לקראת פסטיבל so-low שהתקיים בחיפה, הפיקו המארגנים סרטון באמצעות הקומיקאי איתי זבולון, שבו נראה אישה לא מוגדרת, שהופכת את הקלישאות על העיר לקריקטורה שנונה. "הרגשתי ריקה, נטושה, שום דבר לא קורה. אני כאילו חיה, אבל מרגישה מתה". הסרטון הפך ויראלי במהירות והופץ ברחבי הרשת.
כמו במקרים אחרים, גם במקרה זה לסרטון נעשו גרסאות משעשעות. מיקרוסופט, למשל, יצרו פרודיה שבה הוצג עולמם של המתכנתים ואנשי ההייטק ש"אוכלים ארוחת צהריים ליד המחשב, כדי שיראו שהם עובדים כל כך קשה" ועוד סטיגמות סאטיריות.
וכעת הגיע הזמן גם לפרודיה מגזרית – דתית-לאומית, שהחלה, איך לא, בארוחת שבת משותפת בביצה הירושלמית. "אני שומרת שבת במרחב הציבורי, אם אמות זה יהיה בשוק, ביום שישי - מעוכה מתחת לילדים מתגלית, אני מאמינה שמכנסיים וכיסוי ראש מתקזזים", אומרת השחקנית בסרטון.
בפרודיה, שצולמה בשכונת נחלאות, מוסיפה שפירא ושוברת את המוסכמות הדתיות. "באיזשהו מקום אני מקנאה בנשים שמסתובבות כל היום עם קילו בד על הראש", היא אומרת. "אני מאמינה בחומוס כתרופה", מקצינה את הטון. "אין לי בעל, רק איש, אני מטפלת מוסמכת שנשואה לאקדמאי במדעי הרוח".
ישבנו בערב שבת סביב השולחן, כל מיני חבר'ה ירושלמים ממה שמכונה 'הביצה'", מספרת יוזמת הסרטון, ליאור שפירא. כפי שתואר היטב בסדרה "סרוגים" מדובר ברווקים ורווקות עד גיל מאוחר, שגרים בשכונות רחביה, קטמון ונחלאות. "יש לנו שפה אחרת וסגנון מאוד ייחודי מבחינת הדתיות, שהיא לא השטאנצ הרגיל".
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
שפירא הציעה להוציא לפועל סרטון על ירושלים, אולם בפועל הדבר הפך בעיקר לסרטון על הפן הדתי שבעיר. "שעה אחרי צאת השבת כבר היה לנו מלא טקסט שנון, שכל אחד כתב. הורדנו חלק והפכנו את זה לסוג של מונולוג", היא מספרת. בתוך שבוע בלבד הצליחה החבורה להוציא את הסרטון לפועל, והוא הפך ללהיט בדף הפייסבוק הסאטירי "אופנה מגוירת" שהקימה שפירא.
"לקחנו את האנשים שמרכיבים את הגוונים המיוחדים של הדתיות בעיר", היא מוסיפה. "מה שמצחיק זה שהרבה אנשים שאני מכירה מהביצה הם באמת כאלו - למדו במקום מסוים, מאמינים בכל מיני דברים מוזרים שאנשים לא מכירים, ומזכירים את המקומות שהופכים את העיר הזאת למיוחדת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו