האות להפסקת אש - הירי הדו־צדדי בקבינט

הפסקת אש היא עניין מתעתע, שמתחיל תמיד בשמועות ונמשך בדיווחים בתקשורת הערבית. בהמשך, העיניים רואות את הגזרה נרגעת, את טילי האויב חדלים משיגורם ואת מטוסינו שבים לבסיסם - אולם האוזניים ממשיכות לשמוע את שאוני הקרב מתדרוכי צה"ל ומלשכות ראש הממשלה ושר הביטחון.

בשעות הראשונות עוד עוקב הציבור בחשש ובעניין אחר ההתפתחויות, אולם האות המובהק ביותר שהפסקת האש אכן נכנסה לתוקפה לא קשור לפרסום באל־ג'זירה ולא לסיום הירי הרקטי מהרצועה, אלא לפתיחת זירת הקרב העקובה מדם בתוך הקבינט והירי הדו־צדדי של שריו.

כמו בכל סבבי הלחימה ברצועת עזה ב־13 השנים האחרונות, שהסתיימו כולם בתחושת חמיצות מחניקת גרון, כך גם סיום המבצע הנוכחי, אם בכלל אפשר לקרוא לו כך, מותיר אחריו שובל ארוך של אכזבה ותסכול בקרב תושבי עוטף עזה ובארץ כולה.

שרים וראשי מפלגות הנמצאים בעיצומה של שנת בחירות לא יכולים להרשות לעצמם להימצא בצד הלא נכון של המפלה - ומכאן הדרך לחילופי האשמות חריפות וקיצוניות קצרצרה. בישיבה הסגורה כולם תמכו בעמדת הצבא, כשנתניהו סיכם את הדיון איש לא פצה פה, אולם דקה אחר כך, בחוץ, בתקשורת, נשלפו הסכינים.

רמת האמינות של הדברים הבוקעים מפי השרים שואפת לאפס. לא במתקפה של בנט על ליבמן, לא בזו של ליברמן על נתניהו, וגם לא ברמזים שצה"ל והרמטכ"ל בכלל אשמים יש כדי להפיס את רוחו הסוערת של העם.

שאיפתם לקצור רווחים פוליטיים כעת מובנת, הרי לפני שהם חברי קבינט, ביטחוניסטים, מדינאים ודיפלומטים - הם בסופו של דבר בראש ובראשונה פוליטיקאים. אלא שנראה שיכולתם לעשות זאת כעת מוגבלת ביותר. אחרי הכל, בתום המערכה המבישה הם כולם בסל אחד.

למרבה האירוניה, מי שהיו אמורים לגרוף את כל הקופה הם ראשי האופוזיציה, שאכן ניסו בכל כוחם לייצר סדר יום לעומתי לממשלה, להצביע על חדלונה ולשדר תקיפות ונחרצות. אולם כמו בכל ימות השנה, כך גם כעת, קולם בקושי נשמע.

למרות ההיגיון הרב שבדבריהם של אבי גבאי, יאיר לפיד וציפי לבני, קשה לנתק את הרושם שגם הם, כמו שרי הקבינט, בסך הכל מנסים לעלות על הגל הפוליטי המתבקש ותו לא. הרי בפועל, כל אחד מהם אוחז במגירתו תוכניות להתנתקות נוספת ביהודה ושומרון, נסיגות, ויתורים, היפרדות ופינויים. מי שלא למד את לקחי העבר ומבקש לחזור על אותן טעויות בעתיד, יתקשה לזכות באמון כשיעטה על עצמו קשיחות זמנית.