מ"החיים האלה" ל"החיים עצמם"

ביום חמישי יעלה בבתי הקולנוע הסרט "החיים האלה" שביים דן פוגלמן, יוצר סדרת הלהיט "החיים עצמם" שמובילה בשנתיים האחרונות את טבלאות הרייטינג בטלוויזיה האמריקנית.

"החיים האלה" מורכב מעלילה בת חמישה פרקים הקושרת בין שתי משפחות, אחת בניו יורק ואחת בספרד. את סיפורן ואת שלל העליות והמורדות שהן חוות לאורך שני עשורים מגוללת בקולה דמות מסתורית, שזהותה נחשפת רק בשלב מאוחר. הסרט נפתח בסיפור התאהבותם של וויל (אוסקר אייזיק, "מלחמת הכוכבים") ואבי (אוליביה וויילד, "האוס"), אך במהרה מקבל טוויסטים ודמויות חדשות שנכנסות לקלחת רגשות ויוצרות דרמה סוחטת דמעות.

הסרט, שהוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו האחרון, מורכב מאנסמבל מפואר של שחקנים וכולל בין היתר את אנטוניו בנדרס, אנט בנינג, מנדי פטינקין ("הומלנד"), סמואל ל. ג'קסון ואוליביה קוק ("שחקן מספר אחת").

זהו הסרט השני שפוגלמן מביים. קדם לו הסרט "דני קולינס" מ־2015 שבו כיכב אל פאצ'ינו בתפקיד של כוכב רוק מזדקן. פוגלמן (42) נולד למשפחה יהודייה־אמריקנית בניו ג'רזי והחל את דרכו המקצועית כתסריטאי בסרטי אנימציה מבית פיקסאר ובאולפני דיסני, בהם "מכוניות" ו"פלונטר". כמו כן שימש כתסריטאי בקומדיות כמו "מטורף, מטופש, מאוהב" עם סטיב קארל ואמה סטון ו"אמא מלווה" עם ברברה סטרייסנד וסת' רוגן.

הבמאי דן פוגלמן // צילום: אי.פי

בשנים האחרונות פיתח מספר סדרות טלוויזיה, וההצלחה הגדולה הגיעה עם "החיים עצמם", שהיתה מועמדת בשנתיים האחרונות ל־18 פרסי אמי, כולל פעמיים בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר.

"העולם מאוד ציני ומכביד וקל לשקוע באפלה הזאת, אבל אני מוצא את היופי שבחוויה האנושית ומסרב ליפול לבורות של חושך ושל טרולים באינטרנט", סיפר פוגלמן בתום הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל טורונטו. "האתגר בסרט היה להציב סיטואציות דומות בשתי מדינות שונות, שתי שפות ותרבויות שונות, כדי להמחיש שמה שכולנו חווים זהה, ושלא צריך להתאמץ כדי להבין ללבם של אנשים, לא משנה היכן הם".

הקונספט של "החיים האלה" דומה לקונספט של הסדרה "החיים עצמם", שגם היא עוסקת במשפחתיות ומחברת בין דמויות שונות ועלילות שונות. כשפוגלמן נשאל על המוטיב המשפחתי שחוזר אצלו ביצירה, הוא הסביר כי עבר משבר לפני עשור כשאמא שלו נפטרה. "זה קרה די בפתאומיות, ואז בדיוק שנה לאחר מכן הכרתי את אשתי. המשפחתיות היא משהו שנשזר אצלי בחיים", אמר. "תמיד העסיקה אותי המחשבה על השורשים שלי. שאולי אני אוהב מאכל כלשהו משום שאחד מאבותיי ברוסיה אהב אותו. אלה דברים שמנחמים ונותנים תקווה. כשבוחנים את הדברים על פני דורות - זה מחזק אותנו להמשיך הלאה ולחיות את חיינו על אף הדברים הקשים שאנו עוברים. מי שיושב עם בני משפחתו ומגולל זיכרונות מגלה שלכל אחד יש גירסה אחרת. כל אדם מפרש דברים אחרת".