מורן מזור מגיעה לבית הקפה במרכז גבעתיים ומתיישבת מייד, קלילה וחייכנית מתמיד. אסופת שיער, לבושה בגופייה שחורה, עונדת עגילי חישוק גדולים ומצוידת בציפורניים ארוכות, שנבנו במיוחד לצילומי הקליפ האחרון שלה. בגיל 27, אחרי שהשילה לא פחות מ־35 ק"ג, היא מרגישה שלמה עם המהפך במראה שלה.
"זה לא נעשה מתוך סבל", מבהירה מזור. "היה לי טוב כבחורה שמנה. אין לי שום זיכרון ילדות שלי רזה, ולא היה דחוף לי לרזות או ללכת לחדר כושר. זה לא היה בסדר העדיפויות שלי. קיבלתי סיפוק מהשירה, וכבר הוכחתי שעודף משקל לא הפריע לי בקריירה, לא בארץ ולא בחו"ל".
וזה נכון. ב־2011 היא זכתה בעונה הראשונה של "אייל גולן קורא לך", וכעבור שנתיים ייצגה את ישראל באירוויזיון - הכל במראה העגלגל שהיה מזוהה איתה באותם ימים. "ב'אייל' ניצחתי כשאני שמנה. בקדם האירוויזיון ניצחתי שמנה. נסעתי לאירוויזיון שמנה. ואהבתי את עצמי שם, לא הרגשתי שאני נופלת מאף מתמודדת אחרת.
"אחרי שחזרתי מהאירוויזיון, קרה לי משהו. עליתי על המשקל וראיתי מספר שלא התחברתי אליו: 95 ק"ג. לבחורה בת 23 בגובה 1.67 מטר זה מתסבך. אני אישה, ועד כמה שטוב לי עם הגוף שלי - זה בכל זאת משקל מרתיע. קרוב ל־100. בגיל צעיר, זה לא משהו שאמור לקרות.
"החלטתי שאת המשקל הזה אני לא רואה יותר. גם ראיתי בגוף שלי עוד דברים שלא אהבתי, והרגשתי משהו שבין רתיעה לכעס. רציתי להשתנות בשבילי, לא בשביל מוסכמה חברתית".
אז מה עשית?
"הלכתי למאמנת אישית, שבשיעור הראשון הריצה אותי ואת 95 הק"ג שלי באיזו גינה, בין עצים ושיחים. הקזתי דם, לא האמנתי שזה קורה לי. הבנתי שאחרי האימון לא יהיה נכון לרדת על צלחת פסטה או על שלושה משולשי פיצה, אלא לאכול מנת חלבון. באתי מתוך כוונה לעשות טוב לגוף שלי. אז אפשר לִשבוע גם מסלט.
"הסוויץ' שעשיתי היה במחשבה ובשינוי ההרגלים, שזה חובה. אם הייתי ממשיכה באותו קו, לא הייתי מרזה. אין לי בעיה לאכול הכל. אני באה מבית גאורגי, ואם אני לא אוכלת בארוחת שישי, סבתא שלי כועסת. אז לא ויתרתי על כלום, אבל עכשיו הכל במינונים ובכמויות נכונים. את הכל עשיתי רק בשבילי.
"הורדתי את המשקל בעשרה חודשים, בתהליך ארוך ומפרך. 3.5 ק"ג בחודש. זה מבוקר, הגיוני ויפה. היום אני שוקלת בין 60 ל־63 ק"ג".
את רוצה לרדת עוד?
"לא יודעת. אני כבר לא מלקה את עצמי על כל קילוגרם עודף. האימונים שלי הפכו להרגל, כמו מדיטציה, שעה של התנתקות, שלוש פעמים בשבוע. אני עושה אירובי, כוח ו־TRX בצורה מבוקרת. המטרה היא לעשות טוב לעצמך, לא להישבר תחת הלחץ. אני מרגישה שאני ממקסמת את עצמי. יש לי ביטחון. אני אוהבת את מה שאני רואה בראי. עברתי תהליך מספק ומתגמל, ומשמח אותי שלמדתי דרכו על כוח הרצון שלי, על כוח הסבל, על הגבולות שלי.
"זאת תרפיה שמתחילה מהנפש. רציתי שיהיה לי טוב יותר, לבנות את עצמי. זה לא שלא הייתי מסופקת לפני כן, אבל רציתי לכבוש עוד פסגות ולהגיע לעוד שיאים. וברור שמה שעברתי משפיע על איך שאני נראית על הבמה ובקליפים".
איך התגובות?
"רובן מפרגנות, כיפיות, מרימות ומדהימות. אבל יש גם פחות טובות. אמרו שעשיתי ניתוחים, שעשיתי מתיחת פנים, שהרמתי לחיים, שעיביתי שפתיים, שהעיניים שלי ירוקות. כל מיני דברים. שיגידו, מה אכפת לי. אני יודעת שלא עשיתי. אני יודעת באיזה עולם אני חיה, והכל בסדר. לא יכולה לשלוט במה שאומרים".
אמרו שעשית ניתוח לקיצור קיבה?
"לא, כי מי שעוקב אחריי באינסטגרם (21 אלף עוקבים; א"נ) ובפייסבוק ראה את השינוי בתמונות שפרסמתי. אם בעבר בנות יכלו לראות בי דוגמה למישהי שהצליחה עם עודף משקל, היום אני רוצה לתת דוגמה לנשים צעירות. לא התכוונתי להיות מנטורית, אבל אם זה יראה להן את הדרך, אשמח. אני רוצה לייצג את הקול הבריא והשפוי, שאומר שגם מידות שהן לא מידות של דוגמנית - הן לא 'פלאס סייז'".
עכשיו גברים מתחילים איתך יותר?
"אנחנו כבר לא בעידן שניגשים פנים אל פנים. ברור שרצו לצאת איתי וברור שיצאתי, אבל אני לא טובה בגברים. החבר שהיה לי בזמן הריאליטי, שהייתי איתו שלוש שנים, כבר נשוי עם ילד. לפני שנה יצאתי חודשיים עם הייטקיסט, בחור מדהים, אבל זה לא החזיק. היו גברים שאכזבו אותי, כמו שקורה לכל אחת. על חלקם בכיתי, ועל חלקם דפדפתי הלאה. בשנה האחרונה אני לבד. ברור שחסרה לי זוגיות. אני מתה לבוא הביתה, להניח את הראש על מישהו ולהגיד, 'אתה לא מאמין איזה יום היה לי', ושהוא יהיה כל כולו מרוכז בי ובסיפור ה'מרתק' שלי, שלא מעניין אף אחד, גם אותו לא, אבל בגלל שזאת אני, הוא יקשיב לי, כי הוא אוהב אותי. אני גם אוהבת לאהוב. רוצה לתת, רוצה להעניק".
היית רוצה שיתחילו איתך?
"ברור. זה מאוד נשי לרצות את זה. אני אישה, ואני רוצה להרגיש אישה. תנו לי להרגיש ככה. הלוואי שאפגוש מישהו שיעיף אותי. שאוכל להכניס אותו לחיי, והוא ישתלב בהם בצורה הרמונית, וציפורים יצייצו לנו. אבל היום גברים כבר לא מתחילים עם בחורות".
תני טיפ איך להתחיל איתך.
"אם גבר רואה אותי ברחוב, שייגש. מה הבעיה? מתי הפכנו לאנשים שמפחדים לדבר פנים אל פנים? אסור לנו לאבד את יחסי האנוש. אני מרגישה קצת מבוגרת שאני אומרת את זה, אבל יהיה לי קשה מאוד להכיר מישהו דרך רשת חברתית, כי אז אתה סומך על הגורל.
"היום אני מסתכלת על דברים אחרת. אני אישה בת 27, כבר לא ילדה, וזה הבדל תהומי. אני צריכה לקבל החלטות לגבי החיים שלי, לדעת לאן הם הולכים, מה מניע אותי, איך אני רואה את הדרך שלי ומה אני רוצה להגיד בדרך שבחרתי. מדי פעם סבתא שלי מנסה לשדך לי בחורים, אבל עד עכשיו לא ראיתי מישהו שרלוונטי לי. ברגע שיבוא האחד, אני אדע להתעמק בו".
איזה גבר את מחפשת?
"אין לי דמות מוכנה בראש. נתונים חיצוניים אף פעם לא עשו לי את זה. אני מחפשת שפה משותפת, הבנה, חברות, הדדיות. אבל אתם, הגברים, או שאתם נשואים או שאתם לא בכיוון".
למה שאת לא תתחילי איתם?
"אני לא אתחיל עם מישהו, לא מעניין אותי למצוא מישהו בזווית העין ולסיים איתו את הערב. אם מישהו ייגש אלי ותתפתח שיחה מגניבה, אשקול את העניין. אז גברים, תפקחו לי את העיניים, כאילו, מה קרה?"
• • •
מזור פרצה לחיינו בריאליטי המוזיקלי של גולן, ששודר בערוץ 24 והתמקד במוזיקה מזרחית. בעקבות זכייתה הוחתמה בחברה של הזמר, "ליאם הפקות", והשתתפה בסיבוב ההופעות שלו על הבמות הגדולות בארץ. ב־2013 ניצחה בקדם האירוויזיון עם השיר "רק בשבילו" וייצגה אותנו באירוויזיון בשבדיה, שם הגיעה למקום ה־14 בחצי הגמר ולא העפילה לגמר.
בעקבות האירוויזיון הוציאה אלבום בכורה, "רק בשבילו", שמכר יותר מ־10,000 עותקים, אבל התקבל בקרירות יחסית בתקשורת. "האלבום התפספס לאנשים בין הידיים", היא אומרת, "כי במבט לאחור, בפופ הים־תיכוני לפני חמש־שש שנים חיפשו פחות פופ ויותר מזרחית, ואני הבאתי את הפופ למרכז - למשל, רפרנסים מריהאנה ומאום כולתום בשיר אחד".
"האינסטגרם והפייסבוק שלי מתפוצצים מתגובות מפרגנות". לפני המהפך // צילום: יוסי צבקר
זמן קצר אחר כך סיימה את דרכה ב"ליאם הפקות". מאז התמקדה בהופעות, ובין השאר ניהלה אמנותית צוות מלצרים מזמרים באולם אירועים בראשון לציון. לאחרונה, אחרי חמש שנות בצורת, הוציאה שני סינגלים שמדברים על אהבה מפוספסת. את הראשון, "כמעט מאוהבים", שיר פופ מעודכן בלי נגיעות מזרחיות, הוציאה לפני ארבעה חודשים. הוא הושמע ברדיו יותר מ־300 פעמים וצבר 250 אלף צפיות ביוטיוב. השני, "תמיד", שיר פופ־דאנס עם שירה שכוללת סלסולים, יצא לפני כחודש בהפקת ינון יהל, וצבר עד כה כ־30 אלף צפיות. היא שרה שם על גבר שהבטיח לאישה להיות איתה תמיד. היא נתנה לו הכל, אבל הוא חשב על אלף אחרות.
שניהם לא נכנסו לפלייליסט של גלגלצ.
"גלגלצ לא חייבת להיות פקטור. לא על זה יקום וייפול דבר. אני מלאת הערכה על כל השמעה ברדיו, שמאוד מחבק ועוטף. כאמנית, אמור לשנות לי אם משמיעים אותי שבע פעמים ביום בתחנה שיש לה 50 אלף מאזינים, או שלוש פעמים ביום בתחנה שיש לה 200 אלף מאזינים? אני סתם זורקת מספרים. את אהבת הקהל והאמון שלו צריך לבנות בעבודה קשה, זה תהליך, זו דרך, והכל בסדר. אני משתדלת להסתכל על הדברים הטובים, זה מה שחשוב לטווח הרחוק. הסינגל הבא כבר בדרך ואחריו יבואו עוד. האינסטגרם והפייסבוק שלי מתפוצצים מתגובות מפרגנות".
כיוונת לצליל המעודכן הזה?
"לְמה ציפית, שמורן מזור תישמע כמו לפי חמש שנים? אני בת 27. אני לא נראית לך כמו הבחורה המגניבה שבאה להעיר את העיר? כי זה מה שאני. למדתי המון מאנשים שפגשתי בשבע השנים האחרונות ולאט־לאט התגבשתי. נשמע לי לא נכון להגדיר את הסגנון המוזיקלי שלי. אני רוצה שישמעו אותי בדרך לעבודה, ביציאה בערב, ברגע רומנטי עם בן או בת הזוג, או כשרוצים להתרגש לבד. אני רוצה להביא משהו אמיתי מהלב שלי, שלא יהיה אפשר להתעלם ממנו, לטוב ולרע. 'כמעט מאוהבים' נכתב על ידי סהר ישראל חגי ורון ביטון למידות שלי".
השיר מדבר על רומן ספציפי שלך?
"רומן? היינו כמעט מאוהבים, זה היה הדדי. אבל אם תשים את זה רגע בצד, השורה החשובה בשיר מופיעה לקראת הסוף: 'אני עדיין כאן, הייתי כל הזמן'. זה מגיע מהמקום שכל חמש השנים האחרונות אכלתי את עצמי במחשבות אם אני לא מפספסת איזה מומנטום. אני מרגישה שהקהל היה כמעט מאוהב בי. אבל רק כמעט. עשיתי דברים, אבל לא היתה לזה מספיק מודעות. אני חושבת שהאלבום הראשון שלי לא קיבל מספיק תשומת לב. למדתי מכל זה, התבגרתי".
למה הקהל לא התאהב בך?
"כשזכיתי ב'אייל גולן קורא לך' דווקא כן אהבו אותי. הזכייה כאילו הביאה אותי לפסגה של הר. אבל אז הייתי צריכה להוכיח שמגיע לי להישאר שם. זה מה שקורה לזוכי ריאליטי, לעומת מי שעולה את הדרך האיטית מלמטה וכשהוא מגיע לפסגה כבר יש לו כל הכלים כדי לשרוד שם".
למה עזבת את חברת ההפקות של אייל גולן?
"זה היה בית מדהים, קיבלתי במה ענקית והמון כלים ואנשים שעזרו לי, אבל הייתי חייבת לעשות דרך בכוחות עצמי. לא היה לי רע שם, אבל הרגשתי שהאלבום הבא שלי צריך לדבר בשפה אחרת, להיות קומוניקטיבי יותר. האלבום הראשון היה חסר פשרות, וחיפשתי הפקות מוזיקליות שיהיו יותר בסגנון של אר אנד בי וסול, בשאיפה למצוא קו מוזיקלי שמייחד רק אותי.
"לא המשכתי שם בעיקר על רקע חילוקי דעות אמנותיים ופרמטרים אישיים שלי. שיהיה ברור, אייל ואני מעולם לא ניהלנו שיחה של תיאום ציפיות, על מה הוא מצפה ממני להיות. אין שום לכלוך ושום אמת נסתרת. הייתי מאושרת שם, אבל לא הייתי צריכה להישאר. זו היתה החלטה שלי, שהיתה נכונה לי באותו רגע. הפרידה נעשתה בהסכמה מלאה ובחיבוק, בדרך מאוד יפה וחברית. נשארו בינינו אהבה, הערכה וכבוד. אייל, המנהל שלו בני פרץ ואני חברים טובים מאוד. הייתי עכשיו בבת המצווה של אלין, הבת של אייל.
"היום אני בתקופה מהממת, ואין לי שום חרטות, שום הכאה על חטא ושום תחושת פספוס. אני בתקופה של קבלה, איזון ורוגע של נמסטה. אני יותר אוהבת את עצמי, ופחות שופטת. מורן משודרגת, גרסה משופרת של מה שהייתי, ועדיין לא מוצר מוגמר. אני מעדיפה להתמקד בטוב ולהשתפר עוד".
מה חשבת על הקריאות להחרים את המחזמר משירי שירי אייל גולן בקאמרי?
"חשבתי שיהיה נחמד לקבל תפקיד במחזמר הזה".
באמת?
"באמת. אני לא מתחברת לעליהום ולפסילה. אנשים נסחפו. יש פה עוד כמה אנשים, כולל מתחום הבידור, שמואשמים בעבירות כאלה ואחרות. עבירות על החוק, עבירות מין, עבירות פליליות. אף אחד פה לא חף מפשע כל כולו, בין שזה יצא החוצה ובין שלא. אייל הוא אמן שעושה דרך מדהימה. יש פה המון אמנים במדינה, והוא עומד בראשם. בן אדם מקסים וזמר משכמו ומעלה. לא מתפקידי לשפוט, אני רק אומרת שצריך פרופורציות. אם הוא נוקה מאשמה אז הוא נוקה, זה לא התפקיד שלכם לשפוט אותו. מי שלא רוצה לשחק בהצגה הזאת, שלא ישחק. מי שלא רוצה - שלא יצפה. אבל לא לעשות מחזמר מהשירים שלו? חבל. שירים כל כך יפים, פסקול ישראלי".
למה את מתכוונת ב"סיפורים שעדיין לא יצאו החוצה"?
"שאצל אנשים מוכרים, הסיכון הוא גדול יותר וההשלכות חמורות יותר. אבל זה יכול לקרות לכל אחד. גבר בן 40 ייצא לבר, תפגוש אותו בחורה בגיל כזה או אחר, והוא לא יבחין ולא יבקש ממנה תעודת זהות. זה יכול לקרות לכל אחד".
חווית הטרדות?
"לא, ברוך השם. ואם כן, אולי לא הייתי מספיק נבונה להסתכל על הסיטואציה כהטרדה. אני בעד פרופורציות. ברור שאם מישהו ייגע בי נגד רצוני, אוריד לו מייד את היד, אבל זה לא יגרום לי לא לישון בלילה. אם הוא ימשיך לגעת בי, אני אפעיל כוח. אני מתאמנת, אני חזקה מאוד, אני רוצה לראות מישהו שינסה לשים עלי יד. אבל אם מישהו פונה אלי ברחוב ואומר לי, 'וואו, איזו יפה את', זו לא הטרדה. אחרת איך נחיה? ואם מישהו יעיר לי על איבר בגוף שלי, אני אגיד לו, 'תתבייש לך, חוצפן, טיפש', או שאתעלם ממנו.
"אני לא מזלזלת ברגישות של אף אחת, לכל אישה ולכל גבר יש זכות להרגיש מוטרדים, אבל להתייחס לכל מילה או הערה שנאמרת כהטרדה, זה לזלזל בנשים שבאמת הטרידו אותן ואנסו אותן, ושבאמת צילקו להן את הגוף והנפש. אותן צריך לחזק".
• • •
כשאני שואל אותה למה לא מינפה את הופעתה באירוויזיון להמראת הקריירה, היא נדרכת מייד. "מה זה לא מינפתי? הופעתי חצי שנה בחו"ל - לונדון, פורטוגל, גאורגיה, סינגפור, הונג קונג. גם בפני מעריצי האירוויזיון וגם בקהילות יהודיות. לפני חודש וחצי הופעתי בברלין בסוף שבוע אירוויזיון, עם זמרות גרמניות משנים קודמות. כיף לדעת שאנשים זוכרים את הביצוע שלי בתחרות. לא עובר שבוע שאני לא מתויגת ברשתות על ידי מעריצים".
בארץ לא פרגנו לך באותה מידה.
"נכון, והתבאסתי. רציתי שהקהל הישראלי יעמוד מאחוריי ויהיה הגב שלי. היה מבאס לא לקבל תמיכה מהקהל במדינה שלי, מהמקום שאני חיה בו".
למה זה קרה?
"אני לא יכולה להצביע על מה היה לא בסדר. בשנה שבה ייצגתי את ישראל באירוויזיון, התחרות לא היתה כל כך מדוברת. קדם האירוויזיון שודר בערוץ 1. אחר כך 'הכוכב הבא' בערוץ 2 החזיר את האירוויזיון לפריים טיים".
בדיעבד, ההופעה שלך באירוויזיון היתה כישלון?
"ממש לא. הייתי ילדה בת 22, שנסעה לייצג את ישראל על הבמה הכי גדולה בעולם. עשיתי את הכי טוב שלי, נתתי ביצוע שלא יכולתי לתת טוב ממנו. ביצוע מדהים. הכל היה כמו שצריך. משם זה כבר לא היה בידיים שלי. זכיתי בתואר 'חביבת הקהל'".
אז למה זה לא המשיך להמריא?
"כי האישיות שלי לא היתה מספיק מעוצבת. לא הייתי מגובשת כזמרת, ולא הייתי מספיק מכוונת מטרה. היו הרבה באגים במערכת שלי. מאז למדתי המון, והיום אני הרבה יותר מודעת".
בתהליך שעברת, קיבלת עזרה פסיכולוגית?
"כן. הפסיכולוגית שלי, כפרה עליה, בא לי לחבק אותה. אני אצלה שישה־שבעה חודשים. עשיתי דרך עם עצמי עוד לפני שהגעתי אליה. התעמתי עם הפחדים מול עצמי, ואליה הגעתי כשאני כבר בשלה לפתוח הכל, לבכות בקול רם. כבר לא חששתי לשתף אותה. באתי אליה עם הפחד שאנשים שכחו אותי, עם שאלות אם הצעדים שאני עושה נכונים, אם לא טעיתי בדרך. מה אני עושה, לאן אני הולכת, באיזה גוון האור שבקצה המנהרה, עד כמה אני רואה אותו. עם כל זה התמודדתי בתהליך ההתפכחות שעברתי".
על מה בכית אצלה?
"על המון דברים. אני מאוד בכיינית. אני יכולה לבכות רק מלדבר על ההורים שלי או על האחים הקטנים שלי. אני האחות הבוגרת והבת היחידה. אף פעם לא עזבתי את הבית, חוץ משנה אחת שבה גרתי בשכירות בתל אביב, ובסיומה חזרתי לבית הוריי בחולון (שם היא גרה עד היום; א"נ). גם כשאני מדברת עליהם עכשיו, יש לי תחושת מחנק בגרון.
"יש לי המון הוקרה והערכה למשפחה שלי, שתמיד שם בשבילי, הגב והעוגן שלי. הם נתנו לי להיות מי שאני, זמרת, למרות שיש לי נתונים להצטיין באקדמיה. הם היו שם בשבילי כשהחלטתי לעזוב את 'ליאם הפקות', לקפוץ מההר שאייל העלה אותי אליו. כשהייתי שמנה הם קיבלו אותי כמו שאני ותמיד תמכו בי, והיו שם בשבילי כשהתחלתי את השינוי של ההרזיה".
• • •
לפני שנתיים גילתה מזור יבלות במיתרי הקול. "זה אחד הדברים הכי מטלטלים שקרו לי, כמישהי שתמיד היתה בטוחה בקול שלה. היה אפשר להגיד עלי הכל, על המראה שלי, אבל אף פעם לא היה אפשר לערער על הקול שלי כזמרת. הרגשתי פתאום בעיה בדיבור, שאני לא נשמעת טוב. זה היה בוקר, הייתי בבית. ניגשתי למחשב, ניסיתי לשיר את שיר האירוויזיון שלי, 'רק בשבילו', והיה שם תו גבוה שלא הגעתי אליו. הבנתי שמשהו לא בסדר. זה שבר אותי, כי מעולם לא היו לי בעיות במיתרים, ופתאום כן. זה לא היה כאב פיזי אלא רגשי, אי שביעות רצון ממה ששמעתי, לעומת איך שאני רגילה לשמוע את עצמי. הלכתי לבדיקה של המיתרים. מכניסים צינור לגרון ומצלמים. התברר שהיה לי רפלוקס, חומציות מהקיבה. קיבלתי תרופות ואינהלציות.
"באיזשהו שלב התחלתי לאהוב את היבלות במיתרי הקול, כי הן ייחדו אותי". מזור // צילום: רונן אקרמן, בגדים: CALVIN KLEIN ל- Factory 54
"לא הפסקתי להופיע. הפגיעה לא היתה כזו שמחייבת שתיקה בבית במשך חודשים. העובדה שהמשכתי לשיר מנעה ממני להיכנס למערבולת רגשית. באיזשהו שלב התחלתי לאהוב את היבלות, כי הן ייחדו אותי וההתמודדות איתן ביגרה אותי. העדפתי לוותר על ניתוח ולהחלים באיטיות, עם פיתוח קול שאני עושה פעם בשבוע, תזונה פחות חומצית וחימום של הגרון בכל בוקר. ברוך השם, היבלות ירדו. אני מאמינה שהיה גם עומס נפשי שהקרין על הגוף".
איזה עומס נפשי?
"המסע הזה, שלקח חמש שנים. לא היה לי מושג שייקח כל כך הרבה זמן".
ומה הסיפור עם המלצרים המזמרים?
"פחות הופעתי, יותר ניהלתי. התחלתי שם בגיל 17 כמלצרית מזמרת, הרבה לפני שהתפרסמתי, ועליתי בסולם עד שניהלתי את המקום במשך ארבע שנים. התייחסתי לזה כאל מקום עבודה ומקור הכנסה".
בשנה האחרונה הצטרפת למופע של סאבלימינל, "הקונצרט".
"כן, אני מבצעת שם את תפקידי השירה הנשיים והמזרחיים, וגם שרה שירים חדשים שלי. נכנסתי להפקה שבועיים לפני הבכורה, כמחליפה של אתי ביטון. הם באמת קיבלו אותי יפה וחיבקו מהרגע הראשון. אני מקבלת במופע המון מקום וזוכה לתגובות מצוינות. זה נותן לי דרייב להמשיך. מבחינתי, אני זוכה להופיע לצד הראפר הכי גדול בארץ".
מתי תעלי מופע משלך?
"אני עוד לא שם. יש לי חומרים, אבל אני עדיין לא יודעת איך אני רוצה שהמופע הזה יישמע וייראה".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"שאני מצחיקה, משעשעת, סתלבטנית, שטותניקית, קלילה וכיפית. אף פעם לא הראיתי את זה כלפי חוץ. תמיד שמרתי על ארשת רצינית ודיברתי בשפה גבוהה בראיונות. עד שגיליתי שזה קצת משעמם. אמרתי לעצמי שאני צריכה קצת להשתחרר. לקח לי זמן להרפות קצת, להיות אני, בלי לחשוב מה יגידו או יחשבו עלי.
"כל הזמן קורים לי דברים מצחיקים, פדיחות. למשל, עליתי לבמה בתחילת הופעה, ואחרי הצעד הראשון כל הגרביונים נקרעו לי, 'רכבת'. נראיתי כמו פאנקיסטית. זה היה מצחיק נורא, אבל התאפקתי והופעתי רגיל.
"התארחתי בהופעה בזאפה, ושנייה לפני שעליתי לבמה, באמצע ההכרזה על השם שלי, מלצר טופח לי על הכתף ושואל, 'את חגית?' שנייה אחרי זה אומרים ברמקול, 'קבלו את מורן מזור', אז קמתי מול הפנים של המלצר ועליתי בהפגנתיות לבמה. סצנה גאונית. אחד הדברים הכי מצחיקים שקרו לי בחיים, החברים שלי בשולחן נקרעו מצחוק".
מה דעתך על נטע ברזילי?
"היא מהממת. אבל אם אשווה את עצמי כל הזמן לאחרים, אגמור כפותה בכותונת בבית משוגעים. זה באמת ייגמר לא טוב. לא חיים ככה. אני צריכה להתמיד בעשייה שלי".
את מבינה מה עובר עליה?
"היא לא ישנה חודשים. מסכנה, בטח עייפה ברמות. טסה ממדינה למדינה, מופיעה ומתארחת. ברור שזה הסיפוק הכי גדול בעולם, אבל היא חייבת לשים רגע את הראש ולחלום איזה חלום ורוד. קצת להוריד את התוספות מהשיער, נראה לי שזה כואב לה מאוד.
"זאת עבודה קשה ואינטנסיבית, אבל זאת הדרך שלה, והיא חרוצה ועושה את זה בגדול. דווקא אלה שנראה שהחיים שלהם בשיא, עובדים הכי קשה מכולם".
היית מתחלפת איתה?
"ברור. איזה אמן לא היה מתחלף איתה? אני רק יכולה לקוות שהיא פורחת ונהנית מהדרך הזאת, שהיא מסופקת, גאה בעצמה ואוהבת את עצמה. אני אוהבת ומעריכה אותה כאמן וכאדם. אבל היא חייבת לנוח קצת".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו