קל להתנגח עם נפתלי בנט ואיילת שקד ולתקוף אותם על ההתקפלות והכניעה לנתניהו. אולם את השורה התחתונה חייבים לומר: בנט ושקד קיבלו את ההחלטה הנכונה. קשה להאמין שיש מישהו בציבור הדתי ובמצביעי הבית היהודי, כמו גם ב"בייס" הימני כולו, שסבור שבנט ושקד אכן היו צריכים לממש את איומם ולהתפטר. למהלך האחרון יש פוטנציאל דווקא לרווח פוליטי, ולא להפך.
בשמאל מיהרו לגנות את ההחלטה, וזו רק ההתחלה. אין ספק שלאבי גבאי, לציפי לבני, ליאיר לפיד ולמצטרף החדש-ישן למחנה אביגדור ליברמן, יהיה הרבה מה לומר על בנט, על מנהיגותו ועל התקפלותו. אבל זו לא ביקורת שאמורה להפריע לו. הם לא הקהל שלו. מבית נראה שבנט עשה את הדבר הנכון. אולי אפילו העלה את עצמו בדרגה מבחינת ההסתכלות עליו כפוליטיקאי שקול ואחראי.
המהלך האחרון של בנט הבוקר מתכתב היטב עם רחשי לב הציבור שממנו הוא בא, ואולי אפילו נבע משם. את המחיר האמיתי היה בנט עשוי לשלם דווקא אם היה מוכיח "מנהיגות" ומתפטר, כפי שקיוו בשמאל. הציבור שלו היה מתקשה לסלוח לו. כשהליכוד בשלטון, תפקידו של הבית היהודי להיות לצידו.
נוטע מחדש את האמון בבוחריו. בנט באולפנת רבבה בשומרון // צילום: מירי צחי
אומנם במקרים קיצוניים מאוד, כמו בתוכנית ההתנתקות או הסכמי אוסלו, יש הצדקה לפרישה, וגם היא לא תמיד מתקבלת שם בעין יפה, אבל על רקע מינוי אישי, זה דבר שמעולם לא היה בבית היהודי, ועניין קשה מאוד לביצוע. חברי הכנסת, הפעילים והרבנים לא יכלו לשאת את העובדה שזה הרקע שעליו בוחר בנט לסיים את שותפתו בממשלה. הלחץ עליו היה כבד מנשוא. בנט הבין בזמן את הנזק הפוטנציאלי שחפר לעצמו ומיהר לתקן.
המהלך של נתניהו, אתמול בשידור חי, כשניסה להפעיל על בנט מכבש לחצים אל מול כל האומה בשמונה בערב - הוכיח את עצמו בניגוד כמעט לכל הסיכויים. לא היה פרשן אחד או פוליטיקאי אחד שסבר שאת רכבת הבחירות הדוהרת עוד אפשר לעצור, אבל מתברר שגם כשהחרב מונחת על צווארו - יודע נתניהו לצאת כשידו על העליונה ולנפנף בה לכולם לשלום, לאמור, ניפגש בנובמבר 2019.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו