מלך הקאמבק

עם כל הכבוד לקידום סדרת הטלוויזיה החדשה שלו, נראה כי מייקל דאגלס מתרגש הרבה יותר לפגוש עיתונאי מישראל. "לפני ארבע שנים וחצי חגגנו לבני דילן בר מצווה בכותל אחרי שהוא כבר עלה לתורה בבית הכנסת בניו יורק", מספר לי בגאווה השחקן זוכה האוסקר. "דילן התעטף בטלית של אבא שלי, ולא יכולתי לבקש יותר. זו היתה השנה שבה התוודעתי לראשונה לשורשיי היהודיים, וזה משהו שחיפשתי אחריו כל חיי. כעת אני חולם לבקר בישראל עם אבי, השחקן קירק דאגלס. אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר להיות שם לצידו".

אבל גם אם סבא דאגלס - שצפוי לחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה־102 - לא ישוב בקרוב לארץ, הזיקה המשפחתית ליהדות לא תיפסק. "החיבור ליהדות הגיע דווקא מדילן", הוא מסביר לי. "הוא למד עם ילדים יהודים והתחבר לדת, והוא שביקש בר מצווה". ומה אומר הסבא, שהתחבר ליהדותו רק בשנות ה־90 אחרי תאונת מטוס מתוקשרת? "לאבא שלי אין גאווה גדולה יותר מלראות את הנכד עם תליון מגן דוד", פוסק מייקל.

עכשיו דאגלס חי בשלום עם העובדה שנולד לאגדה הוליוודית, אבל לא תמיד זה היה כך. "לגדול עם השם שלו היה טוב ורע. אנשים מניחים שנולדתי עם כפית של כסף בפה, אבל זה לא ככה. חשבתי שלעולם לא אצליח להיות שחקן כמו אבא שלי, וניסיתי להימנע מהשוואות אליו. ילדים של שחקנים בדרך כלל לא מצליחים כמו הוריהם, והוליווד שופעת כישלונות כאלו. במשך שנותיי הראשונות במקצוע לא באמת נהניתי ממשחק. תמיד החזקתי את עצמי, ערכתי או ניתחתי דברים ללא הרף, במקום פשוט ללכת עם זה. אבל אבי הוא שלימד אותי לעולם לא לוותר. 

"עם השנים למדתי להרגיש בנוח בעורי ולאהוב את עצמי יותר. אני כבר לא מבקר את עצמי כבעבר ונהנה מאוד מהקריירה. הרעיון של פרישה מותיר רושם שירווח לך אם העבודה שלך תיפסק, אבל יש לי מעט תלונות. חגגתי 18 שנות נישואים, ולא יכולתי לחלום להיות במקום טוב יותר. כל הילדים שלי בסדר גמור, הפכתי לסבא ואני נהנה מנכדתי, בעוד הבת הצעירה שלי עדיין בבית. לא קורה הרבה שהכל טוב בחיים בו בזמן, ואני שמח בחלקי".

*  *  *

דאגלס (74) סוגר כעת עשור מצוין, שהתחיל בסכנה ברורה ומיידית לנישואיו ולקריירה שלו, ובעיקר לחייו עצמם. ב־2010 אובחן כחולה סרטן בלשון ועבר טיפול אגרסיבי. "סרטן בשלב 4 ומספר מחורבן של טיפולים הם חתיכת מסע קשוח", סיפר בעבר ל"גרדיאן", "הכימותרפיה שאבה ממני את כל הדברים הטובים והפכתי אדם חלש". 

במסגרת הראיון ההוא, שבו בישר לעולם על החלמתו מהמחלה, טען גם כי "סוג הסרטן המסוים שבו חליתי מגיע מווירוס הפפילומה האנושי ומין אוראלי לנשים, זאת למעשה מחלת מין מידבקת. אני זוכר את המבט על פניו של הרופא כשהוא אמר, 'צריך לעשות ביופסיה'. היה לי על הלשון גידול בגודל של אגוז, ששום רופא לא ראה מימיו".

