כאילו אין מחר: באן.בי.אי נגמרה הסבלנות
בתרבות האמריקנית חסרת הסבלנות גם קבוצות האן.בי.אי לא יכולות להרשות לעצמן לקחת את הזמן • הבנייה האיטית של בוסטון לא מוכיחה את עצמה • הרצון למעמד היסטורי מיידי, קבוצתי ואישי, מאיים על גולדן סטייט • ושינויי האינסטנט בלייקרס ובפילדלפיה נראים כדרך הנכונה
"אל תחכו לסייבר מאנדיי", קראה הכותרת באתר הטכנולוגיה CNET, והסבירה כי מה שהיה יום חגיגת הקניות הכי גדול באינטרנט הפך בסך הכל לאקורד סיום חלוש לשבוע שלם של טרפת מבצעים והזמנות סביב חג ההודיה.
הסיבה? סייבר מאנדיי כל כך מוצלח עד שהאמריקנים כבר לא יכולים לחכות לו, הרשתות משחררות את המבצעים שלהן שבוע קודם ל"בלאק פריידיי", וכך אל יום שני של אחרי החג כולם מגיעים עם לשון בחוץ, מחסנים ריקים וארנקים מתפוררים.
העובדה שאמריקנים לא יכולים לחכות יכולה גם להסביר למה בשבועות האחרונים בוסטון וגולדן סטייט, אולי שתי המועמדות הבכירות ערב פתיחת העונה להיפגש בגמר, נראות רע כל כך.
בנייה נכונה בסימן שאלה
בבוסטון, שם תהליך הבנייה מחדש של דני איינג' הפך בשנים האחרונות למודל של סבלנות וגאונות, סובלים גם מתסמונת סייבר מאנדיי ורואים איך הצלחת היתר של העונה שעברה מייצרת בעיות לא צפויות ביום שאחרי.
קרי ודוראנט. מחיר פירוק החבילה האפשרי יהיה יותר מסמלי // צילום: USA TODAY Sports
ג'ייסון טייטום, שהגיע בטרייד מבריק, ניצל את פציעתו של גורדון הייוורד, ועוד כרוקי, אשתקד, הפך לרגעים לסקורר הכי חשוב בקבוצה. כך הוא עקף בסיבוב את מי שרק עונה קודם היה הרוקי המבטיח בבוסטון, ג'יילן בראון, שמצידו רואה העונה כיצד בשנתו השלישית בליגה, ואחרי חזרתו של הייוורד, ההתקדמות הגדולה שלו נבלמת והוא אף הולך אחורה.
בדומה לו, הרכז המחליף, טרי רוז'יר, שבפלייאוף הקודם היה שחקן חמישייה בגלל פציעתו של קיירי אירווינג, חזר לממדים של, ובכן, רכז מחליף. וכך לסלטיקס יש יותר מדי שחקנים טובים שרוצים דקות וזריקות וכבוד, כאן ועכשיו. הם מתחו את לברון ג'יימס למשחק 7 בגמר המזרח האחרון בלי אירווינג והייוורד, והילדים של המאמן בראד סטיבנס הפכו חסרי סבלנות. התהליך הגיע לרתיחה מהר מדי.
כשהייוורד חתום על חוזה מפלצתי, אבל כלל לא מזכיר את השחקן שהיה, אל הורפורד בן ה־32 ואירווינג מסיימים חוזה, וכמוהם גם רוז'יר, וכששיחות הארכת חוזה הרוקי של בראון מעבר לפינה, האם יכול להיות שכל מה שיצא מתהליך הבנייה של הסלטיקס - חצי עשור של בית ספר לניהול כדורסל - זה שנה או שנתיים של כמעט־התמודדות וזהו?
ובכלל, כשרואים את פילדלפיה מסיימת את תהליך הבנייה שלה בהמרת נכסים צעירים בכוכב בדמות ג'ימי באטלר, כשהלייקרס הופכת את הסגל שלה ברגע עם לברון ג'יימס וכנראה עוד סופרסטאר בקיץ הבא, כשהניקס מחכה לסוף העונה כדי להתמודד על קווין דוראנט, אירווינג ועוד כוכבים, ובעידן שבו כוכבים גם ככה רוב הזמן חותמים על חוזים קצרים יחסית ומחזיקים באופציות להארכה, האם יכול להיות שבמציאות כזו, "בנייה נכונה" ואיטית כמו של הסלטיקס היא הפתרון הלא ראוי והלא נכון עבור קבוצה משוק גדול וחשוב כמו בוסטון?
גולדן סטיט חוגגת. עדיין יש על מה לשחק // צילום: גטי אימג'ס
כי מה הטעם בחצי עשור של בנייה, אם כל מה שאתה מקבל מזה זה בקושי חלון של שנתיים? האם יכול להיות שבנייה איטית צריכה להיות טקטיקה השמורה לדנבר או לסן אנטוניו? אבל האם כשקבוצות מערים גדולות וחזקות ממציאות את עצמן ברגע אחד, וכוכבים באים והולכים על חוזים יחסית קצרים, וכל ילד שמקבל תשומת לב באינטרנט פתאום לא יכול לחכות גם "לקבל קבוצה משל עצמו", הדבר הנכון עבור הסלטיקס הוא "לפוצץ" הכל ולנסות להתמודד בשוק החופשי כמו יתר הקבוצות מהערים המרכזיות?
לעשות היסטוריה
גם אצל הווריורס הבעיות נובעות מאדם שלא מוכן לחכות. דוראנט, אחד שכבר עשה בקריירת הכדורסל שלו קרוב ל־200 מיליון דולר ועוד סכומים דומים מחסויות ומהשקעות, יכול להפוך לשחקן חופשי בקיץ וכבר עכשיו אומר בפה מלא שכל מה שמעניין אותו בחוזה הבא זה לקבל את המקסימום, כי הוא רוצה סוף־סוף "to get paid". וזה משחקן שעדיין אף אחד לא נותן לו את הכבוד בתור כוכב שיכול להוביל קבוצה לאליפות. ובלי זה, אף אחד לא יחשיב אותו בטופ ההיסטורי. אבל זה לא מעניין אותו כמו עוד כסף.
לא רק מעמדו ההיסטורי של דוראנט עוד לא נעול. סימני השאלה סביבו, שמעיבים על חדר ההלבשה בגולדן סטייט, יכולים לעמוד גם בין הווריורס כולה לבין מעמד היסטורי איתן של הקבוצה הכי גדולה אי פעם. משהו שאולי על הנייר כבר מגיע לה.
סטף קיר. יש עוד לא מעט משימות להשלים // צילום: אי-אף-פי
כי קרי היה כבר ב־4 סדרות גמר, ובאף אחד מהן לא היה ה־MVP. ויזכרו לו את זה. בעוד כמה שנים, כשיבוא קלעי עוד יותר טוב, מה יישאר ממנו? ועם אליפות "מדהימה" אחת בלבד - הראשונה - זו עדיין הקבוצה שהצליחה להפסיד בגמר ליריבה נחותה למרות יתרון 3:1 והביתיות.
עדיין, הקבוצה שזכתה בשתי האליפויות הבאות "כשזה לא פייר" ו"קל מדי". זה היחס שהם מקבלים, וככה הם לא יקבעו את מעמדם כגדולים אי פעם. הם צריכים הישג היסטורי, ואליפות העונה, 3 ברציפות (משהו שרק 3 קבוצות עשו אי פעם), יכולה לקבע את מעמדם כהיסטוריים.
אבל אם לא יפתרו את הבעיות החברתיות שלהם, הווריורס במרחק פציעה של קרי (משהו שקורה לו פלייאוף כן, פלייאוף לא) מאובדן האליפות. וכך גם הם, כמו בוסטון, אולי יצטרכו בעוד רגע להמציא את עצמם מחדש. אחרת הם עלולים להפוך מהר מהצפוי ללא רלוונטיים. ככה זה כשכל מיני אמריקנים לא יכולים לחכות. שרק יראו מה קרה לסייבר מאנדיי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
