מסעות הצלב

היה זה יום חם בחודש יולי. השרב הכבד של בקעת הכנרת היכה ללא רחמים ב־12 אלף הלוחמים הנוצרים שהגיעו, בשריון כבד ובפיקודו של מלכם גי דה ליזיניאן, לקרב מכריע מול כוחותיו של המצביא הכורדי צלאח א־דין. המקום: קרני חיטין, לא רחוק מטבריה. הזמן: 4 ביולי, 1187 לספירה.

היה זה הצבא המרשים ביותר שגייסה הממלכה הצלבנית מאז כבשה את הארץ בסערה של דם ואש מאדוניה המוסלמים, 88 שנים קודם לכן. 1,200 אבירים רכובים בשריון מלא, אלפי פרשים קלים בשריון שרשראות, קשתים עם קשתות ארוכות וחיילים רגליים שקסדות הברזל שלהם בוהקות בשמש הקופחת.

הממלכה, מותשת ממלחמות עם כוחותיו המוסלמים של צלאח א־דין, הוטלה למלחמה כוללת לאחר שנסיך עבר הירדן, אציל אכזר בשם רינו משאטיון, תקף שיירה מוסלמית שהיתה בדרכה לעיר הקדושה מכה, שיירה שבה נמצאה לא פחות מאחותו של א־דין. המצביא הזועם החליט לשבור את ההודנה השברירית שכרת עם הממלכה הנוצרית, ויצא בראש צבא מוסלמי ענק להעניש את הצלבנים.

אתר הקרב בקרני חיטין // צילום: גיל אליהו/ג'יני 

עבור הצלבנים, חלקם לוחמים אירופאים שהגיעו להגן על קודשי הנצרות בארץ הקודש, ואחרים נולדו בה ולא ידעו מימיהם ארץ אחרת, היה זה קרב מכריע - שמהר מאוד החל להשתבש. הכוחות הנוצריים סבלו ממחסור חמור במים, בעוד המוסלמים הצליחו להחזיק בכמה בארות בסביבה. הצמא והחום הנורא התישו את הלוחמים הצלבנים, ובהברקה של גאונות החלו לוחמיו של א־דין להבעיר את השדות מסביב, ובכך חנקו את הנוצרים בעשן כבד. הללו לא הצליחו להיחלץ מהמלכודת מהתוחכמת והצבא הצלבני רוסק והושמד. התבוסה הביאה לצמצום ניכר בשטחי הצלבנים בארץ, והם איבדו את רוב המבצרים והערים שהיו ברשותם ואת ליבה של הממלכה, העיר ירושלים.

ממלכת הצלבנים הוסיפה להתקיים עוד יותר מ־100 שנים לאחר מכן, אך היא מעולם לא התאוששה מקרב קרני חיטין ולא חזרה לעוצמה ולהשפעה שהיו לה באזור. השנה, 831 שנה לאחר הקרב שסתם את הגולל על השלטון הנוצרי בחלק זה של העולם, חזרו האבירים הצלבנים, לשעות ספורות, לדהור על הגבעות של קרני חיטין. מאות משחזרי קרבות מרחבי העולם הגיעו למקום, עטו שריון ימי־בניימי והניפו את דגלי בתי האצולה הצלבניים, לציון הקרב ההיסטורי בשחזור שכמותו טרם נראה במזרח התיכון. הרגע ההיסטורי החשוב, ועונת הטיולים המתקרבת, הם זמן מצוין לצאת למסע בעקבות העקבות שהשאירו הצלבנים ברחבי הגליל. 

תל אביב של הצלבנים

יש משהו מרגש, לילדים ולמבוגרים כאחד, לדמיין שבישראל המזרח־תיכונית התקיימה פעם ממלכה של נוצרים מאירופה, עם מבצרים רחבי ידיים, קרבות אבירים, משפחת מלוכה וסיעות אצילים מסוכסכות. החצר המלכותית של ממלכת הצלבנים ישבה בירושלים, סביב המקומות הקדושים לנצרות.

אך בזמן שבירושלים שכנה החצר המלכותית, ליבה המסחרי של הממלכה הצלבנית ושערה לעולם היו דווקא בעיר עכו - תל אביב של ימי הבניים. הצלבנים שלטו בעכו כמעט 200 שנה, והטביעו בה חותם בל יימחה. עכו הצלבנית היתה עיר קוסמופוליטית במיוחד במונחים של התקופה. היא התחלקה לרובעים שונים של סוחרים ובעלי מלאכה מערים באיטליה כמו גנואה וונציה, וגם מהעיר מרסיי בצרפת. עוד התגוררו בעיר מסדרי הנזירים הלוחמים, הטמפלרים וההוספיטלרים, שהחזיקו בכוח רב בממלכה.

מנהרות הטמפלרים בעכו // צילום: דרור ארצי/ג'יני

כיאה לעיר בעלת חשיבות בימי הביניים, עכו הצלבנית היתה מוקפת חומה. לכן, האתר הראשון שבו שווה לפתוח את הביקור הוא בחומת העיר. אמנם החומה המקיפה את עכו היום נבנתה מאות שנים אחרי שאחרון הצלבנים עזב את העיר; אך חלקים ממנה, כולל מדרון אבן תלול שנבנה ככל הנראה על ידי מלך צרפת לואי התשיעי, והתוואי שבו היא עוברת, נותנים את התחושה של עיר מבצר ימי־בניימית.

מהחומה כדאי להמשיך לאולמות האבירים, אולי אחד השרידים המרשימים ביותר שהותירו הצלבנים בארץ ישראל. האולמות, שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בשנות ה־60, נבנו על ידי המסדר ההוספיטלרי, שהחל את דרכו כמסדר נזירים הנותן שירותי מחסה ורפואה לעולים לרגל והפך לארגון צבאי מטיל מורא. 

המבצר הגדול שבנו הצלבנים במקום שימש את האבירים ההוספיטלרים, והורחב כאשר הפכה עכו לבירת הממלכה הצלבנית אחרי נפילת ירושלים. האולמות הרבים, הפתוחים היום לקהל ומונגשים היטב על קשתותיהם המרשימות ועבודת האבן הכבירה שלהם, היו ליבה הפועם של הממלכה הצלבנית כמעט 100 שנים. 

חדי העין והמתעניינים יוכלו להבחין בחריטות נדירות מהתקופה הצלבנית על קירות האולמות, עדות לאנשים שהגיעו למזרח התיכון על מנת להגן על קודשי הנצרות.

אולמות האבירים בעכו // צילום: גיל אליהו/ג'יני

בניגוד לערים אירופיות רבות באותה תקופה, עכו התהדרה במפעל ביוב עירוני מרשים. באולמות הטמפלרים אפשר לחזות במנהרות הביוב המרשימות שהצלבנים חפרו לאורכה של העיר עכו. מלבד מנהרות הביוב חצבו הצלבנים גם כמה מנהרות מילוט ומעברים סודיים בסלע הרך של עכו, מודעים היטב לסכנה שארבה תמיד, בין שמידי צבאות המוסלמים ובין שמכוחם של צלבנים יריבים.

מנהרה אחת כזו, שנפתחה לקהל ב־2007, היא המנהרה הטמפלרית. מסדר הטמפלרים היה מסדר צבאי של נזירים לוחמים שאנשיו נלחמו כתף אל כתף לצד הצבאות הצלבניים, אך אנשיו עסקו גם במסחר והקימו בנק בנמל עכו. מנהרת הטמפלרים עברה ממבצרם הראשי של הטמפלרים עד לנמל, וכיום היא פתוחה לקהל, מוארת היטב וכוללת מיצגים המספרים את סיפורה של עכו הצלבנית. מדובר באתר שאסור להחמיץ, המספק הצצה לעולם התת־קרקעי המרהיב שבנו הצלבנים בעיר. 

המבצר שכופף את הסולטן

אחת הדוגמאות המרשימות ביותר למבצר צלבני בשטחי ארץ ישראל כולה הוא המונפורט, המצא סמוך לפארק גורן בגליל המערבי ומתנשא מעל נחל כזיב. סיפורם של מקימי המבצר וסיפור נפילתו לידי הממלוכים, הם שהופכים אותו למיוחד. המונפורט הוקם על ידי מסדר הנזירים הקטן ביותר שהגיע לארץ הקודש, מסדר הנזירים הטבטונים - נזירים ולוחמים מגרמניה שהקימו שני מבצרים בארץ הקודש, ובהם המונפורט. 

הנזירים שיכנו במבצר את ארכיון המסדר, את כספו ואת חפציו הקדושים. הגרמנים שבחרו להתבצר על הרי הגליל כינו את מבצרם "סטרקנברג", "מבצר חזק" בגרמנית, בשל מיקומו המצוין וחומותיו העבות.

החומות הללו הן שהצליחו להדוף את המצור שהטיל הסולטן הממלוכי ביבר על המבצר בשנת 1266. 

מבצר המונפורט // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני

הסולטן המובס נאלץ לעזוב עם צבאו את המבצר, אך הוא לא שכח את ההשפלה וחמש שנים לאחר מכן חזר בראש צבא גדול יותר וחידש את המצור ביתר שאת. לאחר חודש של קרבות קשים הצליחו אנשי הסולטן לפרוץ את הקו הראשון של הביצורים, אך נהדפו מהמתחם המרכזי. 

כשהוא חושש מכישלון נוסף, הסכים ביברס לחתום על אמנה עם הטבטונים המתבצרים והם הורשו לעזוב את המקום על נשקם ורכושם. 

ההגעה למבצר כרוכה בהליכה מסוימת. אפשר להגיע מכיוון היישוב מצפה הילה, בדרך שבה ההליכה פשוטה יותר ואפשרית גם לילדים גדולים יותר, או מכיוון פארק גורן, בדרך קשה יותר. כך או כך, הנוף הנשקף מהמבצר מרהיב ושווה את המאמץ, שכן הוא מוקף הרים מיוערים ונחל כזיב עובר מתחתיו. 

ספינת הדגל 

האתר הבא במסלול נמצא דרומה ומזרחה ומתנשא מעל עמק הירדן. מבצר בלוואר הוא המבצר הגדול ביותר שנבנה על ידי הצלבנים בארץ ישראל ובכלל, והוא ניצב על מצוק גבוהה המגונן עליו וכולל ארבעה מגדלים וחומות עבות שנבנו סביב קסטרום, חצר מבוצרת, כלומר, מבצר בתוך מבצר עם שתי מערכות שערים מוגנות ונפרדות.

המבצר, הממוקם ב"כוכב הירדן", נועד להגן על גבולה המזרחי של ממלכת הצלבנים מצבאות מוסלמיים המגיעים מאזור עיראק וסוריה. הוא נבנה עם מערכת שערים מרשימה שאפשר לחזות בה עד היום, ובו שוכן מאגר מים עצום הניזון בעונת הגשמים ממי הנגר של המבצר כולו, מה שאפשר למקום לעמוד בחודשים ארוכים של מצור.

מבצר בלוואר // צילום: גיל אליהו/ג'יני

במבצר אפשר לראות גם החצר הגדולה, שאליה מגיעים בהליכה על גשר עץ מעל החפיר העצום של המבצר. אל תחמיצו גם את שרידי אולם האוכל, שבו ישבו חברי מסדרי הנזירים הלוחמים סביב שולחנות עגולים, סמל לשוויון חיי הנזירות שהכתיבו, בעוד היתר יושבים סביב שולחנות מאורכים, על פי מעמדם החברתי. 

ארבע פעמים ניסו המוסלמים, ובהם גם צלאח א־דין הגדול, לכבוש את המבצר מידי מסדר ההוספיטלרים - ולא נחלו הצלחה. החומות האדירות, הביצורים המתוחכמים והמגדלים הגבוהים של המבצר עמדו שוב ושוב בניסיונות ההתקפה, והמבצר נפל לבסוף לידי המוסלמים רק ב־1188. 

למבצר אפשר להגיע דרך כביש 90, מדרום או מצפון, ובמקום יש חניה גדולה, שילוט וברזי מים. מתאים לכל המשפחה.

בעקבות הקרב בקרני חיטין

האתר האחרון בסיור בעקבות הצלבנים הוא לא מבצר או אתר קדוש, אלא דווקא הנקודה שבה ניגפו הצלבנים בפני צבאותיו המוסלמיים של צלאח א־דין - קרני חיטין.

מדובר בטיול רגלי בנוף הגעשי המרהיב שממערב לכנרת, בהר הגעש הרדום השוכן סמוך לטבריה ובולט בנוף בשל שתי הגבעות החדות שבו. המקום זכה לשמו בזכות אותן "קרניים", כמו גם בזכות שדות החיטה הפוריים שגדלו סביבו בתקופת בית שני. בנוף העוצמתי והדרמטי אפשר ממש לראות לנגד העיניים את צבא האבירים הכבד והעייף, שלא ישן כבר יומיים, חולף בין שדות השלף הבוערים כשהוא צועד לקראת תבוסתו הסופית.

האתר הוא גן לאומי מוכרז, פתוח למבקרים וקיים בו שביל מסומן. אפשר להגיע אליו מכיוון כביש 77 או מכביש 7717. ההליכה מתאימה לכל המשפחה, אך חשוב לא לצאת בשעות החמות משום שהצל במסלול מועט. כמו כן, חשוב לא לחזור על הטעות הצלבנית ולהצטייד במלאי מספיק של מי שתייה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו