התפטרות מרצון של שר הביטחון היא תופעה נדירה בתולדות המדינה. אפשר להיזכר רק במקרה אחד, וזהו עזר ויצמן ב־1980. אז חלק ויצמן על הקו המדיני שהוביל מנחם בגין אחרי הסכם השלום עם מצרים. היום ליברמן מתפטר על רקע הפעילות הביטחונית נגד חמאס בעזה.
צילום: רויטרס
ספק אם ההתפטרות תועיל לליברמן מבחינה פוליטית; אין ספק שהיא מזיקה לישראל בשיבוש לוח הזמנים הפוליטי ובהענקת ניצחון חינם לחמאס. אם הברירה של ראש הממשלה היא בין קיצור ימי הממשלה והליכה לבחירות לבין מינוי נפתלי בנט לשר הביטחון, מוטב לעם ישראל ללכת לבחירות כחצי שנה מוקדם מהתאריך הנקוב מאשר לקבל שר ביטחון שמייצג סיעה קטנה בעקבות סחטנות פוליטית. להעניק לבית היהודי שני תיקים כל כך חשובים זה לא פרופורציונלי. אם ממשלת הימין חשובה לראשי הבית היהודי, אז אין מה להציב תנאים.
לזכותו של ליברמן צריך להגיד שהוא היה טוב מקודמו בתפקיד בוגי יעלון. הוא הביא גישה ביקורתית כלפי הצבא, לפחות בנושא כוחות היבשה, ואילץ את צה"ל לשים לב לביקורת בנושאים שונים. הוא כינה את אלוף (מיל') יצחק בריק "המוהיקני האחרון", ותקופה מסוימת לבריק היתה נגישות רבה אליו. הוא היה המשושים של ליברמן בנבכי צה"ל, במקומות שגם הרמטכ"ל לא ראה ושמע.
עם כניסתו שינה ליברמן את דפוס התגובות של צה"ל על פעילויות של חמאס במקרה של פעולות חבלה על גבול עזה, חפירת מנהרות התקפיות או ירי תלול מסלול. התגובות בתקופתו היו הרבה יותר עוצמתיות. פריצת הדרך הטכנולוגית בטיפול במנהרות הושגה בתקופתו, וצה"ל חיסל מספר רב של מנהרות התקפיות. מרוב יללות על הסבב האחרון יש התעלמות מכך שצה"ל השמיד עוד כמה מנהרות בשבוע האחרון.
לאורך שבעת החודשים של אינתיפאדת הגדר והשריפות, ליברמן, בניגוד לעמדה שהוא מציג עכשיו, יישר קו עם הרמטכ"ל רא"ל איזנקוט. אפשר היה לשמוע ממנו אפילו דיסרטציות על חוסר התוחלת שבחיסולים ממוקדים של צמרת חמאס. זאת מכיוון שתמיד יבוא מישהו אחר במקום הרנטיסים, היאסינים והמוחמד־דפים.
הוא צפה עימות מתמשך, כמו המלחמה הקרה, שיתמשך על פני כמה עשורים. התופעה המעניינת לגבי ליברמן היא שלמרות העובדה שלכאורה השיג את מבוקשו כשר ביטחון, לא היתה עלייה בפופולריות הציבורית שלו. אולי אפילו להפך. חישובים פוליטיים של עקיפת הליכוד מימין מנחים אותו לקראת הבאות. גם יוזמת החקיקה כביכול של עונש מוות למחבלים היא במידה מסוימת הונאה. זאת משום שאין לשופטים אופציה לעונש מוות אם התביעה לא מציגה טיעון לעונש מוות. לפחות דבר ההבל המחפיר הזה יורד עכשיו מהפרק.
אין ספק שלמרות הערעורים וההרהורים על מדיניות הביטחון, קומתו של בנימין נתניהו גבהה. ברור לציבור שיש יעד מסוים שראש הממשלה חותר אליו, בעיקר בצפון. בכך הוא מוכיח שהוא קורץ מחומר אחר בהשוואה לאלה הנושכים בעקביו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
