קבלת פנים חגיגית לנשיא המיועד חיים ויצמן
בטקס רב רושם, שנערך ב־30 בספטמבר 1948 בשדה התעופה לוד, התקבל נשיא מועצת המדינה הזמנית, ד"ר חיים ויצמן, בשובו לארץ אחרי היעדרות ממושכת עקב ניתוח עיניים שעבר בז'נבה, שווייץ.
היתה זאת טיסה היסטורית גם מבחינת התעופה העברית, שכן בזמן הזה לפני 70 שנים טרם הוקמה חברת תעופה לאומית. אי לכך נעשה שימוש במטוס מסוג סקיימאסטר, שאמור היה לשמש את צי המטוסים של אל על (שהוקמה רק ב־1949). על המטוס סומן הכיתוב "מדינת ישראל - שירות התעופה", ולצידו הודבק סמל מגן דוד.
הטיסה מז'נבה לישראל נמשכה עשר שעות. על המטוס היו שתי "סדרניות" (המילה "דיילת" טרם הומצאה), ובפנקס הנוסעים של המטוס כתב ויצמן: "זכות גדולה היתה לי לנסוע בפעם הראשונה במטוס ישראלי כה יפה ומשוכלל, עם אנשים כה נחמדים המלווים אותי במסעי חזרה למולדת".
למרות שעת הנחיתה המוקדמת של המטוס, חמש בבוקר, הגיעו רבים לשדה התעופה לקבל את פניו של ד"ר ויצמן, ובהם יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, שר התחבורה דוד רמז, מזכיר הממשלה זאב שרף, ומשלחת גדולה של נציגים מצה"ל, ממשרד החוץ, מהעיר רחובות (מקום מגוריו של ויצמן), מ"מכון זיו" (לימים מכון ויצמן) ועוד. למרות החשיכה זיהה ד"ר ויצמן את מכריו, ששמחו לדעת שניתוח העיניים שעבר בחו"ל הצליח. חיילת הגישה לגברת ויצמן זר פרחים, ופלוגת חיילי צה"ל הצדיעה ועברה לדום בעת שד"ר ויצמן חלף על פניה.
ויצמן עזב את שדה התעופה לכיוון ביתו בשיירה של עשרות מכוניות, ובראשה משמר כבוד של ג'יפים מיחידת שועלי שמשון. כשחצתה השיירה את המושבה רחובות, עמדו רבים בצידי הדרך, הריעו והניפו שלטי בד: "ברוך שובך - כבוד נשיא המדינה".
למחרת, בשעה חמש אחר הצהריים, הגיע ד"ר ויצמן לקריית הממשלה בשרונה, שם ערכה לו מועצת המדינה טקס קבלת פנים חגיגי. המונים שהמתינו בחוץ קיבלו את פני הנשיא בתשואות סוערות, ואישה אחת ובידיה תינוק התחננה בדמעות שהנשיא יברך את הרך הנולד. באולם שבו התכנסו קיבלו חברי מועצת המדינה את ויצמן בקימה, במחיאות כפיים ובקריאות "יחי נשיא מדינת ישראל, יחי, יחי, יחי".
ד"ר ויצמן יושבע לנשיאה הראשון של מדינת ישראל ב־17 בפברואר 1949, מייד בתום הבחירות הראשונות, ושלושה ימים לאחר הישיבה הראשונה של הכנסת.
"הגיע הזמן שנשב עם היהודים סביב שולחן אחד לשלום"
קריאה מפתיעה לשלום עם ישראל יצאה מפיו של דובר הממשלה בסוריה, שהודיע בראיון לרדיו דמשק, ב־1 באוקטובר 1948, ש"היהודים טענו תמיד שהם רוצים בשלום, ועתה הגיע הזמן שנשב איתם סביב שולחן אחד ונחליט יחדיו על המהלכים הנדרשים להשכנת שלום בארץ ישראל".
מאחר שלא היה מדובר בפנייה רשמית, ישראל לא הגיבה לדברים. עם זאת, בהמשך התברר שישראל והערבים הקימו באו"ם - אם כי לא באופן רשמי - "חזית ערבית־יהודית" לגיוס קולות נגד אישור תוכנית המתווך המנוח פולקה ברנדוט, שנרצח שבועיים קודם לכן בירושלים, אך הצעותיו לפתרון בעיית ארץ ישראל המשיכו לעלות לדיון בוועדות השונות.
חברי המשלחת היהודית התמקדו בגיוס סך הקולות באו"ם שנדרשו להכשיל את ההצבעה בעד הצעת ברנדוט, שפירושה היה קיצוץ בשטחי המדינה היהודית, ובעיקר בנגב, נוסף על השבת מאות אלפי פליטים לשטח ישראל.
ב־3 באוקטובר 1948 הוציא שר החוץ הצרפתי רובר שומאן הודעה, ולפיה "אין ממשלת צרפת עומדת בתוקף על יישום הצעות הרוזן ברנדוט". לעומת זאת, בריטניה וארה"ב פעלו במרץ כדי להבטיח ששני שלישים מחברות האו"ם יצביעו בעד ההמלצות, במגמה שהאו"ם יכפה על הצדדים את יישום מסקנות דו"ח ברנדוט.
שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, שהמוניטין האנטי־ציוני שלו היה ידוע לכל, לא בחל בהפעלת סחטנות רגשית על הנציגים באו"ם, בטענתו ש"יהיה זה אך ראוי לכבד את זכרו של חברנו שנרצח, הרוזן ברנדוט, בדרך של אימוץ מלא של המלצותיו בנוגע לשאלת ארץ ישראל והבאתן לידי יישום".
בלהט העשייה המרובה של הקמת המדינה על מוסדותיה, "נשכחה" מהתושבים העובדה שגבולות ישראל טרם נקבעו סופית. כעת, לאור האירועים באו"ם, החל לחלחל בציבור החשש שכל ההישגים הטריטוריאליים שהשיג צה"ל בלוחמה קשה ובדם חללים רבים - עלולים לרדת לטמיון.
בן־גוריון בנגב. "החזון בסכנה גדולה" // צילום: פריץ כהן, לע"מ
חבילות המזון של "הדוד מאמריקה"
השבוע לפני 70 שנים, ב־3 באוקטובר 1948, הגיעו לישראל בפעם הראשונה כ־250 חבילות מזון שנשלחו מטעם ארגון צדקה אמריקני בשם CARE, שפעל מאז בארץ במשך שנים וסייע להעלאת הרמה התזונתית של משפחות נזקקות רבות. החבילות חולקו למשפחות עניות בתל אביב.
ארגון CARE הוקם בארה"ב ב־1945, בתום מלחמת העולם השנייה, במגמה לספק מזון בסיסי לפליטי המלחמה. הקשר בין ארץ ישראל לארגון החל באמצעות ארגון הצדקה היהודי הג'וינט, שפנה ב־1947 ל־CARE וביקש סיוע במשלוח חבילות מזון לעשרות אלפי היהודים הכלואים במחנות המעצר הבריטיים בקפריסין.
זמן קצר לאחר הקמת המדינה החל הארגון בארה"ב להציע ליהודים אמריקנים לשלוח באמצעותו חבילות לקרובי משפחתם בארץ. יהודים רבים החלו לפקוד את משרדי הארגון בארה"ב ושילמו בעבור משלוחי חבילות המזון לארץ. מטבע הלשון "יש לו דוד עשיר באמריקה" נוצק בזמנים ההם, כשמשפחות ששפר עליהן גורלן היו מקבלות מארה"ב ארגזי קרטון מלאים בכל טוב. חלקן נהנו מ"הכנסה" צדדית, כשמכרו במחירים מופקעים פריטים שהיו בחבילות שקיבלו.
בד בבד היה CARE אחראי גם למשלוחים מרוכזים של חבילות שהגיעו ארצה בעיקר לקראת חגים, וחולקו לנזקקים על ידי לשכות הסעד שברחבי המדינה. שווי המצרכים בחבילת CARE ממוצעת עמד על כ־22 לירות. מתחילת הפעילות ב־1948 ועד 1960 חילק הארגון בארץ יותר מ־1.5 מיליון חבילות מזון. בשנות ה־60 פחתה פעילות הארגון בישראל, עד שנפסקה ב־1967, לאחר מלחמת ששת הימים.
הפילהרמונית משיקה עונת בכורה כ"ישראלית"
ב־1 באוקטובר 1948 נפתחה העונה הראשונה של התזמורת הפילהרמונית במסגרת מדינת ישראל. כראוי לרוח הזמנים ההיסטוריים, אימצה לעצמה התזמורת שם חדש, ששונה משמה המקורי שהיה נהוג לפני הקמת המדינה - "התזמורת הארצישראלית".
קהל רב ונציגי ציבור התכנסו באולם "אוהל שם" בתל אביב לקונצרט חגיגי שהוקדש כולו ליצירות בטהובן. המנצח היה ליאונרד ברנשטיין, שהתקבל על ידי הקהל בתשואות ממושכות.
מקור מטעם התזמורת מסר לסופר עיתון "הבקר" את תמיהתו על כך ש"אף שר מחברי הממשלה לא הטריח עצמו להגיע לפתיחת העונה החגיגית, עניין שבאירועים מסוג זה מתבקש מטעם הנימוס".
למען החיסכון: התנועה בתל אביב נפסקת בערב
מעיריית תל אביב נמסר ב־3 באוקטובר 1948 ש"מאחר שקיים מחסור בדלק, תופסק באופן מיידי נסיעת אוטובוסים בחוצות העיר וממנה לפרברים מדי ערב בשעה שמונה".
ארגון בעלי בתי הקולנוע מיהר להעביר לעירייה מחאה על כך ש"הגזירה תפגע בפרנסתנו באופן ישיר, שכן איך יחזרו כעת הצופים למקום מגוריהם בצידה השני של העיר?"
גם נציג הסוחרים הצטרף למחאה והודיע ש"בכך מטילה העיריה כיליון על בילוי ההמונים שמגיעים באוטובוס לרחובות הראשיים ומשוטטים לאורך המדרכות למטרת צפייה בחלונות הראווה, עניין החשוב גם כבילוי וגם כמקדם את מכירות בתי המסחר".
הושלם שאלון המִפקד לקראת הבחירות
השבוע לפני 70 שנים מסרה "הוועדה מטעם מועצת המדינה הזמנית לקיום הבחירות לאסיפה המכוננת" שסוף סוף הושלם שאלון המִפקד האזרחי, שנדרש לפני קיום הבחירות. דווח שהשאלון כולל 20 שאלות כגון שם, תאריך לידה, מקום מגורים, משלח יד וידיעת קרוא וכתוב.
כל אזרח יידרש להשיב לשאלון, ונמסר ש"המסרבים לענות או המתרשלים בתשובותיהם - צפויים לעונש". לאחר מילוי השאלון ייתלש ממנו תלוש שיהווה הוכחה שהמתפקד מילא את חובתו כדת וכדין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו