דווח בתקשורת שראש הממשלה נתניהו מתכוון להדהים הערב בנאומו בעצרת האו"ם. עד שלא נשמע - לא נדע. בינתיים, יש דברים שנתניהו יכול להגיד הערב מול הקהילה הבינלאומית שיכולים להפתיע. לנתניהו יש מספיק סעיפים בדפי המסרים שלו, וכל הזמן דוחפים לו עוד "טוקינג פוינטס". אז הנה כמה מסרים אפשריים:
ראשית, איראן טופלה כבר בידי הנשיא טראמפ בנאום אידיאולוגי מרשים ביותר. הדבר הנכון הפעם הוא לטפל בסייעני איראן באירופה ובסייעני הטרור.
על פי הדיווחים, מעצמות אירופה המתפוררות, בראשותם של מקרון הזחוח ומרקל המובסת, בונות תשתית פיננסית־כלכלית להמשך נוהל "עסקים כרגיל" מול משטר האייתוללות. זו לא רק חתירה נגד מדיניות טראמפ, זו גם בגידה בישראל. האם צריך לחזור שוב, כי האיחוד האירופי הוא למעשה "אויב רך" של ישראל? היינו מצפים שראש הממשלה יעמיד את האירופאים במקומם. מי שנלחם מול האיראנים על גבולה, זו ישראל.
כמה מהמדינות החשובות באירופה התלכדו כדי לאיים על ישראל בעניין פינוי חאן אל־אחמר. האירופאים מאבדים את הריבונות אצלם בבית, אך אין להם שום מעצורים לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל, הפועלת בין שאר הדרישות של מדינה דמוקרטית, בהתאם לשלטון החוק.
הלאה. הסעיף הבא הנובע מסעיף האיומים בנושא חאן אל־אחמר הוא אסטרטגיית החתרנות האנטי־ישראלית, באמצעות התערבות גסה בפוליטיקה הישראלית. הנשיא טראמפ דיבר על אותם גופים בינלאומיים שלקחו לעצמם את הזכות להפעיל צורה חדשה של שרלטנות ודיכוי רודניים.
לאיחוד האירופי יש חלק גדול בהתפתחות השלילית הזו, שמעודדת את הטרור הפלשתיני. שרת החוץ של האיחוד פרדריקה מוגריני תפרוש בקרוב מתפקידה. היא נתנה סיוע ועידוד לפלשתינים, שהפכו את השטחים בשליטתם לבסיסי טרור. היא לא תידרש לתת שום דין וחשבון על מעשיה.
האיחוד האירופי מתהדר בהישגי השלום והחברה החופשית, שהתפתחו בשטחו מאז מלחמת העולם השנייה. הוא הצליח בכך תחת המטרייה הביטחונית האמריקנית, אך במקביל הוביל מדיניות של כניעה ופייסנות כלפי עולם הטרור, כלפי איראן, ובתקופת המלחמה הקרה כלפי בריה"מ.
אפשר להזכיר למקרון את קובלנתו לטראמפ בנוגע לישראל. בעולם המושגים האירופי של היום קיימת העדפה של איראן על פני ישראל; העדפה של חמאס והעדפה של הרשות הפלשתינית של אבו מאזן. יותר קשה לתקוף את צרפת והאיחוד האירופי מאשר את איראן. אבל שווה לנסות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו