"זה נשמע לי כמו עלילת סרט הוליוודי", פותח שגריר פולין בשווייץ, יאקוב קומוך, את הראיון ל"ישראל שבוע". נרגש הוא מספר: "קונסול הכבוד שלנו בציריך, יהודי שהוריו ניצולי שואה, סיפר לי על שגריר וקונסול פולני, שזייפו מאות דרכונים של פרגוואי, במהלך מלחמת העולם השנייה - במטרה להציל יהודים מגרמניה הנאצית. זה נשמע לי יותר מדי יפה, אבל אז, באירוע שלנו בשגרירות בברן, ביום החוקה הפולני, יהודי־שוויצרי־חרדי הוסיף ואמר לי: 'סוף־סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, אני יכול להיות במקום הקדוש הזה. כולנו יודעים כמה יהודים ניצלו הודות למה שנעשה כאן'. באותו רגע, כעיתונאי לשעבר, הבנתי שאני חייב לספר את הסיפור הזה לעולם, ושאני אכן שומר על מקום קדוש".
קומוך, יועץ לשעבר של נשיא פולין, אנדז'יי דודה, איש מפלגת השלטון "חוק וצדק", החליט לחקור את העניין. בארכיון של משרד החוץ השוויצרי הוא מצא מזכר מאותם ימים, שהתייחס לתוכן פגישה שנערכה בין ראשי השירות הדיפלומטי השוויצרי לבין מי שעמד בראש הנציגות בברן של ממשלת פולין הגולה, אלכסנדר לאדוש. השוויצרים, שעשו מאמצים למנוע מפליטים יהודים שניסו להימלט מהנאצים להגיע לארצם, שאלו את השגריר הפולני בקצרה: "והדרכונים האלה?". לאדוש השיב: "הם מצילים חיים. זה עניין בין פולין לפרגוואי. אלו אינם דרכונים מזויפים". מסיפור זה הבין קומוך "שמי שהיה אחד מקודמיי בתפקיד, ידע על פעולת ההצלה הזו".
אנחנו יושבים באחד מחדריו המפוארים של מעון שגריר פולין בשווייץ - בעבר שגרירות פולין. על אחד הקירות תלוי ציור דיוקן של לאדוש. קומוך מסרב להצטלם לידו. הוא לא רוצה ליצור רושם שהוא מנסה לנכס לעצמו חלק מהכבוד הרב המגיע ללאדוש, על כך שהפך את השגרירות שבראשה עמד, תוך נטילת סיכונים רבים, למוקד הצלה של יהודים מציפורני הנאצים. תחילה יהודים־פולנים, אחר כך - משלא נותר כמעט סיכוי להציל אותם - עברו המאמצים להולנד, לאוסטריה ואפילו לגרמניה. מאחורי מאמצי ההצלה עמדה "קבוצת ברן", שכללה בשורותיה דיפלומטים פולנים, נוצרים ויהודי, ונציגי ארגונים יהודיים.
מדובר באחד ממבצעי ההצלה הפחות ידועים של יהודים בתקופת השואה, והיקפו המלא עדיין לא ידוע. לפי ההערכות, המבוססות על מסמכים, מאות יהודים ניצלו הודות לפועלה של "קבוצת ברן". עד כה ידוע על כ־800 איש ואישה, שחייהם ניצלו הודות למפעל זיוף הדרכונים. שמות כמחציתם נמצאים בידי השגרירות הפולנית בשווייץ. עם חשיפת המסמכים ההיסטוריים, נוצר קשר נוסף עם ניצולים וצאצאי ניצולים. מכל מקום, יש במבצע זה כדי לחזק את עמדת ממשלת פולין הנוכחית, שלפיה המדינה הפולנית - שנמחקה בידי הכובשים הגרמנים - פעלה באמצעות ממשלה גולה (ישבה תחילה בצרפת, ואחר כך עברה לאנגליה) למען הצלת יהודי פולין. גם המחתרת שהפעילה ממשלה זו בפולין הכבושה תרמה למאמץ ההצלה.
לזכותו של השגריר קומוך עומדת העובדה שהוא התחיל לקדם את חשיפת פועלה של "קבוצת ברן" חודשים לפני פרוץ המשבר סביב "חוק השואה". כלומר - לא העימות ההיסטורי בין פולין לישראל וליהדות העולם הוא שהביא אותו לטפל בפרשה העלומה הזו.
"אני מדגיש תמיד שזו היתה פעולה פולנית־יהודית". יאקוב קומוך // צילום: אלדד בק
אחד מחלקי התצרף שהיו חסרים בהערכת היקף פעילותה של "קבוצת ברן" הוא ארכיונו האישי של הרב ישראל חיים אייס. הוא היה מהדמויות הראשיות במבצע ההצלה, ונפטר בגיל 67 באופן פתאומי, בעיצומו של המבצע, ב־1943. לאורך השנים עבר ארכיון זה בירושה, מעליית הגג של בנו שחי בשווייץ, דרך נכדתו ולבסוף לידי נינו, חרדי שחי בירושלים. הארכיון כולל רשימות של יהודים־פולנים שהתחננו להשיג דרכון דרום־אמריקני כדי להציל את חייהם, צילומים של אותם יושבי גטאות שהמתינו לשילוחם למחנות ההשמדה, מכתבים נואשים משטחי הכיבוש הנאצי, העברות תשלומים, תכתובות עם הרשויות ועשרות דרכונים מזויפים, שהונפקו אך נותרו בשווייץ כערובה לביטולם לאחר המלחמה.
"קונסול הכבוד שלנו בציריך, מרקוס בלכנר, בא ואמר לי: 'אפשר למצוא את הדרכונים הפרגוואיים בישראל'", מספר השגריר קומוך, "זה עדיין נראה לי יותר מדי טוב. זה היה ברשות משפחתו החרדית־ירושלמית. קיבלתי צילומים של המסמכים, ובלכנר התחיל לשכנע את המשפחה שמדובר במסמכים ששייכים לאנושות כולה, וצריכים להיות במקום שמנציח את זכרה של יהדות פולין, שבו נספו גם כמה מנושאי הדרכונים הללו - מוזיאון אושוויץ־בירקנאו". בלכנר הצליח במשימתו, והארכיון ההיסטורי אכן הגיע למוזיאון שבפולין.
רשת הקשרים
קונסול הכבוד בלכנר, יליד 1941, הוא בן למשפחה יהודית־גליציאנית, שלאחר מלחמת העולם הראשונה בחרה באזרחות פולנית. הוא התוודע לפועלה של "קבוצת ברן" באמצעות אחד מחבריה - יוליוס קיהל, יהודי־פולני שנשלח על ידי הוריו, לפני מלחמת העולם השנייה, ללמוד בשווייץ, ולאחר הכיבוש הנאצי החל לעבוד בקונסוליה של ממשלת פולין הגולה בברן. קיהל היה בעל קשרים טובים עם ארגונים יהודיים בשווייץ, והפך למעין "קצין קישור" בין אותם ארגונים לשגרירות הפולנית. כדי שלא להעלות את חמתם של הגרמנים, נמנעו השוויצרים להעניק לקיהל מעמד של דיפלומט, כשם שלא הכירו בקיומה הרשמי של שגרירות פולנית על אדמת ארצם, אלא רק ב"משלחת" של הממשלה הפולנית הגולה. הניטרליות מחייבת.
ל"ישראל השבוע" אמר בלכנר: "קיהל הכיר את אבי, ואני זוכר שהוא בא לבר מצווה שלי בציריך. בזמנו לא דיברנו כלל על מבצע ההצלה, לא איתו ולא עם הוריי. אחד מבני משפחתו של אייס, בעלה של נכדתו, הראה לי לפני ארבע שנים מסמכים שקשורים למבצע. הוא רצה לפרסם ספר על הפרשה הזו. הבטחתי לעזור לו, והתחלתי לחקור את העניין. סיפרתי על זה לקודמו של קומוך, שלא גילה התעניינות רבה. נסעתי לישראל עם אשתו של קומוך, דיפלומטית, ויצרנו קשר עם קרוביו של אייס בירושלים. הארכיון ישב אצלם יותר מעשר שנים. התחיל תהליך שכנוע ארוך. לא ידענו בדיוק מה יש בארכיון הזה. בני המשפחה לא רצו להיפרד מהמסמכים וגם לא רצו להעביר אותם לפולין. הרשויות בישראל ידעו שהגעתי בניסיון להשיג את הארכיון ולא עשו דבר, כדי להשאיר אותו בישראל".
הרב אייס נולד ב־1876 בעיירה איסטריך שבגליציה, בדרום פולין. להוריו היו עשרה ילדים, ותשעה מהם מתו ממחלת הדיפתריה. ישראל היה היחיד שניצל, ובעצת הרב מסדיגורה הם הוסיפו לבנם את השם "חיים" - תוספת שתהפוך מאוחר יותר לשליחות. אייס עבר לגור בשווייץ, שם היה נציג "אגודת ישראל". הוא פיתח במקביל פעילות עסקית, שהפכה אותו לאיש אמיד ולנדבן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחלוקת פולין בין גרמניה הנאצית לבריה"מ, הוא החל לפעול להשגת דרכונים דרום־אמריקניים לחברי קהילות חרדיות שביקשו להימלט מפני המשטר הקומוניסטי. פעילות זו שימשה בסיס למבצע ההצלה של "קבוצת ברן", שבה היו חברים, נוסף על אייס ולאדוש, סגנו של האחרון, סטפן רינייביץ'; הקונסול הפולני, קונסטנטי רוקיצקי; עוזרו קיהל; וראש אגודת הסעד לקורבנות מלחמה יהודים, אברהם זילברשטיין, שהיה לפני המלחמה חבר בפרלמנט הפולני ומצא מקלט בשווייץ.
חברי הקבוצה טוו רשת קשרים עם נציגי מדינות דרום־אמריקניות, שלא היו מעורבות במלחמה, ובהן פרגוואי, בוליביה, פרו וארגנטינה. הנציגים, בעיקר קונסולים, קיבלו תשלום מכובד עבור דרכונים ומסמכי אזרחות ריקים, שבהם נרשמו שמות היהודים באזורי הכיבוש הנאצי. פעילי ארגונים יהודיים בגטאות בפולין הצליחו להבריח לאייס רשימות מפורטות של מאות מבקשי הדרכונים ותצלומי דרכון שהוצמדו למסמכים המזויפים. הרשימות הוברחו מחוץ לגבולות פולין בעזרת דיפלומטים זרים, ובהם עובדי נציגות הוותיקן, אנשי אס.אס ששוחדו, וגם באמצעות "דואר הגטו", שפעל ביעילות יחסית תחת הכיבוש הגרמני.
אייס היה מעביר את הרשימות לקיהל, ורוקיצקי מילא את הדרכונים הריקים בכתב ידו הברור, עם השמות שקיבל לידיו. המסמכים המקוריים נשארו בשווייץ, אך ההעתקים נשלחו חזרה לפולין. מי שקיבל לידיו העתק של דרכון דרום־אמריקני היה יכול לקוות ששלטונות הכיבוש הגרמניים יסכימו לשלוח אותו למחנות מעצר לנתינים זרים ולא למחנות ריכוז והשמדה. התנאים במחנות המעצר היו בדרך כלל אנושיים יותר, מאחר שהגרמנים קיוו להחליף את הנתינים הזרים בגרמנים שהוחזקו על ידי בעלות הברית.
תחת איום תמידי
המסמכים המזויפים לא תמיד הגיעו בזמן, למשל במקרה של לאון רוטפלד, אביו של אדם רוטפלד, שב־2005 כיהן כשר החוץ של פולין. "מצאתי את שמו של לאון רוטפלד באחד הרשימות", מספר קומוך, "מסרתי לבנו את המידע הזה. האב חי במסתור בכפר אוקראיני אחרי הכיבוש הנאצי ונרצח לאחר שנבגד על ידי מקומיים. אדם רוטפלד עצמו ניצל על ידי נזירים אוקראינים, שהסתירו אותו במנזרם וגידלו אותו כנוצרי. מלכתחילה מספר הדרכונים שהונפקו על ידי 'קבוצת ברן' היה מוגבל בגלל סיבות כלכליות ואנושיות, אבל הקונסול רוקיצקי העביר חלק ניכר מזמנו בזיוף דרכונים והעמיד פנים שפולין היא פרגוואי. הקבוצה התחילה בעבודתה ביוזמת חבריה בלי לדווח לממשלת פולין הגולה. עדכון הממשלה הזו באמצעות מברקים היה מאוד מסוכן. הגרמנים ריגלו אחר צינורות הקשר הרשמיים. אם היה נופל לידיהם מברק שבו התייחסות לזיוף הדרכונים, הם היו לוחצים על ממשלת שווייץ ומביאים לסגירת השגרירות. עדיף היה שהממשלה הגולה לא תדע דבר".
שלט זיכרון למצילי הנפשות, קונסטנטי רוקיצקי ויוליוס קיהל // צילום: אלדד בק
החשש מחשיפת מבצע ההצלה הנרחב והלא חוקי היה גדול, ולמרות השמירה המאומצת על הסוד, הממשלה הפולנית הגולה ידעה עליו והעניקה לו את אישורה. דבר זה עולה לפחות ממברק אחד שנמצא. לא רק הממשלה הגולה ידעה על פעילות "קבוצת ברן", שעמדה לא פעם בפני איום. כך, למשל, קרה כששגרירות פרו גילתה שהקונסול שלה מעביר דרכונים ריקים לרשות חברי "קבוצת ברן" - הוא פוטר לאלתר. שגרירות פולין בשווייץ ניסתה לבטל את רוע הגזירה, אך ללא הצלחה. זו הסיבה לכך שרק 28 דרכונים פרואניים, ככל הידוע כיום, נופקו במסגרת פעולת ההצלה.
בספטמבר 1943, בעיצומו של מבצע ההצלה, החליטה משטרת שווייץ לעצור את זילברשטיין, חבר הפרלמנט הפולני לשעבר ומבכירי "קבוצת ברן", לחקירה על זיוף הדרכונים. בחקירתו הודה הפעיל הציוני שהתפקיד שלו בקבוצה היה להוריד את מחירי הדרכונים הדרום־אמריקניים שנרכשו כדי להציל יהודים, למאות פרנקים שוויצריים "בלבד" למסמך, ולוודא שאיש מהמיועדים להצלה לא יקבל דרכונים מזויפים מכמה מדינות שונות.
במסגרת החקירה של הרשויות השוויצריות זומן סגן השגריר הפולני, רינייביץ', לשיחת הבהרה עם "ראש משטרת הזרים", היינריך רוטמונד, שעמד מאחורי סגירת גבולות שווייץ בפני פליטים יהודים. רינייביץ' ביקש לשכנע את רוטמונד להעלים עין ממבצע זיוף הדרכונים. בסיכום השיחה ביניהם כתב רוטמונד: "על בסיס דרכונים אלו לא נשלחו האנשים הנוגעים בדבר למחנות השמדה אלא למחנה מעצר... הנציגות הפולנית מודעת לדרך הזו להציל יהודים ממוות. הבהרתי נחרצות שאנחנו עושים הכל כדי לשמור על סדר בארצנו, ואנחנו ניישם זאת כלפי כל אחד, גם יהודים רמי מעלה ובעלי קשרים רבים. הוספתי שאני יכול להבין שהנוגעים בדבר עושים הכל כדי להציל קורבנות מאצבעות הגסטפו, אבל זה לא יכול להיעשות מאדמת שווייץ ועוד מצד אנשים שמבקשים מאיתנו מקלט".
הנצחה מאוחרת
בתום המלחמה שקעו חברי "קבוצת ברן" בשכחה ולא זכו להכרה שלה היו ראויים. פולין עברה לידי הכיבוש הקומוניסטי, והשגריר לאדוש התפטר מתפקידו ונותר בשווייץ כנציג של אחד המתנגדים הראשיים למשטר החדש. רק בימי חייו האחרונים הוא חזר לפולין. סגנו רינייביץ' היגר לארגנטינה. הקונסול רוקיצקי סירב לחזור לפולין הקומוניסטית, וסיים את חייו בשווייץ חולה ועני. ביוזמתם של השגריר קומוך, ממשלת פולין והרשויות בשווייץ, החלה כעת פעילות הנצחת פועלם של חברי "קבוצת ברן". על חזית הבית שבו שכנה בעבר הקונסוליה הפולנית ובוצעה רוב עבודת זיוף הדרכונים, הוצמד שלט לזכרם של הקונסול ועוזרו היהודי. קברו האבוד של רוקיצקי, שהלך לעולמו ב־1958, אותר בלוצרן, ובחודש הבא תונח עליו מצבה ראויה.
"אני מדגיש תמיד שזו היתה פעולה פולנית־יהודית משותפת", אומר השגריר קומוך, "בלי יהודים־פולנים לא היה ניתן להבריח את המסמכים, ובלי פולנים היו אוסרים את מבריחי המסמכים בתוך שבועיים. היוזמה לפעולת ההצלה באה כנראה מאנשי המשלחת הפולנית בברן, אך בלי אנשים כאייס וזילברשטיין לא ניתן היה ליישם אותה. אנחנו מאוד מעריכים את מחוות העברת ארכיון אייס לפולין. זו הבעת הערכה למי שהצילו יהודים, שכמה מאות מהם אזרחים בישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו