ההיסטוריה בין נשיא המדינה ראובן ריבלין לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו נפרסת על פני קשר של 25 שנים - קשר שידע בעיקר מורדות ומעט עליות. הכל חוזר לשתי עובדות יסוד: האופי של שני האישים והמטרות השונות שראו לנגד עיניהם.
אם צריך למקד את המחלוקת - ריבלין, העסקן הירושלמי, היה מ-1983 איש מחנה דוד לוי, ולו הוא שמר נאמנות לאורך השנים. הוא היה חלק מקבוצת עסקנים פוליטיים שהלכו עם דוד לוי והקשר ביניהם היה עמוק, אמוציונלי ויציב.
עוד באותו נושא
בגלל החשש מריבלין: נתניהו עצר את הקדמת הבחירות
הערכה: גדעון סער עומד מאחורי המהלך שנועד למנוע מנתניהו להרכיב את הממשלה
גדעון סער על פרשת "התרגיל המסריח": "מדובר בתיאוריית קונספירציה מגוחכת"
בנימין נתניהו, מאידך גיסא, היה בן טיפוחיו של משה ארנס שתמך ביצחק שמיר שהתמודד מול דוד לוי. ארנס תמיד קידם את נתניהו, שלא נמנה על "נסיכי הליכוד" (כגון אהוד אולמרט למשל) אך גם לא היה עסקן כאנשי דוד לוי.
העימות הגדול הראשון הגיע אחרי תבוסת הליכוד ב-1992 ליצחק רבין, אז התמודדו ראש בראש נתניהו ולוי על ראשות הליכוד, כשמאחורי האחרון עמד כמובן ריבלין. באותה תקופה התפוצצה פרשת הקלטת הלוהטת, שבה נטען כי ראש הממשלה צולם שוהה עם אישה אחרת משרה נתניהו. בתגובה לרמיזות כי יש קלטת, הודה נתניהו בפרשה וקבע כי פושעים סביב דוד לוי הם שאחראים לניסיון הסחיטה. ככל הנראה, בין "הפושעים" שאליהם כיוון נתניהו, נמנה גם ריבלין.
עם השנים, אחרי עזיבת דוד לוי את הליכוד, התחממו היחסים בין ריבלין לנתניהו. הגורם המאחד העיקרי היה ההתנגדות לפעילות ראש הממשלה דאז, אריק שרון, שפיצל את הליכוד והוביל להתנתקות מרצועת עזה. החיבור בין השניים הוביל לכך שריבלין הוביל את מטה הבחירות ב-2006, אז נחל הליכוד מפלה קשה והתרסק ל-12 מנדטים.
"הרגיעה" - בזכות המאבק נגד אריק שרון ז"ל. בנימין נתניהו וראובן ריבלין // צילום: דודי ועקנין
דוד לוי // צילום: אורן בן חקון
הקשר החם בין האישים נשמר, ולאחר ניצחון נתניהו ב-2009, הוביל ראש הממשלה לבחירתו של ריבלין ליו"ר הכנסת בפעם השנייה. אלא שמנקודה זו העימות בין האישים הלך והחריף עד המצב כיום. ההחרפה נבעה מכך שריבלין נאמן להדר הבית"רי של ז'בוטינסקי, שהתנגד לכל חוק שהיה נראה לו כפוגע במעמד הכנסת או הדמוקרטיה בישראל, גם אם ראש הממשלה נתניהו רצה בו.
ריבלין התנגד ל"חוק מופז", שלפיו מותר לפצל סיעה בתמיכת שישה חברי כנסת - דבר שנתניהו רצה בו כדי לפצל את קדימה. יו"ר הכנסת אז התנגד גם לכל מיני חוקי חסינות למיניהם, שמטרתם הייתה להקל על הליכוד, ואף מנע העלאה להצבעה של חוקים. כמו כן, הוא החליט שסגני שרים לא יכהנו בוועדות הכנסת, דבר שפגע בקואליציה.
השבר והקרע העמיקו כשנתניהו בחר שלא לתמוך בריבלין לכהונת יו"ר הכנסת בכנסת ה-19 (לאחר הבחירות ב-2015) ומינה במקומו את יולי אדלשטיין. נתניהו אף פעל נמרצות לסיכול מועמדותו של ריבלין לתפקיד נשיא המדינה ב-2014, ניסה להריץ אפילו את דוד לוי על חשבונו של ריבלין ונרמז שאף שקל לתמוך במאיר שטרית.
ראש הממשלה תמך באדלשטיין על חשבון ריבלין. בנימין נתניהו על רקע יולי אדלשטיין וראובן ריבלין //צילום: דודי ועקנין
מאז, ובעקבות בחירתו של ריבלין בניגוד לרצון נתניהו, הקרע העמיק יותר כשהנשיא תקף השכם והערב את הכיוון שאליו מוביל נתניהו את הליכוד ולפעמים אף תקף את התנהלות ראש הממשלה "הפלגנית" לטענתו בצורה גלויה.
נתניהו מצידו פעל כל הזמן להצרת כוח מוסד הנשיאות ואף לביטולו. ההבדלים בין ריבלין לנתניהו החלו להתחדד והביאו את יו"ר הכנסת לריאיון אמוציונלי ב"מעריב" ביוני 2009. "ראש הממשלה חושב שהכנסת מיותרת", הוא אמר. "הוא לא מכבד את שיקול הדעת של הכנסת ושליחי הציבור היושבים בה. יש בי מרירות רבה על נתניהו. הוא סבור שיו"ר הכנסת חייב לשרת את הקואליציה. אני חשבתי ששלוש השנים האחרונות שחייבו אותו להיות בכנסת, כאשר נפלנו בבחירות, לימדו אותו כמה עוצמה יש לדמוקרטיה כשפועלים על פי חוקי המשחק. אבל כשחזר להיות ראש ממשלה, הוא שוב שכח לכבד את הפרלמנט. בגלל שאף פעם לא היה פרלמנט, המשחקים הדמוקרטיים אצלו הם לצנינים".
"עדים לרוחות של מהפכה או הפיכה שנייה"
הקרח בין השניים לא הופשר. נקודת האל-חזור הייתה בישיבת קואליציה שנערכה באוקטובר 2010, שעסקה במינוי נציב הדורות הבאים, משרה שמאז כבר בוטלה. כשהדיון התלהט, ריבלין זרק לחלל החדר: "אולי יש מישהו שאתם מכירים שרוצה להתמנות לתפקיד? אולי אשאל את אשתי את מי למנות? אבל בעצם לא, אשתי לא ממנה אנשים".
"אנו עדים היום לרוחות של מהפכה או הפיכה שנייה", אמר הנשיא מעל בימת משכן הכנסת בהזדמנות אחרת. "הפעם שלטון הרוב הוא השליט הבלעדי. במקום היקום השפיט, אנו מוצאים את היקום הפוליטי. ותחת המציאות שבה הכל שפיט, צומחת המציאות שבה הכל פוליטי. התקשורת פוליטית, המוסדות הדמוקרטיים - כולם, מהפקידות המקצועית ועד למבקר המדינה, פוליטיים".
הנשיא המשיך לתקוף: "בית המשפט העליון פוליטי, כוחות הביטחון פוליטיים, ואפילו צה"ל, צבא ההגנה לישראל שלנו, פוליטי? מלוא כל הארץ ומוסדותיה - פוליטיקה. המהפכה הזאת מבקשת לקרוע סוף-סוף את מסיכות הצביעות, לכאורה, מעל שומרי הסף כולם. במהפכה הזאת, השליט הוא גם הקורבן. אנחנו נראה לכם מה זה - זהו פס הקול של המהפכה. תמה ממלכתיות מן הארץ ואחרינו המבול".
למרות כל העימותים האלו, נראה שהסיבוב החדש בין השניים - על החשש של ראש הממשלה כי ריבלין לא יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה גם אם ינצח בבחירות, כפי שדווח ב"ישראל היום" - עלול לשבור שיאים חדשים של מרירות ודם רע בין שני המנהיגים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