מי שלא אהבה את ההתבטאות היא רעייתו, השחקנית קתרין זיטה־ג'ונס. "זה אחד מאותם דברים שאמרתי ואז מייד התחרטתי עליהם בגלל המבוכה שזה גרם לקתרין, ועלינו על מהמורה קטנה בדרך", סיפר בהמשך. "הבעיה במקצוע היא שהכל כל כך פומבי. אני אוהב את קתרין יותר מכל אהבה שהיתה לי אי פעם, ואני רק יכול לקוות שזה הדדי. יישבנו את ההדורים. אם שני הצדדים רוצים לעבוד ולשפר את המצב, אז זה בר השגה. אם זה רק צד אחד, אי אפשר. ואחרי שהתגברתי על המחלה קודם כל הייתי פשוט מאושר לחיות. חשתי שנולדתי מחדש, שרדתי סרטן ויצאתי בריא וחדש כתינוק. סדרי העדיפויות נראים פתאום אחרת, אתה מעריך יותר את הנישואים".

אחרי שהחלים לחלוטין (הוא עובר בדיקות תקופתיות עד היום) כיכב בדרמה "חיי עם ליברצ'ה" על הפסנתרן הראוותן, לצד מאט דיימון, ששיחק שם את בן זוגו. דאגלס זכה באמי ובגלובוס הזהב על הסרט, שצילומיו נדחו למענו: "ההפקה כולה חיכתה שנה תמימה עד שהייתי בחזרה בכושר לשחק לאחר ההחלמה שלי מהמחלה", סיפר. "בכל אותה שנה ארוכה כלל לא הייתי משוכנע שזה ייצא לפועל. בדיעבד, התפקיד הזה הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בכל שנותיי במקצוע, כי כשהתמודדתי עם הסרטן לא ידעתי אם אי פעם אזכה לשחק שוב". 

במידה רבה, "חיי עם ליברצ'ה", סרט באורך מלא שהופק על ידי HBO ונועד מראש לשידור טלוויזיוני, סימן את יחסי הכוחות החדשים בין המסך הגדול לבין המסך הקטן בהוליווד. עכשיו מבצע דאגלס קפיצה עמוקה יותר למים הטלוויזיוניים בקומדיה המסקרנת "שיטת קומינסקי", שתעלה בשבוע הבא בנטפליקס. 

לנטפליקס יש ציפיות גבוהות משמונת הפרקים שישוחררו לעולם בבת אחת בשישי הבא, אבל למפגש איתו בהילטון בוורלי הילס דאגלס מגיע הכי נינוח שאפשר. בחליפה נטולת עניבה, הוא נשען לאחור ומשלב רגליים. גילו ניכר בשיער האפור ובקמטים שהוא נושא בחן, שמזכירים את הבעות הפנים המפורסמות של אביו.

מייקל דאגלס מקבל כוכב בהוליווד, השבוע - עם האבא קירק, האישה קתרין זיטה־ג'ונס והבן קמרון // צילום: אי.פי.איי

יוצר הסדרה הוא צ'אק לורי, שחתום גם על "שני גברים וחצי" ועל "המפץ הגדול", ודאגלס מגלם בה שחקן עבר שנגע בתהילה, אבל מתפרנס כיום כמורה למשחק. עיקר העלילה עוסקת בחברוּת הקרובה שלו עם הסוכן הוותיק נורמן, שאותו מגלם זוכה האוסקר אלן ארקין בן ה־84. "אלן התחיל את הקריירה שלו באנסמבלים קומיים", הוא אומר, "ולי אין הרקע הזה. לכן למדתי ממנו הרבה בכל הנוגע לקומדיה ולאלתור. הוא השראה לאיך אני רוצה להיות בעוד עשור".

הזדהית עם התפקיד של שחקן ותיק בשלהי הקריירה שלו?

"קודם כל, זה כבר מצחיק שיש מי שמוצא בהזדקנות בהוליווד חומרים לקומדיה. בפרק הראשון יש לי נאום פתיחה מול כיתת המשחק, וזה הזכיר לי יותר את המורה המיתולוגי שלי למשחק, ווין הנדמן, שגם בגיל 96 עדיין עובד.

"אני כן נמשך לדמויות עם קפריזות ולעלילות שמדלגות בין קומדיה לטרגדיה ובוחר תפקידים שמרגישים לי 'מוכרים'. את הדמות המסוימת הזאת אני מכיר ויודע מה היא עוברת. אצלי העסק תמיד היה קבוע. במשך 25 שנה החזקתי באותו סוכן, עד שהוא עבר להנהלה של אולפני יוניברסל. מי שהביאו לי את הפרויקט החדש הם סוכנים די חדשים בחיי, ואנחנו מסתדרים טוב מאוד, שזה לא משהו שקורה כל הזמן בהוליווד".

ובכל זאת, לא היססת? בעבר ביצעת תפקידים בלתי נשכחים על המסך הגדול. 

"ובכן, הסרטים הללו הם נחלת העבר. כל הדרמות הללו עם דמויות חזקות, שתמיד התאמצתי שיפיצו אותן כמו שצריך וייתנו להן מספיק זמן להציג בבתי הקולנוע, בעיקר כי אלו פרויקטים עם תקציב קטן יחסית והרבה מאוד לחץ, אינן עוד. היום נותנים להן לרוץ במשך שבוע, עד שנגזר דינן לשידורים חוזרים ב־VOD או בסטרימינג. 

"אני בא מעידן המסך הגדול, זה מה שמרגש אותי, אבל עכשיו זאת מציאות אחרת, וחשבתי שזו הזדמנות נפלאה להיות בז'אנר הקומי, שאני פחות מזוהה איתו. צ'אק הבטיח לי שהוא יהיה צמוד אלי בצילומים, אבל ידעתי שיש לו כמה סדרות מצליחות והנחתי שבתוך ארבעה ימים הוא ייעלם מהנוף. אבל הוא היה שם מהסצנה הראשונה של הבוקר ועד הלילה, ואני הייתי צריך את זה. נזקקתי להדרכה בקומדיה, והוא ידע ללמד אותי בצורה הטובה ביותר".

בשנות ה־70 כיכבת בסדרת הטלוויזיה "רחובות סן פרנסיסקו". מה השתנה בתעשייה הזו מאז?

"בשנים ההן, המעורבות של האולפנים היתה מתמדת, עם הרבה שינויים לאורך הצילומים. נטפליקס נותנים אמון בטאלנטים שלהם, ביוצרים שהם נותנים להם אור ירוק לסדרה, ואם אין משבר רציני, הכל מתנהל חלק. ברמה הטכנית - העובדה שהכל דיגיטלי. לא צריך לדאוג שלצלם ייגמר סרט הצילום, ואין כל הזמן קאטים. בזמנו צילמנו הרבה בשטח, היו הרבה לוקיישנים, כל פרק צולם על פני שבעה ימים, וכך למדתי אתיקה מקצועית. 

"בסדרה החדשה אנחנו מצלמים דרמה קומית עם פרקים של חצי שעה על פני שישה ימי צילום. כשקולגות שלי עוברים לטלוויזיה הקצב מתיש אותם מהר מאוד, אבל עבורי זו היתה חוויה נוסטלגית, נזכרתי כיצד עבדתי בעבר". 

אתה צופה בכלל בסדרות בבינג'?

"האמת שלא, אבל עכשיו אני מתחיל לנסות לאט־לאט, כי הבנתי שזה הטרנד. הסטרימינג עושה שירות נפלא לאמנים כמוני, שהתעייפו מעוד סרט עצמאי שצריך להילחם שמישהו יצפה בו. אשתי קתרין צילמה סדרה לפייסבוק. מי היה מאמין שהמוחות מעמק הסיליקון יזעזעו את הוליווד באמצעות הפלטפורמות החדשניות הללו?"

*  *  *

דאגלס נולד בניו ג'רזי בספטמבר 1944 לזוג השחקנים קירק ודיאנה, שהכירו כשלמדו באקדמיה למשחק במנהטן ערב מלחמת העולם השנייה, אבל התגרשו כשמלאו לו 7. הוא ואחיו הצעיר ג'ואל, כיום מפיק, גדלו עם אמם ובעלה השני - השחקן ביל דאריד. האם, שהתאלמנה ונישאה בשלישית, הלכה לעולמה לפני שלוש שנים. האב קירק נישא מחדש לפילנתרופית אן בוידנס ב־1954 והביא איתה שני בנים נוספים - פיטר, 63, מפיק סרטים, ואריק, שהיה סטנד־אפיסט ומת ממנת יתר ב־2004 בגיל 46.

מייקל הצעיר למד דרמה באוניברסיטת קליפורניה ותיאטרון בניו יורק, ואז החל את צעדיו הראשונים בתעשייה. על הסט של הסרט "SummerTree" מ־1971 הכיר את השחקנית ברנדה ואקרו. אחרי שש שנים הוא נפרד מוואקרו לטובת דיאנדרה לוקר, בתו של דיפלומט אוסטרי. הם נישאו והביאו לעולם את קמרון (40), שניסה את מזלו במשחק, אבל עלה לכותרות בעיקר בעקבות התמכרות לסמים וריצוי עונש מאסר של שבע שנים בגין אחזקה וסחר. 

באמצע שנות ה־70 חל הזינוק הגדול בקריירה שלו, ודווקא מאחורי הקלעים. הוא קיבל מאביו את הזכויות לתסריט של "קן הקוקיה" והיה ממפיקי סרט האימה המצליח שבו כיכב ג'ק ניקולסון. למעשה, דאגלס היה בין הזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר (שמוענק למפיקים), ש"קן הקוקיה" קטף לצד ארבעה פרסים נוספים. 

"קודם כל, זה כבר מצחיק שיש מי שמוצא בהזדקנות בהוליווד חומרים לקומדיה". עם ידידו דני דה ויטו, בסדרה "שיטת קומינסקי" // צילום: Mike Yarish/Netflix

ב־1979 שיחק עם ג'יין פונדה ב"הסינדרום הסיני" המצליח, אבל אז עבר תאונת סקי שהשביתה אותו לתקופה לא קצרה. ב־1984 חזר במלוא הכוח, כשכיכב בסרט "בעקבות האוצר הרומנטי" (שאותו גם הפיק), לצד קתלין טרנר וחברו דני דה ויטו (שמבליח לרגע גם בסדרה החדשה, בתפקיד הרופא של דאגלס). 

בשנות ה־80 וה־90 הפך לאחד השחקנים המבוקשים והיקרים בהוליווד, עם "וול סטריט" (שהביא לו אוסקר כשחקן), "חיזור גורלי", "חשיפה", "הנשיא מאוהב", "אינסטינקט בסיסי", "המשחק" ו"רצח מושלם".

הונו מוערך ב־300 מיליון דולר, הרבה בזכות בחירות חכמות כמפיק. גם גירושיו מדיאנדרה, שעלו לו כ־45 מיליון דולר, לא הדאיגו את מנהל סניף הבנק שלו. ברקע, אגב, שמועות עיקשות דיברו על הרומנים שניהל. 

לאחר שהספיק לצאת עם מגישת החדשות אליזבת ורגס ומנחת הטלוויזיה הבריטית מרטין מקצ'יון, שם עין על השחקנית ילידת וויילס, קתרין זיטה־ג'ונס, עת התארחו השניים בפסטיבל סרטים בעיירה דוביל שבצרפת. 

אף שהיא ניסתה להדוף אותו לנוכח המוניטין שלו כחובב נשים, השניים התאהבו ונישאו בשנת 2000, שלושה חודשים אחרי שהפכו להורים וחודש לפני יציאת הסרט "טראפיק" של סטיבן סודרברג שבו כיכבו יחד. 

למעשה, במהלך הצילומים זיטה־ג'ונס כבר היתה בהריון עם בנם דילן, וסודרברג השתכנע לשלב זאת בעלילה כך שגם דמותה בסרט היתה בהריון. נוסף על דילן (18), שהחל לאחרונה את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת ליגת הקיסוס האמריקנית בראון, יש להם גם בת, קאריס, כיום תלמידת תיכון בת 15.

*  *  *

בשנה האחרונה גל ה־#MeToo לא פסח עליו, ובינואר פרסם ה"הוליווד ריפורטר" עדות של עובדת לשעבר בחברת ההפקות שלו, שטענה כי נהג לדבר בגסות באופן קבוע, ושבפגישת עבודה בדירתו הוא עינג את עצמו מולה.

דאגלס אמר בתגובה לאתר Deadline: "בדצמבר, בזמן שכל המשפחה חגגה את העובדה שבני התקבל לאוניברסיטה שהוא רצה כל כך, קיבלתי טלפון מעורך דיני שעובדים על תחקיר נגדי, סביב טענה של מישהי שעבדה אצלי לפני 32 שנה. 

"היא טוענת שדיברתי בשפה ססגונית בנוכחותה, כולל בשיחות טלפון פרטיות שניהלתי לידה, ושמנעתי ממנה עבודה בתעשייה. בנוסף היא טוענת שאוננתי מולה. ביקשתי לדבר עם הכתב. נזכרתי באותה אישה, שהיתה כותבת, סופרת, פעילה פמיניסטית גאה, בעלת חוש הומור ומתוחכמת מאוד. רק שלי לא היה כל קשר אליה בעבודה. אמרתי לכתב שאני מצטער אם אכן דיברתי גסויות בנוכחותה, שום דבר לא נאמר לכיוונה. היא טענה שגם ניסיתי לסחוט אותה. זה שקר. היא עבדה בפיתוח תוכן, ושום דבר לא יצא מכל הדברים שהיא ניסתה לפתח.

"עבדתי אולי עם 20 מנהלות בחברה, יותר מ־20 מפיקות עבדו לצידי בסרטים שונים, וכמובן שחקניות רבות שעימן עבדתי. כיצד אני, אחרי 50 שנות קריירה, אמור להתמודד עם עובדת שלפני 32 שנה היתה ממורמרת כלפיי? 

"זה מאוד כאב לי. יש לי שם מבוסס בתעשייה, שאני מאוד גאה בו, שלא לדבר על ההיסטוריה של אבא שלי. אין לי שלדים בארון או שום טענות אחרות שצצות נגדי. אני מבולבל למה כל זה קורה עכשיו בכלל. עשינו חיפוש מהיר באינטרנט וגילינו שהאישה היא כיום בלוגרית, שלא אחת הזכירה אותי בדברים שהיא פרסמה. 

"שום דבר לא נוראי. אני חושד שהיא חיפשה למכור את הסיפור שלה כדי לפרסם ספר. אני לא מעלה על דעתי למה להסב כאב לאדם בצורה שכזו? זה בקלות יכול להשפיע באופן בלתי הפיך על הקריירה שלי, וחשוב שגם המסר של הצד הזה יפורסם. אני תומך ב־MeToo#, אבל לפרסם טענות בלי מידע מבוסס או ראיות יכול לפגוע במטרות התנועה. זה מדאיג אותי שיש מי שמנצל את המצב הנוכחי. אני מקווה שהתנועה תלך ותתעצם, אבל צריך גם לגלות זהירות כשיוצאים בהאשמות. כשדברים כאלה קורים זה פוגע לא רק באדם, אלא גם באנשים סביבו".

לפני סיום, כשאני שואל אותו מה למד אחרי כל כך הרבה שנים בתעשייה, הוא עוצר רגע לחשוב, ועונה: "קיבלתי בתחילת הדרך עצה שגויה שהמצלמה יודעת מתי אתה משקר, ובשנים הראשונות כל הזמן חששתי שלא אהיה אמין. יצאתי מדרכי שלא להישען על איפור או על טכניקות משחק מסוימות, כדי שאשדר כמה שיותר אותנטיות לצופה. עד שיום אחר הבנתי שזאת העבודה, אתה מעמיד פנים מדי יום. ברגע שאתה מקבל את זה כעובדה, אתה יכול לומר כל טקסט בלי בעיה ובלי לנתח לעומק. הכל שקר וזה לא ביג דיל. צריך לקחת את זה בקלות".

ואתה רואה את עצמך עובד גם בגילו של אביך?

"אין לדעת. כושר עמידה זה משהו שאדם לוקח כמובן מאליו, עד שהוא מתחיל לאבד אותו. אבל הייתי אומר שיש לי עוד כמה שנים טובות לפני שהנושא הזה באמת יצריך דיון מכריע. העניין הוא שאני מאוד אוהב את המקצוע. אני לא יכול לדמיין סיטואציה שאני בלעדיו. דווקא בזכות הסדרה אני מקבל רוח במפרשים שאולי באמת אפשר לשחק עד יומך האחרון, להעריך לחלוטין את עצם היותך שחקן עד הסוף. אז כרגע זה התכנון".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו