אך פקיד בית המשפט אמר שמדובר ברשומות חסויות.

על פי פלשמן, אדם למד ב"סנדי הוק" בצעירותו, ואף התנדב שם במשך מספר שנים. המשטרה מאמינה שהבחירה בקורבנותיו, ילדי כיתות א', לא היתה מקרית, משום שאמו עבדה עם הילדים הללו בשנה שעברה. עוד הוא טוען, כי המנהל והפסיכולוגית שנהרגו אף הם בטבח היו חבריה הטובים של האם. "אדם האמין כי אמו דואגת יותר לילדים ועושה עבורם הרבה יותר משהיא עשתה עבורו. אני יכול להבין למה הוא חשב כך, אך היא אהבה אותו. הוא היה ילד בעייתי והיא כנראה לא יכלה לטפל בו בעצמה".

"אף אחד לא יכול להבין למה אדם עשה מה שעשה. אף אחד לא יכול להסביר את אדם לנזה מלבד אלוהים והוא עצמו. ואני לא בטוח שאדם בעצמו יכול להסביר את זה".

בתוך כך, דיווח "הוושינגטון פוסט" כי האם שקלה לעבור עם בנה למדינת וושינגטון, שם מצאה בית ספר שיכול לעזור לו. מספר מקורות סיפרו לפוקס ניוז כי אדם סבל מתסמונת אספנגר, צורה של אוטיזם, וכן מבעיות נפשיות ורגשיות. מכרים סיפרו כי אדם היה בעל אינטליגנציה גבוה ובגיל 16 זכה ב-3 נקודות זיכוי כשהצטיין בקורס מחשבים שלקח בקולג'.

חבר של אדם, אלן דיאז (20) סיפר לרשת פוקס ניוז: הוא היה חולה, אבל לא מפלצת. הוא היה חכם מאוד. "כשפגשתי אותו לראשונה, הוא לא הסכים בכלל להביט בי כשדיברתי אתו. למדתי להכיר אותו במהלך השנה, הוא התרגל אליי ולחבריי האחרים ולבסוף הצליח לשוחח איתנו". "שמעתי אותו צוחק, ואפילו עודד אותי פעם כשהיה לי קשה. חלק גדול ממני מצר על כך שניתקתי עמו קשר אחרי התיכון. אולי יכולתי לעשות משהו".