אקדח הגלוק, בעיקר גלוק 17, הפך לכלי הנשק הקצר האהוב ביותר ברוב צבאות העולם, המשטרות והכוחות המיוחדים. זאת בשוק רווי בכלי נשק ובסוגים נוספים של אקדחים. אחוזים ניכרים של נושאי האקדחים בישראל משתמשים בגלוק, ומסרבים לשמוע על כל כלי נשק אחר. כך גם בשב"כ וביחידות נוספות.
גם סקירה חלקית מוכיחה שהאקדח הוא השולט בתחום. הצבא הבריטי, על שלל כוחותיו, משתמש באקדחי גלוק, הצבא ההודי משתמש באקדח, כך הדבר ביחס לצבא עיראק, צה"ל, צבא תימן, משטרת ארה"ב, הכוחות המזויינים של ארה"ב ועשרות צבאות אחרים בעולם. בנוסף לכך, סוגים אחרים של האקדח כגון גלוק 19 וגלוק 22 משמשים את אריות הים וכוח דלתא.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
כאן עולה השאלה כיצד הגיע האקדח שעשוי חלקו מפלדה וחלקו מפולימר למעמד המיוחד שלו ולעובדה שבכל 35 השנים האחרונות לא קם שום אקדח טוב יותר שיחליף את כלי הנשק המיוחד הזה. התשובה לכך נעוצה למרבה ההפתעה ביצרן האוסטרי של הגלוק שבכלל התמחה בסכינים ולהבים עבור הצבא האוסטרי.
גאסטון גלוק היה בעליה של חנות קטנה לסכינים כששמע שיחה בין שני קולונלים אוסטריים על כך שהצבא האוסטרי מחפש תחליף לאקדח וולטר P-38, שיוצר במלחמת העולם השנייה. היצרן לא ידע כלום על אקדחים ולא השתתף מעודו בלחימה, הוא היה חבר בכוח העזר הלא יוצלח של הצבא הגרמני בסוף מלחמת העולם השנייה ולא ממש שהה בקרבות והתנסה בנשק. למרות זאת הסתקרן גלוק ושאל את שר ההגנה של ארצו האם הוא גם יכול להתחרות ולהציע נשק משלו. השר האוסטרי אמר שהתחרות פתוחה לכולם.
אקדח קליל ונוח לקליעה
גלוק גילה שהדרישות של הצבא היו לאקדח שישקול עד 793 גרמים, שיוכל להחזיק יותר מ-8 כדורים במחסנית, שלא יהיו בו יותר מ-40 חלקים ושיהיה קל מאד לטעון אותו לכוון ולירות. הוא קנה את כל סוגי האקדחים שהסתובבו בשוק: ברטות, זיג סאואר, וולטר מודרני ואחרים, ופירק אותם לגורמים יחד עם מהנדסיו. בנוסף התייעץ עם מומחי נשק ולוחמים בצבאות אחרים בעולם.
אחרי שנה של עבודה הוא הגיש לצבא האוסטרי ארבעה אקדחים שהיוו את אבות הטיפוס לכל אקדחי הגלוק שקיימים כיום. האקדח שהלהיב יותר מכל את הקצינים היה הגלוק 17. העיקרון שהוביל את גלוק, בגלל שהוא לא היה לוחם, היה לייצר אקדח שיושב טוב ובקלות ביד ושקל לכוון איתו בלי מאמץ רב למטרה. הוא שם דגש רב על התיאום בין היד לעין ולאקדח, ויצר כלי נשק שבפעם הראשונה היה קל מאד לכוון איתו גם למי שלא יודע לקלוע היטב. הנשק היה לדעתו ידידותי מאוד, עד כדי כך שהוא העמיד אותו לתחרות ענק שהצריכה יותר מעשרת אלפים יריות, ושבה האקדח כשל בירי רק פעם אחת, בניגוד לאקדחים אחרים.
חלקים מעטים, פירוק קל // צילום: מתוך אתר גלוק
האקדח החדש של גלוק היה שונה לגמרי מכל מה שיוצר עד אז. החלק התחתון היה עשוי מפולימר חזק וקל מאד ורק החלק העליון היה יציקה אחת של מנגנון ירי מפלדה. השיטה הזו יצרה אקדח קל להפליא, במשקל מדהים של 652 גרם בלבד. בנוסף, בניגוד לאקדחים רבים שבהם יש אין סוף פרטים, בגלוק יש 34 חלקים בלבד. ההישג הנוסף המשמעותי היה שהאקדח יכול היה לשאת במחסנית 17 כדורים, יותר מכל אקדח אחר שהתחרה בו ופי שניים מכמות הכדורים של האקדחים במלחמת העולם השנייה.
התלהבות מקיר לקיר
הצבא האוסטרי התלהב, מאוד, ועשרים אלף פריטים מהאקדח הוזמנו במקום. ההצלחה לא נעצרה באוסטריה, והשמועה על האקדח החדש והכל, עם יכולת הדיוק הגבוהה והמספר הרב של הכדורים התפשטה, וצבאות רבים בחנו וקנו את כל הנשק. מאז ועד היום רוב המתחרים של האקדח מעתיקים למעשה את הסגנון המודרני של גלוק, אולם למרות זאת רוב צבאות העולם שומרים אמונים ליצרן המפתיע שעבר מיצור סכינים ולהבים ליצור האקדח הטוב בעולם.
מומחים צבאיים ואנשי נשק מאמינים כי הסיבה שגלוק המציא את האקדח החדשני והמהפכני נעוצה דווקא בעובדה שלא היה לו מושג קלוש איך עובד אקדח ואיך הוא אמור להיראות. "חיסרון" זה אפשר לו להישאר עם ראש פתוח. הוא לא היה מקובע למבני האקדחים שהיו בשוק ולא היה קשור למסורת נשק כלשהי. הוא יכול היה להציע חלופות שאף אחד לא העלה על דעתו.
גלוק קיבל את ההגבלות, משקל הנשק וכמה כדורים צריכים להיות בו, ואז ישב עם מהנדסיו וכאזרח שלא יודע להילחם בנה את האקדח הפשוט ביותר שיוצר במאה ה-20. דבר זה מלמד כי לעיתים ניסיון רב אינו בהכרח דבר טוב, מכיוון שהוא פוגע ביכולת ההמצאה והמעוף הדמיוני של האדם.