הציור ששרד: כך נחלץ הפצוע הקשה מהקרב בסואץ

"התעוררתי כשדני מטלטל אותי ולוחש לי: 'צריך לשרוף אותם, תן לי את כל המסמכים והניירות שיש לך'. נתתי לו הכל, חוץ מפנקס שבוי והציור ששלחה לי שרון, בתי בת ה־5, שאותו נתן לי מוקדם בבוקר סמל המבצעים שלי יואש - שנהרג לידי וגופתו נשארה בזחל"ם השרוף".

הזיכרונות חוזרים אל מיכה עשת, קצין המבצעים של גדוד 66 מחטיבת הצנחנים "חוד החנית" במלחמת יום כיפור. זה קרה בקרב סואץ. הקרב האחרון והמדמם של מלחמת יום כיפורים, שהתרחש לאחר ההכרזה על הפסקת אש ושכמעט גבה את חייו - קרב שבו נהרגו 82 לוחמים.

45 שנה לאחר אותו קרב, הציור עדיין מונח על שולחן העבודה שלו ומזכיר לו את שהתרחש באותו קרב קשה. בתו כבר מזמן לא ילדה, אולם החברים מאותו קרב עדיין נפגשים מדי פעם ומעלים זיכרונות.

"קיבלנו פקודה לכבוש את העיר סואץ", הוא מספר. הכוח שלהם, פלוגה וחפ"ק גדוד 66, דהר עם גדוד מחטיבה 500 לתוך העיר, אולם אז הכל החל להשתבש. "בתוך דקות ספורות נורתה עלינו אש נוראית מכל צידי הרחובות ונקלענו למארב נ"ט. פגז אחד חדר והתפוצץ ברעם אדיר בתוך הזחל"ם, ומילא אותו בעשן סמיך ובריח של שמן ובשר שרוף. לא חשתי בכלום - צעקות, לחישות, ריח סמיך של עשן, צללים. אני מרגיש שאני צולל לתהומות. כשהתעוררתי, לא שמעתי נפש חיה. ידעתי שאני לבד, כנראה חשבו שאני הרוג. הייתי חייב לצאת. דרך גוויות מרוטשות ומפוחמות הזדחלתי החוצה ונפלתי על הכביש".

עשת, שנפצע באורח קשה, התעורר במרתף החשוך של בניין המשטרה. "הרגשתי שרגליי בוערות. דני הזריק לי מורפיום". הלוחמים היו מוקפים וחששו שהם עלולים ליפול בשבי המצרי. הם השמידו את כל מסמכיהם, למעט הציור שקיבל עשת הפצוע מבתו באותו הבוקר.

בשעות הקטנות של הלילה החליטו הלוחמים הנצורים לצאת לדרך. "אנחנו מסתננים בין בתים הרוסים, שרידים של כלי רכב פגועים, ריח של גוויות שרופות וקולות לוחשים של חיילים מצרים", הוא מספר. אחרי שעות ארוכות, בדרך לא דרך, הם הצליחו לחצות את התעלה ולהגיע לאזור בטוח.

"פתחנו בריצה מטורפת", משחזר עשת את ההגעה, רגע לפני שהשמש זרחה, "באפיסת כוח וחסר נשימה התמוטטתי על האדמה, מביט בזריחה היפה ביותר בחיי. אין לי ספק שהציור של שרון בתי נתן לי את הכוח במצבים הקשים".

עשת לחם בקרב בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. הוא המשיך גם לאחר פציעתו בשירות הצבאי ושירת כמג"ד 66 במלחמת שלום הגליל. את הקרב בסוף מלחמת יום כיפור הוא לא שוכח, גם לאחר שנים ארוכות. "כשאני מביט על הציור אני חושב על הבת שלי, ועל החוויה שהיא עברה לאחר השמעת הסירנה. זו מזכרת מתקופה אחרת, תקופה לא פשוטה".

רס"ן (מיל') גלעד בועז, קצין המבצעים החטיבתי בשבע השנים האחרונות, מציין כי גם היום מעבירים בצה"ל את סיפורי הלוחמים הוותיקים מדור לדור. בועז: "החיבור בין הסיפורים של ותיקי החטיבה שלחמו במלחמות ישראל ללוחמים של ימינו הוא חשוב. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם ולשמוע על האתגרים שאיתם התמודדו. יש לזה השפעה אדירה על הצעירים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו