לא חלפו כמה דקות מרגע נפילת הרקטות בבאר שבע ומול חופי גוש דן, ובחמאס ואפילו בג'יהאד האסלאמי מיהרו להכחיש כל קשר לירי לעבר ישראל ושבו והביעו מחויבות מלאה למאמץ שאותו מובילים המצרים להגיע להסדרה ולרגיעה בגבול הרצועה.
אפשר שחמאס משקר, לא בפעם הראשונה, וכי אנשיו הם שביצעו את הירי לעבר ישראל, או לכל הפחות עודדו או אפשרו לגורמים "סוררים" ברצועה לירות לבאר שבע ולגוש דן. אחרי הכל, לחמאס אין אמנם אינטרס בהתלקחות רבתי, אבל הוא מעוניין לשפר את התנאים שיקבל בעסקה שמקדמים המצרים, ואולי "להרגיל" את ישראל להמשך טפטוף טילים לשטחה גם במציאות של הסדרה ושל הסכם.
אבל מטרידה דווקא האפשרות שאכן לא חמאס הוא שעמד מאחורי הירי, וששיגור הטילים נעשה בניגוד לדעתו. שהרי משמעות הדבר היא כי לחמאס אין שליטה אפקטיבית ומלאה בשטח כפי שהוא מבקש שנחשוב, ולפיכך כל חתימה על הסכם עימו היא "חתימה על הקרח" שאין בה כדי להבטיח את השקט לתושבי הדרום, אשר לו הם מצפים כבר תקופה ארוכה.
השגת רגיעה בדרום היא אינטרס ישראלי דוחק, משום שתשומת הלב של ישראל צריכה להיות מופנית צפונה למאמץ לדחוק את רגליה של איראן מסוריה ולהוסיף לרסן את חיזבאללה. אחרי הכל, איראן היא המרוויחה היחידה מהתלקחות בעזה, שכן הדבר יסייע לה להסיט את תשומת הלב ממעלליה בסוריה, ולמעשה באזור כולו.
הסכם רגיעה בעזה הוא גם אינטרס חיוני עבור חמאס, שהרי יש בו כדי להעניק לארגון לגיטימציה ולהבטיח את שלטונו בעזה לעוד שנים רבות. משום כך על ישראל לוודא שבתמורה לוויתורים לחמאס, היא תיהנה משקט מוחלט בגבולה הדרומי.
ישראל תבליג ככל הנראה על הירי מעזה. הן משום שלא הביא לאבידות בנפש, אך גם משום שחמאס מיהר להתנער ממנו. אבל זו אינה פתיחה טובה לעידן החדש בגבול הרצועה, שהרי הסכם רגיעה שמי מהצדדים, חמאס לענייננו, אינו יכול לעמוד בו - לא יוכל לשרוד לאורך זמן.
חשוב שעובדה בסיסית זו תעמוד לנגד עיניה של ישראל לא רק בכל האמור ברצועת עזה, אלא גם בהקשר ליהודה ושומרון. בקרוב יציג הממשל האמריקני את מתווה "עסקת המאה" בין ישראל לפלשתינים, וישראל תידרש לא רק לוויתורים, אלא גם לגילוי של איפוק וסבלנות לנוכח אוזלת היד של הרשות הפלשתינית במאבק בטרור. אלא שניסיון העבר מלמד שכל הסכם שאינו מבטיח ביטחון, לא יאריך ימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו